שולחן ערוך, אבן העזר, סדר הגט ע״ז

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

« שולחן ערוך, אבן העזר קע״ח שולחן ערוך, אבן העזר Seder Halitzah »

77 ביאור הגר"א פתח ↗

יקבץ כו' כהרב בסימן ס"ו בהגה:

77 פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר פתח ↗

לקיים הגט. עבה"ט מ"ש בשם ט"ז וב"ש אשה שנתגרשה צריכה כתב מב"ד שנתגרשה כו' ובב"ש מסיים בה ול"ד לקיום שטרות ר"ל בח"מ סי' מ"ו ס"ד בהגה שנהגו שהרב התופס ישיבה כו' דכאן מוציא אותה מחזקתה לכן צריכה היא מעשה ב"ד כו'. והנה זה פשוט דדוקא במקום שהיא מוחזקת בא"א וכמבואר מלשונם שכתבו דכאן מוציא אותה מחזקתה. אבל במקום שאין יודעין שהיתה א"א גם היא עצמה נאמנת לומר גרושה אני כדלקמן סי' קנ"ב ס"ו והכתב ראיה אינו רק לרווחא דמלתא פשיטא דמהני אפי' עד א' בכתב עמ"ש בסי' קנ"ב סק"ו. ומ"ש ואין הרב נאמן להעיד ע"ז יחידי. מ"ש ביחידי ל"ד הוא וה"ה הרב עם עוד אחד לא מהני וכמו שאסיים דצריכה מעשה ב"ד. והטעם דאין מועיל שנים הוא פשוט ומבואר לעיל סי' מ"ב בב"ש סקט"ו דהוי מפי כתבם וכן מבואר להדיא בט"ז עצמו סק"ד דאפי' שנים צריך דוקא שיעידו בב"ד ע"ז ולא מתוך כתבם ע"ש ולפ"ז אם מפורש בהכתב ראיה שנכתב מדעת המגרש והמתגרשת דאז דין שטר עליו שפיר מועיל שנים כמבואר מדברי הב"ש שם ועמ"ש בפ"ח שם. ואפשר דאם הרב ועוד דיין א' חתומים עליו סגי אף אם אין מפורש שנכתב מדעת שניהם דהא בב"י ובב"ש שם כתבו בשם הרשב"א דלא אמרינן בזה חזקה אין עדים חותמין אלא בריצוי הצדדים דאנן סהדי דאין העדים בקיאים בזה ע' בח"מ סי' ל"ט סי"א וא"כ גבי שני דיינים ל"ש זה וכן מצאתי ברדב"ז ח"ב סי' תשס"ה גבי שטר קדושין שנכתב ע"י סופרי העיר אמרינן חזקה דבקיאי בזה ולא חתמו אלא מדעת ע"ש וכ"ש כאן בנכתב ע"י דיינים וצ"ע ועיין בתשו' הרדב"ז ח"א סימן קס"ח שכתב וז"ל שאלת ממני על אשה מקנדיא שהיתה בחזקת שהיא מגורשת אלא שאין שם עדים שראו הגירושין ואין בידה גט כי אבד ואני עכבתי אותה מלינשא עד שנשלח לקנדיא וכתבו משם בזה"ל דאינו להגיד ולהודיע לכ"ת בתו"ע גמורה איך הבחורה הזאת היא מגורשת עד נתגרשה בב"ד שלנו והרי היא מותרת לכל אדם כו' ושנים היו החתומים כן מבואר מל' התשובה להלן שיובא מיד ואתה כתבת כי עדיין היא באיסור משום דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם ובאנו לפלוגתא דרבוותא. תשובה אין כאן מחלוקת ואשה זו מותרת לינשא דמעשה ב"ד הוא זה מה שכתבו מקנדיא שהרי אמרו נתגרשה בב"ד שלנו והרי היא מותרת לכל אדם ואין זה לשון עדות ע' בח"מ סי' מ"ו סכ"ט ובש"ך שם ס"ק ע"א ועוד כי יהודא חן הוא רב שבעיר ומשה קזני הוא חכם וזקן והם הם הב"ד שנתגרשה בפניהם ואע"פ שכתוב בתורת עדות גמורה לאו דוקא אלא לחזק הדבר כתבו כן ואע"ג דלא כתוב בה במותב תלתא סתמא דמלתא הכי הוי אפשר שהוצרך לזה לפי שהכתב מקנדיא לא נכתב מיד אחר הגירושין לראיה רק תשובה לשואל ובודאי לא נכתב מדעת הצדדים עמ"ש לעיל ולא חששו לכתוב לפי שסמכו עצמם על סוף הלשון וחתמו תרי מגו תלתא ואין בכ"ז דבר לעכב כדי לעגן האשה כו' וגדולה מזו אני אומר שאפי' היה עדות ממש כאשר חשבת יש להתירה לסמוך על האומרים דעדות כזו כשרה שכיון שבאה בחזקת גרושה אלא שאבד גיטה גלוי מלתא בעלמא הוא וסגי בעדות כזה אע"פ שהוא מפי כתבם ותו דבמלתא דעביד לגלוי לא משקרי. ואי משום דלא הזכירו שם המגרש כיון שאמרו שהיא מותרת לכל אדם ליכא למיחש למידי עכ"ל: וע' בתשו' מנחת עני סי' נ"ה שכ' לרב אחד וז"ל בנדון מעשה ב"ד אשר חשש לדברי הט"ז כו' נראה ברור דדברי הט"ז אינם אמורים רק בריחוק מקום שלא נתפרסם הגירושין ולא נתחזקה בגרושה אבל במקום קרוב כו' ועוד נראה דהא דאין אשה נאמנת לומר גרשני בעלי שלא בפניו היינו דוקא באומרת גרשני סתם משום דל"ש בזה חזקה דאין אשה מעיזה כו' אבל באומרת גרשני בעלי בפני ב"ד פלוני ועדים פלוני והוא במקום קרוב ודאי דנאמנת מטעם מלתא דעל"ג כו' דחזקה זו אלים טובא ואפי' במידי דאורייתא סמכינן עלה כמבואר בר"ה דף כ"ב ובבכורות דף ל"ו כו' ומכ"ש בנ"ד שהבעל במקום קרוב דודאי לא ישתוק אין לחוש כלל להצריך מעשה ב"ד כו' ע"ש עוד. והנה החילוק הראשון שכתב דהיכא דנתחזקה בגרושה א"צ עדים לענ"ד הוא פשוט וברור וכן מבואר מדברי הרדב"ז שיובא לקמן סי' קנ"ב ס"ח סקי"ד ואמנם צריך שיהיה חזקה ברורה לא קול בעלמא כמבואר ברדב"ז שם. ומזה הטעם מעשים בכל יום באשה עירנית שמתגרשת אין נותנים לה מעשה ב"ד אף שכמה פעמים נמשך זמן רב קודם שתנשא ואז אין עדים שהיא גרושה והיינו כיון דהאידנא אין מגרשין בצנעה ורגילין ליתן הגט במנין עשרה כמ"ש בש"ע ס"ס קל"ג ובסדר הגט סעיף ע"ז ממילא תתחזק בגרושה. אלא דאם רוצה ללכת למקו"א אז נותנין לה מעשה ב"ד. אך החילוק השני שכ' דדוקא באומרת נתגרשתי סתם אבל באומרת בפני ב"ד פלוני צ"ע טובא דמדברי הרשב"ץ שהובא בש"ע לקמן ס"ס קנ"ב לא נראה כן דהא כיון שיש בידה מעשה ב"ד בודאי כתוב בתוכו באיזו מקום נתגרשה ומסתמא גם היא אומרת כן ואפ"ה בעינן דוקא שיוכרו החתימות ולא מפליג שם בין אם הוא מקום רחוק או קרוב וכן מבואר מדברי הרדב"ז שהובא למעלה דאף שאמרה שנתגרשה בקנדיא לא סמך עליה ושלח לקנדיא ועב"ש לעיל סי' י"ו סק"ד ודוק . גם צ"ע מהא דאי' ביו"ד סימן רס"ח ס"ט גבי גר בימים הראשונים שאמר נתגיירתי בב"ד פלוני דפסקינן דאינו נאמן. מיהו בזה אפ"ל כיון דחיישי' שמא הוא משקר ועדיין עכו"ם הוא לא שייך האי סברא דהוא אינו חושש אם יתבדה קצת דומה לזה משני הש"ס שם ביבמות מ"ז בהא דאינו נאמן על הבנים משום לדבריך ע"ג אתה כו' אך מדברי הרא"ש שם בהא דאמרי עדים שמענו בב"ד של פלוני כו' ודאי קשה על סברא הנ"ל ועיין בתשו' נו"ב סי' ך"ז ובתשו' שיבת ציון סי' ל"ח ובט"ז יו"ד סי' קמ"ט ס"ק י"ח ובפר"ח שם והדברים ארוכים ואכמ"ל: שוב ראיתי בתשו' בית דוד סימן כ"ב שנשאל ג"כ בענין זה אם לסמוך על כתב ראיה שמביאה האשה שנתגרשה וחתום בו רק הרב המסדר לחוד. והזכיר שם דברי הט"ז הנ"ל דאפילו ב' עדים לא מהני משום דהוה מפי כתבם וכתב דאין להקשות על דבריו מהא דמהני ח"י ב' עדים בחליצה כמבואר ברי"ף ורמב"ם דכל שנים שראו החליצה יכולים לכתוב לה שטר שחלצה כו' דשאני חליצה דאינה יכולה לברר שחלצה כ"א בעדים ולכך תיקנו חכמי הש"ס שיתנו לה שטר לראיה וכדאמרינן אתקין רב יהודא בגיטא דחליצה ולכן דין שטר יש לו כו' ואח"ז כתב לצדד להתיר בנדון השאלה שלא היה כאן עדים שהיתה א"א כי הט"ז לא מיירי אלא באשה שנתגרשה במקו"א וחוזרת לעירה במקום שיודעין שהיתה א"א כמו שמבואר להדיא בדבריו אבל במקום שאין יודעין כו' וכמו שכתבתי גם אני לעיל רס"ק זה ושוב דחה זה כיון דבמדינתינו הנשואות מכוסות ראשיהן וא"כ סתם אשה הבאה לפנינו כדרך הנשואות היה כאנן סהדי שהיתה א"א ותו לא מהימנא לומר גרושה אני וצריכה מעשה בית דין והאריך בזה עמ"ש בסי' קנ"ב סק"ו דאין זה ברור ובסוף כתב דמ"מ ראה מכמה רבנן קשישאי דלא קפדי בזה וסומכים על היתר עדות הרב המסדר לחוד. וחתר למצוא טעם לדבריהם משום דהאידנא שכיחי שיירות ושכיחי פאסטין ועי"ז בידינו לברר אמיתתו בכל עת ודמיא לגלוי מלתא בעלמא דפרק החולץ גבי עדות אחוה דמיתנא דמועיל אפי' אשה וקרוב וממילא דסגי גם בעד א' בכתב כו' ע"ש באורך: ולע"ד גם על היתר זה קשה לסמוך היכא שיחזקה בא"א. חדא דא"כ נתת דבריך לשיעורין והרי גם בענין בפ"נ משכונה לשכונה שכתב התוספת ריש גיטין דהאידנא כ"ע ניידי כבני מחוזא והובא לעיל ס"א בהגה לא מצינו מי שהיקל בזה בזה"ז לומר דהאידנא אשתני דינא ועוד בגוף הדבר שכ' שם שהמציא לחלק בין מלתא דעל"ג דאמרי' בש"ס גבי עד אחד שמת בעלה ובין גלוי מלתא בעלמא דפ' החולץ דמלתא דעל"ג הוא שאין בידינו לברר רק אפשר שיברר וגלוי מלתא הוא שבידינו לברר אמיתתו בכל עת כו' הנה חילוק זה בעינו קדמוהו הריב"ש סי' קנ"ה והועתק דבריו בס' מה"צ סי' י"ז בפתיחה אות ו' וכנראה שגם התוספת בבכורות ל"ו ע"ב ד"ה והלכתא כיוונו לחילוק זה וגם התשב"ץ ח"א סי' פ"ג כתב לחלק בזה אלא שמחולק עם הריב"ש בדעת הרמב"ם שלדעת התשב"ץ ס"ל להרמב"ם גם במלתא דעל"ג נאמן עד א' כשר מה"ת עש"ה וכפי המבואר מדברי הרשב"ץ שם הנה בביאור מלתא דעל"ג דבריו אחדים ושפה אחת עם הריב"ש ותשו' ב"ד הנ"ל. אך בעי' גלוי מלתא בעלמא הוא ז"ל מוסיף בה דברים שכ' דגלוי מלתא בעלמא היא שגם בלא אמירת זה העד הדבר קרוב לנו להיות נודע כמו שהעיד זה אלא שהוא מכוסה ונעלם קצת כמו בהא דפ' החולץ שכשבאין לפנינו איש ואשה לחליצה בודאי דעתינו סומכת שיבם ויבמה הן כאילו הענין נודע אלינו כו' וכן נמי בהא דפ"ב דכתובות זכור הייתי באשה פ' שיצתה בהינומא ואמרי' מ"ט כיון דרוב נשים בתולות נשואות גלוי מלתא בעלמא הוא כו' עש"ב. וכיוצא בזה כ' המרדכי בפ' מ"ח. והובא בב"י לקמן סימן קס"ט בהא דאין סומכין במנין השנים ע"פ קרובים שכ' דאין להביא ראיה מדאשתמודעינהו דפ' החולץ דהתם גלוי מלתא בעלמא הוא דבלא"ה תופסים אותו בחזקת אחיו מן האב כו' ע"ש ומה דהב"ש סי' קנ"ז סק"ב כ' על המרדכי דל"מ כן מדברי שאר פוסקי' היינו דלא בעי' חזקה גמורה . ולפ"ז בנ"ד כיון דבלא הכתב ראיה אין דעתינו סומנת כלל שנתגרשה ואדרבה אנו תופסים שהיא בחזקת א"א לא שייך לו' דהוא גלוי מלתא בעלמא: וכ"ש לפ"ד הרי"ף והרא"ש בפ' החולץ שפי' גלוי מלתא בעלמא היא משום דלאו מלתא דאיסורא ולא אממונא מפסדי אלא מלתא בעלמא היא דמגלו דהדין הוא גברא פלן והא נהי איתתא פלניתא כו' וכמו שהובא בב"י סי' קס"ט ובפי' סדר חליצה בהאות ל"ח. א"כ פשיטא דבנ"ד שמביאה האשה כתב ראיה שנתגרשה בח"י הרב המסדר ודאי דאמלתא דאיסורא מסהיד ול"ש לומר גלוי מלתא בעלמא היא. וכוונת הרי"ף והרא"ש הנ"ל במ"ש אלא מלתא בעלמא הוא דמגלו כו' נראה שהוא על דרך שכתב הרמב"ם פט"ז מה' סנהדרין א"צ ב' עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו יוחזק בעד א' כיצד אמר עד אחד חלב כליות הוא זה כו' ואנל ה"ז לוקה כו' ועיין במל"מ פ"ג מה' שגגות דין ב' שכ' שדין זה נלמד מהירוש' פ' שני נזירין וע' בתוס' חולין צ"ו ד"ה פלניא וזה מדוייק בלשון הרי"ף שם שמסיים וכיון דמודעי ליה הכי הרי אתחזק גביה דההוא סהדא כו' הילכך שרי ליה לסהדא למסמך אפומייהו ולמסהד עלויה דההוא גברא או עילוה דהך איתתא בין לענין איסורא כו' ומלשון זה הוציא הריב"ש סי' קפ"ב הובא בב"י ר"ס קנ"ז שאין אשה וקרוב נאמנין כשמעידין כן בשעת מעשה אלא שאם אמרו כן קודם מעשה שאין מעידין לא על ממון ולא על איסור הוחזק על פיהם ע"ש. והגם דהב"י כתב עליו דאין נראה כן מדברי הפוסקים כו' היינו משום דס"ל דענין זה אף בשעת מעשה הוי כמו קודם מעשה. אבל הא ודאי דאילו אתרמי שחלצה ממי שאין מכירין כאות' שכתב הא"ז הובא בפי' סדר חליצה אות ל"ה בהגה דבשעת הדחק יחלוצו אע"פ שאין מכירין ואח"כ תחזור אחר עדים המכירין. ועתה אחר החליצה באין אשה וקרוב להעיד שהן מכירין. פשיטא דגם הב"י מודה דאין נאמנים דעתה מעידין להתירה. וכמו שסיים שם ואח"כ תחזור אחר עדים. ומעתה בנ"ד שהכתב ראיה הוא אחר מעשה הגירושין וח"י הרב המסדר הוא להתיר האשה לעלמא פשיטא דאין זה ענין לגלוי מלתא בעלמא והן עתה עיינתי שנית בספר הנ"ל וראיתי שהרב הגאון המחבר נ"י הרגיש בעצמו וכ' וז"ל ואף שלדברי הרי"ף ביבמות שפי' להך אשתמודעינהו אינו ענין לנ"ד מ"מ כדאי הוא הרמב"ם והריב"ש כו' עכ"ל ואין דבריו מובנים אצלי ועמ"ש לקמן ס"ס קנ"ד בסה"ג ס"ד בשם תשו' חתם סופר ובשם גט מקושר מבואר ג"כ שדעתם דאפילו האידנא צריך לעיכובא מעשה ב"ד ע"ש. ע"כ לע"ד אין לסמוך על שום קולא בזה ואין לנו לזוז מדברי הש"ע והאחרונים דבעינן מעשה ב"ד של שלשה ובעינן אם צריך להכיר החתימות יבואר בע"ה לקמן ס"ס קנ"ב:

1 יקבץ מנין כדי לתת הגט בעשרה:

« שולחן ערוך, אבן העזר קע״ח שולחן ערוך, אבן העזר Seder Halitzah »