מקור יבמות י״א
1 קַשְׁיָא. רַב אָשֵׁי סָבַר לַהּ כְּרֵישׁ לָקִישׁ, וּמְתָרֵץ לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. רָבִינָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן, וּמְתָרֵץ כְּרַבָּנַן.
2 רַב אָשֵׁי סָבַר לַהּ כְּרֵישׁ לָקִישׁ וּמְתָרֵץ לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְחָזַר וְקִדְּשָׁהּ — צְרִיכָה חֲלִיצָה מִן הָאַחִין. מַאן אַחִין —
3 אַחִין הַיִּלּוֹדִים. כְּמַאן — כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
4 עָמַד אֶחָד מִן הַנּוֹלָדִים וְקִדְּשָׁהּ — אֵין לָהּ עָלָיו כְּלוּם, כְּמַאן — כְּרֵישׁ לָקִישׁ.
5 רָבִינָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן, וּמְתָרֵץ לַהּ אַלִּיבָּא דְרַבָּנַן: הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְחָזַר וְקִדְּשָׁהּ — צְרִיכָה חֲלִיצָה מִן הָאַחִין. מַאן אַחִין — אַחִין הַנּוֹלָדִים, כְּמַאן — כְּרַבִּי יוֹחָנָן.
6 עָמַד אֶחָד מִן הַיִּלּוֹדִים וְקִדְּשָׁהּ — אֵין לָהּ עָלָיו כְּלוּם, כְּמַאן — כְּרַבָּנַן.
7 אִיתְּמַר: הַבָּא עַל יְבָמָה, וּבָא אֶחָד מִן הָאַחִין עַל צָרָתָהּ, פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא. חַד אָמַר: בְּכָרֵת. וְחַד אָמַר: בַּעֲשֵׂה.
8 מַאן דְּאָמַר בְּכָרֵת — כְּרֵישׁ לָקִישׁ, וּמַאן דְּאָמַר בַּעֲשֵׂה — כְּרַבִּי יוֹחָנָן.
9 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: צָרַת סוֹטָה אֲסוּרָה.
10 טוּמְאָה כְּתִיב בָּהּ, כָּעֲרָיוֹת.
11 מֵתִיב רַב חִסְדָּא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ מֵאָחִיו שֶׁל רִאשׁוֹן — פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.
12 אָמַר לְךָ רַב: אָמֵינָא לָךְ אֲנָא סוֹטָה דְּאוֹרָיְיתָא, וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי סוֹטָה דְּרַבָּנַן?!
13 וּדְקָאָרֵי לַהּ מַאי קָאָרֵי לַהּ? קָסָבַר כׇּל דְּתַקּוּן רַבָּנַן — כְּעֵין דְּאוֹרָיְיתָא תַּקּוּן.
14 מֵתִיב רַב אָשֵׁי: נִכְנְסָה עִמּוֹ לְסֵתֶר, וְשָׁהֲתָה עִמּוֹ כְּדֵי טוּמְאָה — אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ, וַאֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה. וְאִם מֵת, חוֹלֶצֶת
15 וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת. אָמַר לְךָ רַב: אָמֵינָא לָךְ אֲנָא סוֹטָה וַדַּאי, וְאָמְרַתְּ לִי אַתְּ סוֹטָה סָפֵק! וּמַאי שְׁנָא סוֹטָה וַדַּאי מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם דִּכְתִיב בָּהּ טוּמְאָה,
16 סוֹטָה סָפֵק נָמֵי טוּמְאָה כְּתִיבָא בַּהּ! דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר: הַמַּחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִן הַנִּישּׂוּאִין — אֲסוּרָה, מִן הָאֵירוּסִין — מוּתֶּרֶת, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה״.
17 וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ — אֲסוּרָה, אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה״ — לְרַבּוֹת סוֹטָה שֶׁנִּסְתְּרָה.
18 וּמַאי ״נִסְתְּרָה״ — נִבְעֲלָה. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ נִסְתְּרָה — לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא נָקֵט. נִבְעֲלָה, טוּמְאָה בְּהֶדְיָא כְּתִיב בַּהּ, ״וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה״?
19 לְמֵיקַם עֲלַהּ בְּלָאו. וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר — לָאו בְּסוֹטָה לֵית לֵיהּ, וַאֲפִילּוּ זַנַּאי נָמֵי.
20 מַאי טַעְמָא — הֲוָיָה וְאִישׁוּת כְּתִיב בַּהּ.
21 בְּעָא מִינֵּיהּ רַב יְהוּדָה מֵרַב שֵׁשֶׁת: הַמַּחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּיסֵּת, וּמֵת, צָרָתָהּ מַהוּ? אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, כֵּיוָן דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר טוּמְאָה בְּמַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ הוּא דִּכְתִיבָא — צָרָתָהּ כְּמוֹתָהּ.
22 וְאִי מִשּׁוּם דִּכְתִיב בָּהּ ״תּוֹעֵבָה הִיא״, הִיא תּוֹעֵבָה וְאֵין בָּנֶיהָ תּוֹעֲבִין — הָא צָרָתָהּ תּוֹעֵבָה.
23 כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן: אַף עַל גַּב דַּאֲמוּר רַבָּנַן טוּמְאָה בְּסוֹטָה הוּא דִּכְתִיב — אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ,
24 אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּאִיעֲקַר — אִיעֲקַר. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, כֵּיוָן דְּאִיתְעֲקַר — אִיעֲקַר.
25 כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ — אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר, מַאי? אַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר טוּמְאָה בְּמַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ הוּא דִּכְתִיבָא — מִיעֵט רַחֲמָנָא הִיא תּוֹעֵבָה וְאֵין צָרָתָהּ תּוֹעֵבָה, אוֹ דִלְמָא: הִיא תּוֹעֵבָה וְאֵין בָּנֶיהָ תּוֹעֲבִין, הָא צָרָתָהּ — תּוֹעֵבָה?
26 אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: הָיְתָה אַחַת כְּשֵׁרָה וְאַחַת פְּסוּלָה, אִם הָיָה חוֹלֵץ — חוֹלֵץ לַפְּסוּלָה, וְאִם הָיָה מְיַיבֵּם — מְיַיבֵּם לַכְּשֵׁרָה.
27 מַאי ״כְּשֵׁרָה״ וּמַאי ״פְּסוּלָה״? אִילֵּימָא ״כְּשֵׁרָה״ — כְּשֵׁרָה לְעָלְמָא, ״פְּסוּלָה״ — פְּסוּלָה לְעָלְמָא. כֵּיוָן דִּלְדִידֵיהּ חַזְיָא — מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינַּהּ?
28 אֶלָּא לָאו: ״כְּשֵׁרָה״ — כְּשֵׁרָה לֵיהּ, ״פְּסוּלָה״ — פְּסוּלָה לֵיהּ, וּמַאי נִיהוּ — מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, וְקָתָנֵי: וְאִם הָיָה מְיַיבֵּם — מְיַיבֵּם לַכְּשֵׁרָה!
29 לָא, לְעוֹלָם ״כְּשֵׁרָה״ — כְּשֵׁרָה לְעָלְמָא, ״פְּסוּלָה״ — פְּסוּלָה לְעָלְמָא. וּדְקָאָמְרַתְּ: כֵּיוָן דִּלְדִידֵיהּ חַזְיָא, מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינַּהּ — מִשּׁוּם דְּרַב יוֹסֵף.
30 דְּאָמַר רַב יוֹסֵף: כָּאן שָׁנָה רַבִּי: לֹא יִשְׁפּוֹךְ אָדָם מֵי בוֹרוֹ, וַאֲחֵרִים צְרִיכִים לָהֶם.
31 תָּא שְׁמַע: הַמַּחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת — הִיא וְצָרָתָהּ חוֹלֶצֶת. הִיא וְצָרָתָהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: אוֹ הִיא, אוֹ צָרָתָהּ.
32 וְלָאו תָּרוֹצֵי קָמְתָרְצַתְּ לַהּ?! תָּרֵיץ הָכִי: הִיא — חוֹלֶצֶת, צָרָתָהּ — אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַיבֶּמֶת.
33 אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, רַבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי: הַמַּחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּיסֵּת, צָרָתָהּ מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַמֵּי: וְתִיבְּעֵי לָךְ הִיא גּוּפַהּ? הִיא גּוּפַהּ לָא קָמִיבַּעְיָא לִי,
34 דְּאָמְרִינַן קַל וָחוֹמֶר: בַּמּוּתָּר לָהּ — אֲסוּרָה, בָּאָסוּר לָהּ — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! כִּי קָא מִיבַּעְיָא לִי: צָרָתָהּ, מַאי? מִי אַלִּים קַל וָחוֹמֶר לְמִידְחֵי צָרָה, אוֹ לָא?
