מקור תלמוד ירושלמי עבודה זרה ה׳:א׳
1 משנה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְיֵין נֶסֶךְ שְׂכָרוֹ אָסוּר. שְׂכָרוֹ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ הֲעֲבֵר לִי חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם שְׂכָרוֹ מוּתָּר.
2 הלכה: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל כול׳. וְלֹא שְׂכָרוֹ הוּא נוֹתֵן לוֹ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קְנָס קְנָסוּהוּ.
3 תַּנֵּי. הַחַמָּרִים וְהַכַּתָּפִים וְכָל הָעוֹשִׂין בַּשְּׁבִיעִית שְׂכָרָן שְׂבִיעִית. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בְּפֵירוֹת הֵיתֵר הִיא מַתְנִיתָא. וְהַהִיא דְהוֹרֵי רִבִּי יוֹחָנָן לְאִילֵּין דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי שֶׁלֹּא יְהוּ נוֹטְלִין שָׁכָר בִּידֵיהֶן יַיִן אֶלָּא מָעוֹת כְּרִבִּי יְהוּדָה וּכְרִבִּי נְחֶמְיָה הוֹרֵי לְהוֹן. אָמַר רִבִּי יִילַי. בְּפֵירוֹת עֲבוֹדָה זָרָה הִיא מַתְנִיתָא. כְּדָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּיַיִן נֶסֶךְ קְנָס קְנָסוּהוּ.
4 כִּיתֵּף עִמּוֹ חָבִית בְּחָבִית אַתְּ קוֹנְסוֹ בְחָבִיתוֹ עַד כְּדֵי שְׂכָרוֹ. נָתַן לוֹ קַרְקַע בִּשְׂכָרוֹ. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. אֵין קַרְקַע נֶאֱסַר. וָכָא נֶאֱסַר. נָתַן לוֹ בְהֵמָה בִשְׂכָרוֹ. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. אֵין דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים נֶאֱסַר. וָכָא נֶאֱסַר. נָתַן לוֹ הַכֹּל בִּשְׂכָרוֹ הַכֹּל אָסוּר אוֹ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד כְּדֵי שְׂכָרוֹ. הָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ בְטוֹבַת הֲנָאָה אַתְּ מְמַשְׁכְּנוֹ מִנְּכָסָיו עַד כְּדֵי שְׂכָרוֹ.
5 הָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ חֲצִי יוֹם בְּאִיסּוּר חֲצִי יוֹם בְּהֵיתֵר. הָיָה מוֹכֵר חוּלִין וְשֵׁינִי בְּכֶרֶֶךְ אֶחָד אֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה חוּלִין יַעֲשֶׂה. וְשֵׁינִי יַעֲשֶׂה. וְהָכָא כֵן. נִישְׁמְּעִינָהּ מִן הָדָא. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לְהָבִיא יַיִן לַחוֹלֶה. אִם הֵבִיא לוֹ חַיָיב לִיתֵּן לוֹ. וְאִם לָאו אֵין חַיָיב לִיתֵּן לוֹ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. יַיִן לַחוֹלֶה מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וְתַפּוּחַ לַחוֹלֶה מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי. בֵּין הֵבִיא בֵין לֹא הֵבִיא חַיָיב לִיתֵּן לוֹ. דְּמֵי רַגְלָיו נוֹתֵן לוֹ. וָכָא לֹא דְמֵי רַגְלָיו נוֹתֵן לוֹ.
6 רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. שְׂכָרוֹ לָשַׁבֵּר חָבִיּוֹת שֶׁלְּיַיִן נֶסֶךְ. אֲפִילוּ כֵן שְׂכָרוֹ אָסוּר.
