שמחת הרגל על הגדה של פסח, מגיד, מה נשתנה ב׳

מהדורה: אוצר פירושי ההגדה, חיד"א, ירשלים תשי"ט

מפרשים:
1 מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִלּוּ פַּעַם אֶחָת, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ אוֹ מַצָּה, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כּוּלוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָנו מְסֻבִּין. ואשר לשאו"ל הגיע שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ וכו' אפשר לפרש במאי דקי"ל דחמץ בפסח איסורו במשהו אך בע"פ משש שעות ולמעלה אף דאסור מן התורה בטל בס' כשאר איסורים כמו שפסק מרן סימן תמ"ו וכתב הרא"ש דהטעם שאסור במשהו היינו משום דלא בדיל' אינשי מיני'. וכאן הבן שואל חקירת חכם דמטעם דלא בדילי אינשי מיני' הי"ל לאסור גם משש שעות ולמעלה במשהו ומה זה הי' דאיסור משהו אינו עד תחילת הלילה וז"ש שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה ואין אנו בדלים מן החמץ וא"כ מה טעם והלילה הזה כלו מצה דוקא כלו דייקא דאף משהו אוסר והיינו דוקא בלילה הזה לאפוקי ע"פ משש שעות ולמעלה והלא טעם לא בדילי שרמז באומרו בכל הלילות שייך גם משש שעות ולמעלה. והיתה התשובה עבדים היינו וכו' ואלו לא הוציא וכו' הכונה במ"ש המפרשים אמור רבנן בטעמא על איסור משהו דרך דרש דישראל היו נטמעים בקליפות מצרים ערות הארץ במ"ט שערי טומאה ואלו היו שוהים עוד רגע לא היה ח"ו תקומה כי היו נכנסים בן' שערי טומאה ולרמוז כי כמו רגע היו בסכנה עצומה לכן אסרו החמץ במשהו ואל זה רמז עבדים וכו' ואלו לא הוציא וכו' כלומר אשכילך ואורך טעם משהו משום דעבדי' וכו' וכמו רגע היה בינם למות להשתקע שם לגמרי ודין גרמא דאסרו משהו ולכן בתחילת הלילה זימניה כי בו בפרק היינו בסכנה ומשהו הפריד המות אי לזאת דוקא מתחיל איסור משהו מתחילת הלילה שם רמז דבלילה היה הדבר הזה דהיו בסכנה כי כפסע בינינו ובין המות ויוציאנו ה' וכו':
2 עוד שאל שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות וכו' ואפשר דכונת שאלתו היתה מאחר דעבדינן זכר לעבדות באכילת מצה וזכר לטיט וקש ותבן שידינו היו מלוכלכות בו אנו עושים חרוסת וכיוצא א"כ איפה אמאי אצטריך לעשות זכר לקושי השעבוד באכילת מרור זכר לוימררו את חייהם בעבודה קשה וזה עוצם שאלתו ששאל והלילה הזה מרור מה אכפת לן למהדר אמרירתא על כן בא דברו עבדים היינו וכו' והענין במ"ש המפרשים ואסמכוהו על דברי רז"ל בנותן טעם לחקירה מפורסמת ביציאת מצרים דלא היו במצרים אלא רד"ו שנה וגזרת ה' היתה ארבע מאות שנה וניחא להו דקושי השעבוד אשר מררו את חייהם השלים השעור כי אשר היו עובדים בת' שנה עבדו זה השיעור בשני גלותם כי האף אמנם שיעור הזמן שהיו במצרים לא היה כי אם רד"ו שנה מ"מ עבדו שיעור עבדות ת' שנה והדבר הזה מהר"ש יפה יחסו לרז"ל בש"ר פט"ו ע"ש:
3 ונתבאר אצלנו על פי זה מאמרם בש"ר פט"ו ועברתי בארץ מצרים א"ר שמעון גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקב"ה במקום ע"ז במקום טנופת במקום טומאה בשביל לגאלם משל לכהן שנפלה תרומתו בבית הקברות אמר מה אעשה לטמא עצמי אי אפשר מוטב לי לטמא עצמי פ"א וחוזר ומטהר ולא לאבד תרומתי כך ישראל הם תרומות של הקב"ה והם בבית הקברות אמר הקב"ה איך אני גואלם להניחם א"א מוטב לירד ולהצילם וכו' והקשה הרב מהר"ש יפה צ"ע כי אין המשל דומה לנמשל דהכהן לא יוכל להציל תרומתו מבלתי שיטמא עצמו אבל הקב"ה יוציאם במסות ובאותות ובמופתים ולא יכנס ותירץ דעל מכת בכורות קאמר וכו' ע"ש.
4 אמנם על פי דרכנו אפשר לומר לפי טעם האמור דעיקר היציאה לפני זמנם ה"ט משום קושי השעבוד אבל עדיין אין הדבר מתקיים עד אשר נדע אם ישראל דין בנים יש להם וכמ"ש המפרשים ז"ל דאם ישראל יש להם דין בנים דינא הוא דקושי השעבוד יבא חשבון ויעלה למספר שנים הבאות וכמ"ש פ"ק דבתרא במשל האב שכעס על בנו דאכתי חביבותיה גביה והמטיב עמו עושה נחת רוח לאביו והן לו יהי דאמר רחמנא ועבדום וענו אותם מיהו לא ניחא ליה להעביד הבן יקיר קדש ישראל בפרך בשעבוד קשה ומר ודינא היא דקושי השעבוד יעלה לחשבון גדול. אבל אם יש לישראל דין עבדים קושי השעבוד לא יוסיף כח להצלתם לפני זמנם כי מי שנתכעס על עבדו כל המקניטו ומעבידו עושה נחת לאדונו ונוקם נקמתו ומאחר שכן נמצא דטענת קושי השעבוד מוטלת בספק עד אשר נכריע דחביבין ישראל שנקראו בנים למקום.
5 והנה כתבו' התוס' בסנהדרין דף ל"ט בההיא דכי קבריה למשה במאי טביל דלא קאמר איך נטמא דדין בנים יש לנו וכהן מטמא לבנו אמור מעתה כך עלה במחשבה לפניו יתברך להראות לכל צבא השמים וכל בעלי הדין כי כל דרכיו משפט להוציא את ישראל לפני זמנם כי קושי השעבוד הנה צור"ף לתשלום הזמן ולכן כביכול ירד למצרים המלאה גלולים להציל בנו קדש ישראל ראשית תבואתו דומה לכהן שנפלה תרומתו בבית הקברות ודינ' הוא דכהן מטמא לבנו. ונתפרסם בשמים כי ישראל בני אל חי: ומאחר שכן יסכר פי המקטרגים על ישראל שלא השלימו זמן גלותם כי המה ראו דכביכול מחזיק להו בני ובודאי הא קשי"א והא פי"רוקא דקושי השעבוד פורק הן מיד מצרים ואחשבי' רחמנא ויפרקינן:
6 והנה כתבו רבני אשכנז בהא דכתבו התוספות שנטמא מדין בנים דזה מגודל ענותנותו יתברך שרצה לנהוג כדין כהן הדיוט שמטמא לבניו משא"כ דין כהן גדול. והוא הדבר דאתמר בי מדרש' ומדרש זה עלה כלו בדקדוק אר"ש גדולה חיבתן של ישראל שנגלה וכו' כלומר דעם היות שנקראו בנים למקום עוד הוסיף אהבה וגדולה חיבתן לאשויי נפשיה כהדיוט ח"ו דדוקא כהן הדיוט מטמא לבנו ועל דרך נסתר המשילו לכהן שנפלה תרומתו וכו' והמשל דומה לנמשל דגם הכא לא היה מציאות לגאלם קודם זמנם כי אם בזאת שנכנס למצרים בעבורם והורה בזה לכל פמלי' של מעלה היות להם דין בנים וכיון שכן קושי השעבוד משלים וז"ש אמר הקב"ה איך אני גואלם כלומר באיזה טענה אני יכול לגאלם לפני זמנם אם לא להודיע שהם בנים ובזה הנה מקום לגאלם מסיבת קושי השעבוד וכי תימא ישבו עד ת' שנה לז"א להניחם אי אפשר כי יכנסו' לן' ש"ט ויהיו נטמעים וא"כ מוטב לי לירד וכו' כי זהו רצונו יתברך לפרסם כי כל דרכיו משפט למען דעת כל פמליות של מעלה כי משפטיו עם ישראל על דבר אמת ובדין הוא עושה בכל מכל:
7 ואפשר לומר בזה טעם לקריאת הפטרת היתה עלי בשבת חול המועד של פסח זאת אומרת ענין המתים שהחיה ה' יתברך בימי יחזקאל כי נודע מ"ש הרב פרשת דרכים שמענין תחיית המתים למדנו שיש לנו דין בנים אף שאין אנו ח"ו צדיקים כסברת ר' מאיר פ"ק דקדושין כי הנה מפתח תחיית המתים בידו יתברך דוקא ואיך מטמא להחיות מתים כביכול אלא מוכרח לומר כמ"ש התוס' דהכהן מטמ' לבנו ועל כן המתים שהחיה יחזקאל היו רשעי ישראל כמשז"ל להורות שאף אם הם רשעים דין בנים להם והאריך הרב בענין זה בדברי' הראוים אליו עש"ב ויאירו עיניך גם כתבו המפרשי' דמשמירת שבת מוכח דיש לנו דין בנים כי יום השבת כביכול הוא מרומים הכתיב מנוחה לעצמו ואיך ילוד אשה יעשה כמעשהו ממנו לשבת בשבת הלא המשתמש בשרביטו של מלך חייב מיתה אלא מוכרח שישראל יש לנו דין בנים ומאב לבן אין קפידא אך צוררים עכו"ם ששבת חייב מיתה. הנה כי כן עיניך תחזינה מישרים כי יציאת מצרים לא היתה אלא בדין בנים כמו שנאמר ושבת ותחיי' המתים מדין בנים ובכן עלו זה בקשר אמיץ במעמד שלשתן יצ"מ ושבת ותחיית המתים רוח אחד להם וא"כ נאה מאד יפטי"רו בשפה ברורה הפטרה זו בשבת של פסח. ואתיא מכללא אתא לנחומיה כי אז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל והן בעון יצאו מה שיצאו הנסני"ם נראו בארץ ואנחנו לא נושענו על כן מפטירין הפטרה זו להוכיח דאף אם רשעים בניו הם כאמור וזו נחמה גדולה בגלות החיל הזה המר והארוך להודיע ולהודע כי בכל אופן אנו בניו יתברך ונצפה לישועתו ישוב ירחמנו כרחב אב על בנים:
8 ומכללן של דברים אמורים אתה הראת לדעת כי יציאת מצרים בעת וזמן שיצאו ברד"ו שנה היה סיבה אשר מררו את חיי אבותנו בקושי שעבוד' ומתוך צרה ריוח כי צדיק הוא ה' באשר הוא ש"ם מר למתוק כי הקושי סמוך ומשלים ת' שנה. ועל כן אנו עושים דבר פרטי לזכר קושי השעבוד ומהדרינן אמרירתא יען הוא יסוד פנת יקרת חירותנו ומבלעדו הן גוענו אבדנו שנות עולמים בעמקי מים הזדונים כי היינו נכנסים בן' ש"ט. וזהו תשובת עבדים היינו וכו' ויוציאנו ה' אלהינו משם הוא בכבודו ובעצמו הוציאנו משם ארץ טמאה והלא תשכיל איך היתה הזאת בעבור כבודו בארץ מלאה גילולים אלא טעמו שהוציאנו ביד חזקה ובזרוע הנטויה לפני הזמן מטעם קושי השעבוד ולכך הוציאנו ה' בעצמו להראות דדין בנים יש לנו וכהן מטמא לבנו ולזה קושי השעבוד יעלה ברא"ש להשלים ת' שנה. ואם תאמר עוד ישבו ישראל ת' שנה בפועל לז"א ואלו לא הוציא וכו' והיו נשקעים בן' ש"ט כמבואר ובכן חכם בני אתה השואל מ"ט דמרירתא הבן בחכמה ולך תעלה תשובות נצחת את כל ונוכחת:
