מקור תלמוד ירושלמי בבא בתרא ג׳:ג׳:ח׳
3 רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנַן. עֶרֶר מָהוּ שֶׁיַּצְרִיךְ בֵּית דִּין. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עֶרֶר אֵין צָרִיךְ בֵּית דִּין. וְאִית דָּמְרִין. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה שָׁאַל לְתַלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹחָנָן. עֶרֶר מָהוּ שֶׁצָּרִיךְ בֵּית דִּין. רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עֶרֶר צָרִיךְ בֵּית דִּין. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ עָרַר עִמּוֹ בִּפְנֵי פוֹעֲלִין עֶרֶר הוּא. וְצָרִיךְ לְעוֹרֵר עַל כַּל שָׁלֹשׁ שָׁנִים. גִּידּוּל בַּר מִינְיָימִין הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וַהֲווּ דַיָינֵיהּ חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִי וְרַב הוּנָא וְחִיָיה בַּר רַב. אָמַר לוֹן חִיָיה בַּר רַב. כֵּן אָמַר אַבָּא. מִכֵּיוָן שֶׁעָרַר עִמּוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת עוֹד אֵין צָרִיךְ לְעוֹרֵר עָלָיו. וְתַנֵּי כֵן. הָיָה אוֹכֵל שֶׁלּוֹ שֵׁשׁ שָׁנִים. עָרַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת. אָמַר לוֹ. אַתָּה מָכַרְתָּה לִי אַתָּה נָתַתָּה לִי מַתָּנָה. אֵינָהּ חֲזָקָה. מַחֲמַת טַעֲנָה הָרִאשׁוֹנָה הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. שֶׁכָּל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה אֵינָהּ חֲזָקָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. אִם כְּזוֹ אֵין אָנוּ מְנִיחִין לִגְדּוֹלֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּלוּם.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא בתרא ג׳:ג׳:ח׳
3 ריב"ח שאל לר' יוחנן ערר מהו שיצריך ב"ד כו'. — יש להחליף הגירסא וכצ"ל: ערר מהו שיצריך ב"ד ואית דמרין ריב"ח שאל לתלמידיו כו' ר' חייה בשם ר' יוחנן ערר צריך ב"ד ר' יסא בשם ר' יוחנן ערר אין צריך ב"ד שמואל אמר אפי' ערר כו'.
4 ערר ג' שנים הראשונות אמר לו אתה מכרת לי כו'. — צ"ל: ערר ג' שנים הראשונות ובאחרונה פי' בסוף שש שנים אמר לו פי' מחזיק למערער אתה מכרת לי אתה נתת לי מתנה פי' ועל סמך זה החזקתי שש שנים אם מחמת טענה הראשונה ערער פי' זה שערער בג' ראשונות חזר וערער בסוף שש שנים מחמת טענה ראשונה אע"פ שכבר עברו בין ערר ראשון לאחרון יותר מג' שנים אינה חזקה ואם מחמת טענה אחרת ערער ה"ז חזקה שכל טענה שמקצתה בטלה כולה בטלה ע' תוספתא פ"ב ומלחמות לרמב"ן פרק זה שמואל אמר כו'.