מקור תלמוד ירושלמי חגיגה ב׳:ז׳
7 משנה: בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לַפְּרוּשִׁים. בִּגְדֵי פְּרוּשִׁים מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְּרוּמָה. בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְּרוּמָה מִדְרָס לַקּוֹדֶשׁ. יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר הָיָה חָסִיד שֶׁבַּכְּהוּנָּה וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַקּוֹדֶשׁ. יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא הָיָה אוֹכֵל עַל טָהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ כָּל יָמָיו וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַחַטָּאת:
8 הלכה: רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּמַגָעוֹת שָׁנוּ. רִבִּי זְעוּרָה בָעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. מֵאֵיכָן נִיטְמָא הַבֶּגֶד הַזֶּה מִדְרָס. אָמַר לֵיהּ. תֵּיפְתָּר שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁלְעַם הָאָרֶץ יוֹשֶׁבֶת עָלָיו עֲרוּמָה. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. כַּמָּה דַתְּ אָמַר תַּמָּן. אֵין הֵיסֵּט בַּחוּלִין. וְיֵשׁ הֵיסֵּט בַּחוּלִין עַל יְדֵי מַגַּע. וְדִכְוָותָהּ אֵין מַשָּׂא בַּחוּלִין. וְיֵשׁ מַשָּׂא בַחוּלִין עַל יְדֵי מַגָּע. רִבִּי שְׁמוּאֵל אָחוֹי דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. יָשְּׁבָה עַל הַכִּסֵּא וְנָגְעָה בוֹ. מַה נַפְשֵׁךְ. אִם מַשָּׂא הֲרֵי מַשָּׂא. אִם מַגָּע הֲרֵי מַגָּע. כְּמַה דַתְּ אָמַר בְּמַשָּׂא. עַד שֶׁיִנָּשֵּׂא רוּבּוֹ. וְדִכְוָותָהּ בְּמַגָּע. עַד שֶׁיִּגַּע בְּרוּבּוֹ.
9 גּוּפוֹ שֶׁלְפָּרוּשׁ מָהוּ שֶׁיֵיעָשֶׂה כְּזָב אֶצֶל הַתְּרוּמָה. הָתֵיב רִבִּי יוֹחָנָן. וְהָא תַנִּינָן. הַמַּנִּיחַ עַם הָאָרֶץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לְשׁוֹמְרוֹ. בִּזְמָן שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַנִּכְנָסִין וְאֶת הַיּוֹצְאִין. הָאוֹכָלִין וְהַמַּשְׁקִין וכְלֵי חֶרֶשׂ פְּתוּחִין טְמֵאִין. אֲבָל הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמּוֹשָׁבוֹת וּכְלֵי חֶרֶשׂ מוּקָּפִין צָמִיד פָּתִיל טָהוֹר. אִין תֵּימַר. עָשׂוּ גוּפוֹ כְּזָב אֶצֶל הַתְּרוּמָה. אֲפִילוּ מוּקָּפִין צָמִיד פְּתִיל יִהְיוּ טְמֵאִין. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. תִּיפְתָּר בְּעַם הָאָרֶץ אֶצֶל הַפָּרוּשׁ. וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם. אָמַר רִבִּי מָנָא. כֵן אָמַר רִבִּי יּוֹסֵה רִבִּי. כָּל מַה דַאֲנָן קַיָימִין הָכָא בִתְרוּמָה אֲנָן קַיָימִין. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֲפִיל מוּבָל אֲפִילוּ כָפוּת הַכֹּל טָמֵא. כְּלוּם אָמְרוּ טְמֵאִים לֹא מִשֵּׁם הֶיסֵּט. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא חֲצָצוֹת וְלֹא הֶסֵּיטוֹת וְלא רְשׁוּת הַיָּחִיד וְלֹא עַם הָאָרֶץ אֶצֶל הַתְּרוּמָה. גּוּפָהּ שֶׁלְתְּרוּמָה מָהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה כְּזָב אֶצֶל הַקּוֹדֶשׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַחוֹתֵךְ שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁלְקוֹדֶשׁ. הַחוֹתְכָהּ וְהַמַּטְבִּילָהּ טָעוּן טְבִילָה. נִיחָא חוֹתְכָהּ. מַטְבִּילָהּ. וְיַכְרִכֶינָּהּ בְּסִיט בְּסִיב וְיַטָבִּילָהּ. אֶלָּא תִּיפְתָּר בְּשֶׁחָתְכָהּ עַל מְנַת לְהַטְבִּילָהּ. גּוּפוֹ שֶׁלְקוֹדֶשׁ מָהוּ שֶׁיֵּיעָשֶׂה כְּזָב אֶצֶל הַחַטָּאת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שְׁנֵי לָגִינִים. אֶחָד טָהוֹר לַקּוֹדֶשׁ וְאֶחָד טָהוֹר לַתְּרוּמָה. שֶׁנָּגְעוּ זֶה בָזֶה. שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין. וְהָא מַתְנִיתָה פְלִיגָא. עָשָׂה אֶת הַטָּהוֹר לַחַטָּאת שֶׁהִיסִּיט בִּרוֹקוֹ וּבְשִׁכְבַת זַרְעוֹ שֶׁל טָהוֹר לַתְּרוּמָה וְנִיטְמָא. הִיא טָהוֹר לַתְּרוּמָה הִיא טָהוֹר לַקּוֹדֶשׁ.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חגיגה ב׳:ז׳
7 ר' יסא בשם ר' יוחנן במגעות שנו. — פי' שאין בגדי עם הארץ מדרס לפרושים אלא כשידוע שנעשו מדרס וגם נגע בהן ע"ה אבל אם ישב עליהן ולא נגע בהן אינן מדרס לפרושים לענין חולין.
8 שמואל בר אבא בעא קומי ר"ז כמה דא"א תמן אין היסט בחולין כו'. —צ"ל: שמעון בר אבא ע' מ"ש בפ"א ה"א, עמ' 317 בעא קומי ר"ז כמה דא"א תמן אין משא בחולין ויש משא בחולין ע"י מגע פי' כדאמרינן לעיל דאין בגדי ע"ה מדרס לפרושים אא"כ ישבה עליהן אשתו ערומה ודכוותה אין היסט בחולין פי' כדאיתא למטה שאין היסט לע"ה אצל חולין ויש היסט לחולין ע"י מגע פי' דמגע בלבד או היסט בלבד אין לע"ה אצל חולין. ושוב מצאתי בניר שגם הוא הגיה כן אלא שאין פירושו מחוור ע"ש.
9 א"ר יוחנן לא הצצות ולא היסטות ולא רה"י ולא ע"ה אצל התרומה כו'. — צ"ל: לא חצצות כו' ולא רשות ע"ה אצל חולין אלא אצל תרומה וכמו שהגיה בר"ש טהרות פ"ז מ"ה וכ"ה בתוספתא דמכילתין פ"ג ספק רשות ע"ה מדרסו והיסטו טהורין לחולין וטמאין לתרומה ע"כ. וענין חצצות היינו שאין חציצה פוסלת בחולין וכ"ש התוספות בשם ר"ח בבבלי נדה מ"ז א' ד"ה פתחה וכ"ה בתוספתא מקואות סופ"ו כל החוצצין בכלים חוצצין בנדה ובגר בשעת טבילה ובחולין אין חוצצין ע"כ. ודעת התוספתא כדעת הירושלמי בשבת פ"ב ה"א אליבא דר' חנינה דנדה לבעלה צריכה דעת כמו בתרומה וכ"ה בבבלי חולין ל"א א' בשם ר' יוחנן שהוא מארץ ישראל וע' בבלי יבמות מ"ז ב' ורמב"ם פ"ב הכ"ב ממקואות ובכ"מ שם ור"ש מקואות פ"ט מ"ד ואו"ז ח"א סימן שס"ג; והיסטות היינו שאם אשת ע"ה הסיטה כלי שמוקף בצמיד פתיל אינו טמא אלא לתרומה; ורה"י היינו הא דתנן בטהרות פ"ח מ"ג השוטח כלים ברה"ר טהורין וברה"י טמאין ע"כ ואין טומאה זו אלא לתרומה; ורשות ע"ה היינו הא דתנן ברפ"ח שם ע"ש וגם זו אינה אלא לתרומה גופה של תרומה פי' של כהן האוכל תרומה כו' החותכה והמטבילה טעון טבילה פי' כדתנן בפ"ג מ"ב כלים הנגמרין בטהרה צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה ע"כ ולכך שפופרת זו שנגמרה בטהרה מטמאה את האדם החותכה וכמו שכלי הטהור לתרומה מטמא את האדם לקדש ה"נ בגופה של תרומה כו' שני לגינים אחד טהור לחטאת ואחד טהור לתרומה שנגעו זה בזה שניהן טהורין כ"ה בתוספתא פרה פ"ט וביאור זה דלגינים אלו שנגעו זה בזה ריקים הן דאלו במלאים היה נטמא של חטאת ע' פרה פ"י מ"ו ובר"ש שם והא מתניתא פליגא תוספתא פרה שם הטהור לחטאת שהיסיט ברוקו ובמימי רגליו של טהור לתרומה נטמא כו'.