מקור תלמוד ירושלמי כתובות ג׳:ו׳:ב׳
6 הלכה: בְּאֵי זֶה צַד הוּא שׁוֹתֶה בַעֲצִיצוֹ כול׳. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לֹא יֹאמַר וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה זֶה הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע. שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ כְּבָר הִיא תַּחַת יָדוֹ. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה. תְּלַמֵּד הִימֶינָה לִגְזֵירָה שָׁוָה. מִתְדָּרֵשׁ וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה וְלוֹ תִהְיֶה. מַה לוֹ תִהְיֶה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אִשָּׁה שֶׁרְאוּיָה לוֹ אַף וְלוֹ תִהְיֶה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. אִי מַה לְהַלָּן אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ וּמְשַׁלֵּם קְנָס. אַף לוֹ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ וּמְשַׁלֵּם קְנָס. רִבִּי זְעִירָא עוּלָּא בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. לֹא יֹאמַר וְלוֹ תִהְיֶה בְמוֹצִיא שֵׁם רַע שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ כְּבָר הִיא תַּחַת יָדוֹ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה. מְלַמֵּד הִימֶינָה לִגְזֵירָה שָׁוָה. מִתְדָּרְשָׁהּ וְלוֹ תִהְיֶה וְלוֹ תִהְיֶה. מַה תִהְיֶה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן גֵּירַשׁ אוֹמְרִים לוֹ שֶׁיַּחֲזִיר אַף לוֹ תִהְיֶה הָאָמוּר כָּאן גֵּירַשׁ אוֹמְרִים לוֹ שֶׁיַּחֲזִיר. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. אֶחַד הָאוֹנֵס וְאֶחַד הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע שֶׁגֵּירְשׁוּ כּוֹפִין אוֹתָן לְהַחֲזִיר. אִם הָיוּ כֹהֲנִים סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים.
פירוש שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות ג׳:ו׳:ב׳
6 לא יאמר ולו תהיה לאשה במוציא שם רע שאינו צריך כבר היא תחת ידו. ותימא הא איצטריך דאם גירש ולא החזיר דעובר בעשה ולא תעשה וצ"ע. ועיי' בבבלי בתמורה דף ד':
7 אי מה להלן אשה הראויה לו ומשלם קנס אף לו תהיה שנא' כאן אשה הראויה לו ומשלם קנס. וקשה שאני הכא דגלי קרא דאית להו קנס כדאמרינן בריש פרקין דכתיב אם מאן ימאן מכל מקום לרבות את הפסולות וא"ל דקשיא ליה ניליף אונס בגז"ש ממוציא שם רע דאם מאן ימאן במפתה כתיב. דא"כ אף לפי מאי דמשני דגז"ש איצטריך למידי אחרינא עדיין קשיא הא קיי"ל מספיקא לא מפקינן ממונא וכאן ספיקא הוא דאיכא למילף ממפתה לחומרא וממוציא שם רע לקולא. וי"ל דטפי איכא למילף ממפתה דק"ו הוא וא"ל דא"כ נימא דיו מה מפתה אינו נותן מיד אף באונס בפסולות כן דכיון דבפסולות איירי ודאי אף במכתה נותן מיד שהרי אינו רשאי לקיימה: