שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא מציעא 10 פרקים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא מציעא ג׳:ג׳:ב׳

« שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא מציעא ג׳:א׳:ג׳ שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא מציעא ג׳:ה׳:ב׳ »

3 הלכה: אָמַר לִשְׁנַיִם גָּזַלְתִּי כול׳. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּאן בְּעוֹרְרִין כָּאן בְּשׁוֹתְקִין. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּאן בְּשֶׁיֵּשׁ עֵדִים יוֹדְעִין וְכָאן בְּשֶׁאֵין עֵדִים יוֹדְעִין. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. כָּאן בְּנִשְׁבָּע כָּאן בְּשֶׁלֹּא נִשְׁבָּע. תַּמָּן אָמְרִין בְּשֵׁם רַב. שָׁם בְּנִשְׁבָּע כָּאן בְּשֶׁלֹּא נִשְׁבָּע. רִבִּי יִרְמְיָה בְּעֵי. אִם בְּשֶׁנִּשְׁבָּע הָיָה לוֹ לִשְׁתּוֹק. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר. הָיָה לוֹ לִשְׁתּוֹק וְלֹא לְהוֹדוֹת. רִבִּי יָסָא סָבַר מֵימַר. הָיָה לוֹ לִשְׁתּוֹק וְלֹא לִישָּׁבַע. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אִם בְּשְׁנִּשְׁבַּע הָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת שְׁלוּחַ בֵּית דִּין. רִבִּי יוֹחָנָן סָבַר מֵימַר. שְׁלוּחַ בֵּית דִּין שֶׁעָשָׂה גוֹזֵל. תַּנָּיֵי חוֹרָן תַּנֵּי. שְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁעָשָׂה נִגְזַל. וְכֵן תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָעְזָר אוֹמֵר. שְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁעָשָה הַנִּגְזַל וְלֹא שְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁעָשָׂה גוֹזֵל. אָמַר רִבִּי אִילָא. אוֹף אֲנָן תַּנִּינָא וְאָמְרִינָן. הִיא גְזֵילָה הִיא בְעִילָה הִיא מִלְוָה. הַכֹּל מוֹדִין בְּפִיקָּדוֹן דְּמַתְנִיתָא מֵהָדָא אָמַר לִשְׁנַיִם. גָּזַלְתִּי אֶחָד מִכֶּם מְנָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵי זֶה הוּא.

פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא מציעא ג׳:ג׳:ב׳

3 ר' אבהו בשם ר' יוחנן כאן בעוררין כו'. —חסר כאן וכצ"ל: א"ר יוסי מתניתא כר"ע ודלא כר"ט דתנינן תמן יבמות פט"ו מ"י גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל כל או"א מהן אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון ר"ע אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכאו"א ר' אבהו בשם ר' יוחנן ד"ה היא כאן בעוררין כו' תמן אמרין בשם רב כאן בנשבע תמן בשלא נשבע ר' ירמיה בעי אם בשנשבע היה לו לשתוק ר' ירמיה סבר מימר היה לו לשתוק ולא להודות ר' יוסי סבר מימר היה לו לשתוק ולא לישבע כו' וביאור זה כתבתי ביבמות פט"ו ה"ח עמ' 361, ופי' הפ"מ כאן תמוה שפירש "ר' יוסי סבר מימר דהכי מפרשינן כוונת ר' ירמיה" דלמה לא האמין לר' ירמיה.

4 א"ר אילא אוף אנן תנינא כו'. — צ"ל: א"ר אילא הכל מודין בפקדון דשתק מתגר מן הדא שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו ודמשתעי מפסד מן הכא או אביו של אחד מהן הפקיד אצלי מנה ואינו יודע אי זה הוא.