מקור תלמוד ירושלמי שבת ו׳:ה׳
5 משנה: יוֹצְאָה אִשָּׁה בְחוּטֵי שֵׂיעָר בֵּין מִשֶּׁלָּהּ בֵּין מִשֶּׁל חֲבֶירְתָּהּ בֵּין מִשֶּׁל בְּהֵמָה וּבַטּוֹטֶפֶת וּבַסַּנְבּוּטִין בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין וּבַכָּבוּל וּבְפֵיאָה נָכְרִית בֶּחָצֵר וּבְמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ וּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ וּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִידָּתָהּ. בַּפִלְפֵּל וּבְגַרְגִּר מֶלַח וּבְכָל דָּבָר שֶׁתִּתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִתֵּן בַּתְּחִילָה בַּשַּׁבָּת. וְאִם נָפַל לֹא תַחֲזִיר. שֵׁן תּוֹתֶבֶת וְשֵׁן שֶׁל זָהָב רִבִּי מַתִּיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:
6 הלכה: אָנָן כר׳ אִימִּי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יְהוּדָה מְנַשְׁיָיא בַּר מְנַשֶּׁה יִרְמְיָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֵצֵא לֹא יַלְדָּה בְשֶׁלִּזְקֵינָה וְלֹא זְקֵינָה בְשֶׁלְיַלְדָּה. וְהָתַנִּינָן. הַבָּנוֹת יוֹצְאוֹת בְּחוּטִין. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. אֲפִילוּ כָרוּךְ עַל צַוָּארָהּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. תִּמָּן אֲפִילוּ שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָבִיא חוֹטָמָהּ לְשַׂעֲרָהּ יוֹצְאָה הִיא. בְּרַם הָכָא לֹא תֵצֵא לֹא יַלְדָּה בְשֶׁלִּזְקֵינָה וְלֹא זְקֵינָה בְשֶׁלְיַלְדָּה.
7 אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. כָּל שֶׁהוּא תוֹשָׁב בְּשִׂיעֵר נִקְרָא פֵּיאָה. רִבִּי יַנַּאי זְעִירָא נְפַל עוֹדְדֵיהּ דְּאוּדְנֵיהּ. בְּעָא מִיחְזַרְתֵּיהּ בַּשַּׁבָּתָא. וְגָעֲרוּ בוֹ חֲבֵירָיו מִשּׁוּם תַּכְשִׁיט. רִבִּי יַנַּאי סְבַר מֵימַר. שֶׁמֶן הוּא שֶׁהוּא מְרַפֶּה. וַחֲכָמִים סָבְרִין מֵימַר. מוֹךְ הוּא שֶׁהוּא מְרַפֶּה. וְלֹא כֵן אָמַר רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב זְעִירָא. הַחוֹשֵׁשׁ אָזְנוֹ נוֹתֵן שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי רֹאשׁוֹ וְלוֹחֵשׁ. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתֵּן לֹא בָיָד וְלֹא בְכֶלִי. רִבִּי יַנַּאי סְבַר מֵימַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹסֵי. וַחֲבֵרוֹי סָבְרִין מֵימַר. אֵין הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא רַב חִיָיא בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יַנַּאי סְבַר מֵימַר. אָדָם לֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ כְקַרְקַע. וַחֲבֵרוֹי סָבְרִין מֵימַר. אָדָם כְּקַרְקַע הוּא. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָה. עָשָׂה לוֹ רַב חִיָיה בַּר אַשִּׁי בֵּית יָד לְמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנוֹ. סָבְרִין מֵימַר. אָדָם כְּקַרְקַע הוּא. וְכֵינִי. אֶלָּא כֵינִי. רִבִּי יַנַּאי סְבַר מֵימַר. אֵין שְׁכִיחַ וּמְהַלֵּךְ בָּהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת. וַחֲבֵרוֹי סָבְרִין מֵימַר. שְׁכִיחַ הוּא וּמְהַלֵּךְ בָּהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת.
8 אָמַר רִבִּי מָנָא. שָׁמְעִת טַעַם מִן רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. וְלָא אֲנָא יְדַע מַה שָׁמְעִת. מַיי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִסְתַּבְּרָא בְּשֵׁן שֶׁלְּזָהָב שֶׁעָמְדָה לָהּ בְּיוֹקֶר לֹא תֵצֵא. דִּי נָפְלָה וּמְחַזְּרָה לֵיהּ. שֵׁן תּוֹתֶבֶת מָה אִית לָךְ. עוֹד הִיא מְבָהֲתָה מֵימוֹר לְנַגָּרָא. עֲבֵד לִי חוֹרִי. הִיא נָפְלָה וּמְחַזְּרָה לֵיהּ.
9 רִבִּי יָסָה וְרִבִּי אִמִּי. חַד חֲשַׁשׁ שִׁינֵּיהּ וְהוֹרֵי לֵיהּ חַבְרֵיהּ. חַד חֲשַׁשׁ אוּדְנֵיהּ וְהוֹרֵי לֵיהּ חַבְרֵיהּ. וְלָא יָדְעִין מָה אֲמַר דָא וּמָה אֲמַר דָא. מִן מַה דְרִבִּי יָסָה שֲׁאַל לָאַסְיָינֵיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא מָה עֲבִידָא שִׁינֵּיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא חֲבֵירֵינוּ. מִן מַה דְלָא אֲמַר רִבִּי יָסָא לא בָטֵלָה מִן יוֹמוֹי. הֲוֵי הוּא דְהוֹרֵי לְשִׁינָּא.
10 רִבִּי יַנַּאי פָּתַר לָהּ בְּפִילְפֵּל וּבְגַרָגִּר מֶלַח. וַחֲבֵרוֹי פָתְרִין לֵיהּ עַל כּוּלְּהֹן.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת ו׳:ה׳
5 אנן בר' אימי אמר קומי ר' יהודה מנשייא בר מנשה ירמיה. – צ"ל: חנן בר' אימי אמר קומי רב יהודה בשם ר' מנשה בר ירמיה כן העתיק באו"ז ח"ב סימן פ"ד כו' יוצאות בחוטין אע"פ שניכרין שאינן משערה. ר' שמואל בשם ר"ז ופה דאיתא לפנינו בינתיים "ר' בא בשם ר' יהודה כו' צוארה" ונשתרבב מלקמן ע"ג תמן אפי' חוט שאינו דומה לשערה יוצאה היא פי' שדרך הנשים לצאת בחוטין.
6 א"ר אבהו כל שהוא תושב בשער נקרא פיאה. — פי' כל דבר שהוא מוסיף על דבר אחר ומיטלטל הימנו נקרא אצלם "תושב" כמו במו"ק פ"א ה"ו כל שהוא תושב נקרא בקיע כ"כ הרמב"ן בתה"א ענין הקבורה ע"ש.
7 דאודניה בעא מיחזרתיה בשבת וגערו בו חביריו משום תכשיט כו'. —צ"ל: וגערו בו חביריו, ר' ינאי ומה דאיתא בינתיים "משום תכשיט" מיותר כאן ונשתרבב מלמעלה רע"א דר"ג ברבי ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בירו וגערו בו חביריו משום תכשיט סבר מימר שמן הוא שהוא מרפא פי' דהשמן שעל המוך הוא מרפא את האוזן ושמן מותר אף לרפואה כדתנן בפי"ד מ"ד החושש במתניו כו' סך הוא את השמן כו' ולא כן א"ר ירמיה בשם ר' זעירא החושש באזנו נותן שמן ע"ג ראשו והוא יורד והולך לתוך אזנו ובלבד שלא יתן לתוך אזנו והנוסח שלפנינו כאן נשתרבב מלקמן פי"ד ה"ג ע"ש וכעין מה שהגהתי יש בבבלי קל"ד ב' אין נותנין חמין ושמן ע"ג מכה בשבת אבל נותנין חוץ למכה ושותת ויורד למכה ר' ינאי סבר מימר הלכה כר' יוסי פי' דאמר לקמן פי"ז מ"ח דכיסויי הכלים אע"פ שאין להן בית אחיזה ניטלין בשבת כו'.
8 מן מה דלא אמר ר' יסא לא בטלה מן יומוי כו'. — צ"ל: דלא אמר ר' יסא מילה בטלה מן יומוי פי' שר' יסא לא שׂח שיחה בטלה מימיו.