שלטי הגיבורים על שבת ח׳

« שלטי הגיבורים על שבת ז׳ ע״ב שלטי הגיבורים על שבת ט׳ ע״א »

1 אָמַר אַבָּיֵי: בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי כִּדְרַב חִסְדָּא, אֶלָּא הָכָא — בְּאִילָן הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְזָרַק וְנָח אַנּוֹפוֹ, דְּרַבִּי סָבַר אָמְרִינַן ״שְׁדִי נוֹפוֹ בָּתַר עִיקָּרוֹ״. וְרַבָּנַן סָבְרִי לָא אָמְרִינַן ״שְׁדִי נוֹפוֹ בָּתַר עִיקָּרוֹ״.

2 אָמַר אַבָּיֵי: זָרַק כַּוֶּורֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וְאֵינָהּ רְחָבָה שִׁשָּׁה — חַיָּיב. רְחָבָה שִׁשָּׁה — פָּטוּר.

3 רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ אֵינָהּ רְחָבָה שִׁשָּׁה — פָּטוּר. מַאי טַעְמָא? — אִי אֶפְשָׁר לִקְרוּמִיּוֹת שֶׁל קָנֶה שֶׁלֹּא יַעֲלוּ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה.

4 כְּפָאָהּ עַל פִּיהָ, שִׁבְעָה וּמַשֶּׁהוּ — חַיָּיב. שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה — פָּטוּר.

5 רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה — חַיָּיב. מַאי טַעְמָא? — מְחִיצּוֹת לְתוֹכָן עֲשׂוּיוֹת.

6 אָמַר עוּלָּא: עַמּוּד תִּשְׁעָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְרַבִּים מְכַתְּפִין עָלָיו, וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו — חַיָּיב. מַאי טַעְמָא? — פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה מִדְרָס דָּרְסִי לֵיהּ רַבִּים. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד תִּשְׁעָה — לָא מִדְרָס דָּרְסִי לֵיהּ וְלָא כַּתּוֹפֵי מְכַתְּפִי. תִּשְׁעָה וַדַּאי מְכַתְּפִין עִילָּוֵיהּ.

7 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: גּוּמָּא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: וְכֵן בְּגוּמָּא. רָבָא אָמַר: בְּגוּמָּא לָא. מַאי טַעְמָא? — תַּשְׁמִישׁ עַל יְדֵי הַדְּחָק לָא שְׁמֵיהּ תַּשְׁמִישׁ.

8 אֵיתִיבֵיהּ רַב אַדָּא בַּר מַתְנָא לְרָבָא: הָיְתָה קוּפָּתוֹ מוּנַּחַת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה — אֵין מְטַלְטְלִין לֹא מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ. פָּחוֹת מִכֵּן — מְטַלְטְלִין. וְכֵן בְּגוּמָּא. מַאי לָאו אַסֵּיפָא: לָא, אַרֵישָׁא.

9 אֵיתִיבֵיהּ:

10 נִתְכַּוֵּון לִשְׁבּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהִנִּיחַ עֵירוּבוֹ בְּבוֹר לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — עֵירוּבוֹ עֵירוּב. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב.

11 הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא בְּבוֹר דְּאִית בֵּיהּ עֲשָׂרָה, וּ״לְמַעְלָה״ — דְּדַלִּאי וְאוֹתְבֵיהּ, וּ״לְמַטָּה״ דְּתַתִּאי וְאוֹתְבֵיהּ, מָה לִי לְמַעְלָה וּמָה לִי לְמַטָּה. הוּא בְּמָקוֹם אֶחָד, וְעֵירוּבוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר הוּא.

12 אֶלָּא לָאו בְּבוֹר דְּלֵית בֵּיהּ עֲשָׂרָה, וְקָתָנֵי עֵירוּבוֹ עֵירוּב. אַלְמָא תַּשְׁמִישׁ עַל יְדֵי הַדְּחָק שְׁמֵיהּ תַּשְׁמִישׁ.

13 זִמְנִין מְשַׁנֵּי לֵיהּ הוּא וְעֵירוּבוֹ בְּכַרְמְלִית, וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ ״רְשׁוּת הָרַבִּים״ — לְפִי שֶׁאֵינָהּ רְשׁוּת הַיָּחִיד.

14 וְזִמְנִין מְשַׁנֵּי לֵיהּ, הוּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעֵירוּבוֹ בְּכַרְמְלִית. וְרַבִּי הִיא, דְּאָמַר כׇּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת, לֹא גָּזְרוּ עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

15 וְלָא תֵּימָא דַּחוֹיֵי קָא מְדַחֵינָא לָךְ, אֶלָּא דַּוְקָא קָאָמֵינָא לָךְ. דִּתְנַן: אִם הָיָה רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת — חַיָּיב. וְכַמָּה הוּא רְקָק מַיִם — פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. וּרְקָק מַיִם שֶׁרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת — חַיָּיב.

16 בִּשְׁלָמָא ״רְקָק״ ״רְקָק״ תְּרֵי זִימְנֵי, חַד בְּימוֹת הַחַמָּה וְחַד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּימוֹת הַחַמָּה, דַּעֲבִידִי אִינָשֵׁי לְקָרוֹרֵי נַפְשַׁיְהוּ, אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים — אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אַגַּב דְּמִטְּנִיף מִקְּרֵי וְנָחֵית, אֲבָל בִּימוֹת הַחַמָּה — לָא. צְרִיכָא.

17 אֶלָּא הִילּוּךְ תְּרֵי זִימְנֵי לְמָה לִי? אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ הִילּוּךְ עַל יְדֵי הַדְּחָק — שְׁמֵיהּ הִילּוּךְ, תַּשְׁמִישׁ עַל יְדֵי הַדְּחָק — לָא שְׁמֵיהּ תַּשְׁמִישׁ. שְׁמַע מִינַּהּ.

18 אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי זִירְזָא דְּקָנֵי, רְמָא וְזַקְפֵיהּ רְמָא וְזַקְפֵיהּ — לָא מִיחַיַּיב עַד דְּעָקַר לֵיהּ.

19 אָמַר מָר: אָדָם עוֹמֵד עַל הָאִסְקוּפָּה, נוֹטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת וְנוֹתֵן לוֹ, נוֹטֵל מֵעָנִי וְנוֹתֵן לוֹ. הַאי אִסְקוּפָּה מַאי?

20 אִילֵּימָא אִסְקוּפַּת רְשׁוּת הָרַבִּים — נוֹטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת? הָא מַפֵּיק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים!

21 וְאֶלָּא אִסְקוּפַּת רְשׁוּת הַיָּחִיד — נוֹטֵל מִן הֶעָנִי? הָא קָא מְעַיֵּיל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד!

22 אֶלָּא אִסְקוּפַּת כַּרְמְלִית — נוֹטֵל וְנוֹתֵן לְכַתְּחִלָּה, סוֹף סוֹף אִיסּוּרָא מִיהָא אִיתָא!

23 אֶלָּא אִסְקוּפָּה מְקוֹם פָּטוּר בְּעָלְמָא הוּא — כְּגוֹן דְּלֵית בֵּיהּ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. וְכִי הָא דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים — מוּתָּר לִבְנֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד וְלִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים לְכַתֵּף עָלָיו, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיפוּ.

24 אָמַר מָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִבַּעַל הַבַּיִת וְנוֹתֵן לְעָנִי, מֵעָנִי וְנוֹתֵן לְבַעַל הַבַּיִת. וְאִם נָטַל וְנָתַן — שְׁלָשְׁתָּן פְּטוּרִין. לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְרָבָא. דְּאָמַר רָבָא: הַמַּעֲבִיר חֵפֶץ מִתְּחִילַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִירוֹ

פירוש שלטי הגיבורים על שבת ח׳

1 רבינו ומיי' פ"ג מהל' שבת נראה דסבירא להו דזיתים וענבי' שרסקן מערב שבת אפי' מחוסרין דיכה שאינן נדוכין אלא מרוסקין מותר להטעין עליהם קורה ועגול מע"ש סמוך לחשיכה והמשקה הזב מהם מותר אפילו לאותה שבת ודוקא להוציא מהם על ידי קורה ועגול שרי מאחר שהם מרוסקים אפי' אינן נדוכין אבל לשחוק בידים בשבת אסור מיהו אם ריסקן מערב שבת וגם הדיכן שאינן מחוסרין אלא שחיקה בידים מותר לשחוק אותם בידי' בשבת עצמו והמשקה הזב מהם מותר כן נ"ל דעת רבינו ומיי' לפי מה שיש לדקדק מתירוץ התו' שם וכפי מה שפי' המגיד משנה פ"ג מהלכות שבת והוא הנכון לפי דעתי ואולם שאר הפוסקים כגון רש"י והר"ן והרא"ש והטור סבירא להו דבין טעינת הקורה או העגול או שום דבר אחר שגורם ליציאת המשקה לא שרי אלא היכא שהזיתים והענבים או שאר הפירות היו מרוסקין ונדוכין כבר מע"ש שאינן מחוסרין אלא שחיקה ואז מותר להטעין עלייהו קורה ועגול מערב שבת והמשקה הזב מהן מותר ומדבריהם משמע דליכא שום היתר להוציא המשקה בידים מן הפרי בשבת אפי' כשהוא מרוסק ונדוך מע"ש: לשון ריא"ז מותר לטעון בקורות בית הבד הזיתים הטחונים וכן הענבים הדרוכות שאפילו לגמור סחיטתן בידים לאחר חשיכה מותר שכל עיקר סחיטתן אינה אסור' אלא מדברי סופרי' גזרה משום סחיטת זיתים וענבים ומרוסקין לא גזרו על סחיטתן שאף הזיתים והענבים המרוסקין אין בסחיטתן איסור תורה אלא מדברי סופרים ובאלו לא גזרו על המרוסקין כל עיקר כמבואר בקונטרס הראיות בד"א כשנדוכו כל צורכן ואינן צריכין אלא סחיטה אבל אם לא נדוכו כל צרכן אסור לגמור סחיטתן אחר חשיכה שהן דומים כאילו היו מרוסקין:

2 לפי מה שהסכימו רוב הפוסקים אי קרמו פני הפת הדבוקים לתנור מבעו"י מותר להניחו אחר כך בתנור כרבי אליעזר: לרש"י הוי חומרא דלדידי' פני' שכלפי האור ממהרים לקרום מפנים שכלפי התנור ולתוספות ומיימון וסמ"ג והר"ן הוי קולא ולסמ"ג צריך שיקרמו פנים התחתון והעליון ודלא כר' אליעזר והשתא לסמ"ג אין מניחין עוגה על גבי מקום חם כדי שתאפה אלא אם כן קרמו פניה התחתונים והעליוני' ולשאר הפוסקים די במה שיקרמו פנים התחתונים והזרות שיש בדברי מיימון כתבתי בהלכות פשוטים: לשון ריא"ז ונראה בעיני שלא נאמר כן אלא באופה פת מועטת לצורך השבת אבל באופה פת מרובה לצורך חול אסור להניחו בתנור אחר חשיכה ואם שכחו בתנור מציל ממנו מזון שלש סעודות בלבד:

3 פירש"י כמאכל בן דרוסאי מקרי כשהגיע לשליש בשול ולפי דברי מיי' פ"ג מהלכות שבת נראה דעד שיגיע לחצי בישול לא מקרי כמאכל בן דרוסאי.

4 לפי דברי מיי' ופירושו בפירוש המשניות אפי' אם המדורה של פחמין צריך שתאחז האור ברובה מבעו"י והטור א"ח סימן רנ"ה פסק דאפי' לא אחז בהן אלא האור כל שהוא שרי מפני שהן דולקין והולכין הפחמין והתימה עליו למה פסק כרבי יהודה דיחידאה הוא ולית הלכתא כוותיה ועוד דהא רב יוסף תני מה הן הדברים שדי שיאחז בה האור כל שהוא ולא קא חשיב פחמין משמע דלית הלכתא כר' יהודה וסמ"ג לאוין ס"ה כתב כדברי הטור:

5 יש פוסקים דכשאגד הקנים או שם הגרעינים בחותלות שצריך שיאחז האור ברובן מבעו"י וכ"כ מיימון וי"א להיפך דכי לא אגדן צריכין רוב וכי אגדן די שיאחז בהן האור בכל שהוא וכ"כ הטור וזה תלוי בחלוק גרסאות: לשון ריא"ז מדורה של קנים אין צריך להסיק ברובה לפי שמאליהן הן דולקין והולכין ואם אגדן צריך להסיק ברובן לפי שאין השלהבת נכנסת ביניהן גרעיני תמרה צריך להסיק ברובן לפי שהן מתפזרות והולכות ואם נתנן בחותלות שדרכן לכונסן שם אין צריך להסיק ברובן כך היא שיטת המורה ומז"ה:

6 לפי דברי רש"י והתוס' והסמ"ג והרא"ש והטור מותר להדליק בשבת באותן נרות של שעוה וחלב וזפת שקורין קנדילי"ש דהיינו שכורכין השעוה על הפתילה ואצ"ל שמותר לתת אותן קנדילי"ש בתוך נר של שמן דכשר להדליק וחכמי נרבונא והגאונים אוסרים באותן קנדילי"ש להדליק בהן ממש אבל מתירין לתת אותם בתוך נר ולתת שמן עליהם ולהדליק ולפי הנראה לי מדברי רבינו ותשובתו ושאר הגאונים שהולכין לשטתו נראה דלדידהו אסור להדליק בשעוה או חלב וזפת באיזה ענין שיהיה בין לתת חתיכת שעוה בנר במקום שמן בין לכרוך השעוה בפתילה כעין קנדילי"ש ואפי' לתת הקנדילי"ש בנר ולתת שמן עליהם נמי אסור דהוה ליה כורך דבר שמדליקין בו ע"ג דבר שאין מדליקין בו והא דקאמר תלמודא שעוה איצטריכא ליה דמשמע דאיכא היתר בנר שעוה הכי פריש לה שעוה איצטריכא ליה ר"ל שמותר לעשות מהשעוה עצמה פתילה להניחה בנר של שמן כשר ולהדליק בה כי השעוה עצמה אע"פ שהיא אסורה להדליק בה אין אסורה אלא כשהיא עומדת במקום שמן כגון שכורכין אותה ע"ג פתילת פשתן וכיוצא בה אבל כשאינה עומדת במקום שמן אלא במקום פתילה והיכי דמי כגון שמן השעוה עצמה מטוין ממנו פתילה מטוה כחוט אז מותר להדליק בה מאחר שהיא עומדת במקום פתילה לא במקום שמן ובזה הפירוש תלוי החלוק שיש בין הרא"ש והטור ובין שאר הפוסקים בדברי רבינו כי הרא"ש והטור סברי שדעת רבינו להתיר קנדילי"ש של שעוה כדברי רש"י ולפי שלא ראו תשובת רבינו פירשו שעוה איצטריכא ליה וכו' כפי' רש"י אבל לפי מה שאסר רבינו בהדיא בתשובה א"א לפרש כך אלא ה"ק מהו דתימא נגזור כשעשה מן השעוה פתילה כעין חוט והדליק בה להוי אסור אע"פ שאינו אלא במקום פתילה אטו כשעומד השעוה במקום שמן קמ"ל דלא גזרינן ושרי ולפירוש זה יתיישב הכל שפיר ודעת מיי' הוא כדברי רבינו: לשון ריא"ז ואלו שמנים שאין מדליקין בהם אין מדליקין לא בזפת ולא בשעוה שהתיכו אותה ונתנו אותה בנר כעין שמן אבל אם עשו ממנה פתילה והיא דולקת מאליה כעין שעושין פתילות של שעוה מותר להדליקה:

7 קיקיון שנא' ביונה שעושין מן הגרעינין שלו שמן והוא עב ואינו נמשך אחר הפתילה וכן אין מדליקין משמן הנעשה מגרעיני צמר גפן ונראה בעיני שאף שמרי שמן זית הואיל והן עבין ואינן נמשכים אחר הפתילה אין מדליקין בהן בשבת שלא התירו חכמים אלא שמן ולא שמרים שהרי אין הנר דולקת יפה בהן ויבא להטות:

8 לשון ריא"ז לפרש"י כל דבר שמדליקין בו אם כרכו על גבי דבר שאין מדליקין בו אין לעשות ממנו פתילה דהכל מקרי להדליק אפילו אין כוונתו לכך ולדברי רבינו והרא"ש הכל תלוי בכוונה שאם לא נתכוין לעשות מאותו דבר שאין מדליקין בו פתילה ולא נתנו שם אלא כדי לעבות הפתילה ולהוסיף אורה שרי דהשתא ליכא למיגזר דלא ידליק בעיניה ולדברי מיי' וסמ"ג אע"ג דבתר כוונה אזלינן כה"ג נמי אסור כי מאחר שנתכוין לעבות ראש הפתילה היינו ממש כאילו נתכוין להדליק בה ואין היתר בדבר אלא היכא שנתכוין להעמיד הפתילה למעלה שלא תשלשל למטה: לשון ריא"ז כרך דבר הכשר לעשות ממנו פתילה ע"ג דבר שאינו כשר כגון שכרך צמר גפן ע"ג עץ אם הוא מתכוין לעבות הפתילה כדי שיהא אורה גדול הרי זה אסור כמבואר בקונטרס הראיות ואם הוא מתכוין להקפות הפתילה שתעמוד זקופה ולא תפול כמו שעושין בפתילות של עששיות הרי זה מותר:

« שלטי הגיבורים על שבת ז׳ ע״ב שלטי הגיבורים על שבת ט׳ ע״א »