מקור תלמוד ירושלמי בבא קמא ז׳:ג׳
3 משנה: גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶן וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל. גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים אֵילּוּ וָאֵילּוּ נִמְצְאוּ זוֹמְמִין הָרִאשׁוֹנִים מְשַׁלְּמִים כֶּפֶל וְהָאַחֲרוֹנִים מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה. נִמְצְאוּ הָאַחֲרוֹנִים זוֹמְמִין הוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְהֵם מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה. אֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים זוֹמֵם בָּטְלָה עֵדוּת שְׁנִיָיה. אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים זוֹמֵם בָּטְלָה כָל הָעֵדוּת שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה.
4 הלכה: גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם כוּל׳. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הָדָא אָמְרָה. עָד זוֹמֵם אֵין נִפְסָל בְּבֵית דִּין אֶלָּא מֵעַצְמוֹ נִפְסָל. פָּתַר לָהּ בְּהַתְרָיָיה. וְתַנֵּי כֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּשְׁתֵּי עֵדִיּוֹת וּבִשְׁתֵּי הַתְרָיוֹת. אֲבָל בְּעֵדוּת אַחַת וּבְהַתְרָיָיה אַחַת כָּל עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כוּלָּהּ. מָהוּ שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כוּלָּהּ. הָיוּ עוֹמְדִין וּמֵעִידִין עָלָיו בָּעֲשָׂרָה בְנִיסָן שֶׁגָּנַב שׁוֹר בְּאֶחָד בְּנִיסָן. טָבַח וּמָכַר בָּעֲשָׂרָה בְנִיסָן. הוּזְּמוּ בַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן. כָּל עֵדוּת שֶׁהֵעִידוּ מֵעֲשָׂרָה בְנִיסָן עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן לְמַפְרֵיעָהּ הֲרֵי אֵילּוּ פְסוּלוֹת. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. תִּיפְתָּר בְּמֵעִידִין עָלָיו בְּכֶרֶךְ אֶחָד. וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. וְתַנֵּי כֵן. הֵן הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים וְהֵן הָיוּ הָאַחֲרוֹנִים. הוּזְמוּ בָרִאשׁוֹנָה אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. בַּשְּׁנִיָיה הֲרֵי אֵילּוּ עֵדוּת אֶחָד. שְׁלִישִית הֲרֵי אֵילּוּ שְׁתֵּי עֵדִיּוֹת. וְהֵיכִי דָמֵי. אִם בְּמֵעִידִין עָלָיו בְּכֶרֶךְ אֶחָד. לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. לָא אַתְיָיא דָא אֶלָּא עַל יְדֵי עֵדוּת סַגְיָא.
5 עַד כְּדוֹן בְּשֶׁבָּאוּ עֵידֵי גְנֵיבָה וְעֵדֵי טְבִיחָה כְּאַחַת. בָּאוּ עֵידֵי גְנֵיבָה וְלֹא קִיבְּלוּם וְאַחַר כָּךְ בָּעוּ עֵידֵי טְבִיחָה. אָמְרִין לָהֶן. הֲווּ יוֹדְעִין שֶׁכְּבָר בָּאוּ עֵידֵי גְנֵיבָה וְלֹא קִיבַּלְנוּם וְעַל יְדֵיכֶם אָנוּ מְקַבְּלִין אוֹתָן. נִמְצְאוּ עֵידֵי טְבִיחָה זוֹמְמִין מְשַׁלְּמִין עַל יְדֵי עֵידֵי גְנֵיבָה. רִבִּי חִזְקִיָּה לֹא מַר כֵּן אֶלָּא. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁבָּאוּ עֵידֵי גְנֵיבָה וְעֵידֵי טְבִיחָה כְּאַחַת. בָּאוּ עֵידֵי טְבִיחָה וְלֹא קִיבְּלוּ אוֹתָן וְאַחַר כָּךְ בָּעוּ עֵידֵי גְנֵיבָה. אוֹמְרִין לוֹהֶן. הֲווּ יוֹדְעִין שֶׁכְּבָר בָּאוּ עֵידֵי טְבִיחָה וְלֹא קִיבַּלְנוּם וְעַל יְדֵיכֶם אָנוּ מְקַבְּלִין אוֹתָן. וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין עֵידֵי גְנֵיבָה. מְשַׁלְּמִין עַל יְדֵי עֵידֵי טְבִיחָה.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא קמא ז׳:ג׳
3 א"ר זעירא הדא אמרה עד זומם אין נפסל בב"ד כו'. — צ"ל: הדא אמרה עד זומם אין נפסל מעצמו אלא בב"ד הוא נפסל פי' דס"ד דבשתי פעמים העידו בראשונה על הגניבה וחזרו והעידו על הטביחה והוזמו על הגניבה וחזרו והוזמו על הטביחה ואי איתא דעד זומם מעצמו הוא נפסל דהיינו למפרע משעה שהעד שקר מאחר שהוזמו תחלה על הגניבה כבר נפסלו משעת עדותן על הגניבה ובשעה שהעידו על הטביחה כבר פסולין היו לעדות ואין הזמתן על הטביחה מועילה כלום ולמה משלמין תשלומי שנים ושלשה בעד העדאת הטביחה שהוזמו אלא ש"מ שאין עד זומם נפסל מעצמו אלא משעה שיוזם בפני ב"ד; וכעין זה בסנהדרין פ"ג ה"ג "פסול צריך ליפסל בב"ד קרוב אין צריך ליפסל בב"ד" וע' בבלי במכילתין ע"ג א', ונוסח שלפנינו בירושלמי כאן נשתרבב ממכות פ"א סוה"ח פתר לה בכרך אחד פי' שהעידו בבת אחת על הגניבה והטביחה וכן הוזמו בבת אחת ותני כן א"ר יוסי בד"א בשתי עדיות אבל בעדות אחת כל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ומה שבינתיים מיותר וליתא בתוספתא סופ"ז, ור' יוסי אמר דבריו עלה דתני התם היו שנים מעידין בו שגנב והן מעידין בו שטבח ומכר נמצאו זוממין על הטביחה הוא משלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי ג' מהו שבטלה מקצתה כו' למפרע הרי אלו פסולות פי' וס"ד דאם העידו בעשרה בניסן בבת אחת על הגניבה והטביחה והוזמו בט"ו בניסן על הטביחה בלבד בטלה עדותן אף על הגניבה משום דלמפרע הן נפסלין משעה שהעידו א"ר בא בר ממל תיפתר במעידין עליו בכרך אחד ולית ש"מ כלום פי' לעולם אין עד זומם נפסל אלא משעה שהוזם בב"ד ומה שא"ר יוסי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה היינו טעמא משום שבבת אחת העידו על הגניבה ועל הטביחה ומאחר שהוזמו על מקצת העדות ה"ז בטלה כולה אבל אם העידו שני דברים זה אחר זה והוזמו על הראשון יכול להיות שעדותן השנייה קיימת מפני שלא נפסלו עד שהוזמו בב"ד והא תני ונוסח שלפנינו נשתרבב מלמעלה הן היו הראשונים והן היו האחרונים פי' ששני עדים העידו שאכל שנה אחת משני חזקה וחזרו אותן עדים והעידו עוד על שנה שנייה ושוב העידו על שנה שלישית הוזמו בראשונה אין בידו כלום בשנייה הרי בידו שנה אחת שלישית הרי בידו שתי שנים וכ"ה בתוספתא ב"ב פ"ב והכא לית את אמר במעידין עליו בכרך אחד ולית ש"מ כלום פי' דכאן א"א לאוקומי בשהעידו בבת אחת לא אתייא דא אלא על ידי עדות סגיא פי' ומדתני "הוזמו בראשונה אין בידו כלום" ש"מ דעד זומם למפרע הוא נפסל משעת העדות א"ר זעירא הדא אמרה עד זומם אין נפסל בב"ד אלא מעצמו הוא נפסל.