שלטי הגיבורים על יומא א׳ ב

שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג הלכך בבקר דסתם ידים כמו מלוכלכות מותר לרוחצם וכן בכל היום אחר שעושה צרכיו וקנח או הטיל מים ושפשף בידיו ובלבד שלא ירחץ אלא מקום הצריך כגון ראשי אצבעותיו ולא כל היד:

לשון ריא"ז וכן נראה בעיני שהנשים המבשלות בט' באב וצריכות לרחוץ הבשר אין חוששין בהם משום רחיצה:

והאידנא אין אותה רוח רעה מצויה בינינו וכתב גאון מי שהוא איסטניס וצריך לקנח פניו במים ואין דעתו מיושבת עליו כל היום עד שיקנח יכול לקנח ביוה"כ וכ"כ רי"ץ גיאת אם יש לכלוך על פניו או על גבי עיניו יכול להעבירו במים ואפי' כל אדם יכול לשרות מפה במים ערב יוה"כ ולסוחט' שיצאו מימיו ולמחר מעבירה על גבי עיניו ואף על פי שנשאר בה מלחלוחית המים: כתב ב"ה איכא מ"ד שאין מברכין ביוה"כ על נטילת ידים ושעשה לי כל צרכי כיון שאסור בנעילת הסנדל ובנטילת ידים ומסתברא כיון דברשותו ובידו הוא לנעול משום סכנת עקרב יכול לברך כמו בשאר הימים:

וכתב בה"ג דוקא עד צוארו אבל מיעבר לשוט אסור ותימה אם התירו לו רחיצה חמורה דהא אסמכוה אקרא כ"ש שיטה דקילא: