שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא קמא ח׳:ה׳

5 משנה: חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן פְּגִיעָתָן רָעָה הַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָיב וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בַּאֲחֵרִים פְּטוּרִין. הָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה פְּגִיעָתָן רָעָה הַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָיב וְהֵם שֶׁחָבְלוּ בַּאֲחֵרִים פְּטוּרִין אֲבָל מְשַׁלְּמִין לְאַחַר זְמַן. נִתְגָּרְשָׁה הָאִשָּׁה וְנִשְׁתַּחְרֵר הָעֶבֶד חַיָיבִין לְשַׁלֵּם. הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ וְעָשָׂה בָהֶם חַבּוּרָה וְהַחוֹבֵל בַּחֲבֵירוֹ בַּשַׁבָּת פָּטוּר מִכּוּלָּן מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִידּוֹן בְּנַפְשׁוֹ. וְהַחוֹבֵל בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁלּוֹ פָּטוּר מִכּוּלָּן.

6 הלכה: חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן פְּגִיעָתָן רָעָה כול׳. תַּנֵּי. וְהָעֵדִים שֶׁאָמְרוּ מֵעִידִים אָנוּ עַל פְּלוֹנִי שֶׁסִּימָּא עֵין עַבְדּוֹ וְהִפִּיל שִׁינּוֹ שֶׁכֵּן הָרַב אוֹמֵר. וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין. מְשַׁלְּמִין לָעֶבֶד. וְכוּלֵּיהּ מִן אָהֵן עוֹבְדָא מֵימַר כֵּן. אָמַר רִבִּי נַסָּה. וִינּוּן דַּמְרוֹן כֵּן. מֵעִידִין אָנוּ עַל פְּלוֹנִי שֶׁנִּכְנַס תַּחַת יָדוֹ שָׁלֵם וְיָצָא חָבוּל בִּשְׁתַּיִם. יוֹצֵא לַחֵירוּת בָּרִאשׁוֹנָה וְנוֹתֵן לוֹ דְמֵי שְׁנִיָיה.