מקור יבמות ע״ה
1 וְהָכְתִיב: ״בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע״ — לְרַבּוֹת אֶת הַתְּרוּמָה! אֶלָּא, קְרָא מִילֵּי מִילֵּי קָא חָשֵׁיב.
2 וּתְלָתָא קְרָאֵי בִּתְרוּמָה לְמָה לִי? צְרִיכִי, דְּאִי מֵ״עַד אֲשֶׁר יִטְהָר״, לָא הֲוָה יָדַעְנָא בְּמַאי — כְּתַב רַחֲמָנָא: ״וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר״.
3 וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ״, הָנֵי מִילֵּי דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה, אֲבָל דְּבַר כַּפָּרָה אֵימָא עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה — כְּתַב רַחֲמָנָא: ״עַד מְלֹאת״.
4 וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עַד מְלֹאת״ — הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ בְּלֹא טְבִילָה — כְּתַב רַחֲמָנָא: ״עַד אֲשֶׁר יִטְהָר״.
5 וּלְהָךְ תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּאָמַר בְּזָב בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת וּבִמְצוֹרָע מוּחְלָט הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְהַאי ״עַד אֲשֶׁר יִטְהָר״ — עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה, תְּרֵי קְרָאֵי בְּקָדָשִׁים לְמָה לִי?
6 צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּיוֹלֶדֶת — מִשּׁוּם דִּמְרוּבָּה טוּמְאָתָהּ, אֲבָל בְּזָב — אֵימָא לָא. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בְּזָב — דְּלֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ, אֲבָל יוֹלֶדֶת — אֵימָא לָא, צְרִיכָא.
7 ״בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב״ לְמָה לִי? אָמַר רַבִּי זֵירָא: לִנְגִיעָה.
8 דְּתַנְיָא: ״וְטָמֵא״ — יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְטָהֵר״. אִי ״וְטָהֵר״ — יָכוֹל לַכֹּל, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְטָמֵא״. הָא כֵּיצַד? כָּאן לְמַעֲשֵׂר, כָּאן לִתְרוּמָה.
9 וְאֵיפוֹךְ אֲנָא! מִסְתַּבְּרָא כִּי הֵיכִי דַּחֲמִירָא אֲכִילָה דִתְרוּמָה מֵאֲכִילָה דְמַעֲשֵׂר — הָכִי נָמֵי חֲמִירָא נְגִיעָה דִתְרוּמָה מִנְּגִיעָה דְמַעֲשֵׂר.
10 וְאִיבָּעֵית אֵימָא נְגִיעָה דִתְרוּמָה מֵהָכָא נָפְקָא: ״בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע״ — אַזְהָרָה לָאוֹכֵל. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לַנּוֹגֵעַ?
11 תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא״, מַקִּישׁ קֹדֶשׁ לַמִּקְדָּשׁ: מָה מִקְדָּשׁ — דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְטִילַת נְשָׁמָה, אַף קֹדֶשׁ — דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְטִילַת נְשָׁמָה. וּבִנְגִיעָה, נְטִילַת נְשָׁמָה לֵיכָּא,
12 וְהַאי דְּאַפְּקֵיהּ בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה, הָכִי קָאָמַר: נְגִיעָה כַּאֲכִילָה.
13 פְּצוּעַ דַּכָּא וְכוּ׳. מַאן תַּנָּא מִשְׁתַּמֶּרֶת לְבִיאָה פְּסוּלָה, דְּאוֹרָיְיתָא אָכְלָה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּמַחְלוֹקֶת שְׁנוּיָה, וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא.
14 רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, שָׁאנֵי הָכָא שֶׁכְּבָר אָכְלָה.
15 וְרַבִּי אֶלְעָזָר, שֶׁכְּבָר אָכְלָה לָא אָמְרִינַן. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן וּמֵת בַּעְלָהּ — תֹּאכַל, שֶׁכְּבָר אָכְלָה.
16 וְרַבִּי יוֹחָנָן: הָתָם — פָּקַע קִנְיָינֵיהּ, הָכָא — לָא פָּקַע קִנְיָינֵיהּ.
17 אֵיזֶהוּ פְּצוּעַ. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ פְּצוּעַ דַּכָּא — כׇּל שֶׁנִּפְצְעוּ בֵּיצִים שֶׁלּוֹ, וַאֲפִילּוּ אַחַת מֵהֶן, וַאֲפִילּוּ נִיקְּבוּ, וַאֲפִילּוּ נִמּוֹקוּ, וַאֲפִילּוּ חָסְרוּ. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה: שָׁמַעְתִּי מִפִּי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה: כֹּל שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת — אֵינוֹ אֶלָּא סְרִיס חַמָּה, וְכָשֵׁר.
18 סְרִיס חַמָּה סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא: הֲרֵי הוּא כִּסְרִיס חַמָּה, וְכָשֵׁר.
19 וְנִיקַּב לָא מוֹלֵיד? וְהָא הָהוּא גַּבְרָא דִּסְלֵיק לְדִיקְלָא
20 וְחַרְזֵיהּ סִילְוָא בְּבֵיצִים, וּנְפַק מִינֵּיהּ כְּחוּט דְּמוּגְלָא, וְאוֹלֵיד! הָא שְׁלַח שְׁמוּאֵל לְקַמֵּיהּ דְּרַב וַאֲמַר לֵיהּ: צֵא וְחָזַר עַל בָּנָיו מֵאֵין הֵם.
21 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: פְּצוּעַ דַּכָּא בִּידֵי שָׁמַיִם כָּשֵׁר. אָמַר רָבָא: הַיְינוּ דְּקָרֵינַן ״פְּצוּעַ״, וְלָא קָרֵינַן ״הַפָּצוּעַ״.
22 בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, נֶאֱמַר: ״לֹא יָבֹא פְצוּעַ״, וְנֶאֱמַר ״לֹא יָבֹא מַמְזֵר״. מָה לְהַלָּן בִּידֵי אָדָם, אַף כָּאן בִּידֵי אָדָם.
23 אָמַר רָבָא: פָּצוּעַ — בְּכוּלָּן, דַּךְ — בְּכוּלָּן, כָּרוּת — בְּכוּלָּן. פָּצוּעַ בְּכוּלָּן — בֵּין שֶׁנִּפְצַע הַגִּיד, בֵּין שֶׁנִּפְצְעוּ בֵּיצִים, בֵּין שֶׁנִּפְצְעוּ חוּטֵי בֵּיצִים. דַּךְ בְּכוּלָּן — בֵּין שֶׁנִּידַּךְ הַגִּיד, בֵּין שֶׁנִּידַּכּוּ בֵּיצִים, בֵּין שֶׁנִּידַּכּוּ חוּטֵי בֵיצִים. כְּרוּת בְּכוּלָּן — בֵּין שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד, בֵּין שֶׁנִּכְרְתוּ בֵּיצִים, בֵּין שֶׁנִּכְרְתוּ חוּטֵי בֵיצִים.
24 אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא: מִמַּאי דְּהַאי פְּצוּעַ דַּכָּא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם? אֵימָא מֵרֹאשׁוֹ? אֲמַר לֵיהּ: מִדְּלָא מְנָה בֵּיהּ דּוֹרוֹת, שְׁמַע מִינַּהּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.
25 וְדִלְמָא הַאי דְּלָא מָנָה בּוֹ דּוֹרוֹת, דְּאִיהוּ הוּא דְּאָסוּר, בְּרֵיהּ וּבַר בְּרֵיהּ כָּשֵׁר?
26 דּוּמְיָא דִּכְרוּת שׇׁפְכָה: מָה כְּרוּת שׇׁפְכָה — בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, אַף הַאי נָמֵי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.
27 וּכְרוּת שׇׁפְכָה גּוּפֵיהּ מִמַּאי דִּבְאוֹתוֹ מָקוֹם הוּא? אֵימָא מִשִּׂפְתֵּיהּ! ״שׇׁפְכָה״ כְּתִיב — בְּמָקוֹם שֶׁשּׁוֹפֵךְ.
28 וְאֵימָא מֵחוֹטְמוֹ? מִי כְּתִיב ״בִּשְׁפוֹךְ״?! ״כְּרוּת שׇׁפְכָה״ כְּתִיב — מִי שֶׁעַל יְדֵי כְּרִיתָה שׁוֹפֵךְ, שֶׁלֹּא עַל יְדֵי כְּרִיתָה אֵינוֹ שׁוֹפֵךְ אֶלָּא מְקַלֵּחַ. לְאַפּוֹקֵי הַאי, דְּאִידֵּי וְאִידֵּי שׁוֹפֵךְ הוּא.
29 בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, נֶאֱמַר: ״לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא״, וְנֶאֱמַר: ״לֹא יָבֹא מַמְזֵר״. מָה לְהַלָּן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, אַף כָּאן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.
30 נִיקַּב לְמַטָּה מֵעֲטָרָה, שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה, סָבַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְאַכְשׁוֹרֵי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַסִּי: הָכִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עֲטָרָה כׇּל שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת.
