פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות א׳:ב׳

2 משיבחילו. משיגדילו קצת דאית בהו בישול, ובגמ' מפ' לה:

3 הענבים והבאושין. מין ענבים קטנים:

4 משיבאישו. בגמ' מפ' לה:

5 האוג. הוא מין אילן שפריו אדום סומאק בערבי:

6 והתותים. מוראש בלעז וכיון שנתאדמו הגיעו לשליש:

7 וכל האדומין. כגון פגעין ומאנדרוניו ושיזפין:

8 משימסו. בגמ' מפ' ליה:

9 משיטילו שאור. בגמ' מפ' ליה:

10 משיטילו גידין. בגמ' מפ' ליה.

11 משיעשו מגורה. פי' הרמב"ם ז"ל עניינו משיבדל האוכל מן הקליפה החיצונה ויהיה האוכל כאילו הוא במגורה דהחטים אינן דבוקים בכותלי המגורה ומגורה לשון מקרא הוא כדכתיב העוד הזרע במגורה אמכר בלע"ז:

12 משיעשו קליפה. בגמ' מפ' ליה:

13 משינקדו. בגמ' מפ' ליה:

14 וכל השחורים. בגמ' מפ' להו:

15 האגסים. בלשון ערב אג'ס ובלעז פיראש:

16 קרוסטמלין. בלעז פירוש והוא לשון יון קשטרו מילי ולתפוחים קורין מילי. ויש מדבריים שאין להם בטן כשאר תפוחים והרכיבום בעיר בתפוחים שיש להן בטן ויצאו אלו דהן חשובין:

17 והפרישין. מפ' בגמ' אספרגילין ובלשון ערב קרויין כן החבושים שקורין מימרילינש בלעז:

18 והעזרדין. שורבאש בלעז ויש מי שפירש דעוזרדין חוזרי לפרישין ואותן שהן קשים שקורין שאלואשיש קרויין עזרדין וזה נכון:

19 משיקרתו. בגמ' מפ' ליה:

20 וכל הלבנים. בגמ' מפ' להו:

21 משיכניסו שליש. בתבואה שתביא שליש גידולה ובזיתים שיעשו פירות סאה לוג של שמן וקרי ללוג שליש לפי מקומות רעים שהיו עושין סאה זיתים שלשת לוגין שמן הכי מפ' לה בת"כ ובמסכת שביעית פ' בראשונה ושם הארכתי:

1 חייתא. כד חי תרגומו של נא כלומר נתבשלו ולא נתבשלו יפה דהתחלת בישול התאנים קרוי בוחל:

2 בחלה בי. גדלה עלי כאדם הקץ בדבר ונראה לו כגדול אינפאדימי בלעז:

3 משיאדימו פיהם. בפ' יוצא דופן גרסינן משילבינו ראשיהם וכ' הראב"ד ז"ל בפי' ת"כ אפשר ששני הסימנין בתאנים ובתחלת בשולן פיהם התחתון מאדים וראשיהן העליון מלבין:

4 אם בישלה בתוך מעת לעת. וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ב דהילכות מעשר התאנים משיעשו רכים עד שיעשו ראויין לאכילה אחר כ"ד שעות משעת אסיפתן:

1 משיקראו באושא. דהיינו כשמתחילין להתבשל. ור"י ז"ל פי' לחולה בלשון חכמים קורין באישא ובלעז נקרא החולה מלאטו והענבים כשיתחילו קורין להן אובא מאלאטא. נמצא לחולה ולענבים המבושלים מעט שם אחד להם בירושלמי ובלעז שלנו ע"כ:

1 מכנשין מעי מלפפון. מכבדין מן הקרקע בשבת אותן הגרעינין שקורין פיפיטאש של המילון שקורין פיפוניי ואין עושין כן בשל אבטיח וכדמפ' ואזיל דהאי חזי לאכילה והאי אינו אלא לזריעה ואפילו דנוטלן לאכילה מיחזי כמכבד הקרקע:

1 ניקדה בו. נקודת אודם:

2 פרידה אחת. כך קרוי אותו הגרגר:

3 פשוט הוא לן. מרבותינו:

4 כל אותה הגפן. הוי ליה עונת המעשרות לכולה ומן החיוב על החיוב מקרי כי קא מיבעיא לי אם נאמר בכל אותו המין ומסיק דפשטו לו כל אותה הרוח שיש בה אותה הגפן שיש בה אותו אשכול:

5 כל אותו הכרם. נמי מיקרי הגיע לעונת המעשרות:

6 היה כרם קטן ועשאו גדול. שהוסיף עליו גפנים כדמפ' לקמיה שהיו שני כרמים ונטל גדר שבנתים ועשאן אחד מי אמרינן דלא אמרו אלא בגפנים שהיו עומדים באותו כרם שניקד בו אשכול הגפן אבל התוספת שהוסיף לא מיצטרפי או דילמא הא הוי כרם א"נ איפכא דחלקו הכרם דכשביכרה היה הכרם גדול ועשאו קטן כדמפ' כגון א' ועשאו שנים:

