מקור תלמוד ירושלמי פאה א׳:ד׳:ו׳
4 יָצָא זַיִת וְלִימֵּד עַל כָּל הָאִילָנוֹת פֵּיאָה. יָצָא כֶּרֶם וְלִימֵּד עַל כָּל הָאִילָנוֹת פֶּרֶט. וּכְשֵׁם שֶׁיָּצָא זַיִת וְלִימֵּד עַל הָאִילָנוֹת פֵּיאָה. כָּךְ יָצָא כֶּרֶם וְלִימֵּד עַל כָּל הָאִילָנוֹת פֶּרֶט. אָמַר רִבִּי אָבִין דָּבָר שֶׁהוּא שָׁוֶה לִשְׁנֵיהֶן מְלַמֵּד. וְדָבָר שֶׁהוּא שְׁאֵינוֹ שָׁוֶה בִשְׁנֵֵיהֶן אֵינוֹ מְלַמֵּד.
פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה א׳:ד׳:ו׳
4 יצא זית ללמד על כל האילנות פאה. דמה זית דהוא פטור מן הפרט וחייב אף כל האילנות כן:
5 על כל האילנות פרט. כגון הנושר מן האילנות בשעת לקיטת פירותיהן ובעיא היא:
6 שאינו שוה בשניהן. פאה שוה בשניהן בכרם וזית דאיכא מה הצד ילפינן אבל פרט אינו שוה בשניהם דגבי כרם שייך פרט שנופל פרט אחד מן הכלל דבאשכול מקובצין שם ענבים הרבה ונופל מהן אחד או שנים ולא שייך כן בזית דכל זית וזית נתלה בעוקצו וכל אחד ואחד הוא יחידי: