שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא מציעא 10 פרקים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא מציעא ב׳:ד׳:ב׳

« שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא מציעא ב׳:ג׳:ג׳ שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא מציעא ב׳:ד׳:ד׳ »

4 פסקי הרא"ש על בבא מציעא פתח ↗

מתני' מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות מקושרות או בשבילין שבשדות הרי זה לא יגע בהן. מאי טעמא דאמרינן הני איניש אצנעינהו הכא ואי שקלינהו להו ל"ל סימנא למיתב ולמישקלינהו. הלכך נשבקינהו עד דאתו מרייהו ולישקלינהו. וקשר לא הוי סימן דמיירי במקושרין בכנפיהן דכ"ע הכי מקטרי להו. ומקום לא הוי סימן דמיירי במדדין. והוה ליה ספק הנוח דאימא מעלמא אתי או שמא איניש אנחינהו ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב זאת אומרת ספק הנוח לכתחלה לא יטול ואם נטל לא יחזיר. כללא דמילתא דהנוח במקום המשתמר כגון ודאי הנוח ואפילו יש בו סימן כגון קורדום בצד גדר וטלית בצד גדר לא יטול דאין זה אבידה שכן דרך עובדי אדמה לתת שם כלי מלאכתם ומלבושיהן ואין זו אבידה שחייב בהשבתה. ואם נטלו ולא הוליכו משם יחזירו למקומם כיון שאינו אבידה לא נתחייב בשמירתה בהגבהתה. ואם נטלו והוליכו לביתו לא יחזירהו למקומן דדילמא בעוד שהוליכו לביתו באו הבעלים וחפשו ולא מצאו. כדאיתא בירושלמי רבי אבא בר זבדא אשכח חמרא מכוסה בחפיסה. נסבה ואתא שאיל בי מדרשא א"ל לאו יאות עבדת. א"ל אהדריה. א"ל לא דלמא אתי מריה ולא אשכחיה ואיאוש מיניה. אלא יכריז ויתנו הבעלים סימן או בגוף האבידה או במקום. ואם הוא במקום המשתמר קצת כגון אחר הגפה והגדר ושבילין שבשדות או כריכות ברה"י נוטל ומכריז ומחזיר בסימן החפץ או בסימן המקום. וכיון שאינו במקום המשתמר יפה ניחא לבעלים שהמוצא יטלו ומכריז. ואבידה היא שחייב בהשבתה. כי הבעלים הניחום שם לפי שעה ולשוב לקחתו ובמקרה לא יכלו לקחתו מיד. ואינה אבידה מדעת כיון שהמקום משתמר קצת. וכן נמי ספק הנוח בדבר שיש בו סימן נוטל ומכריז. אבל בדבר שאין בו סימן לא בגוף החפץ ולא במקום כגון גוזלות המדדין לא יטול. שמא הניחום ויבואו הבעלים ויטלום ואם יטלום אין בהן סימן ואם נטל לא יחזירנו למקומו דאבידה היא שחייב בהשבתה וצריך לעשות השבה מעלייתא. ובמקום שאין משתמרת כלל ואין בו סימן ואפילו ודאי הנוח נוטל והוא שלו. כגון כריכות ברה"ר דאין בהן סימן מקום דמנשתפי ומעיקרא הניחום שם להקל ממשאן ושכחן שמה ונתייאש כיון דאין סימן לא בגוף ולא במקום. מצא כלי באשפה מכוסה לא יגע בו. ואם מגולה נוטל ומכריז. והא דתניא מצא כלי טמון באשפה נוטל ומכריז שכן דרך אשפה לפנות. אוקמא רב זביד בסכיני והימניק מפני שדרך אשפה עשויה לפנות לה כלים קטנים כשמכבדים הבית עם עפר הכיבוד הושלכו שם והוי אבידה שיש בו סימן ונוטל ומכריז. מתניתין בכובי וכסי שדרך הטמנה נותנים שם וכל זמן שהוא מכוסה משתמר יפה והוי כמו טלית וקורדום בצד גדר ולא יגע בו. ורב פפא מוקי ברייתא באשפה שאין עשויה לפנות ונמלך עליה לפנותה. ושתי האוקימתות הלכתא נינהו:

5 תלמוד ירושלמי בבא מציעא פתח ↗

הלכה: מָצָא בַחֲנוּת הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ כול׳. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. כֵּינִי מַתְנִיתָא. עַל גַּבֵּי כִסֵּא שֶׁלּוֹ עַל גַּבֵּי תֵיבָה שֶׁלּוֹ.

4 ר' בא בר זבדא אשכח כו' אזל שאל לרב כו'. — צ"ל: אזל שאל בי מדרשא כן העתיק ברא"ש פ"ב, ובתוספות דף כ"ה ב' ד"ה "ואם" העתיקו "אתא ושאיל בבי רב", וכגירסת רא"ש עיקר כי כן מצוי בירושלמי בסגנון כזה אבל גירסא שלפנינו מוטעית וכבר הניח זה בצ"ע בסה"ד ערך ר' אבא בר זבדא כי מפורש בשבת פ"א דף ג' ע"א וכן בסופ"ה שם דר' אבא בד זבדא לא הכיר את רב מעולם אמרו ליה לא עבדת טבות אמר להון חזריה אמרו ליה לא כו' וכעין זה בתוספות ורא"ש שם ע"ש.

5 השלמות: אבל לא צינים. ע' מ"ש המפרש כאן וע' פ"מ שפירש עצים הבאים מסינא וזה רחוק, ולנו נראה שהוא כמו ציני הר הברזל" משנה סוכה רפ"ג.

5 בבא מציעא פתח ↗

וְרַבִּי אֶלְעָזָר, הָא מְנָא לֵיהּ? אָמַר רָבָא: מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ. מַאי אִרְיָא דְּתָנֵי ״בֵּין הַכִּסֵּא לַשּׁוּלְחָנִי שֶׁל שׁוּלְחָנִי״? לִיתְנֵי ״עַל שׁוּלְחָן״, אִי נָמֵי: ״מָצָא בַּשּׁוּלְחָנוּת״ כִּדְקָתָנֵי רֵישָׁא ״מָצָא בַּחֲנוּת שֶׁלּוֹ״. אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: אֲפִילּוּ מוּנָּחִין עַל גַּבֵּי שׁוּלְחָן – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.