מקור תלמוד ירושלמי עבודה זרה ד׳:ח׳
8 משנה: לוֹקְחִין גַּת בְּעוּטָה מִן הַנָּכְרִי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל בְּיָדוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַתַּפּוּחַ. וְאֵינוֹ נַעֲשֶׂה יֵין נֶסֶךְ עַד שֶׁיֵּרֵד לַבּוֹר. יָרַד לַבּוֹר מַה שֶּׁבַּבּוֹר אָסוּר וְהַשְּׁאָר מוּתָּר:
9 הלכה: לוֹקְחִין גַּת בְּעוּטָה כול׳. תַּנֵּי רִבִּי חָנָן. וְהוּא שֶׁלֹּא הֶעֱלִים יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינָיו מִמֶּנּוּ. אֲבַל אִם הֶעֱלִים עֵינָיו מִמֶּנּוּ לֹא בְדָא. עַד כְּדוֹן כְּשֶׁהָיָה נוֹטֵל יַיִן וַעֲנָבִים כְּאַחַת וְנוֹתֵן עַל הַתַּפּוּח. הָיָה נוֹתֵן אֵילּוּ בִפְנֵי עַצְמָן וְאֵילּוּ בִפְנֵי עַצְמָן אֲפִילוּ מִן מוֹתַר גוֹמָמִיוֹת. שֶׁתַּחַת הָאֶשְׁכּוֹלוֹת אֲסוּרוֹת. שֶׁבְּצִידֵּיהֶן מוּתָּרוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֵן עַצְמָן נַעֲשׂוֹת יַיִן נֶסֶךְ.
10 גַּת שֶׁפְּקָקָהּ גּוֹי מִבִּפְנִים אֲסוּרָה וּמִבְּחוּץ מוּתֶּרֶת. שֶׁאֵי אֶיפְשַׁר שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם שִׁיפָה אַחַת טְלוּלָה וְנוֹגֵעַ בָּהּ וּמְנַסֶּךְ כָּל הַבּוֹר.
11 רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב. הַקִּילּוּחַ כַּבּוֹר. רִבִּי זְעִירָה בָעֵי. בְּכָל אֲתַר לֵית אַתְּ עֲבַד הַנִּצּוֹק חִיבּוּר. וְהָכָא אַתְּ עֲבַד הַנִּצּוֹק חִיבּוּר. סָבַר רַב הוּנָא. נִתְנַסֵּךְ הַבּוֹר נִתְנַסֵּךְ הַקִּילּוּחַ. נִתְנַסֵּךְ הַקִּילּוּחַ לֹא נִתְנַסֵּךְ הַבּוֹר. רִבִּי בָּא לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא נִתְנַסֵּךְ הַבּוֹר לֹא נִתְנַסֵּךְ הַקִּילּוּחַ. נִתְנַסֵּךְ הַקִּילּוּחַ נִתְנַסֵּךְ הַבּוֹר. מַאי דְאָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב. הַקִּילּוּחַ כַּבּוֹר. סָבַר רַב הוּנָא. כְּשֵׁם שֵׁהַבּוֹר מִתְנַסֵּךְ כָּךְ הַקִּילּוּחַ מִתְנַסֵּךְ. תָּמָּן אָמְרֵי בְּשֵׁם רַב. מַגָּעוֹ שֶׁלְּגוֹי עוֹשֶׂה יַיִן נֶסֶךְ. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר. וּבִלְבַד בְּשׁוֹתֵת.
12 אֲרָמַיָיא נְפַל לְגוֹבָא. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי הוּנָא. אָמַר. כּוֹבְשִׁין עָלָיו עַד דְּתִזְחֲלוּן גּוֹבָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. יָדָא אוֹשִׁיט. אָמַר. אַיְיתוֹן נִיצְרִין וְזָלְפוּן מִתּוּתֵי יָדֵיהּ.
13 שִׁמְעוֹן בַּר חִיָיה הֲוָה מַתְנֵי לְחִיָיה בַּר רַב. גּוֹי מֵאֵימָתַי עוֹשֶׂה יַיִן נֶסֶךְ. אָמַר לֵיהּ. מִשֶּׁיּוֹדֵעַ בְּטִיב עֲבוֹדָה זָרָה. אַפִּיק רַב יאשיה מִכִּילְתָא אָמַר לֵיהּ. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּלוֹקֵחַ עֲנָבִים מִן הַגּוֹי. אֲבָל הגּוֹי עַצְמוֹ בֶּן יוֹמוֹ עוֹשֶׂה יַיִן נֶסֶךְ.
14 גּוֹי מָהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּפִיו יַיִן נֶסֶךְ. רִבִּי אָדָא בְּשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. אֵין גּוֹי עוֹשֶׂה יַיִן נֶסֶךְ בְּפִיו. רִבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. הַגּוֹי עוֹשֶׂה יַיִן נֶסֶךְ בְּפִיו. וְתַנֵּי כֵן. אֲגָרַנִיסוֹם שֶׁטָּעַם מִן הַכּוֹס אוֹ מִן הַמֵּינֶיקֶת וְהֶחֱזִיר לְחָבִית אָסוּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אָדָא בְּשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. וְהוּא שֶׁהֶחֱזִיר הַגּוֹי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. וַאֲפִילוּ הֶחֱזִיר יִשְׂרָאֵל.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי עבודה זרה ד׳:ח׳
8 אילו בפני עצמן ואילו בפני עצמן אפי' מן מותר כו'. — צ"ל: אפי' כן מותר גוממיות שתחת האשכולות מותרות פי' מפני שהיין שבהן לא נמשך שבצידיהן אסודות וכ"ה בתוספתא פ"ח.
9 השלמות: תני ר' חנן. בשו"ת מהר"ח או"ז העתיק תני ר' חייא רובה אבל ברוקח סימן תצ"ה תניא ר' חנא.
10 גת שפקקה גוי מבפנים אסורה כו'. — צ"ל: מבפנים מותרת פי' שפקקה מצד פנים והיין לא נמשך כלום לכך מותרת ומבחוץ אסורה שא"א שלא היה שם טיפה אחת צלולה ונוגע כו'.
11 ר' הונא בשם רב הקילוח כבור כו'. — צ"ל: הקילוח חיבור כן העתיק בתמים דעים סימן ק"י וקי"ב ר"ז בעי כו' הניצוק חיבור סבר ר' הונא מתנסך הבור כו' נתנסך הקילוח נתנסך הבור כן העתיק בריטב"א דף נ"ו ב' וביאור זה שכן סבר ר' זעירא בדעת ר' הונא ר' בא כו' חיבור סבר ר' הונא כשם שהבור מתנסך פי' שאם נגע ביין שבבור היין נאסר כדתנן ירדו בבור מה שבבור אסור כך הקילוח מתנסך פי' שהיין שבקילוח דינו כיין שנמשך ואם נגע בו הגוי נאסר וע' בתמים דעים שם פירוש אחר תמן אמרין בשם רב מגעו של גוי בקילוח אינו עושה יין נסך פי' שכל זמן שלא הגיע לבור דינו כיין שלא נמשך וע' בבלי נ"ו ב' ר"נ בר יעקב אמר ובלבד בשותת פי' שהיין יורד מעט מעט בהפסק בינתיים, אבל במקלח בלי הפסק הרי דינו כנמשך ועושה יין נסך.
12 כובשין עליו עד דתזחלון גובה כו'. — צ"ל: כובשין עליו עד דתזלפון גובה פי' שימלאו כל היין לתוך חביות וכעין זה במו"ק רפ"ב זולף וגומר כדרכו א"ר חנינה ידא אושיט אמר אייתון ניצרין פי' ענפי אילן או של ערבה וזחלון מתותי ידיה פי' תוחבן תחת ידו לעכבו שלא יוכל לשכשך.
13 שמעון בר חייה הוה מתני לחייה בר רב כו'. — צ"ל: שמעון בר חייה הוה מתני לחייה בר רב מאימתי עושה יין נסך משיודע בטיב ע"ז אפיק רב רישיה מן כוותא א"ל כעין זה בעירובין פ"א ה"א דף י"ט ע"ד ר' חנניה בר שלמיא הוה יתיב מיתנא לחייה בריה דרב אפיק רב רישיה מן כוותא א"ל כו'; שוב מצאתי בספר דור דור ודורשיו ח"ב פכ"ד שכתב בשם ה' שור שצ"ל "אפיק רב רישיה מכילתה" כאשר נמצא בכמה מקומות ע"כ ולא נמצא כן בשום מקום רק בירושלמי עירובין פ"א בלבד וגם שם הנוסח "כוותא" ולא "כילתא", ויש עוד כעין זה בפסיקתא דר' כהנא פיסקא ויהי בשלח אות קי"ט אודיקת סרח בת אשר, וע' ירושלמי ביצה פ"ח ה"ב ויבמות פ"ד הי"ב "אודיק רבי מן כוותא", ועו"ש פי"ב ה"ו "אודיק ליה ר"ע מן כוותא" וע' כתובות פי"ב ה"ג "אדיק להון בר קפרא רישא" הדא דאת אמר בלוקח עבדים מן הגוי פי' עבדים ערלים ומאחר שהן בבית ישראל אינן עושין יין נסך קודם שידעו בטיב ע"ז וכן איתא במכילתא משפטים פ"כ, וע' בבלי נ"ז א' שיטה אחרת וע' בתוספתא פ"ג אבל הגוי עצמו כו' וכן הן דברי רב בבבלי שם. ודע שביוחסין והסה"ד אחריו בערך שי"ן הביאו "שמעון בר חייה חוזאה מתני לחייה בר רב" והוא מט"ס ביוחסין וצ"ל: "שמעון בר חייה הוה מתני לחייה בר רב", ושמעון בר חייה סתם מוזכר עוד איזה פעמים בירושלמי ע' סה"ד שם, אבל שמעון בר חייה חוזאה הוא אחד ואין שני לו.