9 ולפתור שאלת חכם אשר שאל שבכל הלילות אנו אוכלים בין יושבים וכו' אפשר במאי דתנן ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב וכתבו התוספות ואפי' עני וכו' דס"ד דהסבת עני לא חשיבא הסבה דאין לו על מה להסב ואין זה דרך חירות י"מ דאדלעיל קאי עד שתחשך ואפילו עני שבישראל פי' אפילו עני שלא אכל כמה ימים לא יאכל עד שתחשך. והרב בני חיי הקשה בליקוטיו לפירוש י"מ דא"כ מאי פריך הש"ס מאי איריא ע"פ אפילו ע"ש וי"ט נמי לימא דנקט ע"פ משום דבעי למתני ואפי' עני וכו' עש"ב ולק"מ דאי לא נחית תנא לאשמועינן אלא הא דעני ליתני הכי ע"פ סמוך למנחה אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שתחשך ואז לא הוה קשיא לן מאי איריא ע"פ אבל השתא דקתני ע"פ סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפי' עני מוכח דאף לשאר בני אדם איכא רבותא ולהכי פריך מאי איריא ע"פ וכו' והנה רש"י ורשב"ם פירשו כפירוש ראשון של תוס' ולפ"ז אפשר דזו כונת השאלה שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין ולא קפדינן אהסבה אך הלילה הזו כלנו מסובין אף העני שמעולם לא הסב והסב' דידיה לא חשיבא הלילה הזו הוא מסב וזהו כלנ"ו מסובין ושתים זו תרי תמיהי חדא על קפידת אהסיבה אף לדידן ותו דגם מי שלא הסב מימיו והסבה דידיה מגן שויא אמאי מסב. ועל זה באה תשובת עבדים היינו וכו' ויוציאנו וכו' ולהורות דרך חירות אנו מסובין ואדרבא להיות כי בכל ימי שנה אין אנו מסובין יצדק טפי לעשות דבר פרטי הלילה לזכור חירותינו וגם העני אשר לא נסתה כף רגלו בהסבה חיובא רמיא עליה להורות חירות כי גם הוא ישראל ונשמת שדי בקרבו ישים אור"בו כמלך במסיבו ושמח בלבו:
10 ואבא היום לפרש כל השאלות על ארבע במתן אחד דידענו דהטבולים סימני חירות ואכילת מצה מורה עבדות כמש"ל והמרור כשמו כן הוא מורה עבדות והסבה מורה חירות וזהו סדר הלילה הזו דהסבה איתא בתרי כסי קמאי ותרי כסי בתראי וכבר ידע הבן החכם דסימני עבדות וחירות עבדינן זכר למה שהיינו עבדים במצרים והוציאנו ה' לחירות אך שאול שאל העמק שאלה בסדר זכרונות אלו כי הסימנים האלו שלא כסדרן דהו"ל לעשות בתחילה סימני עבדות ואחרי כן סימני חירות דהיינו לאכול מצה ומרור המורים על העבדות ואחרי כן זכר לחירות נעשה טיבולים והסבה וזהו כונת הבן החכם שאלה בסדר הענינים כי באו מעורבים ומבולבלים וע"ז השיב עבדים וכו' והענין שאמרו רז"ל דד' גלות נגזרו בין הבתרים כמו שדרשו על פסוק והנה אימה חשכה וכו' והוצרך הקב"ה להוציאנו ממצרים ושוב בגליות אחרות נשלמו הת' שנה כמ"ש המפרשים וכתב הרמ"ע ושאר מפרשי' דז"ש וגם את הגוי אשר יעבודו וכו' ע"ש וז"ש עבדים היינו וכו' ויוציאנו ביד חזקה קודם זמננו והטעם כי אלו לא הוציא וכו' היינו נאבדים בשערי מות ש"ט. ומזה תשכיל כי הכל בא בסדר נכון ומדוקדק. תרי כסי קמאי במסבה וטיבולי' זכר לחירות וגאולת מצרים כליל התקדש חג ואחריה' יסעו מצה ומרור זכר לעבדות ושתי חרבנות ושעבוד ד' מלכיות ועד אחרון הסבה בתרי כסי בתראי והלל הגדול זכר לחירות העתיד כי יום יום נצפים לישועתו תפרה ישע ישועת ישראל עם נושע בה' תשועת עולמים במהרה בימינו אמן: