שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי כתובות ב׳:ז׳:ג׳

7 עד מקום ששלוחי החדש מגיעין עד נמרין כו'. — ע' מ"ש ברה"ש פ"א ה"ד עמ' 273. ונ"ל ששתי המלות "עד נמרין" אינן מגוף הברייתא שבזמן התנאים היו שלוחי החדש מגיעין להלאה מנמרין וברוב סוריא היו שלוחי החדש מגיעין כ"ש ברה"ש שם, אבל היא הוספה ממסדר הירושלמי שציין את הגבול שהיו שלוחי החדש מגיעין אליו בימי האמוראים, והעד שבתוספתא פ"ג ובבלי כ"ה א' נשמטו שתי מלות הללו. וכעין זה יש בתרומות פ"ג ה"ב ובפסחים פ"ב ה"א כמו שכתבנו שם ע"ש. וכעין זה כתב בספר דורות הראשונים ח"א סוף פל"א על זה שאמרו בבבלי רה"ש כ"ג ב' "מאי גולה א"ר יוסף זו פומבדיתא" שר' יוסף תפס בלשונו כפי מה שהיה בימיו אבל בזמן המשואות נקראה "גולה" סתם עיר נהרדעא; ולהוציא מדעת דד"ו ח"ג צד 207 שכתב: הפסק באמצע ברייתא ע"י המעריך אינו בירושלמי.

8 כשם שהתרומה חזקה לכהונה כך מעשר ראשון חזקה לכהונה. — צ"ל: כך מעשר ראשון חזקה ללויה וכ"ה בתוספתא פ"ג, וענין זה שרשב"ג סבר שנותנין מעשר ראשון ללויים דוקא ולא לכהנים; וע' מע"ש פ"ה ה"ה דאיכא תנאי ואמוראי דסברי הכי ויש סוברין שנותנין אף לכהנים, ולשיטת הירושלמי מעולם לא קנס עזרא את הלויים והרי שלא הזכירו קנס כזה בכל הירושלמי. אבל שיטת הבבלי כ"ו א' שעזרא קנס את הלויים ושם באמת הנוסח "כך מעשר ראשון חזקה לכהונה" ושם פלפלו בזה הרבה לפי שיטתן ע"ש, וסופר אחד חשב לתקן בירושלמי כנוסח הבבלי ותקנתו קלקלתו.