7 שנים ועשאו אחד. היינו פירושא דבעייא קמייתא ולא איפשיטו בעיין והרמב"ם ז"ל פסק כר' חנינא ולא כר' יוסי בר בון:

1 שניקרה בבית אביה. בעודה מחוברת בשורש נשכה נחש או בעל ארס אחר:

2 כל אותה הגומא אסורה. כל דלועי הערוגה אסורין שכל השרף מתאחה ויונקין כולן כאחת שמתרככין עלה על עלה כדרך השריגים ואפילו של שורש אחר מדלא נקט כל אותו האב כי אורחיה דתלמודא:

3 גַוִמָא. ערוגת הדלויין קרוייה גומא כדפרישית במס' כלאים פ' ערוגה גַוִמָא לשון שריגים תרגום קנה וסוף קנה וגמא:

4 ניקורי רוטב. תמרים שלא נתבשלו קרויין כן וכמו שפי' פ' בתרא דתרומות:

5 בשניקרו כולן. וכ"ש אם לא ניקר אלא א' דאותו פשיטא דאסור אלא אפילו ניקרו כולן דאע"ג שאין דרך הנחש לעשות כן אלא ודאי ענן צפרים שכן עליהם וניקרום אפ"ה אמרינן א' מהן היה נקור וכיון דלא מינכר כולהו אסירי דחמירא סכנתא כדאיתא בהכל שוחטין:

6 באביהן. בעציהן כשהן מחוברין כמו קישות שהתליעה באביה:

1 משיתמעך האוכל תחת ידו. משימס הפרידה שלהן בין האצבעות ויצא ממנו מים:

2 משיכניסו מחצה וימסו. מלשון לעז חצי מיסו והיינו שגדלו מחצית גידולן:

3 פלגון ליבנא. ובמגלת איכה מצינו כן קפץ במיסוון דחנותא באמצע החנות:

1 שיתמלא החרץ. כשמתבשלין התמרים מתנפחים כמו השאור ומתמלאת החרץ:

2 נובלת היא. ואינה פרי:

3 משישטחם לשמש. ויהיו יפות לאכילה. ולעולם משתימלא החרץ:

1 בקליפה התחתונה. שהיא סמוכה לאוכל:

2 הקליפה הפנימית. שהיא דבקה לאוכל שזו אינה מתקשה אלא אחר שנגמר האוכל:

3 אלצרין. בערוך לא פירשו:

4 אפוסטיקים. בערבי פיסתוקי:

5 איצטרובלין. פינייאש בלעז והן עגולין ובעלי בטן כן פי' רשב"ם בפ"ק דע"ז:

1 שלשולן וכו'. לשון ירידה תרגום ותורידם בחבל ושלשלתינון כלומר משמכבידין והן יורדין כלפי מטה ההוא הויא חנטתן הילכך כי אמרינן גבי שביעית וגבי קציצת האילן דחרובין משישלשלו לא תימא דדמי לגירוע דגפנים אלא שלשול דחרובין לחנטה מדמינן לה והכי נמי קתני התם דבשאר אילנות משיוציאו וחנטה לשון הוצאה הוא דהוי ובפ' בנות שוח הארכתי בזה:

1 משיעשו קרחות לבנות. היינו שיפול מהם בקצת מקומות השער הדק שיש לחבושין כשיוצאין:

2 מרפייתא. לא נודע אצלי:

1 כדי שתזרע ותצמח. שכאשר יזרעו אותה תצמח שנגמר בתוך הזרע היניקה הצריכה שתוכל לעשות פרי שאם תולשין אותה וזורעין אותה במקום אחר מצמחת:

1 יצא פחות משליש. שאם זורעין אותו אינו מצמיח והסכימו התוספות בפ' קמא דר"ה דכל הני שיעורי דמתני' הוא הבאת שליש של אותם פירות השנויים שם והא דלא קתני משיביאו שליש כדקתני גבי תבואה וזיתים משום דבכולהו אפשר ליתן בהם סימן חוץ מתבואה וזיתים. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ' שני דהלכות מעשר אי זהו עונת המעשרות משיגיעו הפירות להזרע ולצמוח הכל לפי מה שהוא הפרי כיצד התאנים וכו':

1 משיבכר צמייא קייטא. מין פרי הוא שקרוי כן בלשון ארמי ומשער שליש דזיתים כשאותו הפרי מתבשל:

2 בנות שבע. מין תאנים חשובים ומפרש לקמן לבנות:

3 משיורו מרויות. כן מצאתי בספרים ולא ידעתי מהו: