שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבועות 8 פרקים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבועות ז׳:ו׳:ב׳

« שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבועות ז׳:ה׳:ד׳ שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבועות ז׳:ז׳:ב׳ »

6 שבועות פתח ↗

וְכֹל דְּדָמֵי לֵיהּ. הָיָה אֶחָד מֵהֶן מְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא. הָא תּוּ לְמָה לִי? תְּנָא פְּסוּלָא דְּאוֹרָיְיתָא, וְקָתָנֵי פְּסוּלָא דְּרַבָּנַן. הָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲשׁוּדִין. אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: הֵיכִי תְּנַן? אֲמַר לֵיהּ: לָא יָדַעְנָא. הִלְכְתָא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: לָא יָדַעְנָא. אִיתְּמַר: אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי, אָמַר רַב נַחְמָן, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יַחְלוֹקוּ. וְכֵן תָּנֵי רַב זְבִיד בַּר אוֹשַׁעְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יַחְלוֹקוּ. אִיכָּא דְּאָמְרִי: תָּנֵי רַב זְבִיד אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יַחְלוֹקוּ. אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי: עֲבַד רַב נַחְמָן עוֹבָדָא – יַחְלוֹקוּ. חָזְרָה שְׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ. לְהֵיכָן חָזְרָה? אָמַר רַבִּי אַמֵּי, רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּבָבֶל אָמְרוּ: חָזְרָה שְׁבוּעָה לְסִינַי, רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ: חָזְרָה שְׁבוּעָה לַמְחוּיָּב לָהּ. אָמַר רַב פָּפָּא: רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּבָבֶל – רַב וּשְׁמוּאֵל, רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – רַבִּי אַבָּא. רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּבָבֶל רַב וּשְׁמוּאֵל – דִּתְנַן: וְכֵן הַיְּתוֹמִין, לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. וְהָוֵינַן בַּהּ: מִמַּאן? אִילֵּימָא מִלֹּוֶה – אֲבוּהוֹן שָׁקֵיל בְּלָא שְׁבוּעָה, וְאִינְהוּ בִּשְׁבוּעָה?! אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: וְכֵן הַיְּתוֹמִין מִן הַיְּתוֹמִין – לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. וְרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁמֵּת מַלְוֶה בְּחַיֵּי לֹוֶה; אֲבָל מֵת לֹוֶה בְּחַיֵּי מַלְוֶה – כְּבָר נִתְחַיֵּיב מַלְוֶה לִבְנֵי לֹוֶה שְׁבוּעָה, וְאֵין אָדָם מוֹרִישׁ שְׁבוּעָה לְבָנָיו. רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רַבִּי אַבָּא – דְּהָהוּא גַּבְרָא דַּחֲטַף נְסָכָא מֵחַבְרֵיהּ; אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אַמֵּי, יְתֵיב רַבִּי אַבָּא קַמֵּיהּ. אַיְיתִי חֲדָא סָהֲדָא דְּמִחְטָף חַטְפֵהּ מִינֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: ״אִין, חֲטַפִי – וְדִידִי חֲטַפִי״. אָמַר רַבִּי אַמֵּי: הֵיכִי לִידַיְּינוּ דַּיָּינֵי לְהַאי דִּינָא? נֵימָא לֵיהּ ״זִיל שַׁלֵּים״ – לֵיכָּא תְּרֵי סָהֲדִי. נִפְטְרֵיהּ – אִיכָּא חַד סָהֲדָא. נֵימָא לֵיהּ ״זִיל אִישְׁתְּבַע״ – כֵּיוָן דְּאָמַר ״מִיחְטָף חֲטַפִי״, הָוֵה לֵיהּ כְּגַזְלָן. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא: הָוֵה מְחוּיָּב שְׁבוּעָה וְאֵין יָכוֹל לִישָּׁבַע, וְכׇל הַמְחוּיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׁבַע – מְשַׁלֵּם. אָמַר רָבָא: כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּא מִסְתַּבְּרָא, דְּתָנֵי רַבִּי אַמֵּי: ״שְׁבֻעַת ה׳ תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם״ – וְלֹא בֵּין הַיּוֹרְשִׁין. הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵימָא דְּאָמַר לֵיהּ: ״מָנֶה לְאַבָּא בְּיַד אָבִיךָ״, וְאָמַר לֵיהּ: ״חַמְשִׁין אִית לֵיהּ וְחַמְשִׁין לֵית לֵיהּ״ – מָה לִי הוּא וּמָה לִי אֲבוּהָא? אֶלָּא לָאו דְּאָמַר לֵיהּ: ״מָנֶה לְאַבָּא בְּיַד אָבִיךָ״, אָמַר לֵיהּ: ״חַמְשִׁין יָדַעְנָא וְחַמְשִׁין לָא יָדַעְנָא״?