31 וְאִם נִשְׁתַּיֵּיר מֵעֲטָרָה כּוּ׳. יָתֵיב רָבִינָא וְקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ: מְלֹא הַחוּט שֶׁאָמְרוּ, עַל פְּנֵי כּוּלָּהּ אוֹ עַל פְּנֵי רוּבָּהּ? אֲמַר לֵיהּ רָבָא תּוֹסְפָאָה לְרָבִינָא: מְלֹא הַחוּט — עַל פְּנֵי רוּבָּהּ, וּכְלַפֵּי רֵישָׁא.
32 אָמַר רַב הוּנָא: כְּקוּלְמוֹס — כְּשֵׁרָה, כְּמַרְזֵב — פְּסוּלָה. הַאי — שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא, וְהַאי — לָא שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא. וְרַב חִסְדָּא אָמַר: כְּמַרְזֵב כְּשֵׁרָה, כְּקוּלְמוֹס פְּסוּלָה! הַאי — גָּרֵיד, וְהַאי — לָא גָּרֵיד.
33 אָמַר רָבָא: כְּווֹתֵיהּ דְּרַב הוּנָא מִסְתַּבְּרָא. הַאי לָא שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא וְהַאי שָׁלֵיט בַּהּ אַוֵּירָא, אִי מִשּׁוּם גְּרִידוּתָא — מִידֵּי דְּהָוֵה אַבַּרְזָא דְחָבִיתָא.
34 אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר, הָכִי אָמַר מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: הִלְכְתָא, בֵּין כְּקוּלְמוֹס בֵּין כְּמַרְזֵב — כְּשֵׁרָה. מִיהוּ, מִיבַּעְיָא לֵיהּ: לְמַטָּה מֵעֲטָרָה, אוֹ לְמַעְלָה? פְּשִׁיטָא דִּלְמַעְלָה מֵעֲטָרָה, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לְמַטָּה מֵעֲטָרָה — אֲפִילּוּ נִכְרַת הַגִּיד נָמֵי. וְרָבִינָא לְשַׁבּוֹשֵׁי לְמָרִימָר הוּא דְּבָעֵי.
35 הָהוּא עוֹבָדָא דַּהֲוָה בְּמָתָא מַחְסֵיָא, שַׁפְּיֵיהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי כְּקוּלְמוֹס וְאַכְשְׁרֵיהּ. הָהוּא עוֹבָדָא דַּהֲוָה בְּפוּמְבְּדִיתָא, אִיסְתְּתִים גּוּבְתָּא דְּשִׁכְבַת זֶרַע, וְאַפֵּיק בִּמְקוֹם קְטַנִּים. סְבַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי לְאַכְשׁוֹרֵי. אָמַר רַב פַּפִּי: מִשּׁוּם דְּאַתּוּ
פירוש שערי תורת בבל על יבמות ע״ה
1 עה רע"ב ונפק מניה כחוטא דמוגלא.—פי' חוטא דמוגלא יצא מן הביצים שנפצעו. כ"ה לפי פשוטו, ואיני יודע למה נדחק רש"י ז"ל לפרש דשכבת זרעו היתה כחוטא דמוגלא.
2 עה סע"ב כקולמוס וכו' כמרזב וכו' פשיטא דלמעלה וכו'.—פי' שנחתך מבשר הגיד למעלה מעטרה כקולמוס או כמרזב ולא הגיע לחללו, דאם הגיע לחללו ה"ז פסול, שהזרע יוצא דרך הנקב, וזה שפוסל כאן אף שלא הגיע לחללו טעמו מפני שאין בשר הרחם נוגע במקום הקולמוס או המרזב שבגיד, ולכן אינו יכול להתחמם כדי להזריע.
3 שם איסתתים גובתא דש"ז ואפיק.—איני יודע איך אפשר להכיר ענין כזה בעוד האבר שלם כולו מבחוץ.
4 שם רש"י ד"ה וכלפי וכו' על פני היקף כל הגיד בצדה כלפי קרקע פסול.—צ"ל: ע"פ היקף כל הגיד פי' חוץ מכלפי ראשה בצדה וכלפי קרקע.
5 עה ב תוספות סוף ד"ה שאין וכו' וטוב להזהיר לרופאים לחתוך של שמאל אם אפשר.—ברור הוא שאם נתקלקלה ביצה ימנית אין מי שיאמר לחתוך את השמאלית. אבל כבר כתב הגאון ריעב"ץ בספרו אגרת בקורת, שבחולי אבן וכן בחולי שבר פעמים שהרופאים מוכרחים לחתוך ביצה אחת כדי להוציא את האבן או לרפא את השבר. אבל אם נתקלקלה הביצה תחילה אף שחותכה כולה אח"כ אינו מועיל ופסול וע"ש.