מפרשים:
1 מח רע"ב ירח שלשים יום רשב"א אומר תשעים יום.—נראה שאף רשב"א מודה, שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ודבר תורה אינה צריכה אלא שלשים יום, ובהא פליגי: ת"ק סבר שזה שתקנו חכמים ג' חדשים להבחנה אין לו סמך מן התורה, ורשב"א סבר שחכמים סמכו תקנתם למקרא זה. וכן משמע בתוספתא פ"ו ה"ח וספרי תצא פיס' קיג.
2 וכיוצא בזה מצינו בכתובות יו"ד ע"א, שנחלקו רשב"ג וחכמים אם כתובת אשה מן התורה או מדברי סופרים. וכתב הריטב"א בסוף כתובות בשם הרמב"ן וכ"ה בסוטה כז א תוס' ד"ה איש, דהכל מודים דכתובת אשה אינה אלא תקנת חכמים אלא דמ"ד שהיא מן התורה נתכוין לומר, שחכמים מצאו לה סמך מן התורה ועשאוה כמו של תורה.
3 ועוד כעין זה בחולין קו א מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים מן התורה. וכתבו בתוספות שם, שמ"מ אין נטילת ידים אלא מדרבנן.
4 ועוד בירושלמי מעשרות רפ"א: המעשרות לירקות מדבריהן, וזה מראה לכאורה, שמעשר קטניות וזרעים ופרי העץ, שלמעלה בירושלמי שם דרשו אותם מן הכתוב, שהם מן התורה ממש; אבל כבר הוכיח הר"ש שם, שאף הם אין מעשרותיהם מן התורה. וענין "המעשרות לירקות מדבריהן" אינו אלא שאין להם אפי' סמך מן התורה.