7 אַסִּי אָמַר. דְּמֵי יַיִן נֶסֶךְ בְּיַד גּוֹי אָסוּר. דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְיַד גּוֹי. רִבִּי יוֹנָתָן אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אָסוּר. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָה לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַיְיעָה לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָה לְרִבִּי יוֹחָנָן. גּוֹי שֶׁהָיָה חַיָיב מָעוֹת לְיִשְׂרָאֵל. לֹא יֹאמַר לוֹ. הַמְתֵּן עַד שֶׁאֶמְכּוֹר יַיִן נֶסֶךְ עַד שֶׁאֶמְכּוֹר עֲבוֹדָה זָרָה וְאֶתֵּן לְךָ. אֲנֵי אוֹמֵר. שֶׁמָּא הֶחֱלִיף. מַתְנִיתָא מְסַיְיעָה לְרִבִּי יוֹנָתָן. גּוֹי שֶׁהָיָה חַיָיב מָעוֹת לְיִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מוֹכֵר יַיִן נֶסֶך וְנוֹתֵן לוֹ. עֲבוֹדָה זָרָה וְנוֹתֵן לוֹ. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.
8 הַכֹּל מוֹדִין בַּחֲלִיפִּין שֶׁאֲסוּרוֹת. חֲלִיפֵּי חֲלִיפִּין מָהוּ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבָּנִן. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אָסוּר. וְרַבָּנִן אָמְרֵי. מוּתָּר. רִבִּי לָעְזָר בַּר הוֹשַׁעְיָה. טַּעֲמוֹן דְּרַבָּנִן וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמוֹהוּ. כָּל שֶׁאַתְּ יָכוֹל לְקַיְימוֹ מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה כָמוֹהוּ. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כָּמוֹהוּ כָּמוֹהוּ ב׳ פְּעָמִים עַל שֵׁם לֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי עבודה זרה ה׳:א׳
1 א"ר זעירא בפירות היתר היא מתניתא כו'. — כאן חסר ויש להשלים משביעית פ"ח ה"ו ע"ש.
2 היה עושה עמו חצי יום באיסור חצי יום בהיתר היה מוכר כו'. — צ"ל: וחצי יום בהיתר נישמעינה מן הדא תוספתא מע"ש פ"ד ע"ש היה מוכר כו'.
3 והכא כן נישמעינה מן הדא השוכר את הפועל כו'. — יש להחליף ולתקן וכצ"ל: והכא כן ר' ירמיה בעי שכרו לשבר חביות של יין נסך אפי' כן שכרו אסור נישמעינה מן הדא השוכר את הפועל להביא יין לחולה אם הביא חייב ליתן לו ואם לאו אין חייב ליתן לו אבל אם אמר לו להביא יין לחולה ממקום פלוני ותפוח לחולה ממקום פלוני בין הביא בין לא הביא חייב ליתן לו דמי רגליו נותן לו וכא לא דמי רגליו נותן לו פי' ושכרו מותר אסי אמר דמי יין נסך ביד גוי מותר פי' שדין יין נסך קל מדין ע"ז ע' בבלי ס"ד א' ובתוד"ה ודילמא דמי ע"ז ביד גוי כו' מסייעא לר' יוחנן גוי שהיה חייב מעות לישראל ואמר לו המתן עד שאמכור יין נסך ואתן לך עד שאמכור ע"ז ואתן לך אסור כ"ה בתוספתא פ"ח מה עביד לה ר' יונתן פתר לה מפני מראית העין פי' דהשומע איך הגוי אמר לישראל שימכור ע"ז ויתן לו יאמר דע"ז זו נתן לו ישראל למוכרה מתניתא מסייעא לר' יונתן כו' ע"ז ונותן לו מה עביד לה ר' יוחנן אני אומר שמא החליף פי' דאפשר שהמעות שלקח בעד ע"ז הניח לעצמו ובמקומן נתן לו מעות אחרות הכל מודין בחליפין שאסורות.
4 א"ר חנינה מחלוקת ר' ישמעאל ורבנן כו'. — צ"ל: מחלוקת ר' ישמעאל ב"ר יוסי ורבנן ר' ישמעאל ב"ר יוסי אמר מותר ורבנן אמרין אסור ר' לעזר בשם רבי הושעיא כו'.