35 רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַתְנֵי הָכִי: אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, בָּעֵי רַבִּי יוֹחָנָן: הַמַּחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּיסֵּת, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַמֵּי: וְתִיבְּעֵי לָךְ צָרָתָהּ? צָרָתָהּ לָא קָמִיבַּעְיָא לִי, דְּלָא אַלִּים קַל וָחוֹמֶר לְמִידְחֵי צָרָה. אֶלָּא כִּי קָמִיבַּעְיָא לִי, הִיא גּוּפַהּ מַאי: מִי אַלִּים קַל וָחוֹמֶר בִּמְקוֹם מִצְוָה, אוֹ לָא?
פירוש שערי תורת בבל על יבמות י״א
1 יא א פליגי בה רב אחא ורבינא וכו' מ"ד בכרת כר"ל ומ"ד בעשה כר"י.—הא דלא אמרו כאן 'תסתיים דרבינא הוא דאמר בעשה' כדאמרינן לעיל דסבר כר' יוחנן, משום שכבר נתנו כלל בזה בפסחים עד ב דבכל התורה כולה רבינא לקולא חוץ מג' דברים שנמנו שם. אבל נמצא בה"ג סוף הלכות עריות שכתב: "ואע"ג דבכל התורה עבדינן כרב אשי, הכא דפליג עליה רבינא דבהדי רב אחא - כרבינא עבדינן, דרב אחא ורבינא בתראי נינהו". וכתב ע"ז הרמב"ן בספר הזכות סי' ו': "מכאן תלמוד דכל רב אשי ורבינא הלכתא כרבינא בכ"מ משום דרבינא סוף הוראה הוה בתר כולהו רבנן דתלמודא, והכי מוכחי סוגיא דגמרא דשמעתין, וכן בכ"מ מימרי ופירוקי דרב אשי מתאמרי בתלמודא ובתריה דרבינא דהוא בתרא, וביומי דרב אשי תלמיד חבר הוה ומורי קמיה כדאמרינן בעירובין סג א אנא לגבי מר תלמיד חבר אנא, וחי בתר רב אשי ובתר רב סמא בריה דרב אשי כדאיתא בפרק מציאות דתלמודא כתובות סט א והוא סתמא דתלמודא כדאיתא בשמושי הגאונים הראשונים בכיצד נכתבה המשנה =אגרת רש"ג ובסדר קבלה". וכ"כ רבינו נסים בהקדמת ספר המפתח, דרבינא חבירו של רב אשי האריך ימים אחריו ונפטר תתי"א לשטרות. ולפי זה רבינא תלמידו של רבא ושנפטר בשנת תשל"ג לשטרות אין זה רבינא תלמיד חבר של רב אשי שהאריך ימים אחריו, וזה האחרון הוא בר פלוגתיה דרב אחא, וכן משמע בחולין נח א, שרב אחא ורבינא נחלקו אחרי פטירת רב אשי ע"ש. ומבואר ברמב"ן רפ"א דקדושין שר"ח ובישיבה פוסקים כרב אשי נגד רבינא ורב נטרונאי ובעל ה"ג פוסקים כרבינא נגד רב אשי. ולפי מה שכתבנו למעלה אפשר שאין בזה מחלוקת דאלו שפוסקים כרב אשי נגד רבינא היינו נגד רבינא תלמידו של רבא, ואלו שפוסקים כרבינא נגד רב אשי היינו רבינא תלמיד־חבר של רב אשי. אלא שפעמים א"א להכריע מי הוא רבינא הנזכר בסוגיא אם הראשון הוא או האחרון. וכתב הרשב"א בקידושין ט ב: תרי רבינא הוו חד קשיש דהוה בימי רבא וחד בימי רב אשי ותלמידו. ועי' לקמן לו סע"ב: א"ל רב אשי לרב הושעיא בריה דרב אידי התם תנן וכו' ואיתמר וכו' רבינא משמיה דרבא אמר וכו' רב משרשיא משמיה דרבא אמר וכו' א"ל רבינא לרב משרשיא וכו'. ובלי ספק, שרבינא זה היה קשיש מרב אשי, ורב אשי מספר עליו מה שהיה בדור הקודם לו.
2 ודע שמלבד שני "רבינא" הללו היה עוד אחד "ר' אבינא", שהיה תלמיד רב הונא גטין סה ב, ובקיצור הוא מכונה גם "רבינא", והוא רבינא הקדמון, שרב יוסף השיב על דבריו חולין מח א.