מקור תלמוד ירושלמי עירובין ז׳:א׳
1 משנה: חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאִם רָצוּ מִעָרְבִין אֶחָד. פָּחוּת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד:
2 הלכה: חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת כול׳. הַסְּרִיגִים מְמַעֲטִין בָּהּ לְעִנְיַין שַׁבָּת. אֲבָל לְעִנְיַין חֲזָקוֹת אֵין מְמַעֲטִין בָּהּ. קַשׁ וְתֶבֶן אֵין מְמַעֲטִין בָּהּ. עָפָר וּצְרוֹרוֹת מְמַעֲטִין בָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. עָלוּ בָהּ עֲשָׂבִים אֵין מְמַעֲטִין בָּהּ.
3 בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי אַבָּא. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אֲמַר בְּחַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת. וְדִכְוָותָהּ בְּחַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָּתִּים. אֲמַר לוֹן. אִין. וְדִכְוָותָהּ בְּחַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי גַגִּים. אֲמַר לוֹן. אִין. מָהוּ לְעָרֵב דֶּרֶךְ לוּלִים. אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי. מַחֲלוֹקֲת רַב וּשְׁמוּאֵל. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת. שְׁמוּאֵל אָמַר. עַד בֵּית סְאָתַיִם. רַב אָמַר. מְטַלְטְלִין בָּהֶן אֲפִילוּ כוֹר אֲפִילוּ כוֹרַיִים.
4 לֹא סוֹף דָּבָר כָּל אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה. אֶלָּא אֲפִילוּ מִקָצַת אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה כְמִי שֶׁכָּל אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה. הָיָה בָהּ הֵיקֵף תִּשְׁעִיֹם וְשִׁשָּׁה טְפָחִים. אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה כְּמִי שֶׁכָּל אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה. הַיְתָה עֲגוּלָה וְהָיָה בוֹ הֵיקֵף תִּשְׁעִים וכו׳.
5 מָהוּ לְמָעֵט בְּכֵלִים. רִבִּי חִיָיה בַּר אַשִּׁי אָמַר. מְמָעֵטִין בְּכֵלִים. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יְצְחָק בַּר טֶבָלַיי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין מְמָעֵטִין בְּכֵלִים. תַּמָּן אָמְרֵי. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי חִיָיה רַבָּה וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחַד אָמַר. מוּתָּר. מָּאן דָּמַר. אָסוּר. שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וִיטַלְטְלְֶנּוּ. הוֹרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְיָיה לְמִיכְבּוֹשׁ עֲלוֹי כּוֹף.
6 תַּנֵּי. בַּכֹּל מְמַעֲטִין. בָּאֲבָנִים וּבִלְבֵינִים וּבְסוּלָּם צוֹרִי וּבְסוּלָּם מִצְרִי. וְהוּא שֶׁקְּבָעוֹ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. וַאֲפִילוּ לֹא קְבָעוֹ. וְהָא תַנֵּי. וְהוּא שֶׁקְּבָעוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא. וְהוּא שֶׁיִּיחַדּוֹ לָכֵן. הוֹרֵי רִבִּי לָא כְדֵין תַּנָּיָיה. וְהוּא שֶׁקְּבָעוֹ. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יוֹסֵה תְרֵיהוֹן. חַד בְּשֵׁם מַר עוּקְבָּן וְחַד בְּשֵׁם רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בֵּין שְׁלִיבָה לִשְׁלִיבָה פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ רוֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים. וְהָעֲמוּדִין מַשְׁלִימִין לְאַרְבָּעָה. יָסָא אָמַר. כּוֹפֶת שֶׁהִדְרִיגוֹ מְמָעֵט. מִכָּל מָקוֹם אֵין הָעוֹמְדִין מַשְׁלִימִין לָעֲשָׂרָה. נַעֲשֵׂית כִּשְׁלִיבָה עָבָה. רִבִּי יָסָא בְשִֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מָשׁוּךְ מִן הַכּוֹתֶל אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּדֵי מָקוֹם. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשִֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. אוֹתָהּ שְׁלִיבָה שֶׁהִיא מְמָעֶטֶת אֶת הָעֲשָׂרָה צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא מְשׁוּכָה מִן הַכּוֹתֶל אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּדֵי מָקוֹם. רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמִיָּא בָעֵי. הֵבִיָא דוֹפָן שֶׁלְשִׁבְעָה טְפָחִים וּמֶחֶצָה וְהִגְבִּיהוֹ מִן הָאָרֶץ פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה. מוּתָּר. תַּמָּן אַתְּ אָמַר. כָּל הַפָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם. וָכָא אַתְּ אָמַר. כָּל הַפָּחוּת מֵאַרְבָּעָה כְסָתוּם. אִין אַתְּ בָּעֵי מַקְשִׁיָּא הָכֵין קְשֵׁי הֵבִיא דוֹפָן שֶׁלְאַרְבָּעָת טְפָחִים וְכָל שֶׁהוּא וְהִגְבִּיהוֹ מִן הָאָרֶץ שְׁנֵי טְפָחִים חָסֵר כָּל שֶׁהוּא. יָיבֹא כַיִי דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָעוֹמֵד וְהֶחָלָל מִצְטָרְפִין לְאַרְבָּעָה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הָעוֹמֵד רָבָה עַל הֶחָלָל.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי עירובין ז׳:א׳
1 היה בה הקיף צ"ו טפחים כו'. — צ"ל: היתה עגולה והיה בה היקף כ"ד טפחים אפי' שנים וכל שהוא בתוך עשרה כמו שכל ארבעה על ארבעה בתוך עשרה ע' בבלי ע"ו א' ותוד"ה ושנים מהו למעט בכלים כו'.
2 והעמודין משלימין לארבעה יסא אמר כופת שהדריגוה ממעט מ"מ כו'. —צ"ל: והעמודין משלימין לארבעה אין העמודין משלימין לעשרה פי' שאם יש בשליבין ועם העמודין שבהן תחובין השליבין רוחב ד' טפחים אע"פ שהשליבין עצמן פחותין מד' טפחים העמודין משלימין אבל אין העמודין משלימין בגובה שאם השלימין הולכין עד ט' טפחים והעמודים עולין עוד טפח למעלה מן השלימין והיה צריך לגובה עשרה טפחים אינו ממעט מפני שאין העמודין מצטרפין בגובה ר' יסא אמר כופת שהדריגוה פי' כופת הוא עמוד עב העשוי לישיבה ואם חקק בכופת זו מדרגות כסולם שיוכל לעלות בה ואע"פ שאין החקיקות עובדות בכל עובי הכופת מצד אחד לצד השני ממעטת מ"מ נעשית כשליבה רחבה פי' כמו סולם שיש לו שליבות רחבות יותר מאורך פרסות האדם וכשעומד עליהן אין פרסת רגלו מגעת עד סוף רוחב השליבה ר' יוסי ברבי בון כו'.