שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות ד׳:ב׳:א׳

2 משביע אני עליכם כו'. כתבו תו' אליבא דר"מ כו'. וכתב המהרש"א יש לדקדק כו' אבל שמואל איירי במושבע מפי אחרים והכפירה נמי אינה יוצאה מפיהם כו' ע"ש ותימא הא שמואל יליף ליה מסוטה והתם ודאי הכחשה היתה קודם השתייה דהא מתחלה הביאה הבעל להב"ד ואי הודית לא היתה שותות. ובשותקת נראה דודאי הפסידה כתובתה דבממון ודאי אמרינן שתיקה כהודאה דמיא א"כ לא היתה שותה דתנן פ"ד דסוטה ואלו לא שותות ולא נוטלת כתובה כו' ואלו נוטלת כתובה ולא שותות כו'. ושאר כל הנשים או שותות או לא נוטלת כתובה. ש"מ דליכא אשה שהיא שותה ואינה נוטלת כתובה. וליכא למימר שתיקה זו ששתקה מתחלה ועד סוף לאו הודאה היא שיכולה לומר לא חששתי להשיב כמ"ש בח"מ סי' ס"א דכיון דמבזים אותה ברבים ודאי יש לה לחוש ולהשיב. ואפשר כיון ששטר כתובתה בידה ואפי' במקום שאין כותבין כתובה תנאי ב"ד הוא כנקיט שטרא בידה דמיא אין השתיקה לא הודאה ולא מחילה. מ"מ דוחק הוא למוקמי קרא בשותקת עד דניליף מהתם אפי' שותק אמן כמוציא שבועה מפיו דמיא. גם מ"ש המהרש"א מפי אחרים היינו דכולה יוצאה מפי אחרים ע"ש זהו הפך האמת דהא מתני' דתנן מפי אחרים בב"ד היינו בשלא ענו אמן אלא שאמרו העדים אין אנו יודעים לך עדות. וקושייתו נראה לתרץ דכל כמה דלית לן ראיה דעניות אמן כמוציא שבועה מפיו דמי אין בין האומר אמן לאומר איני יודע לך עדות א"כ אין לדייק ממשנה וברייתא אלא מרומיא דידהו ועי"ל כוונת תו' אין לדייק ממתני' דאיכא למימר נמי דאתיא כרבנן וקוצרו בדבר. והר"ן מקשה כיון שכבר אמרו אין אנו יודעין לך עדות כשהשביען אח"כ ולא הודו אמאי חייבין כפירת דברים בעלמא היא שכבר הגידו בב"ד אין אנו יודעים כו' ע"ש. ונראה דמתני' איירי שאמרו לו חוץ לב"ד אין אנו יודעים לך עדות והשביען בב"ד ואמרו אמן וכן משמע לשון המתני' וכ"ת ל"ל למתני כלל שכפרו בחוץ ליתני או שאמר משביעני עליכם שאין אתם יודעין לי עדות ואמרו אמן י"ל קמ"ל אע"פ שלא נזכר לאחר השבועה הכפירה בפירוש אלא שכפרו בחוץ והשביען שיהא אמת מה שאמרתם ואמרו אמן אפ"ה ה"ל כפירה וחייבין עליה קרבן וכ"נ מפירש"י והר"ן דייק ממתני' דאין זה חוזר ומגיד ואינו מוכרח. ועמ"ש סנהדרין פ"ג הלכ' ח' בד"ה אין שומעין כו':

3 הואיל ואינם כו'. עי' בקונט'. וכתב תו' בסוגיין בד"ה ואינו תימא דלמא קרא אתא לשבועה שיש לך ביד פלוני חיטין ושעורין וכוסמין דתנן לקמן דחייבין על כל אחת ואחת ע"כ וקשה הא כתב תו' פ"ג דף כ"ה בד"ה אחת כו' וי"ל בת"כ יליף מלאחת והכא יליף מאלה כו' א"נ מלמ"ד לאחת קדריש ושמואל דריש כולא קרא לדרשת ת"כ ע"כ. לפ"ז נוכל לומר דרשא זו שיש לך ביד פלוני חטים ושעורים כו' דריש מאחת. ומלמ"ד דריש דרשא דהכא ואביי דריש מאלה שאינו חייב אשבועת ביטוי ושמואל לא דריש מאלה א"נ שמואל. כר"ע ס"ל דמוקי מאלה למעט עדי קרקע או עדי קנס כדאמרינן בבבלי לקמן דף ל"ד. ועמ"ש שם ויותר נראה דחייב על כל אחת ואחת באומר פת חיטים ושעורים כו' ילפינן מדכתיב והוא ידע ואשם לאחת מאלה ומקרא זה קאי אביטוי ועדות יקרא והיה כי יאשם כו' מפרש דקאי אשבועת העדות לחוד ומיניה מרבה לחייב על כל אחת חוץ לב"ד: