שבת קמ״ב ב:ח׳-ט׳

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

8 רש"י פתח ↗

כשהאוכל מרובה על הפסולת - דאי שקיל אוכל מפיש בטרחא:

8 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ותניא ושנויה ברייתא, אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים שנחלקו בית שמאי ובית הלל — באופן שהאוכל מרובה על הפסולת. אבל אם הפסולת מרובה על האוכל — לדברי הכל בורר אוכל, שלא להרבות בטירחה בטלטול הפסולת שהיא בדבר האסור בטלטול כשלעצמו. וכן הוא כאן שמתירים לטלטל את החבית ולא את האבן, שהיא כפסולת.

8 חידושי הלכות פתח ↗

בד"ה שאוכל מרובה כו' והא דמוקי לה בסוף פ"ק דביצה כגון דנפיש בטירחא כו' עכ"ל ר"ל כיון דלפי' ר"ת הא דאוכל מרובה כו' ופסולת מרובה כו' לענין ביטול קאמר ומרובה בשיעורא קאמר אם כן ע"כ הא דמוקי התם הא דפסולת מרובה על האוכל כגון דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא לא קאי על הפסולת דההוא ודאי מרובה בשיעורא הוא אלא האוכל ממנו קאמר דזוטר בשיעורא ונפיש בטירחא הוא ולא הוי הקושיא התם פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי ואפילו לטלטל כו' דהוה ליה ככוליה פסולת ולא חזי כפרש"י התם דא"כ לא הוי משני מידי בהא דזוטר האוכל בשיעורא לפירוש ר"ת דמה"ט תיבטל לגבי פסולת כסברת המקשה אלא לפי' ר"ת גרסי' התם כדגרסי ספרים אחרים פסולת מרובה על האוכל פשיטא מי איכא מאן דשרי ר"ל פשיטא דנוטל האוכל ולא הפסולת דמי איכא דשרי כיון שהוא מרובה ומשני כגון דהאוכל מרובה וזוטר בשיעורא מ"ד כיון דנפיש האוכל בטירחא מיעוטא בטירחא עדיף ונוטל הפסולת קמ"ל דנוטל האוכל וכן פי' הר"ן שם לדעת ר"ת וכבר כתבנו כל זה בחידושינו פ"ק דביצה ע"ש:

9 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ומקשים: והא הכא, דכי והרי כאן, שכמו אוכל מרובה על הפסולת דמי נחשב, שהרי החבית שהיא אוכל גדולה וכבדה מן האבן, וקל יותר להזיז את האבן, ובכל זאת אין מתירים לעשות זאת על פי שיטת בית הלל!

1 וְתַנְיָא, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁהָאוֹכֶל מְרוּבֶּה עַל הַפְּסוֹלֶת. אֲבָל פְּסוֹלֶת מְרוּבָּה עַל הָאוֹכֶל — דִּבְרֵי הַכֹּל בּוֹרֵר אוֹכֶל.

2 וְהָא הָכָא, דְּכִי אוֹכֶל מְרוּבֶּה עַל הַפְּסוֹלֶת דָּמֵי!

8 תוספות פתח ↗

שאוכל מרובה על הפסולת - פי' בקונטרס משום דהשתא הוי טרחא יתירא למישקליה לאוכל ואינו נראה לר"י דאי משום טרחא הוי מאי קאמרי בסמוך הכא נמי כיון דאי בעי למישקל לא מישתקיל ליה עד דשקיל ליה לאבן כפסולת מרובה על האוכל דמי היכי הוי משום האי טעמא כפסולת מרובה על האוכל ולכך הוצרך רש"י לפרש דל"ג עד דשקיל ליה לאבן על כן נראה לר"ת דטעמא משום דכי אוכל מרובה על הפסולת הוה פסולת כבטל לגבי רובו ומותר ליטלו מן האוכל ולזורקו אבל פסולת מרובה על האוכל לא בטיל ליה פסולת לגבי אוכל והשתא אתי שפיר גירסת הספרים דגבי חבית נמי כיון דאי בעי למישקל לא משתקיל ליה עד דשקיל ליה לאבן כפסולת מרובה על האוכל דמי דכיון שאין יכול כלל ליטול מן היין בלא נטילת האבן לא חשיב כבטיל לגבי האוכל כיון שהאוכל אינו ניכר כלל ואינו יכול ליטול הימנו כשהאבן על פי החבית. מ"ר. והא דמוקי לה בספ"ק דביצה ד' יד: ושם כגון דנפיש בטרחא וזוטר בשיעורא אאוכל קאי ולא אפסולת ולפירש"י קאי אפסולת ולא אאוכל וע"כ לא יברור הפסולת דנפיש בטירחא:

8 תוספתא כפשוטה על ביצה פתח ↗

77-78. הבורר קטנית ביום טוב ר' יהודה או' בית שמיי אומ' אם היו צרורות מרובין על האוכלין בורר את האוכלין וכו'. במשנתנו פ"א מ"ח: הבורר קטנית ביום טוב בית שמאי אומרים בורר אוכל אוכל,61זו היא הגירסא הנכונה, עיין דק"ס כאן, עמ' 29, הע' כ', שבת, עמ' 337, הע' פ', אהצו"י כאן, עמ' 11. וכ"ה במשנ' הוצ' לו, קויפמן, פרמה וס' מועד על קלף שבביה"מ כאן. ועיין בשטמ"ק ובצל"ח בסוגיין. ועיין לעיל מעשרות פ"ג ה"י, ומש"ש בח"ב, עמ' 703. ובית הלל אומרים בורר כדרכו כלומר, אפילו פסולת מתוך האוכל בחיקו בקנון וכו', אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה. ובבבלי י"ד ב' שבת קמ"ב ב': תניא אמר רשב"ג62כ"ה בשבת בכל הנוסחאות, וכ"ה גם בביצה בר"ח וברי"ף. במה דברים אמורים כשהאוכל מרובה על הפסולת, אבל פסולת מרובה על האוכל דברי הכל נוטל את האוכל ומניח את הפסולת. פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי? לא צריכא דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא. ופירש"י שהשאלה היתה אם הפסולת מרובה על האוכל הרי הכל אסור אפילו בטלטול, ובטל האוכל לגבי פסולת, ודינו כאילו כולו פסולת. ולפיכך תירצו שבאמת האוכל מרובה על הפסולת והכוונה לטרחא, כלומר, אם טורח ברור הפסולת כגון שהצרורות הם דקים מרובה על טורח ברור האוכל, כולם מודים שבורר את האוכל, אבל לעולם באוכל מרובה על הפסולת אנן קיימין. ובר"ח שם: פי' פסולת. כגון אבנים דקות,63ופירש ע"פ התוספתא כאן שמפורש בה "צרורות". ועיין רשב"ם ב"ב צ"ג סע"ב. וכן להלן שו' 80: והצרורות יורדין, ובבבלי שם י"ד ב': והתניא איפכא כלומר, פסולת למטה וכו' בעפרא, עיין להלן, שו' 79–80. ועיין בתוספ' רע"א למשנתנו, וכאן מפורש שבאבנים עסיקינן ואינן ראויות למאכל בהמה. ועיין בהגהות הרש"ש מה שתמה עליו. והאוכל גסים, אחד מן האוכל כנגד שנים מן הפסולת. ובכי"מ בבבלי: פשיטא. מי איכא מאן דשרי וכו'. ופי' ר' ישעי' הזקן בס' מחנה דוד: פשיטא, שכיון שהפסולת מרובה שאסור ללקט כי אם האוכל64אבל בתוספ' רי"ד בסוף פירקין הכריע כדברי רש"י. וכו'. וכן היתה הגירסא לפני הרי"ף ועוד, עיין במהרש"א שם סד"ה תוספות, ועיין דק"ס במקומו. ועיין ר"מ פ"ג מה' יו"ט הט"ז ובהגה"מ שם אות נ', ובמהרי"ק שורש קס"ו,65בד"ר. ובד' קרימונה שורש קס"ה, אות ג', ובד"ח שרש קס"ג, אות ג'. שציין לו בדק"ס, ועוד.והברייתא שלנו לא הובאה לא בבבלי ולא בירושלמי, ולכאורה היא תמוהה, וכי בשופטני עסיקינן, ולמה ירבה אדם בטירחה יתירה, כשיכול להוציא את האוכלים בקלות. ברם בתוספות שבת קמ"ב ב' סד"ה שאוכל פירשו את הבבלי הנ"ל: כגון דנפיש בטרחא וזוטר בשיעורא, אאוכל קאי ולא אפסולת, כלומר לעולם בפסולת מרובה, אלא שהאוכל הוא דק והצרורות הם גסים, ואעפ"י שיש טירחא יתירה בברור האוכלין מ"מ בורר את האוכלין הואיל וזוטר בשיעוריה, עיין בגליון התוספות, בס' המכתם, עמ' 201, ובר"ן בסוגיין. ואף כאן בכגון דא עסיקינן, ומשום כך התירו ב"ה לברור איזה מהן שירצה. והתוספתא לא בארה את הדברים, מפני שבוודאי אם הצרורות מרובין והאוכל מועט ואף נוח להברר, למה יתפוס אדם בדרך הקשה, וירצה לטפל במרובה הקשה, אלא הכוונה שאם רוצה לברור את הפסולת המרובה, מפני שטרחתה ממועטת, בורר את הפסולת, משום שלדעת ב"ה הותרה ברירה ביו"ט,66עיין בירושלמי פ"א ה"י, ס' ע"ד, שבת פ"ז ה"ב, י' ע"ב, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 142. ויכול לעשות כמו שנוח לו. ועיין בצל"ח בסוגיין ד"ה בש"א. ולשיטת ר' יהודה בתוספתא אף ב"ש מודי שבפסולת מועטת על האוכל בורר את הפסולת, ואף הם סוברים שהותרה ברירה ביו"ט, אלא שהם מחמירים עיין בירושלמי שם בפסולת מרובה, משום טלטול מוקצה אבל לא כשיטת רש"י וסייעתו שבפסולת מרובה הכל אסור, אלא כהרי"ף וסייעתו. וב"ה מתירין להסיר את הפסולת אם כך נוח לו, וטלטול מוקצה מותר לצורך אוכל נפש.

8 נשמת אדם פתח ↗

דעת התוס' מה שהוא יותר לברור זה נקרא דרך ברירה וחייב. ולפ"ז אם פסולת מרובה על אוכל ובורר האוכל חייב. וכ"כ תוס' בהדיא בשבת ע"ד ד"ה בורר. וכן כתב שם בפסקי תוס' וכ"כ תוספת בביצה י"ד ד"ה הבורר בתי' ב'. ומה שהקשו תוס' שם בשבת דא"כ למה אמר הש"ס בביצה אבל פסולת מרובה מאוכל ד"ה בורר אוכל א"כ היכי שרי לב"ש דאסרי לברור כדרכו. והנה כעין קושיא זו הקשו בביצה דא"כ למה פריך הש"ס פסולת מרובה מי איכא מאן דשרי ה"ל לפרוך הא דרך בורר בכך. וע"כ צ"ל שהקשו דלמה מותר לב"ה דהא ב"ה מתיר כדרכו אע"כ שקושיתם היאך קאמי' ד"ה בורר אוכל אדרבה לב"ש אסור לברור האוכל כמו שהקשו בשבת. והתם בביצה מתרצים דעדיפא פריך דאפילו בטלטול יהיה אסור. ונראה דהרשב"א בתוס' שבת לא ס"ל דאסור בטלטול אלא כשיטת שאר פוסקי'. וע' בדף קע"ב בתו' ד"ה פסולת ולכן הניח בצ"ע. ונ"ל די"ל קושית תוס' דהגמרא סובר דהא דס"ל לב"ש בורר אוכל לא מטע' דס"ל לב"ש דבורר כדרכו אסור בי"ט אלא דגם לב"ש מותר ומכ"ש דאף לב"ה לא התיר אלא בקנון ותמחוי דאף בשבת אינו חייב חטאת מה שצריך לאלתר. אלא דפלוגתא דב"ש וב"ה הוא היכא דאיכא היתירא ואיסורא דב"ש ס"ל דדוקא צריך לטרוח בהיתרא ולא באיסורא אע"ג שיש יותר טורח בהיתר וב"ה ס"ל למעט בטירחא עדיף וכדאית' בשבת קמ"ב. והיה הש"ס שם בשבת יכול לומר כדפריך מאן תנא דבהתירא קטרח ולישני ב"ש הוא אלא דרצה למצוא דאפילו ב"ה ס"ל הכי. ולפ"ז אין מקום לקושית התוס' דלפריך פסולת מרובה כו' ד"ה בורר אוכל אדרבה לב"ש צריך לברור הפסולת דהא ב"ש אסרו לברור כדרכו זה אינו דטעמא דב"ש רק שצריך לטרוח בהתירא ואם כן לב"ש כשהפסולת מרובה פשיטא דצריך לברור האוכל דאיכא תרתי למעט בטירחא וגם טרח בהיתירא. ולכן פריך הש"ס פסולת מרובה פשיטא דאל"כ ב"ה מודה שצריך לברור האוכל דהא לב"ה מות' אף כדרכו והכא ממעט בטרחא וגם טרח בהיתרא ומשני דמיירי דנפיש בטירח' כו' כדאיתא בשבת קמ"ב ע"ש בתוס'. וא"כ לפ"ז אין הכרע לומר אף לפי שיטה זו דס"ל דמותר בטלטול להוכיח דאף בפסולת מרובה יהיה דרך ברירה דאורייתא דווקא הפסולת. אלא די"ל דאדרבה דאז דרך ברירה אוכל מפסולת. ולפ"ז כיון דתוס' כ' בבירור דפסולת מרובה אזי כשבורר אוכל הוי דרך ברירה וחייב דאורייתא. ומדברי ר"ח שהביאו תוס' אין ראיה כ"כ להיפך שהוא לא הזכיר כלל אם אוכל מרובה או פסולת מרובה. וא"כ אף שמדברי רמב"ם באמת משמע דס"ל דלעולם פסולת מתוך האוכל הוא דרך ברירה מנ"ל להקל בספק איסור תורה כיון שאין לנו הכרעה מוחלטת מן הש"ס לא' מן השיטות. והב"ח מחמיר יותר דאפי' בטלטול אסור. ובאמת בשולחן ערוך לא הזכיר כלל דין זה. וכן כתב הב"ח דהש"ע לא אמר בזה לא איסור ולא היתר. אך שהוא כתב דחושש לדעת האוסרים אפילו בטלטול. ואין צריך לזה אלא דחושש לדעת תוס' דאז חייב בברירת אוכל. ובזה מיושב לי קצת דברי רמ"א בסעיף ד' שכ' הבורר פסולת מאוכל חייב אפ"ה האוכל מרובה ויש טורח יותר בבירור האוכל אפ"ה לא יברור הפסולת אפילו לאכול לאלתר עכ"ל וצ"ע דמשמע שהוציא דין זה מדברי ב"י וכן נרשם בש"ע ב"י ובאמת בב"י כ' וז"ל ומ"מ לענין בורר אוכל מתוך הפסולת משמע דבכל גוני שרי בשבת לשיטה זו ואפילו פסולת מרובה עכ"ל אבל הרמ"א שכ' דאפי' ביש טורח לא יברור הפסולת א"א כיון דשיטת המחבר דלעולם פסולת מאוכל חייב אם כן כשטורח בברירת האוכל יותר פשיטא דדרך ברירה הוא בברירת הפסולת וא"כ פשיטא דאסור לברור הפסולת ואף דבי"ט אזלינן בתר טירחא שאני התם דביו"ט מותר מלאכת בורר דאפי' פסולת מאוכל מותר ואזלינן בתר הטירחא אבל בשבת דאזלינן בתר המלאכה וא"כ הכי ה"ל לרמ"א לכתוב אפ"ה מותר לברור האוכל ולאשמועינן דלא קיי"ל כתוס' וטור או שיכתוב ואפי' הפסולת מרובה אסור לברור הפסולת לאפוקי מטור או מותר לברור האוכל אבל במה שכ' דאפ"ה לא יברור הפסולת זה מילתא דפשיטא אע"כ דלא כ' רמ"א רק לאשמועי' לאפוקי מטור שהתיר בטורח האוכל יותר מפסולת לברור הפסולת אבל להתיר שיברור האוכל בפסולת מרובה לא רצה לכתוב דלא בריר ליה כיון דלשיטת תוס' חייב:

« שבת קמ״ב ע״א שבת קמ״ג ע״א »