מקור תלמוד ירושלמי עירובין ז׳:ו׳:ד׳
6 תַּמָּן תַּנִּינָן. הַשּׁוֹאֵל פָּרָה וְשִׁלְּחָהּ לוֹ בְּיַד בְּנוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ… וָמֵתָה פָּטוּר. לֵית הָדָא אָמְרָה שֶׁהָעֶבֶד מְזַכֶּה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. תִּיפְתָּר בְּעֶבֶד עְִבְרִי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וַאֲפִילוּ תֵימַר בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי. תִּיפְתָּר בְּאוֹמֵר לוֹ. פְּתַח לָהּ וּבָאָה מֵאֵילֶיהָ. וְתַנֵּי כֵן. הִנְהִיגָהּ הִמְשִׁיכָהּ קָרָא לָהּ וּבָאת נִתְחַיֵיב לְשַׁלֵּם כְּשׁוֹאֵל. רִבִּי זְעִירָה שָׁמַע לָהּ מִן אֲבָל אֵין מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מִפְּנֵי שֶׁיָדָן כְּיָדוֹ. לֵית הָדָא אָמְרָה שֶׁאֵין הָעֶבֶד זוֹכֶה מֵרַבּוֹ עַל אַחֵר. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי מֵאִיר דְּאָמַר. יַד עֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ דָמֵי. וְהָא תַנֵּי. אִשְׁתּוֹ. אִית לָךְ מֵימַר דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד יַד אִשָּׁה כְיַד בַּעֲלָהּ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. תִּיפְתָּר כָּהֵן תַּנָּיָיא. דְּתַנְיָא. אִשְׁתּוֹ אֵינָהּ פּוֹדָה לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. אִשְׁתּוֹ פוֹדָה לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. דְּהֵן תַּנָּיָיא עֲבַד רִבִּי מֵאִיר יַד עֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ וְלָא עֲבַד יַד אִשָּׁה כְיַד בַּעֲלָהּ.
פירוש שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי עירובין ז׳:ו׳:ד׳
6 ותני כן וכו'. וקשה על הפוסקים שפסקו בהכישה במקל והיא תבא דפטור משום דמשמע להו דשמואל פליג וכי משום משמעות זה דחינן להירושלמי דברייתא מפורשת היא כרב ועוד כיון דר' יוחנן סובר כרב כוותיה קי"ל:
7 והא תני אשתו וכו'. פירש הר"א והתני בהא דעירוב ג"כ אשתו וע"כ אין ידה כיד בעל אפילו כר"מ. כהדא תנייא כת"ק דר"מ וכו' ע"ש נראה שתקפה עליו משנתו דאדרבה בעירוב תנן דמערבין על ידי אשתו וכל מה שפירש שם הוא בהיפך ומה שפירשתי בקונט' הוא עיקר: