שבת קל״ו א:ט׳-י׳

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

9 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

וכי תימא ואם תאמר: זו שהיא טרפה כבר מבטן, שנולדה בעלת מום מאי איכא למימר מה יש לומר? והלא גם היא לא היתה לה שעת הכושר? אלא אף שם איכא למימר יש לומר ולחלק: התם שם בטריפה — יש לפחות במינה שחיטה, הכא כאן בנפל — אין במינה שחיטה, שנפל כזה אין שום צד שיהא ראוי לשחיטה.

9 מלבי"ם על ויקרא פתח ↗

אשר היא לכם לאכלה: אחר שאין הבדל בדין זה בין בהמה טהורה לטמאה כמ"ש בסימן הקודם, היה לו לכתוב "וכי ימות מן הבהמה" שכולל טהורה וטמאה. ולמה הוסיף "אשר היא לכם לאכלה" לתת מקום לטעות? משיב דבא להביא בן שמונה, כי לשון "לאכלה" הוא דבר המוכן לאכל כמו שכתבנו בסימן הקודם, ובן שמונה מוכן לאכל בשחיטת אמו. וקמ"ל שאם לא ניתר בשחיטת אמו, שאז מת אף שנשחט כי דומה כמת כיון שאין ראוי להתקיים – אין שחיטתו מטהרת. ור"י וראב"ש מדמה ליה לטריפה ותנא קמא סבירא ליה שאין דומה לטריפה שיש במינה שחיטה. כן מסיק רבא בשבת דף קלו.. ולפי זה תנא קמא סבירא ליה דבן שמונה מקרי יש במינו שחיטה והולך לשיטתו דכן אמר סתמא דספרא למעלה משנה ג', ור"י בר"י ור' אלעזר ב"ר שמעון סבירא להו כסתמא דמתניתין דחולין דף עב: דסבירא ליה דבן שמונה מקרי אין למינו שחיטה. וצריך עיון ששם דף עד. מקשה מברייתא דספרא על מתניתין ולא משני דפליגי תנאי בהכי.

10 רש"י פתח ↗

מי פליגי - למישרי ולד של בהמה בתוך ח' ימים:

10 תוספות על יבמות פתח ↗

כיון דאיכא רשב"ג דאמר משתהי כו' - תימה דהשתא משמע דפלוגתא דרשב"ג ורבנן בבן שמונה דחשיב בר קיימא לרשב"ג ולא לרבנן וקשיא לר"י דלעיל בהחולץ דף לו: ובפ' ר"א דמילה שבת דף קלה: ושם משמע דפליגי איפכא ובסתם וולדות דלרשב"ג היכא דלא שהה חשבינן ליה ספיקא ולרבנן חשבינן ליה בר קיימא ואמר ר"י דמשמע ליה לגמרא דפליגי בתרתי דעל כרחך רשב"ג איירי בבן שמנה דמדתניא בתוספתא בתר פלוגתא דרבי ורבנן דלעיל ומדקאמר כל ששהה ולא נקט אם שהה משמע דאתא לרבויי סתם וולדות דאין יוצאין מתורת נפל אלא בשלשים יום ועוד דבתוספתא מסיים במילתיה דרשב"ג שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה משמע דמיירי בסתם וולדות מדמייתי קרא ועוד דאם לא בא להוסיף רשב"ג סתם וולדות מה בא להוסיף על רבי ואכתי קשיא לר"י הא דאיבעי לן בסוף רבי אליעזר דמילה שבת דף קלו. מי פליגי רבנן עליה דרשב"ג בסתם וולדות או לא ומדקדק מדאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג מכלל דפליגי רבנן ומאי ראיה היא דלמא משום בן ח' בא לפסוק כמותו ואמר ר"י דקי"ל דשמואל בסתם וולדות פוסק כמותו א"נ דע"כ לא בבן שמנה פסק כמותו אלא בסתם וולדות דבבן שמנה אין הלכה כמותו מדר' אבהו דהכא ועוד דאי בבן שמונה פוסק כמותו הוה ליה למימר הלכה כרבי ורבן שמעון בן גמליאל:

10 לחם משנה על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה פתח ↗

מי שמת והניח אשתו מעוברת וכו'. כתב ה״ה ולזה כתב רבינו בפרק א' מהלכות נחלות אע״ג דשם תמה ה״ה מאין הוציא רבינו דין זה מ״מ כאן נתן טעם לדבר אבל מ״מ לא מפני טעם זה נוציא הדין אלא כשנמצא הדין מפורש אז מועיל טעם זה עוד כתב וכיוצא בזה כתב פרק א' מהלכות אבל תימה דבהלכות אבלות כתב רבינו דבן שמנה שמת אחר שלשים אין מתאבלין עליו והא לפי דברי ה״ה היכא דאיכא שהוי שלשים יום סגי לכל ענין ולמה שם אין מתאבלין וצ״ע. והראב״ד ז״ל השיגו שם דהלכה כרשב״ג דאמר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל וטעם הדבר שכתב שם דהלכה כרשב״ג ולא הקשה מכ״ע אבאר לקמן: עוד כתב ה״ה דאי לא גמרו סימניו כיון שלא כלו לו חדשיו וכו' וא״ת לוקמה רבינו בדלא ידעינן אם כלו כמו שהעמידו לשאר המפרשים. וי״ל דסובר רבינו דא״כ הוי ספק של תורה וכמ״ש ה״ה לעיל ואם לא נודע אם הוא בן שבעה או בן שמונה ולא גמרו סימניו וכו' והספק הוא ספק בשל תורה וא״כ לא היה לו לומר דבאשת כהן אינה חולצת אבל שאר המפרשים ס״ל דאזלינן בתר רובא כדכתיבנא לקמן וא״ת לדעת רבינו א״כ מהו זה ששאלו בגמרא בפרק ר״א דמילה שבת דף קל"ו אהא דתניא רשב״ג אומר כל ששהא שלשים יום באדם אינו נפל מי פליגי רבנן עליה ואת״ל פליגי הלכה כמותו או לא ת״ש דאמר ר״י א״ש הלכה כרשב״ג הלכה מכלל דפליגי ע״כ. והשתא לדעת רבינו ע״כ איירי בדנגמרו סימניו ולא כלו דאי כלו אין כאן מחלוקת דודאי ולד גמור הוא ואם לא נגמרו ולא כלו לכ״ע נפל הוא אלא ודאי נגמרו ולא כלו וא״כ מאי קא מיבעיא ליה מי פליגי הא בהדיא פליג רבי וקאמר דבנגמרו סימניו בלא שהוי שלשים יום סגי. וי״ל דה״ק מי פליגי רבנן דהיינו רבי עליה דרשב״ג או דילמא לא פליגי אלא רבי דקאמר נגמרו סימניו ה״ה דבעי שהוי שלשים יום ורשב״ג ה״ה דבעי נגמרו סימניו ולא פליגי וכמו שמפרש הרב בעל הטורים לפי האמת או דילמא פליגי. וא״ת אמאי פשיט מדקאמר הלכה כרשב״ג לימא דרבי ורשב״ג לא פליגי אלא ה״ק לאפוקי דרבנן דרבי דסבר דדוקא כלו חדשיו בעינן. וי״ל דא״כ היה לו לומר הלכה כרבי ורשב״ג וכמ״ש התוס' בפרק ר״א דמילה אלא ודאי מדקאמר הלכה כרשב״ג משמע דרבי פליג עליה והכי מפרש לה רבינו. ושאר המפרשים אוקמוה בשלא נודע אם כלו אם לא וטעמא נ״ל דבלא כלו הוי מחלוקת איפכא דלרבנן הוי נפל אע״ג דשהה ולרשב״ג לא הוי נפל כיון דשהה וכמו שמתבאר בפרק הבא על יבמתו גבי הא דאמרו שם אלא הא דעבד רבה תוספאה עובדא באשה שהלך בעלה למדינת הים וכו' כמאן כרבי וכתבו שם התוס' דע״כ תרי מחלוקות הוי בין רשב״ג ורבנן ורשב״ג מיקל בחד ומחמיר באידך ורבנן מחמירי בחד ומקילי באידך והם. האחד סתם ולדות בהך מחמיר רשב״ג ואמר דבעי שהוי שלשים יום אבל אם לא שהה ספק ורבנן מקילים ואומרים דאע״ג דלא שהה ולד מעליא הוא, ובבן שמנה הוי איפכא דרשב״ג סבר דבשהוי סגי ורבנן סברי אע״ג דשהה שלשים לא מהני והשתא לפ״ז ע״כ סוגיין בשלא נודע שכלו דאי נודע שכלו פשיטא דהוי ולד לכ״ע ואי ידעינן שלא כלו לרבנן לאו בהך אמרי רבנן דהוי ולד אדרבא בהך פליגי לאידך גיסא דאע״ג דשהה שלשים יום הוי נפל אלא ודאי בשלא נודע שכלו וזה ההכרח למדתי מדברי הריב״ש בסימן תרע״ו וע״ש. והשתא הראב״ד ז״ל שכתב שם בהלכות אבל והקשה לרבינו דהלכה כרשב״ג הוא משום דמפרש כפירוש שאר המפרשים ובבן שמנה ודאי פליגי רבנן דאע״ג דשהה הוא נפל לכך קאמר דהלכה כרשב״ג זה נ״ל דעתם ז״ל. ורבינו נראה שאינו מפרש דתרי מחלוקת בדבר מרשב״ג לרבנן דהוא מפרש רבנן דרשב״ג רבי והם שלש סברות רבנן דרבי ורבי ורשב״ג ומ״ש בגמרא אלא הא דעבד רבה תוספאה כמאן כרבי כלומר דהוי יחידאה ותירצו כמאן כרשב״ג ר״ל כרשב״ג דבהא מילתא דאישתהי סבר כרבי אע״ג דבאידך פליג דהיינו דגמרו סימניו דלרשב״ג לא מהני ולרבי מהני ואע״ג דבגמרא אמר הלכה כרשב״ג היינו למיחש ליה לכתחילה אבל בדיעבד בדין תורה גמרו סימניו מהני ולמדו רבינו מההיא דאשת כהן חולצת ולא מתייבמת וכו' כדכתב ה״ה זה נראה ביאור דבריו. והטור כתב בא״ה סי' קנ״ו דתרתי בעינן גמרו ושהה שלשים יום דמשמע ליה דרשב״ג ורבי לא פליגי ומ״מ קשה דבטומאת כהן כתב דוקא שנודע לנו שכלו חדשיו או ששהה שלשים ולא הזכיר גמר סימנים וגם בסוף אותם ההלכות כתב לענין אבילות דכששהה שלשים יום סגי ודבר תימה הוא אלא ששם בדין אבילות ר״ל כשנגמרו סימניו שהזכיר קודם לכן וכן בטומאת כהן ואעפ״י שסתם הדברים יותר מדאי י״ל שסמך על מ״ש כאן באה״ע ועדיין צ״ע ובהלכות מילה הזכיר נגמרו סימניו לחודיה ואפשר דהתם בהא לחודיה מהני משום דהתם אפילו אינו בן קיימא אינו אלא מחתך בשר בעלמא ואין כאן איסור תורה ולכך הקילו:

1 וְכִי תֵּימָא: טְרֵפָה מִבֶּטֶן, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? הָתָם — יֵשׁ בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה, הָכָא — אֵין בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה.

2 אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אוֹ לָא? אִם תִּמְצֵי לוֹמַר פְּלִיגִי, הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, אוֹ אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ?

9 גליון הש"ס פתח ↗

שם הכא אין במינה שחיטה. עי' חולין עד ע"א תד"ה נפקא ליה:

10 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

א איבעיא להו נשאלה להם, ללומדים: מי פליגי רבנן עליה האם חלוקים חכמים עליו על רבן שמעון בן גמליאל הסבור כי כל בהמה שעברו שמונה יום ללידתה והיא חיה שוב אין לחשוש שהיא נפל, או לא סבורים הם כשיטתו? אם תמצי תרצה לומר כי פליגי חלוקים הם, אם כן האם הלכה כמותו בענין זה, או אין הלכה כמותו?

10 רא"ש פתח ↗

תניא רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל ובבהמה שמונה ימים שנאמר ומיום השמיני והלאה. הא לא שהה ספיקא הוי איבעיא להו מי פליגי רבנן עליה דרשב"ג או לא. אם תמצא לומר פליגי הלכה כמותו או אין הלכה כמותו. תא שמע דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג הלכה מכלל דפליגי ש"מ דפליגי. תמיהני אהאי פיסקא דכרבנן קיימא לן אפילו לקולא דאם אשת כהן היא אינה חולצת ומחזקינן ליה בולד גמור להתיר יבמה לשוק וסמכינן ארוב וולדות שהן של קיימא ולא עבדינן כרשב"ג אלא להחמיר ולהצריך חליצה לאשת ישראל ולאסור בהמה שנשחטה תוך שבעה ימים ולענין אבילות דקי"ל כדברי המיקל באבל. והאי דאמר שמונה ימים בבהמה אינו נפל הני מילי לקרבן אבל לענין אכילה אם שהה מותר לשוחטו ליל שמיני ולאוכלו. דאמרינן רב פפא ורב הונא איקלעו לבי רבא בריה דרב אידי בר אבין עבד להו עגלא תלתא ביומא דשבעה ואמרו ליה אי איתריחו עד אורתא הוה אכלינן מיניה. בריה דרב דימי בר יצחק איתיליד ליה ההוא ינוקא ובגו תלתין יומין שכיב ויתיב וקמתאבל עלויה. אמר ליה אבוה צורניתא קבעית למיכל. אמר ליה קים לי בגויה שכלו לו חדשיו. רב אשי איקלע לבי רב כהנא איתרע ביה מילתא בגו תלתין יומין חזייה דקא מתאבל עליה. אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג. אמר ליה קים לי בגויה שכלו לו חדשיו: איתמר מת בתוך שלשים ועמדה ונתקדשה אמר רבינא משמיה דרבא אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא אינה חולצת וכן הלכתא: רבי יהודה מתיר באנדרוגינוס. אמר רב שיזבי אמר רב חסדא לא לכל א"ר יהודה אנדרוגינוס זכר הוא שאם אתה אומר כן בערכין יערך וכו'. איכא מ"ד מדקאמר רב חסדא טעמא דר' יהודה שמע מינה הלכתא כוותיה וגאון קאמר דלית הלכתא כוותיה:

10 רי"ף פתח ↗

מי פליגי רבנן על רשב"ג או לא ואת"ל פליגי עליה הלכה כמותו או לא ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג הלכה מכלל דפליגי ש"מ דפליגי והלכה כמותו והאי דאמרינן שמונה ימים בבהמה אינו נפל הני מילי לקרבן אבל לאכילה אם שהה שבעה ימים מותר לשוחטו בליל שמיני ואוכלו דאמרינן רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע איקלעו לבי רב אידי בר אבין עבדו ליה עיגלא תליתאה ביומא דשבעה ואמרו ליה אי אחריתו עד לאורתא ח' עידן דראוי לשחיטה הוה אכלינן מיניה השתא לא אכלינן מיניה:

שבת קל״ה ע״ב » « שבת קל״ו ע״ב