7 תלמוד ירושלמי שבועות פתח ↗

הלכה: אָמַר רִבִּי זֵירָא. כּוּלְּהוֹן כְּעֵין שְׁבוּעַת תּוֹרָה יָרְדוּ לָהֶן. וּכְתובַּת אִשָּׁה לֹא הוּחְזְקָה בְיָדָהּ לְהַגְבּוֹת. אֶלָּא כְמִי שֶׁגָּבַת מִיכָּן וָהֵילַךְ. וְהוּא בְתוֹבְעָהּ שְׁטָר שֶׁלְּמָאתַיִם פָּרוּעַ וְאוֹמֶרֶת. אֵינָהּ אֶלָּא מְנָה. נִפְרַעַת בְּלֹא שְׁבוּעָה. תַּמָּן תַּנִּינָן הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.

6 אמר לחנוני תן לי בדינר פירות כו' ר' חנינא אמר במחלוקת א"ר יהודה אימתי בזמן כו' מתחת ידי אחד מהן עוד היא במחלוקת. — צ"ל להפך דתחילה צ"ל: א"ר יהודה אימתי בזמן כו' מתחת ידי אחד מהן המוציא מחבירו עליו הראיה ר' חנינא אמר במחלוקת. עוד היא במחלוקות. וביאור זה שדעת הירושלמי שענין דברי ר' יהודה הוא כעין פירוש רז"ה ומובא בר"נ על הרי"ף שר' יהודה חולק על רישא דחנוני ושולחני ואומר אימתי אני מודה לת"ק שישבע בה"ב בזמן שהקופה מונחת בין שניהן דנשבע בה"ב ונוטל אבל אם הקופה יוצא מאחד מהן המע"ה וכן בשולחני שהמעות מונחות בין שניהן; אבל בסיפא דחנוני ושולחני שנתן לו את הדינר ובע"ה תובע פירות או מעות היה נראה שאין ר' יהודה חולק בה, לכן בא ר' חנינא ופירש שגם בזאת חולק ר' יהודה דכמו שאמר בשכיר ונגזל ונחבל משנה א' ב' וג' שאין בהן שבועה עד שיהא בהן מקצת הודאה ה"נ בסיפא דחנוני הוא סובר שאין החנוני נשבע אא"כ הודה בה"ב שנתן לו מחצית פירות ותובע עוד מחצית אז נשבע חנוני ונפטר וכן בסיפא דשולחני מודה בה"ב שנתן לו בחצי דינר מעות ותובע עוד חצי דינר מעות נשבע שולחני ונפטר, אבל אם יש מקצת הודאה החנוני והשולחני פטורין בלא שבועה.

7 היתה יוצאה מתחת ידי אחד מהן עוד היא במחלוקת כו'. — צ"ל: היתה יוצאה מתחת ידי אחד מהן המוציא מחבירו עליו הראייה כ"ה בתוספתא פ"ו ובבלי מ"ז א', וביאור זה כמו שפירש רז"ה במאור פרק זה ומובא בר"נ שם, והש"ך ח"מ סו"ס צ"א וכן בהגהת הח"צ על הט"ז שם שנו וחשבו שפירוש זה מהראב"ד וגם מה שפירש הש"ך שם בפירוש ששי וכן מה שפירש בזה הח"צ שם אינו מחוור ואינו כפי סגנון הירושלמי ע"ש. עוד היא במחלוקת פי' שבמשנה ז' בשולחני ג"כ מצריך ר' יהודה שיהא שם מקצת הודייה הדא דת מר באכסנאי פי' הא דאמר ר' יהודה אין דרך השולחני כו'.

6 תלמוד ירושלמי שבועות פתח ↗

הלכה: אָמַר לַחֶנְוָונִי תֶּן לִי בְדֵינָר פֵּירוֹת כול׳. רִבִּי חֲנִינָא אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי יוּדָה. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁהָיְתָה הַקּוּפָּה מוּנַחַת בֵּין שְׁנֵיהֶן. אֲבָל אִם הָיְתָה יוֹצְאָה מִתַּחַת יְדֵי אֶחָד מֵהֶן.

7 הוריות פתח ↗

אָמַר לָהֶן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: נִיעַיְּילִינְהוּ, מִיהוּ נִיקְנְסִינְהוּ דְּלָא נֵימְרוּ שְׁמַעְתָּא מִשְּׁמַיְיהוּ. אַסִּיקוּ לְרַבִּי מֵאִיר אֲחֵרִים, וּלְרַבִּי נָתָן יֵשׁ אוֹמְרִים. אַחְווֹ לְהוּ בְּחֶלְמַיְיהוּ: זִילוּ פַּיְּיסוּהוּ לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, רַבִּי נָתָן אֲזַל, רַבִּי מֵאִיר לָא אֲזַל, אֲמַר: דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. כִּי אֲזַל רַבִּי נָתָן, אֲמַר לֵיהּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: נְהִי דְּאַהֲנִי לָךְ קַמְרָא דַּאֲבוּךְ לְמֶהֱוֵי אַב בֵּית דִּין, שַׁוִּינָיךְ נָמֵי נָשִׂיא?!

« שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבועות ז׳:ה׳:ד׳ שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבועות ז׳:ז׳:ב׳ »