מפרשים:
2 עד שלא יגיעו לשורה. באנשי השורה קא מיירי וכשלא הגיעו עדיין. והרמב"ם ז"ל פי' דלכל העם חוזר דעוסקין במצוה הן כיון דבאין לנחם מפ' בגמ' דילן ולגמור אפילו פרק אחד ואפילו פסוק אחד ופי' רבנו האי גאון ז"ל כך היה מנהגן של ראשונים שבאין לאלתר אחר קבורת המת לשדה בוכין להספד קרוביו ורעיו ומכבדיו יותר מן הכל זו היא שורה ראשונה ושורה אחרת מי שהוא עמו ובאהבתו ובכבודו פחות מן הראשונים:
3 לא יתחילו. דכיון דמגיעין וצריך שהם עונין להספד הספדנין והם מפסיקין:
4 הפנימיים פטורין. בגמ' מפרש דהיינו כמשנה אחרונה דמשפחות עוברות ואבלים עומדין ופנימיים פטורין דהן האבלים דעומדים קבועים ומשפחות מנחמין מקיפין אותם לנחם ומשום דדעתן ליסע מיד הן חיצונים כדי ללכת:
5 והחיצונים. הן אותן שעוברין:
1 קברו את המת וחזרו. משמע שהוציאוהו בשעת ק"ש:
1 מפסיקין לקריאת שמע. מפסיקין ההספד משום מצות קריאת שמע. דלית בה כוונה אלא או פסוק ראשון או שלשה פסוקים מה שאין כן בתפלה:
2 ואם לאו לא יתחילו. משמע דאין מפסיקין בהספד כלל. ואפילו אחר שקברו:
3 ביום ראשון. אין מפסיקין דעיקר מררא חד יומא הוא:
1 אמר ר' שמואל וכו'. משום דתנן במתני' אם יכולין להתחיל ולגמור מייתי לה:
1 עומדים משום כבוד חייבין. לכבדו ולנחמו משמע דמשפחות המנחמים היו עומדים ומשנה ראשונה היה:
2 דתנינן תמן. בפ' כהן גדול בסנהדרין מדקתני כל העם עוברים משמע דאבלים עומדין במקומן וכל העם עוברין איש איש כשמגיע אל האבל מנחמו ועובר והיינו דמשפחות המנחמין עוברות כמשנה אחרונה:
3 הממונה. הוא סגן:
4 ממצעו. לכהן גדול ונותנו בינו ובין העם:
5 תחרות בציפורי. היו מתקוטטות לומר אני עומדת להקביל האבלים וזאת אומרת אני עומדת. ובגמ' דילן סנהדרין פ' כהן גדול איפכא גרסינן התם דמשנה ראשונה אבלים עומדים ומשפחות עוברות. ומשנה אחרונה משפחות עומדות ואבלים עוברין כדאיתא התם: