מקור תלמוד ירושלמי סנהדרין ט׳:ג׳:ג׳
3 הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וְצָבָת. אָמְרִין אַסָּיָיא. אִין מִקְטְעָא יָדֵיהּ חַיי הוּא. מָהוּ שֶׁיִּתֵּן דְּמֵי הַיָּד. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים. וְכִי יְרִיבוּן אֲנָשִׁים. הִיא מְרִיבָה הִיא מַצּוּת. מַה תַלְמוּד לוֹמַר כִּי יִנָּצוּ כִּי יְרִיבוּן. כִּי יְרִיבוּן כִּי יִנָּצוּ. אֶלָּא לִיתֵּן הַמִּתְכַּוֵּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין עַל הַמִּתְכַּוֵּין. נִיחָא אֶת הַמִּתְכַּוֵּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין עַל הַמִּתְכַּוֵּין. אִם שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין הוּא מִתְחַיֵיב לֹא כָל שֶׁכֵּן עַל הַמִּתְכַּוֵּין. אֶלָּא כֵינִי. הִכָּהוּ עַל יָדוֹ וְצָבָת. אָמְרִין אַסָּיָיא. אִין מִקְטְעָה יָדֵיהּ חַיי הוּא. מָהוּ שֶׁיִּתֵּן דְּמֵי הַיָּד. כְּמַה דַּתְּ אָמַר תַּמָּן. חִידּוּשׁ מִקְרָא הוּא שֶׁיִּתֵּן דְּמֵי הַיָּד. וּמַה חִידּוּשׁ מִקְרָא הוּא שֶׁיִּתֵּן דְּמֵי הַיָּד.
פירוש שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין ט׳:ג׳:ג׳
3 מהו שיתן דמי היד. כתב תו' ב"ק דף פ"ה בד"ה שבת כו' בדבר ידוע שסופה לחזור לא קמיבעיא ליה ע"ש כתבתי נזיר פ"ט ה"ז וקשה א"כ מאי קאמר גילחו מיהדר הדר והיינו בעיין. ש"מ דבעיין היא אף בדבר הידוע לכל כמו גילוח ע"ש וי"ל קסבר אף בגילוח אין הדבר ידוע שאפשר שסך נשא ולא הדרי. והמתרץ קאמר מתניתא איירי בסך נשא. מיהו אינו נוח לן לומר דמספקא לאינשי אם העביר השיער ע"י גילוח או ע"י נשא שהרי הדבר ניכר לכל ואפשר אחר הגילוח מיד אינו ניכר. ומ"ש עוד שם לשיטת תו' אין לו לשלם אלא ההפסד שמפסיד עד שיתרפא אינו מוכרח כל כך:
4 ניחא כו' עיין בקונטרס. וקשה הא איצטרך למכתב בפ' וכי יריבון שבת לאשמועינן אמדוהו למיתה וחי דמשלם שבת וכדאמרינן לעיל בסמוך וי"ל סוגית הש"ס אליבא דר' יצחק לקמן בסמוך דפליג ויליף אמדוהו למיתה וחי מדכתיב רק וכמ"ש שם בקונטרס ואי הוה כתיב רק בפ' כי ינצו כו' אע"ג דאיירי בשאין אסון מ"מ מדכתיב רק היינו ממעט אמדוהו למיתה וחי: