מקור תלמוד ירושלמי בבא מציעא ו׳:א׳
1 משנה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאוּמָּנִין וְהִטְעוּ זֶה אֶת זֶה אֵין לָהֶם זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַרְעוֹמֶת. שָׂכַר אֶת הַהַמָּר וְאֶת הַקַּדָּר פֳרֶייֹא פֳרֵין וַחֲלִילִין לַכַּלָּה אוֹ לַמֵּת פּוֹעֲלִין לְהַעֲלוֹת פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא אָבֵד וְחָזְרוּ בָהֶן מָקוֹם שֶׁאֵין אָדָם שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן.
2 הלכה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאוּמָּנִין כול׳. הִטְעוּ זֶה אֶת זֶה מָהוּ. אַיתֵיי אַתּוּן עָבְדִין עִמִּי הֵיךְ אַתּוּן עָבְדִין מִן חָמֵשׁ רֻבָּן. וְאַשְׁכְּחוֹן עָבְדִין מִן עֶשֶׂר רֻבָּן לִמְלָאכָה. אַתּוּן עָבְדִין עִמִּי הֵיךְ אַתּוּן עָבְדִין מִן עֲשָׂרָה יוֹמִין. וְאַשְׁכְּחוֹן עָבְדִין מִן חֲמִשָּׁה יוֹמִין. הִטְעָן הִטְעוּ בַּעַל הַבַּיִת מָהוּ. אַיתֵיי אַתּוּן עָבְדִין עִם חֲבֵירֵיכוֹן הֵיךְ הִינּוּן עָבְדִין מִי̇ רֻבָּן. וְאַשְׁכְּחֹן עָבְדִין מֵה̇ רֻבָּן לִמְלָאכָה. אַתֵיי אַתּוּן עָבְדִין עִם חֲבֵירֵכוֹן הֵיךְ הִינּוּן עָבְדִין מִה̇ יוֹמִין. וְאַשְׁכְּחוֹן עָבְדוּן מִי̇ יוֹמִין. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. שֶׁלֹּא הָלְכוּ הַחַמָּרִים. אֲבָל הָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ תְבוּאָה. פּוֹעֲלִין לְנַכֵּשׁ וּמָצְאוּ שָׂדֶהוּ זְלֵחָה. נוֹתֵן לָהֶן שְׂכַר הֲלִיכָה וַחֲזִירָה. וְלֹא דוֹמֶה הַבָּא טָעוּן לַבָּא רֵיקָן. עוֹשֶׂה מְלָאכָה לְיוֹשֵׁב וּבָטֵל. הַיּוֹשֵׁב בַּצֵּל לַיּוֹשֵׁב בַּחַמָּה. רִבִּי חִיָיה רוֹבָה אֲגַר חַמָּרִין לְמֵיתָא לֵיהּ כִּיתָּן. הָלְכוּ וּמְצָאוּהָ לַחָה. אֲמַר לוֹן רַב. פּוֹק וַהַב לוֹן אַגְרָן מֻשְׁלָם. וַאֲמַר לְהוֹן. לָא דַאֲנָא חַיָיב מִיתֵּן לְכוֹן אַגְרֵיכוֹן אֶלָּא אֲנָא חִיָיה מָסְרִית לְכוֹן.
3 בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. שֶׁלֹּא הִתְחִילוּ. אֲבָל אִם קִיבֵּל מִמֵּנּוּ שָׂדֶה לִקְצוֹר בְּב̇ סְלָעִים קָצַר חֶצְיָיהּ וְהִנִּיחַ חֶצְיָיהּ. בֶּגֶד לֶאֱרוֹג בְּב̇ סְלָעִים אָרַג חֶצְיוֹ וְהִנִּיחַ חֶצְיוֹ שָׁמִין לוֹ. כֵּיצַד שָׁמִין לוֹ מַה שֶׁעָשָׂה. אִם הָיָה מַה שֶׁעָשָׂה יָפֶה ו̇ דֵּינָרִין נוֹתֵן לוֹ סֶלַע אוֹ יִגְמוֹר מְלַאכְתּוֹ. וְאִם סֶלַע נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. רִבִּי דוֹסָא אוֹמֵר. שָׁמִין מַה שֶׁעָתִיד לֵיעָשׂוֹת. אִם הָיָה מַה שֶׁעָתִיד לֵעָשׂוֹת יָפֶה ג̇ דֵּינָרִין נוֹתֵן לוֹ שֶׁקֶל אוֹ יִגְמוֹר מְלַאכְתּוֹ. וְאִם שֶׁקֶל נוֹתֵן לו̇ שֶׁקֶל. רִבִּי זֵירָא בְשֵׁם רַב הוּנָא רִבִּי בִּינָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְּרִבִּי דוֹסָא.
4 בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ אָבֵד. אֲבָל בְּדָבָר הָאָבֵד שׂוֹכֵר עָלָיו מִמָּקוֹם אַחֵר וּמַטְּעוֹ וְאוֹמֵר לוֹ. סֶלַע פָסַקְתִּי לָךְ ב̇ אֲנִי נוֹתֵן לָךְ. נוֹטֵל מִזֶּה וְנוֹתֵן לָזֶּה. אָמַר רִבִּי אִילָא. וּבִלְבַד עַד כְּדֵי שְׂכָרוֹ. עַד כְּדוֹן וּבִלְבַד עַד כְּדֵי שְׂכַר אוֹתוֹ הַיּוֹם. וּבִלְבַד עַד כְּדֵי שְׂכָרוֹ לַשָּׁעָה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים. אֲבָל אִם רָאָה חַמָּרִין שֶׁמְמַשְׁמְשִין וּבָאִין אוֹ שֶׁפָּרַק סְפִינָתוֹ בְלִמֵן. אָמַר לוֹ. צֵא וּשְׂכוֹר לָךְ אַחַת מִכָּל אֵילּוּ. אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַרְעוֹמֶת.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא מציעא ו׳:א׳
1 היך אתון עבדין מן חמש רבן כו'. — צ"ל: מן חמשה רביין פי' נערים ועניינו שה' פועלים עושין מלאכה כזאת ואשכחון עבדין מן עשרה רביין פי' והרי הטעו האומנין לבה"ב למלאכה פי' וה"נ יש למצוא טעות במלאכה היך אתון עבדין מן עשרה יומין פי' שאמרו לו הפועלים שהמלאכה מרובה ויש לעבוד בה עשרה ימים ולכן שילם להם בה"ב יותר מכדי שווייה כו' הטען בה"ב מהו פי' באיזה אופן משכחת לה שבה"ב הטעה את הפועלים כו' מעשרה רביין ואשכחון עבדין מחמשה רביין כו' ובנימוקי יוסף פירש לפי גירסתנו "שרובן עושין מכך וכך דינרין" וזה דוחק.
2 אמר לון רב פוק והב לון כו'. — צ"ל: אמר ליה לרב פוק והב לון אגרן משלם ואמור להון כו' אלא אנא חייה מוותרית לכון פי' שמן הדין אינו חייב ליתן להן שכרן משלם בד"א כו' וע' בבלי ע"ו ב'.
3 שניים אני נותן לך נוטל מזה ונותן לזה כו'. — צ"ל: שניים אני נותן לך הלך ושכר ממקום אחר בא ונוטל מזה ונותן לזה.