פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ז׳:ג׳

3 פועל שאינו מאמין לבעל הבית. מוכח לעיל בפ' מאכילין דבבעל הבית חבר ופועל חבר עסקינן ומשו"ה פריך מהא מתני' אמתני' דהתם דסברי רבנן דחבר אין יכול להאכיל לפועלין ואפילו שהן חברים דמאי דאסור לפרוע חובו ואפילו בדמאי ולישנא דמתני' נמי דייק דקתני שאינו מאמין לבעל הבית משמע דאחריני מהימני ליה ועוד ממקומו הוא מוכרע וכמו שאפ' למטה וא"כ לאו בערב שבת מיתנייא ואמירת דבריו בשעה שהן לפניו מיירי והיינו דתנא הכא נוטל גרוגרת אלא אגב רישא תנא לה:

4 נוטל גרוגרת. ממאה שנותנין לו:

5 זו ותשע הבאות אחריה. הסמוכות לה:

6 וזו עשויה תרומת מעשר. אותה שאמרתי עליה ראשונה זו תהא תרומת מעשר על העשרה דהויא א' ממאה:

7 ומחולל על המעות. המעשר שני הריני מחלל על המעות שיש לי בבית הילכך אינו מפסיד אלא א' מק' שנתנו לו דהיינו לתרומת מעשר ולהכי תני:

8 וחוסך גרוגרת א'. מונע עצמו מלאכול גרוגרת א' מן המנין שנתן לו בעל הבית ונותנה לתרומת מעשר כלומר אין צריך שיקנה אחרת לתשלום סעודתו וגם אין בעל הבית חייב להשלים:

9 חוסך. מונע תרגום ולא חשכת ולא מנעת:

10 לא יחסוך מפני שהוא ממעט. וכיון דנתנו לו מאה בסעודתו יקנה אחרת כדי שיהא שלימה. וכן פי' רבנו שמשון ז"ל דמה שהוא ממעט מאכילתו יחליש עצמו ומגרע כחו ונמצא שהוא ממעט במלאכתו של בעל הבית:

11 לא יחסוך שהוא תנאי ב"ד. מפ' בגמ' תנאי ב"ד הוא שתהא תרומת מעשר של בעל הבית ומעשר שני של פועל דבעל הבית חייב לשלמה או בפרעון מה שקונה לסכום המנין בתנאי ב"ד אבל מעשר שני כיון דמצי פועל לחללו ולאכלו לא קנסו לבעל הבית והשתא על כרחיך בבעל הבית חבר עסקינן דאי בבעל הבית ע"ה עסקינן מאי קאמר שהוא תנאי ב"ד והא לא ציית להו לרבנן דקאמר להו הא עישרתים ולא יהיב להו מידי אלא ודאי בחבר מיירי ואיכא לעיוני דלא תנא שני תאנים הצריכים לתרומה הרי הן תרומה כדתנן גבי כותיים י"ל דתרומה בעל הבית מפרישה כדאיתא במסכת מעשרות אי אפשר לגרן שתעקר בלא תרומה ועוד דכל שהוא הוי אבל מעשר כיון דיהיב ליה מן המנויין לא הטריחוהו לבעל הבית דטרוד בפועליו הוא כדאמרינן בפ' מאכילין:

12 ר' אלעזר בשם ר' אושעיא עשו אותם כפועל. עיקרה היא במסכת תרומות פרק המפריש על ההיא דתנן מי שהיו פירותיו במגורה נותן סאה לבן לוי וסאה לעני מפריש עד שמנה סאין ואוכלן דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינו מפריש אלא לפי חשבון. ואיתמר עלה אמר ר' אלעזר עשו אותה כפועל כדאיתא התם. ומן הדין היה לו לכתוב מאן תמן תנינן אלא שלפעמים אינו חושש שלהם היה שגור כדגרסינן בשקלים על פיסקא דבן גבר וכו' ר' שילא וכו' ולא איתמר ההיא דר' שילא אלא במס' יומא וכמו שפירשנו שם וכן בפרק קמא דשקלים דגרס ולמה לא ציינו באחד באדר ולא קאי אלא על משנת מועד קטן ואינו כתוב ברוב ספרים תמן תנינן ואיכא עובא וה"פ דר' מאיר סבר דמפריש עליהן עתה השמנה לאכלן כאילו הן קיימין שני סאין שנתן דהוה ליה כאילו הפרישן משעה ראשונה ורבנן סברי אינו מפריש אלא לפי חשבון מה שנתברר לו שנשאר ביד הכהן והלוי שלא נאכל עדיין מן השתי סאין שנתן וקאמר ר' אלעזר מ"ט דר' מאיר כדאית ליה ורבנן כדאית להו דהא איכא למיחש דדילמא אם משעה ראשונה נתן כל המעשרות הראויין של המגורה שמא יעלו אלו השמנה באותה שעה לתרומה ומעשר ועוד דאינן קיימין השתי סאין לר' מאיר ואמאי הני שמנה חשיבי חולין מתוקנין וכאילו היו מובררין ומופרשין משעה ראשונה:

13 ומשני דעשו אותן כפועל. כאדם שדחוקה לו השעה דדמי לפועל דכי היכי דגבי פועל דמתני' אקילו רבנן מאי דלא אקילו באינך דתנינן לעיל דבכלהו אינך קתני ומעשר שני בצפונו או בדרומו וגבי כוס קתני מעשר שני בפי הכוס ואילו גבי פועל לא סיים המעשר אלא תלה אותו במה שישייר מאכילתו באחרונה וגם במעשר ראשון נמי קאמר תשע הבאות אחריה עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל דאינן מופרשין ומובדלין ובבחירתו הדבר תלוי וכשבא לברר כברור מעיקרא דמי וה"נ במתני' דתרומות:

14 פשיטא הדא מילתא. תלמודא פשיטא ליה במתני' דמסכת דמאי דפועל דאם נשרפו הפירות התרומה בטיבלה אם נשרפו הפירות שלא אכלן אותה הגרוגרת של תרומת מעשר טבל הוא דהא על תשעים שאני אוכל קאמר כדפכישנא וכיון דלא אכלן לא נסתיימו העשרה ולא חייל עליה תרומת מעשר:

15 נשרפו. כלומר נאנסו וה"ה אכלתן בהמה או גוי:

16 לכשיאכלו הפירות קדשה התרומה למפרע. כלומר מי נימא דדוקא אכלום דסוף סוף עשו המצוה כדינה:

17 אבל כי נשרפה התרומה. ולא נתקיים התנאי מהו כיון דכי אכל הפירות הוא דקדשה התרומה ולמפרע הוא דקדשה ולא תימא דאכיל טבל דמהני ליה תנאה ואף אם נאכלין השתי סאין לכשיאכלו השמנה קדשי השתים לר' מאיר למפרע ולא שנא נאכלו ול"ש נשרפו או נימא לא קדשה למפרע דלא נתקיים התנאי ושם הארכתי:

18 מהו חוסך מן מיכליה. מאכילתו שאין צריך שיקנה אחרת ואין בעה"ב חייב להשלימה לו:

19 דהוא מפיק לה לתרומת מעשר. שהוא מוציאה לתרומת מעשר כמו שפירשתי במשנתנו:

20 וישכירנה ביום. שלא תוכל לעשות מלאכה שהיא עייפה מן מלאכה:

21 לא יסגף עצמו. תרגום לענות נפש לסגפא נפש:

22 אטימוס. המלמד חולה בלשון יון כך פי' רבנו שמשוך ז"ל ול"נ לפ' נצב משתומם שלא היה עושה מלאכה כי ההיא דב"ר פרשה מ"ע אלקים נצב בעדת אל ר' חגי בש"ר יצחק אמר עומד אין כתיב כאן אלא נצב איטימוס כד"א ונצבת על הצור ע"כ:

23 מלאכתו של ב"ו אסור. דתנן הכא במלאכת האדם לא יחסוך אפילו גרוגרת אחת דאפילו באחת הקפידו מפני שהוא ממעט מלאכתו של בעל הבית והכי קי"ל כר' שמעון בן גמליאל ולא שיקננה הוא ממעותיו אלא כר' יוסי דתקנת ב"ד הוא וכך פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ט' דהי' מעשר:

24 שתהא תרומת מעשר משל בעל הבית. פירשתי במשנתנו ולא הבנתי בזה מה שהשיג הראב"ד ז"ל על הרמב"ם ז"ל דגמ' ערוכה כל דבריו וזה לשונו בפרק הנזכר פועל שאינו מאמין לבעל הבית נוטל גרוגרת אחת ואומר זו ותשעה הבאות אחריה עשויות מעשר על המאה שאני עתיד לאכול וזו האחת תרומת מעשר על העשר הבאות אחריה ומעשר שני יהא בעשר האחרונות והרי הוא מחולל על המעות ונותן הגרוגרת שהפריש לכהן והפועל מפריש לעצמו דמי מעשר שני שתנאי ב"ד הוא שתהא תרומת מעשר משל בעל הבית ומעשר שני משל פועל ע"כ. וכתב על זה הראב"ד ז"ל איני יודע מה צורך לתנאי ב"ד לכל מה שכתב ובמשנה לא בא תנאי ב"ד אלא על מה שאמר ת"ק וחוסך גרוגרת אחת רשבג"א לא יחשוך מפני שהוא ממעט מלאכתו של בעל הבית ר' יוסי אומר לא יחסוך מפני שהוא תנאי ב"ד כלומר תנאי ב"ד הוא שאותה גרוגרת שנותן לכהן לתרומת מעשר שלא ימעט אותה ממאכלו אלא יאכל חליפיה משל בעל הבות מן התשעים הנשארות לו ע"כ. ואיני מבין דבריו דאם הגרוגרת משלימה מן הט' דהוו מעשר הרי דהבעל הבית פרע תרומת מעשר והוא חייב להשלים ללוי או לכהן התשיעית של המעשר והן הן דברי הרמב"ם ז"ל ואם בא להשיג עליו דאמאי קאמר דתנאי ב"ד הוא דמעשר שני משל פועל הוא תלמוד ערוך הוא ודברי הרמב"ם ז"ל הם ברורים: