מקור תלמוד ירושלמי יומא ו׳:ו׳
6 משנה: בָּא לוֹ אֵצֶל הַפָּר וְאֵצֶל הַשָּׁעִיר הַנִּשְׂרָפִין. קְרָעָן וְהוֹצִיא אֶת אֵמוּרֵיהֶן נְתָנָן בַּמָּגִס וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. קְלָעָן בַּמַּקְלוֹת וְהוֹצִיאָן לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה. מֵאֵימָתַי מְטַמִּין בְּגָדִים מִשֶּׁיֵּצְאוּ חוֹמַת הָעֲזָרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשֶּׁיִּצַּת הָאוּר בְּרוּבָּן:
7 הלכה: בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ וכו׳. אֲנָן תַּנִּינָן. בָּא לוֹ אֵצֶל הַפָּר וְאֵצֶל שָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. קְרָאָ מְסַיֵיעַ לַמַּתְנִיתָן. וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת. אָמַר רִבִּי מָנָא. וַאֲפִילוּ כהן כָאהֵן דְּתַנִּינָן תַּנָּיָיא בָּרְיָיא אַתְיָא הִיא. כְּאִנַּשׁ דִּסְלַק מִטִּיבֵּרְיָא לְצִיפּוֹרִין. עַד דְּהוּא בְטִיבֵּרְיָא אָמְרִין. בְּצִיפּוֹרִין הוּא יְתִיב.
8 רִבִּי זְרִיקָן אָמַר רִבִּי זְעוּרָה שָׁאַל. פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִין שֶׁנִּיטְמְאוּ מָהוּ שֶׁיִּשָּׂרְפוּ כְמִצְוָותָן. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. בְּשֶׁנִּיטְמְאוּ לִפְנֵי זְרִיקָה. אֲבָל אִם נִיטְמוּ אָחַר זְרִיקָה קוֹרֵא אֲנִי עָלְיו בְּמוֹעֲדוֹ. אַף בַּשַּׁבָּת. בְּמוֹעֲדוֹ. אַף בְּטוּמְאָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְעָדָה שֶׁכָּתַב בּוֹ בְמוֹעֲדוֹ לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא מִיתְמְנַע רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי קַיֵים הָכָא. וַאֲמַר לֵיהּ. קִיֵים בְּפַר מָשִׁיחַ וְעֵדָה. וְאָמַר לֵיהּ.
9 רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה אָמַר רִבִּי לָעְזָר שָׁאַל. פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין שֶׁיָּצָא רוֹב הָאֵבֶר הַמַּשְׁלִים לָרוֹב. מִילְּתֵיהּ אָמְרָה. בְּרוּבּוֹ הַדָּבָר תָּלוּי. פְּשִׁיטָה הָדָא מִילְּתָא. יָצָא רוּבוֹ וְאַחַר כָּךְ יָצָא רוֹב הָאֵבֶר הַמַּשְׁלִים לָרוֹב. לֹא צוֹרְכָא דְלֹא יָצָא אֵבֶר אֵבֶר וְאַחַר כָּךְ יָצָא רוֹב הָאֵבֶר הַמַּשְׁלִים לָרוֹב.
10 רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא אָמַר רִבִּי לָעְזָר שָׁאַל. פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין שֶׁיָּצְאוּ וְחָזְרוּ. פְּשִׁיטָה דֶּרֶךְ חֲזִירָה אֵינוֹ מְטַמֵּא בְגָדִים. לָא צוֹרְכָא דְלָא מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִילוּ לָצֵאת מָהוּ שֶׁיְּטַמּוּ בְגָדִים. הָתִיב רִבִּי בָּא. וְהָא תַנִּינָן. הָיוּ סוֹבְלִין אוֹתָן בְּמוֹטוֹת. יָצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים חוּץ לְחוֹמַת עֲזָרָה הָאַחֲרוֹנִים לֹא יָצָאוּ. הָרִאשׁוֹנִים מְטַמִּין בְּגָדִים. הָאַחֲרוֹנִים אֵינָן מְטַמִּין בְּגָדִים עַד שֶׁיֵּצֵאוּ. יָצְאוּ אֵילּוּ וְאֵילּוּ מְטַמְּאִין בְּגָדִים. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוּי דְרִבִּי מַתַּנְיָה. שַׁנְיָיא הִיא. דִּכְתִיב וְהוֹצִיא. עַד שֶׁיּוֹצִיא רְשׁוּת כָּל הַמּוֹצִיא.
11 רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר רִבִּי לָעְזָר שָׁאַל. פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִין שֶׁנִּיטְמוּ מָהוּ שֶׁיִיפָּסְלוּ מִשֵּׁם יוֹצֵא. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בְּרַם כְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּשִׁיטָא לֵיהּ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. הַשּׁוֹחֵט תּוֹדָה בִּפְנִים וְלַחְמָהּ חוּץ לַחוֹמָה. לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חוץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. חוץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בְּשַׂר שְׁלָמִים שֶׁיָּצָא וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס וְנִזְרַק עָלָיו מִן הַדָּם כְּבָר נִפְסָל מִשֵּׁם יוֹצֵא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וַאֲפִילוּ כְרִבִּי יוֹחָנָן צְרִיכָה לֵיהּ. יְרוּשָׁלִַם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְחִיצָה לְקָדְשֶׁי קָדָשִׁים מְחִיצָה הִיא לְקֳדָשִׁים קַלִּים. חוץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם אֵינָהּ מְחִיצָה לֹא לְקָדְשֶׁי קָדָשִׁים וְלֹא לְקֳדָשִׁים קַלִּין. אָמַר רִבִּי מָנָא. אֵינָהּ מְחִיצָה לָהֶן.
12 רִבִּי לָעְזָר שָׁאַל. פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין מָהוּ שֶׁיְּטַמּוּ בְגָדִים בְּלֹא הֶכְשֵׁר בְלֹא טוֹמְאָה מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפָן לִטַּמּוֹת טוּמְאָה חֲמוּרָה. הָתִיב שְׁמוּאֵל קַפּוֹדָקִיָּא. מֵעַתָּה יְטַמּוּ אֶת אֵימוֹרֵיהֶן. אֶלָּא בְּשֶׁפִּירְשׁוּ. וַאֲפִילוּ תֵימַר. לֹא פִירְשׁוּ. כְּהָדָא. אֵין מֵי חַטָּאת מְטַמִּין דָּבָר לַחְזֹר וְלִיטַּמּוֹת מִמֶּנּוּ. הָתִיב רִבִּי יִרְמְיָה. הֲרֵי נִבְלַת עוֹף הַטָּהוֹר הֲרֵי הוּא מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין בְּלֹא הֶכְשֵׁר בְלֹא טוֹמְאָה מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפָן לְיטַּמּוֹת טוּמְאָה חֲמוּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. נִבְלַת עוֹף הַטָּהוֹר אֵין לָהּ מְחִיצָה. אֵילּוּ יֵשׁ לָהֶן מְחִיצָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר יֵשׁ לָהּ מְחִיצָה. אָדָם הוּא מְחִיצָתָהּ. דְּאִי לֹא כֵן אִילּוּ הֵבִיא כֶלֶב וְהִלְבִּישׁוֹ בְגָדִים וְהֶאֱכִילוֹ נִבְלַת עוֹף הַטָּהוֹר. שֶׁמָּא אֵינוֹ מְטַמֵּא בְגָדִים בְּבֵית הַבְּלִיעָה. אָמַר רִבִּי לָעְזָר דְּרוֹמִיָּא. נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר מְחִיצָתָהּ בְּכָל מָקוֹם. אֵילּוּ מְחִיצָתָן חוּץ לִירוּשָׁלִַם.
13 אָמַר רִבִּי לָעְזָר. פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִין שֶׁשְּׁחָטָן לִזְרוֹק אֶת דָּמָן לְמָחָר פִּיגֵּל. לְהַקְטִיר אֵימוֹרִין לְמָחָר פִּיגֵּל. לִשְׂרוֹף אֶת בְּשָׂרוֹ לְמָחָר לֹא פִיגֵּל. שֶׁלֹּא חִישֵּׁב לֹא לַאֲכִילַת אָדָם וְלֹא לַאֲכִילַת מִזְבֵּחַ.
14 רִבִּי שַׁמַּיי בָעֵי. אָבְדוּ הָאֵימוֹרִין. מָהוּ לִזְרוֹק אֶת הַדָּם עַל הַבָּשָׂר. וְלָא שְׁמִיעַ דַּאֲמַר רִבִּי לָעְזָר. שֶׁלֹּא חִישֵּׁב לֹא לַאֲכִילַת אָדָם וְלֹא לַאֲכִילַת מִזְבֵּחַ. תַּנָּא רִבִּי זַכַּיי. זָר שֶׁשָּׂרַף מְטַמֵּא בְגָדִים. לֹא צוֹרְכָה דְלֹא מָהוּ שֶׁיְּהוּ כְשֵׁירִים בַּלַּיְלָה. קַל וָחוֹמֶר. מַה אִם הֶקְטֵר אֵימוֹרִין שֶׁאֵינָן כְּשֵׁירִין בְּזָר כְּשֵׁירִין בַלַּיְלָה. אֵילּוּ שֶׁהֵן כְּשֵׁירִין בְּזָר אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהוּ כְשֵׁירִין בַּלַּיְלָה.
15 וְהַשּׂוֹרֵף. לֹא הַמַּצִית אֶת הָאוֹר וְלֹא הַמְסַדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה. אֵי זֶהוּ הַשּׂוֹרֵף. זָהוּ הַמְסַיֵיעַ בִּשְׁעַת שְׂרֵיפָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָמְרָה. מְסַיֵיעַ בִּשְׁעַת שְׂרֵיפָה מְטַמֵּא בְגָדִים. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. הַמְהַפֵּךְ בִּכְזַיִת מְטַמֵּא בְגָדִים. לֹא צוֹרְכָה אֶלָּא הָיָה עוֹמֵד בִּפְנִים וּבְיָדוֹ קוֹרָה וּמְהַפֵּךְ בִּכְזַיִת מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וְהוֹצִיא וְשָׂרַף. מַה הַמּוֹצִיא עַד שֶׁיּוֹצִיא לַחוּץ. אַף הַשּׂוֹרֵף עַד שֶׁיִּשְׂרוֹף בַּחוּץ. תַּמָּן אָמַר חִזְקִיָּה. וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. לְרַבּוֹת אֶת הַשּׂוֹרֵף. אוֹף הָכָא כֵן.
פירוש שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יומא ו׳:ו׳
6 שניא היא דכתיב והוציא עד שיוציא וכו'. כתבו תוס' בזבחים דף קד בד"ה שיצא רובו במיעוט אבר פי' בקונ' דמיבעיא ליה לענין טמא המתעסק בהן וקשה דבסוף כיצד צולין אמרי' המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיניח דהוצאה כתיב ביה כשבת ופריך ממתני' דהיו סובלין וכו' ראשונים מטמאין בגדים וכו' ואף ע"ג דלא נח ומשני בנגררין וא"כ רובו במיעוט אבר דהכא לא מחייב לענין שבת כיון דאגודו מבפנים לא יטמא בגדים ע"כ ולפום סוגין ל"ק דוהוציא את הפר לא קאי אפר אלא אגברי ולכך מיבעיא ליה שפיר אם יצא הפר רובו במיעוט אבר והסובלין כבר יצאו כולן מהו:
7 מהו שיטמא בגדים בלא הכשר וכו'. תוספות בזבחים דף קה העתיקו גירסא שלפנינו מהו שיטמא בגדים וכו' אך א"א לקיימו דהא לכ"ע בין לר"מ בין לרבנן אין מטמאין בגדים ועוד מאי קאמר הואיל וסופן לטמא טומאה חמורה דהיינו שמטמא בגדים הא גם מיד יטמאו בגדים הלכך נ"ל גירסתי שבקונ' עיקר:
8 שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח. מכאן ראיה מבוררת לפי' תוס' במס' זבחים דף לה ע"א בד"ה באכילה וכו' ודלא כפרש"י שם ע"ש:
9 זר ששרף וכו'. כתב הרמב"ם פ"ו מהל' מע"ק הלכה ה' ושריפת כל הנשרפין כשירה בזר ובלילה ע"כ והרב בכ"מ לא הראה מקומו איה ובלי ספק שמדברי רבי זכיי שמע לה:
10 לא המצית את האור ולא המסדר את המערכה. כ"כ גם הרמב"ם פ"ו מהל' פרה הלכה ד' וקצת קשה הא מתחילה היה מסדר את המערכה ואח"כ הצית בה את האור כמ"ש רמב"ם פ"ג מהל' פרה א"כ היה לו לומר בהיפך לא המסדר את המערכה ולא המצית את האור וי"ל זו ואצ"ל זו קתני: