שולחן ערוך, אבן העזר קס״ב

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

« שולחן ערוך, אבן העזר קס״א שולחן ערוך, אבן העזר קס״ג »

1 בית שמואל פתח ↗

בעשה. כן הוא דעת רש"י והרמב"ם והעשה היא דכתיב אשר לא יבנה בית וילפינן בית א' הוא בונה ולא ב' בתים הוי לאו הבא מכלל עשה ולדעת התוס' עובר לאו אשר לא יבנה:

1 ביאור הגר"א פתח ↗

הכונס כו' בעשה כגי' רש"י רי"ף ור"ש ורמב"ם וש"פ אבל תו' ס"ל בלאו וכ"כ הרשב"א והק' על רש"י מ"ש בית א' כו' הא לא כתיב יבנה בית אלא לא יבנה וגמ' שם מלא יבנה כו' קדריש וגם על הרמב"ם ק' שכ' משום דכתיב יבמה יבא עליה ולא עליה ועל חבירתה דגמ' קאמר משום בית אחד כו' ועוד דקאמר שם נ"ב ב' זו דר"ע כו' ואם איתא בביאה מאי איכא למימר הא אף לר' ישבב מספקא בגמ' לר"ע וכן שם נ"ג א' בשלמא לר"י כו' וע' רשב"א ורמב"ן שם ופ' הרי"ף כרבינא דמיקל כמ"ש בר"פ כ"צ ובכ"ה ועוד דר"י ור"ל הלכה כר"י לבד מתלת ואע"ג דשמואל ורב אחא ורב אשי ס"ל כר"ל הלכה כרבינא ור"י ובכללא דכייל גמרא וכללא דרבא כנ"ל וערמב"ן:

1 חכמת שלמה פתח ↗

סעיף א' הכונס את יבמתו נאסרו צרותיה עליו ועל שאר האחים בעשה וכו' נ"ב עבב"ש שהביא מחולקת אם עובר בעשה או בל"ת ייע"ש ובסעיף שאח"ז וקשה לי למה לא יתחייב עליו באיסור כרת ונימא בי' כיון דאהדרא אהדרא לאיסורא קמא כמ"ש התוס' ברפ"ק דביצה גבי תזבח ולא גיזה וכו' והוכיחו משם דלוקה מכח אהדרי' לאיסורא קמא א"כ ה"נ כיון דאשת אח איסורא רק דאמרה התורה לייבם מכח מצוה והיכי דליכא מצוה ואסרה אותו אהדרי' לאיסורא קמא א"כ למה לא יהי' בלאו וכרת ולכאורה הי' נראה לתרץ כעין שכתבו התוס' התם בפ"ק דביצה ד' י"ב ע"ב כיון דגיזה בפסולי המוקדשין לא הותר בהדיא לכן אמרי' אהדרי' לאיסורא קמא אבל אוכל נפש דהותרה בהדיא לא אמרי' אהדרי' לאיסורא קמא א"כ ה"נ ביבום כיון דכתיב יבום להדיא לא אמרי' אהדרי' לאיסורא קמא אך עדיין קשה בהתוס' בביצה בקושיתם למה הקשו רק על נדרים ונדבות ומכח קושיתם שהוקשו דאף לב"ה אסור מכח לכם ולמה לא הקשו על ש"ס מפורש ביבמות ד' י"א ע"ב דזה ש"ס מפורש הוא דקיי"ל כר' ייחנן דאינו עובר רק בעשה עיין ברש"י ותוס' שם ורמב"ם ומ"ט לא נימא בי' אהדרי' לאיסורא קמא לפום מה דלא ידעו מתירוצם וגם עכ"פ לפי תירוצם הנ"ל לסייע דבריהם מהך סוגיא דלא אמרינן אהדרי' לאיסורא קמא וצ"ע כעת בזה ואין פנאי לחפש בספרים אולי יזכיני ד' בזמן אחר לבאר יותר ודו"ק:

2 תועפות ראם פתח ↗

בלאו. מבואר דעת רבינו כהרמב"ן בספר המצות שמנה לדעתו במל"ת י"ד שנמנע החולץ ליבמתו שלא יבא עליה ולא ישאנה אחרי הפרדה ממנו בחליצה כו' עיי"ש ודלא כהרמב"ם בפ"א מהל' יבום הי"ב שהאיסור הוא מד"ס כשניות עיי"ש במ"מ ולח"מ. ודקדק רבינו בדבריו ואמר שלא יחזור וישאנה כמש"כ התוס' יבמות י' ע"ב ד"ה החולץ דמשום קדושין גרידי ליכא מלקות משום לא יבנה וז"ל התוס' שם דאמרינן בקדושין ע"ח א' מודים במחזיר חלוצתו ס"א שאם קידש ולא בעל שאין לוקה דרך בנין בית אסרה תורה עכ"ל ולפנינו קדושין שם גירסא אחרת ונראה שכן הי' גירסת הרא"ם שם ומיושב מה שהנחתי בצ"ע לעיל סי' ל"ג אות ה'. ועיין שו"ע אה"ע סי' קס"ב ס"ב שכ' שם החולץ ליבמתו נאסרת החלוצה וצרותיה עליו ועל שאר האחין בעשה והוא תמוה וכבר כ' הלח"מ ברמב"ם שם שהוא ט"ס ואשגירת לישנא דסעי' א' הוא ושם הוא בעשה כשיטת רש"י יבמות י"א א' ועיי"ש בתוד"ה חד ובס' רביד הזהב כ' לפרש ד' השו"ע וז"ל ופשוט מדכתיב יבמה יבא וגו' ואם לא יחפוץ וחלצה הא כשחלץ לא יבא עליה ולאו הבא מכלל עשה עשה עכ"ל ועדיין קשה למה לא נקטו בלאו וכמפורש בגמרא ודו"ק.

2 באר היטב פתח ↗

בעשה. תמוה הוא כי לא מצינו שום עשה בזה עיין ב"ח. ב"ש:

2 באר הגולה פתח ↗

טור וכר' יוחנן שם ד"י ע"ב ומסוגיא שם די"א ע"א

3 באר היטב פתח ↗

מספק וכו'. צ"ע הא קי"ל בכמה דוכתי' ספק חליצה לא גזרו רבנן כנה"ג:

3 פתחי תשובה פתח ↗

החולץ ליבמתו עיין בס' ב"מ שכ' דלמ"ד חליצ' פסול' צריכה לחזור על כל האחים אז כל האחים אסורים בקרובותיה ודלא כסברת הר"א מבורגיי"ל שבתוס' יבמות דף כ"ו ע"ב בד"ה דנפול. ולאו דוק' אחר החליצ' אלא אפי' קודם שחלצו הם ולבתר דחלץ האחד ח"פ ופרתה מהם זיק' דאוריי' אפ"ה אסורים אותן האחים בקרובות הזקוקה. והאריך בזה ומסיק דלמעשה צ"ע אם לא יש לדון ס"ס כיון שגוף הדין ח"פ דצריכ' חוזר הוא במחלוקת כבסימן ק"ע ס"ה ע"ש:

3 בית מאיר פתח ↗

החולץ ליבמתו אסור מדרבנן בקרובותיה הנה בש"ע לא מצאתי מבואר למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים אם אז כל אחים אסורים בקרובותיה ובתו' דף ך"ו ע"ב ד"ה דנפול בזה אח"ז כתבו דסברת הר"א מבורגיל דהאחים השניים שחולצים אך מפני חיזור מותרים בקרובותיה והתו' דחו ראייתו ומ"מ לא חלקו עליו לדינא אלא אדרבא דף ך"ז ד"ה שמואל תפשו סברתו לעיקר וישבו בה הסוגי' בהתי' של ועוד אומר ר"י ומשמע משם נמי דה"ה בשתי נשים שנפלו מבית אחד ונתן גט לאחת דקי"ל דבחליצתה לא נפטרה וצריכה אף היא חליצה מ"מ י"ל דלא נאסר מקרובות הצרה מפני שעיקר הזיקה נפקעת ע"י החליצה דבעלת הגט ולא נשאר בהצרה אלא זיקה מועטת דכמו שכתבו דשתי אחיות שנפלו לפניו עם צרות דלאחר שחלץ לצרת לאה אף דהוא חליצה פסולה מדיש זיקה ואסר בצרת אחות זקוקתו וצריכה נמי לאה חליצה ממנו לאוקימתא זו מ"מ לא נאסר ע"י חליצה לאה באחותה רחל מפני שחליצת לאה לא היתה אלא משום זיקה מועטת שנשאר עליה אחר חליצת צרתה וה"ה באופן הנ"ל. אך יש לספק מדכתבו כיון דלא נשתייר בלאה אלא זיקה מועטת שכבר חלץ לצרתה חליצה חשובה טפי י"ל דוקא אופן זה מדהיתה חליצת הצרה חשובה ולהכי י"ל דדיקו וכתבו כעין שפי' הר"א ולעולם שאינן מודים נמי אף לדינא בח"פ לכל אחים בשוה וס"ל דכולם אסורים בקרובות החלוצה כדמשמע מדבריהם ד"ה דנפול דלית להו סברתו ואך הכא מפני שכבר חלץ לצרתה חליצה חשובה טפי הוא דס"ל הכי כעין שסבר הר"א אף בח"פ השוה. אך צ"ע קצת הא בההוא תירוצא לא ס"ל סברת רב אשי והוו סברו דצרת אחות אשה בזיקה שוה עם האחות בזיקה. אמנם דף ך"ז ע"ב בד"ה איתיבי בתי' הריב"ן שתופס הרא"ש לעיקר ונסתייע ממנו הלכה כמבואר סי' ק"ע סעיף ה' בהג"ה מוכח להדי' דלא ס"ל כהר"א הנ"ל וכן מוכח דעת ח"ר שם שבחר יותר להניח הקו' שממנה תוצאת סברת הר"א בצ"ע ולא ניחא לו אף בדחיות התו' ומ"מ לא רצה לתרצה ע"פ סברת הר"א ש"מ דלא ס"ל וכן דף ך"ז מביא תי' הריב"ן הנ"ל בשם יש מי שכ' ודחאו מכח קושי' אחרת ש"מ הא לדינא קאי בשטת הריב"ן דלא כהר"א וכן משמעות סתימות הפוסקים החולץ ליבמתו וכו' משמע בכל אופן ואך לפ"ז צ"ע על הטור וש"ע שבסי' ק"ע מביאים הפלוגתא בדין ח"פ אם צריכה חיזור ובסי' קע"ה סתמו כל' הרמ' וע"ש ב"ש ס"ק ג' והרמ' ודאי צודק שאיהו פוסק א"צ חיזור כדמבואר פ"ה הלכה ט"ו שכתוב ואחד מהן חולץ. ועדיין נסתפקתי לומר דעד כאן לא חלקו על סברת הר"א אלא בתר דחלץ אבל מקמא דחלץ מודי כ"ע דמותרי' אותן האחים בקרובות הזקוקה בתר דחלץ האחד ח"פ ופרחה מהם הזיקה דאורייתא ולא נשאר עליהם אלא זיקה מועטת של חיזור וטעם יש לחלק דדוקא אחר החליצה שעשה מעשה נראית כגרושתו כדאיתא דף מ"א הך דאזלת בהדה וכו' ע"ש פי' התו' משא"כ קודם החליצה י"ל כע"מ שלא אסרו חכמים אחות זקוקה אלא בזיקה דאוריי' וקצת משמע הכי בתו' דבור הנ"ל המתחיל שמואל כתבו ואפילו אי חלץ ללאה ברישא קודם רחל ור"ל ל"מ טרם שחלץ ללאה מקרי חליצת רחל ודאי חליצה כשירה ואינה אסורה לו להתייבם מטעם אחות זקוקה כיון שכבר נפקע הזיקה דלאה ד"ת ואינה זקוקה אלא משום חיזור אלא אפילו כבר חלץ ללאה משמע אז בתר החליצה הוא דמוכרחים לבא לסברה כעין סברה דהרא"ש ע"ש ודוק. אמנם ע"כ אף זה אינו דא"כ דיש סברה זו לחלק להאמת הא הכל קשי' על הר"א גופי' מנ"ל להוכיח דינו מן קושייתו דאף בתר החליצה של חיזור מותר בקרובות הא קושייתן דחידוש זה יוכל רב להשמיענו בשתי אחיות מתורצת כדתי' ע"פ סברתו בזיקה לחוד דמיד שאמרינן שמותר אדם באחות זקוקה של חיזור משכחת לה שמתייבמת אחת דכשחלץ לשניי' הוי הראשונה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דתחזור להתירה לאח השני ואע"ג דגם השני צריך לחלוץ לשנייה משום דח"פ היא מ"מ אינה אסורה לו הראשונה משום אחות זקוקה טרם שחלץ לשני' כנ"ל ולכשייבם הראשונה פשיטא דהשנייה לא תצטרך תו לחליצה ממנו ע"י חיזור דהא תצא משום אחות אשה וא"כ שהקושי' מתורץ בדין זה לחוד מנ"ל להוכיח דאף אם קידם וחלץ לשנייה דמותר בהראשונה אלא ש"מ דבאמת אין חילוק והדינן שוים וכן מוכח מתי' הריב"ן הנ"ל דא"כ אף לרב מצי פריך ליקו חד מנייהו לחלוץ לה לשנייה ותיהוי ראשונה יבמה שהותרה וכנ"ל שייבם הראשונה טרם שיחלוץ להשני' החליצה שעליו משום חזור וכנ"ל א"ו אין שום חילוק וכמו שאסור בקרובות חלוצה שע"י חיזור כן אסור בקרובות זקוקה שע"י חיזור וכן מור' סתימות הלשון שבסי' קצ"ט:

4 באר הגולה פתח ↗

שם במשנה

5 בית שמואל פתח ↗

אסור לישא צרת קרובת חלוצתו. שעשאו חכמים חלוצתו כגרושתו דאסורה אחותה, ואם אחותה נשאה לאחיו אז היא אסורה אף על גב דהיא אינה אסורה אלא מדרבנן אבל אם נשאה לאחר אז הצרה מותרת כן הוא לדעת תוס' והרא"ש והנ"י בשם הריטב"א וכ"כ בש"ג:

5 בית מאיר פתח ↗

אסור לישא צרת קרובת חלוצתו סתימות ל' זה משמע על דרך פי"רשי ז"ל אפילו בנשואת לנכרי אבל חדוש גדול הוא שהרי הרמ' בחדא שיטה עם פי' תו' ז"ל דז"ל פ"ו הלכה ך' אבל החולץ ליבמתו והלכה אחות חלוצתו או אמה ונשאת לאחיו ולו אשה אחרת ומת ונפלו שתיהן לפניו כשם שקרובת חלוצתו אסורה עליו כך צרתה אסורה ופירשו הה"מ כתו' ומבואר שם נמי שאפי' החליצה עצמה שנשאת לאחר צרתה מותרת וצ"ע:

1 דיני צרת היבמה וקרובותיה. ובו ה סעיפים: הכונס את יבמתו נאסרו צרותיה עליו ועל שאר האחים בעשה:

2 החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה וצרותיה עליו ועל שאר האחים בעשה:

3 החולץ ליבמתו אסור מדרבנן בקרובותיה אפילו בשניות וכן היא אסורה בקרוביו אבל האחים מותרים בכל קרובותיה ואפילו לא חלץ לה אלא מספק אפ"ה אסור בכל קרובותיה מרדכי ריש החולץ:

4 מותר אדם לישא אחות צרת חלוצתו ושאר קרובותיה:

5 אסור לישא צרת קרובת חלוצתו:

1 באר היטב פתח ↗

בעשה. רש"י ורמב"ם. ולדעת התוס' עובר לאו אשר לא יבנה עיין יבמות דף י"א:

1 באר הגולה פתח ↗

פלוגתא דרב אחא ורבינא שם די"א ע"א וקי"ל כל היכא דפליגי ר"א ורבינא הלכ' כדברי המקיל כ"ש הכא דסברא ר"י כוותי' וכ' הרמב"ם בפ"א דהיינו דכתיב יבמה יבא עליה ולא על צרתה ולאו הבא מכלל עשה עשה ורש"י פי' בע"א

2 בית שמואל פתח ↗

בעשה. לדעת תוס' עובר בלאו וכן מונה הרמב"ן בכלל לאוין, ומ"ש הטור והמחבר בעשה לכאורה תמוה איזה עשה הוא כי לא מצינו שום עשה בזה ולדעת הרמב"ם אם חלץ א' מהן תו ליתא איסור דאוריית' בכולם רק מדרבנן אסורה ועיין במגיד:

2 ביאור הגר"א פתח ↗

החולץ כו' בעשה. טור והוא ט"ס שמפורש שם דח"ל הוא כמש"ש ולימא לי' ח"ל כו' ושם נ"ב ב' נ"ג א' וש"מ:

2 בית מאיר פתח ↗

החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה עליו וכו' ומבואר בהטור דלהכי קדו' תופסין בה ואין הולד ממנו ממזר ומשמע ברור דאפילו נשאת לאיש וגרשה וחזר ובא עליה החלוץ נמי הולד כשר מדאינה עליו אלא בלאו. ובמס' גיטן דף פ' איתא הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת זו שהיא איילונית תצא מזה ומזה ובגמרא נשאת אין זינו לא וכו' ופי"רשי זינו לא אינה אסורה להתיבם דנשאו חמור שמא יאמרו חלץ לה וניסת וחזר וכנסה משנתגרשה והוי' לי' נושא חליצתו דקים לי' בלא יבנה וכ' המהרש"ל לא אוכל להבין זה דהא אשת אח ממש וחייב כרת ולא אמרינן שקם בלא יבנה אלא היכא שלא נשאת אחר החליצה שלא יכול שוב ליבמה אבל היכא שנשאה אח"כ דהו' לי' כגרושת אחיו ממש ונראה בעיני ט"ס היא שהרי התו' ג"כ לא הביאו ומה מאוד תמוהי' דבריו בזה וכי ס"ד למימ' הכי דקוד' שנשאת כבר חלף ועבר האיסור אשת אח וכשנשאת ונתגרש' יחזור האיסור אשת אח למקומו ותיהוי גרושת אחיו וע' סי' קנ"ט וקס"א והמהר"א הרגיש קצת וכ' שא"י מהיכן יצא לו ד"ז אלא שלשונו תו מ"ש ואי משום וכו' לא הבנתי כל עיקר:

3 ביאור הגר"א פתח ↗

ואפי' לא כו'. ר"ל אע"ג דספיקא דרבנן לקולא ואע"ג דאמרינן אם אשת כהן אינה חולצת אלמא ספק חליצה אסור לכהן כהונה שאני שריח הגט פוסל בה וחלוצה לתא דגרושה היא כמ"ש בפ"ב והשיב דמצינו כמה ספיקות מדרבנן להחמיר כמ"ש ספ"ב דשבת ספק חשיכה כו' ושאר מקומות ול"ג ראיי' הנ"ל ומ"ש משום דריח הגט פוסל בכהונה ה"נ פוסל בקרובות כמש"ל סט"ו סכ"ו וכמ"ש בקידושין ס"ה א' ע"ש במרדכי סימן ל"ד שהאריך בזה ונסתפק הרבה בזה אבל מתני' ערוכה שם ך"ב ב' מת ולו אח א' כו' ואם קדמו כו' דוקא בשנים אבל בא' שחלץ לאחד וכנס לשני' מוציא וכן בכולה מתני' וכ"כ הרשב"א שם ונ"י שם וכ' הטעם משום דהיא גזירה משום אחות גרושתו שהיא בכרת מחמרי' בספיקו ועמש"ש:

3 באר הגולה פתח ↗

משנ' שם דמ"א ע"א

3 בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר פתח ↗

היבם אסור בקרובת זקוקתו ע' סי' קס"ב סעיף ג'. הג"ה ואפי' ספק היינו כמבואר בב"ש ע"פ רבינו ברוך שכ' אעפ"י שיש למנות ולהתיר אינו רשאי לעשות מעשה לכתחי' וע' פר"ח י"ד כללי ס"ס אות י"ח וע' שו"ת סי' ב' וי"א דדוקא בקידשה וכו' ומותר זה דלא כהנ"י דמשמעותו דאפי' אחר שכנס לא נפקע הזיקה ואמרינן לו המתן דהיינו הפרשה עד שיעשה אחיו מעשה וכן מסיק היש"ש אמנם על הוכחות הנ"י מדקתני עד שיעשה מעשה ולא אמרינן לי' שיכניס כתב אינם דברים של טעם דהא כבר הקדים ר"מ וכ' דלכתחי' אסור לכנוס משום דנראה כנושא אחות זקוקתו וע' נמי בח"ר דף מ"א שהאריך להוכיח בראיות דליכא מאן דפליג בהא דבתר שעבר ונשא דפקע זיקת אחותה ומותרת לשוק בלא כלום והעלה דעד כאן לא פליגו עלי' דר"ג אלא במה דאמר דלכתחי' תגדיל עמו הא אם הגדילה אצלו ובעל תצא הלזו משום אחות ואפשר נמי דאף אשתו אסרינן לי' כב"ה דאמרי קדמו וכנסו יוציאו משום קנס הואיל דעביד איסורא אלא שהיבמה נפטרת ממנו לגמרי ואפי' חליצה לא בעיא ואיכא למימר דהכא שני דכיון דקדו' קונים קנין גמור משעה שקדשה נדחית היבמה ממנו דחי' גמורה ד"ת וכשבא על אשתו לאו על אחות זקוקה בא הלכך אין מחמירן עליו להוציא דהא לא עביד איסורא אלא דלכתחי' הוא דלא יכנוס כדי שלא יראה ככונס אחות מקודשת לו וכן עיקר אח"כ בדקתי אחר התו' ומצאתי להם כסברא זו ממש ומן הטעם שכתבתי עכ"ל ולע"ד משמע מל' התו' דמחלקין בענין אחר בין הכא לדין קדמו וכנסו דב"ה אמרו יוציאו שהרי ז"ל אומר ר"י דדוקא קדש אומרים לו המתן מלישא משום דבשעת נשואין נראה כנושא אחות זקוקתו אבל אם נשא כבר היא אשתו גמורה ר"ל ע"י החופה וכן דייק הרא"ש פ' החולץ פקע לי' זיקה לגמרי ואין צריך להמתין מלבעל משא"כ לקדמו וכנסו של יבמין דשם אין שייכו' לחופה אלא הביאה היא שגומר בה שייך למקנסי' להוציא מדעבר אדרבנן בהביאה אלא בדף ך"ג ע"ב להרבנן דפליגו על ריב"ב ומתירן אף אפי' לקידש אף לכנוס תלו טעם ההיתר לכנוס ולא קנסו משום דנפקע הזיקה ע"י קדושין לחוד וכתבו אבל אי ודאי הי' זקוק להוציא וכל זה הוצרכו לשטתם דמשמע להו דלא מקשה הגמרא מ"ש מהא דתנן על הבבא דקדמו וכנסו אבל לפירש"י מעיקר' משם ל"ק כדתי' הגמר' דגבי אחי' יש טעם לאסור בקדמו וכנסו משום דיבמה דלא חזי' משע' נפילה הוי כא"א שיש לה בנים ולדידן דקי"ל כר"י דאמר אחיות איני ידוע מי שנאן אה"נ אם קדם הראשון וכנס האחרונה הראשונה מותרת אף לכתחי' וע' סי' קע"ה סעיף ב' ולדינא יראה לע"ד שבמקום שיש עוד אח שיוכל למיעבד מעשה באחותם יש להחמיר כהנ"י ויש"ש אבל היכי שאין אח אלא הוא דאם נחמיר ע"כ מחויב להוציא אשתו בגט ואחות אשתו בחליצה ודאי דאין להחמיר דהא עכ"פ מידי ספק דפלוגתא לא נפק והוא בדרבנן וקי"ל ס"ס קס"ג שאין אוסרין אשתו משום ספק בדבריהם אלא אם קידש ונשא יוצאה האחות בולא כלום והוא מותר באשתו אם לא שהב"ד מיחו בידו להדי' שלא יכנוס ועבר דיש לקנסו כדפסק הרא"ש והוא בש"ע ריש סי' קע"ו ואם היתה לאחות אשה הלזו צרה לא מצאתי הדין מבואר בפוסקים אבל יש ללמוד ממה דאיתא ביבמות דף ך"ו ע"ב בתו' ד"ה וחליצה פסולה דכתבו בא"הד דאע"ג דכשייבם לאה יהא אסור בצרת רחל כמו שאסר בצרת קרובת חליצתו מ"מ חליצה מיהו בעי ד"ת דאינו צרת אחות אשה לאחר שיבם לאה כיון שכבר לא היתה צרתה משמת בעלה הרי דה"ה הכא ודאי דהצרה צריכה חליצה ד"ת דהא נמי אינה צרת אחות אשתו לאחר שנשא האחות כיון שכבר לא היתה צרתה משמת בעלה ומשמע נמי מדבריהם דהכא הצרה אפי' מתייבמת דעד כאן לא אסרו שם יבום הצרה אלא משום דחשבו יבם לאה כאלו חלץ לה ואסרו צרת רחל משום צרת קרובת חלוצתו אבל הכא שנשא אחות זקוקה נכריה מה ענין מש"ה נאסור הצרה וצ"ע. אבל בהרשב"א יבמות דף ע"ט סוף ד"ה וניתי כ' אבל בשעבר ונשא לכ"ע מדחייא צרתה והולכת ומותרת לשוק. ואולי מ"מ אינו חולק על תו' אלא שלהזקוקה עצמה קורא צרתה מדהיא צרת אחותה שנשא בזיקה ואליה כיון שמותרת לשוק אבל צרתה ממש שנפלה בהדי דידה אפשר דמודה דצריכה חליצה ד"ת וצ"ע. הג"ה וי"א שעכשיו ע' תשו' ח"צ סי' קט"ז וע' סי' א' סעיף י' וצ"ע:

5 באר הגולה פתח ↗

ג"ז שם במשנ'

« שולחן ערוך, אבן העזר קס״א שולחן ערוך, אבן העזר קס״ג »