2עד כדון בגזלה שלא נתיאשו הבעלים. עד כאן לא פשיטא לן אלא היכא דליכא יאוש בעלים בהאי גזלן הוא דקתני דאינו מביא: או דילמא נפרש מתני' אפילו היכא דאיכא יאוש דקני הגזלן אפילו הכי לא יביא ונפקא מינה דכיון דר' יהודה מודי למתני' וכדפרישית דאפילו לר' יהודה אינו מביא:3הרי אלו בתרומה ובמעשר. מתני' היא לקמן פ' התרומה והבכורים דמפ' הוא למתני' והכי תנן התם ונוהגין באריסין ובחכורות ובסקריקין ובגזלן הרי אלו בתרומה ובמעשר מה שאין כן בבכורים:4כלום צריכא אלא בגזלה שנתייאשו הבעלים ממנה. כלומר ודאי לא נצרכה לשנות בבית המדרש אלא בדאיכא יאוש ועלה קתני מה שאין כן בבכורים דאילו בליכא יאוש אפילו בתרומה נמי לא אהני שמא ומותרת לזרים דתורם שאינו שלו אין תרומתו תרומה:5האנס. חמסן דיהיב דמי:6והגנב. שגונב בחשאי דלא ידיע מאן הוא:7והגזלן. שגזל לעיני בעל הבית:8הבעלים מרדפין אחריהם. אחרי אבידתן דלא מיאשי ואליבא דעולא לפרש לה דשמעינן ליה דאייאש:9לא זה תורם ולא זה תורם. ארישא קאי דלא אייאש וקאמר ושניהם אינן יכולים לתרום ולא להקדיש ומפ' טעמא בגמ' דילן בפרק מרובה ובפ"ק דב"מ זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו: ומסיק ר' יוסי לעולם גזלן דמתני' דפ' שני בלא יאוש מיירי ודקא קשיא לך מתני' דהרי אלו בתרומה וכו' מפ' לה ואזיל:10וליידא מילה תנינן וכו'. כמו ולהי דא מלה לאיזה דבר שנינו מה שאין כן בבכורים דהא משמע דביאוש מיירי כדמוכחינן:11ומשני איפשר לפירות לצאת בלא בכורים וכו'. דמעשר ותרומה טובלין בגורן ואפילו בלא קריאת שם הלכך אי אפשר להפקיען מידי תרומה ומעשר כל מי שיבא לאכלן וכגון דמתלו שניהן לו ואע"ג דשניהן אינן יכולין להקדיש מ"מ שם טבל לא פקע ואהכי תנן דנוהגין בסקריקון ובגזלן אבל בכורים אינן טובלין את הגורן ואיפשר למיכל מן הפירות קודם הפרשתן כל זמן שלא קרא שם יכול לאכלן כלן אלא דקא מבטל עשה הילכך יכול להפקיען מידי בכורים וקיימא מתני' בלא יאוש ונוהגין בסקריקון ובגזלן דקתני לא שהגזלן וסקריקון יכולין לתרום דקיי"ל כר' יוחנן אלא מאן דאתי לידיה מינייהו לא מצי אכיל בלא תרומה דלא מצינן לאפקועה אבל בכורים מצינן לאפקועינהו אבל לעולם מבעיא לן בגזלה שנתייאשו הבעלים ממנה וגזלן קרא שם אם יכול להביא:12עד כדון צריכא. אכתי מבעיא לן עד שיבא אליהו:
