שערי תורת בבל על תמורה כ״ח

« שערי תורת בבל על תמורה כ״ז ×¢×´×‘ שערי תורת בבל על תמורה ל״ב ×¢×´× »

1 תמורה פתח ↗

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֲנִי דָּן, וּמָה בַּעַל מוּם שֶׁאֵין הַתְרָאַת שְׁנֵי עֵדִים פּוֹסַלְתּוֹ מֵאֲכִילָה — הוֹדָאַת עֵד אֶחָד פּוֹסַלְתּוֹ מֵהַקְרָבָה, בְּרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע שֶׁהוֹדָאַת שְׁנֵי עֵדִים פּוֹסַלְתּוֹ מֵאֲכִילָה — אֵינוֹ דִּין שֶׁהוֹדָאַת עֵד אֶחָד פּוֹסַלְתּוֹ מֵהַקְרָבָה!

1 קידושין פתח ↗

הִתְחִיל רַבִּי עֲקִיבָא לָדוּן: מִקְוֶה פְּסוּלוֹ בְּיָחִיד, וּבַעַל מוּם פְּסוּלוֹ בְּיָחִיד, וְאַל יוֹכִיחַ בֶּן גְּרוּשָׁה וּבֶן חֲלוּצָה שֶׁפְּסוּלוֹ בִּשְׁנַיִם.

2 תוספות פתח ↗

כל שהמום פוסל בו דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בו - צריך עיון מאי קאמר הא דרשינן שפיר רובע ונרבע מכי משחתם:

2 חידושי רמב"ן על בבא בתרא פתח ↗

הכי גרסינן: אין אותיות נקנות במסירה וכו'... מילי נינהו. פירוש שעבוד השטר אינו אלא דברים ואינו נמסר ליד ואם אמר קני ולא כתב לו כלל האיך יקנה השעבוד בדברים אבל בשטר קנה להו דתקנת חכמים היא דהויא קנייה אלימתא ואי אפשר בקנייה גדולה מזו.ויש שמפרשים דכיון שכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה דהיינו שעבוד קרקעות קנה להו להנהו קרקעות בכסף ובשטר כדתנן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף בשטר מדאורייתא ועוד במציעא דתנן אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והקרקעות והשטרות ואמרינן בברייתא בגמרא ממכר אמר רחמנא מי שגופו מכור וקנוי יצאו שטרות שאין גופן מכור וקנוי אלא לראיה שבהן ומדאיצטריך רחמנא למעוטינהו משמע דמכירתן לראיה שבהן מן התורה היא, דאי לא פשיטא דלית להו אונאה דהא לא עבד ולא מידי.וקשיא להו הא דמשמע בפרק מי שמת בבא בתרא קמז,ב דמכירת שטר חוב דרבנן דאיתמר התם אע"ג דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל מודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול אי אמרת בשלמא דאורייתא משום הכי אינו יכול למחול אלא אי אמרת דרבנן אמאי אינו יכול למחול ושמעת מינה דמכירת שטר חוב דרבנן הוא ומשום הכי יכול למחול.ורבינו תם ז"ל היה מתרץ דהתם הכי פירושא אי אמרת בשלמא מתנת שכיב מרע מדאורייתא היא וכל מתנת שכיב מרע בירושה היא ומשום הכי יורש אינו יכול למחול דהויא לה כירושה דאורייתא ויורש ומקבל מתנת שכיב מרע תרוייהו יורשין מיקרו ומרבינן להו מדכתיב ונתתם את נחלתו יש לך נחלה אחרת שהיא כזו אלמא כירושה היא וכיון דתרוייהו יורשין נינהו אינו יכול למחול דמאי אולמיה דהאי מהאי אלא אי אמרת דרבנן הוא דשויוה כירושה אמאי אינו יכול למחות דכולי עלמא מכר ומתנה של בריא דאורייתא, כן פירש רבינו תם ז"ל.ואין זה דעת רבינו הגדול ז"ל, שהוא אומר דמכירת שטר חוב לראיה שבו דרבנן כפשטה דמלתא.והא דאקשו מדתנן אין להם אונאה לאו מילתא היא דכי איצטריך קרא להיכא דזבי' ליה שטר ולא חזר בו עד שגבה הלה את חובו דתו לא מצי הדר ורחמנא מעטיה מדין אונאה כיון דשטר מכר לו מתחלה ועוד יש צד אחר דאיצטריך למעוטינהו מדין אונאה כגון שמכר לו את השדה והיו לו עליו שטרי זכיות ומכרן לו וביותר מכדי דמיהן, ועוד יש פנים אחרות.ומה שפירשו דכיון דכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה קני קרקעות בשטר אם כן אף כסף ובחליפין ובחזקת הקרקע יקנה ובמסירה עמהן, והדבר ידוע שאינו כן.ולא תטעה במה שאמרו בפרקא קמא דנזיקין ב"ק יד,ב עבדים ושטרות נמי נקנין בב"ד שכבר אמר רש"י זכרונו לברכה דאשגרת לישן הוא כמו שנמצאו כיוצא בה בתלמוד למאות ולאלפים שבאו שלא בדקדוק, וכיוצא בה במסכת תענית כו,א הואיל והעם מתפללין בתעניות ובמעמדות ולאו דוקא מעמדות ובפירקא קמא דמנחות ערלה וכלאי הכרם שלא היתה להם שעת הכושר ולאו דוקא כלאי הכרם כדאיתא בחולין ועוד בחולין ותו קולית הנבלה וקולית השרץ אמאי מטמו ולאו דוקא שרץ דהאי מיטמא בכעדשה אלא אשגרת לישן הוא כענין שאמרו בירושלמי ליתבן חרש אשגרת לישן ובכמה מקומות בתלמוד מוכיח זה שאין תקנה לאותיות בכסף ובחליפין וחזקת הקרקע והטעם עצמו שבוש הוא שאם מכר המלוה קרקעיתו של לווה קודם גביה לא עשה ולא כלום כדאיתא בפסחים לא,א.ומכל מקום קשה לי הא דאמרינן בקדושין מז,ב התקדשי לי בשטר חוב דאחרים רבי מאיר אומר מקודשת ואמרינן דכולי עלמא אית להו לשמואל אם חזר ומחלו מחול ר"מ סבר סמכא דעתא מימר אמרה לא שביק לדידי ומחיל לאחריני, ואי סלקא דעתך לא קנאתו אלא מדבריהם ולפיכך הוא יכול למחול לא תהא מקודשת גמורה ואפשר דמאי מקודשת דקאמר ר"מ מקודשת מדבריהם לאצטרוכא גיטא ואם בא אחר וקדשה אין חוששין לקדושיו, ובההיא פירקא איכא אחריתי דדחינן לא מאי מקודשת לחומרא, ואינו מחוור.והאי גירסא שכתבנו כך היא כתובה בנוסחי ספרד כולן וכן בנוסחאות רבינו חננאל זכרונו לברכה ורבינו הגדול ז"ל הלכתא אין אותיות נקנות במסירה. כלומר עד דכתב לה נמי שטרא שהלכה כדברי חכמים דאמרי לא קנה עד שיכתוב וימסור וההיא דבפרק גט פשוט דרבא אמר אותיות נקנות במסירה לא קשיא מידי דאליבא דמאן דאמר הכי איירי ואנן קיימא לן אין אותיות נקנות במסירה והכי אמרינן בסנהדרין גבי האי איתתא דהות נפק' שטרא מתותי ידה וכו'. וא"ל רבא לרב נחמן כמאן כר' דאמר אותיות נקנות במסירה וא"ל אפילו תימא רבנן וכו'. אלמא לרבא גופיה ולר"נ דיינא אין אותיות נקנות במסירה דאי אותיות נקנות במסירה מאי קא מתמה רבא כמאן כר' דאלמא לא סבירא לן כותיה ורב נחמן נמי לימא ליה אין כרבי וסבירא לן כותיה ובקדושין אמרינן דכולי עלמא לית להו דר' אלמא לית הלכתא כותיה, וכן פסקו רובי הגאונים ז"ל.ומקצת גורסין כדברי הרב רבי שמואל ז"ל, הלכתא אותיות נקנות במסירה, וליתה. וסוגיין נמי מוכחא, דאקשינן מהא דאמר רבה נקנ' שטר בכל מקום שהוא ואי אמרת במסירה נקנין למה לא יקנה באגב והלא דין אגב כמסירה ועדיף נמי ממסירה שקונה בשאר כל המטלטלין שהרי הוא כמסור בידו ועוד דלדברי הכל הוה ליה לאקשויי לומר שכשם באגב כך יקנה בשטר שכך פירש הרב זכרונו לברכה ולדברי כולם אין אותיות נקנות בשטר בלבד. והא דאקשינן מדרב חייא בר אבין איכא דקשיא ליה והתם למה לא יקנה כיון שזכה בשדה היאך לא יזכה באגב בגוף השטר ולאו מילתא היא שאע"פ שזכה בשדה בשעבודו של שטר במה יזכה, והוה ליה כשטר פסים ומחול שאין שעבודו כלום.

3 יומא פתח ↗

רָבָא אָמַר: כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְשָׁחַט אִמּוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

5 תמורה פתח ↗

מַתְנִי׳ יֵשׁ בְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁאֵין בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, וְיֵשׁ בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת שֶׁאֵין בְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. שֶׁקׇּדְשֵׁי מִזְבֵּחַ עוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה. קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ חַיָּיבִין עָלָיו עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא, וְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ חַיָּיב. אֵין נוֹתְנִין מֵהֶן לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן — מָה שֶׁאֵין כֵּן בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. יֵשׁ בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, שֶׁסְּתַם הֶקְדֵּשׁוֹת לְבֶדֶק הַבַּיִת, הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת חָל עַל הַכֹּל, וּמוֹעֲלִין בְּגִידּוּלֵיהֶן, וְאֵין בָּהֶן הֲנָאָה לַבְּעָלִים. גְּמָ׳ וּכְלָלָא הוּא דְּכׇל קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ עוֹשִׂין תְּמוּרָה? וַהֲרֵי עוֹפוֹת דְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הֵן, וּתְנַן: הַמְּנָחוֹת וְהָעוֹפוֹת אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה! כִּי קָתָנֵי — אַבְּהֵמָה. וַהֲרֵי וָלָד קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הוּא, וּתְנַן: אֵין הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה. הָא מַנִּי? רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: וָלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה. וַהֲרֵי תְּמוּרָה עַצְמָהּ, דְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, וּתְנַן: אֵין תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה! כִּי קָתָנֵי — אַעִיקַּר זִיבְחָא. הַשְׁתָּא דַאֲתֵית לְהָכִי, אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, כִּי קָתָנֵי — אַעִיקַּר זִיבְחָא. וְאֵין נוֹתְנִין מֵהֶן לָאוּמָּנִין כּוּ׳. הָא קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת נוֹתְנִין? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: דְּאָמַר קְרָא ״וְעָשׂוּ לִי״ — מִשֶּׁלִּי. יֵשׁ בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת כּוּ׳. אָמַר מָר: סְתָם הֶקְדֵּשׁוֹת לְבֶדֶק הַבַּיִת, וְחָל עַל הַכֹּל. מַאן תַּנָּא? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּלָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. דְּתַנְיָא: הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו, וְהָיָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצׇרְכֵי עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצׇרְכֵי שְׁלָמִים, וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: זְכָרִים הֵן עַצְמָן יִקְרְבוּ עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצׇרְכֵי שְׁלָמִים וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת, וּשְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת. וּפְלִיגָא דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, דְּאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב: בְּעֵדֶר שֶׁכּוּלּוֹ זְכָרִים, אֲפִילּוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה, דְּלָא שָׁבֵיק אִינִישׁ קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וּמַקְדִּישׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּעֵדֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: אֵין חוֹלֵק אֶת נִדְרוֹ, וּמִדִּנְקֵבוֹת לָאו עוֹלוֹת — זְכָרִים נָמֵי לָאו עוֹלוֹת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר: חוֹלֵק אֶת נִדְרוֹ. לִישָּׁנָא אַחְרִינָא אָמְרִי לַהּ, אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב: בְּשֶׁלֹּא הִקְדִּישׁ אֶלָּא בְּהֵמָה, אֲפִילּוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה, דְּלָא שָׁבֵיק אִינִישׁ קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וּמַקְדֵּישׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ שְׁאָר נְכָסִים עִמָּהֶן, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: אֵין אָדָם חוֹלֵק אֶת נִדְרוֹ, מִדִּשְׁאָר נְכָסִים לָא לְקׇדְשֵׁי מִזְבַּח, בְּהֵמָה נָמֵי לָא לְקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר: אָדָם חוֹלֵק אֶת נִדְרוֹ. וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת — בִּשְׁלָמָא לְלִישָּׁנָא בָּתְרָא, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי: ״עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת״. אֶלָּא לְלִישָּׁנָא קַמָּא, לִיתְנֵי ״יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת״! תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת״. הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת חָל עַל הַכֹּל. לְאֵיתוֹיֵי מַאי? אָמַר רָבִינָא: לְאֵיתוֹיֵי שִׁפּוּיֵי וְנִיבָא. וּמוֹעֲלִין בְּגִידּוּלֵיהֶן. לְאֵתוֹיֵי מַאי? אָמַר רַב פָּפָּא: לְאֵתוֹיֵי בִּקְדוּשַּׁת מִזְבֵּחַ, חֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין. כִּדְתַנְיָא: חֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין — לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, אֲבָל בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת — הִקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלֶת מוֹעֲלִין בְּבֵיצָתָהּ, חֲמוֹרָהּ מוֹעֲלִין בַּחֲלָבָהּ. וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר מוֹעֲלִין בְּגִידּוּלֵי מִזְבֵּחַ, הָנֵי מִילֵּי גִּידּוּלִין דַּחֲזוּ לַמִּזְבֵּחַ, אֲבָל גִּידּוּלִין דְּלָא חֲזוּ לַמִּזְבֵּחַ — אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן. מַתְנִי׳ אֶחָד קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן מִקְּדוּשָּׁה לִקְדוּשָּׁה, וּמַקְדִּישִׁין אוֹתָן הֶקְדֵּשׁ עִילּוּי, וּמַחְרִימִין אוֹתָן, וְאִם מֵתוּ — יִקָּבֵרוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אִם מֵתוּ — יִפָּדוּ. גְּמָ׳ אָמַר רַב הוּנָא: קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁהִתְפִּיסָן לְחֶרְמֵי כֹהֲנִים — לֹא עָשָׂה כְּלוּם. מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״כׇּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה׳״ — כׇּל חֵרֶם דְּקֹדֶשׁ קָדָשִׁים הָוֵי, הָהוּא לַה׳ לֶיהֱוֵי. מֵיתִיבִי: קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת שֶׁהִתְפִּיסָן, בֵּין לְקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ בֵּין לְחֶרְמֵי כֹהֲנִים — לֹא עָשָׂה כְּלוּם. חֶרְמֵי כֹהֲנִים שֶׁהִתְפִּיסָן, בֵּין לְקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, בֵּין לְקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת — לֹא עָשָׂה כְּלוּם. הָא קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁהִתְפִּיס לְחֶרְמֵי כֹהֲנִים — מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, תְּיוּבְתָּא דְּרַב הוּנָא! אָמַר לְךָ רַב הוּנָא: כִּי שַׁיְּירַהּ — אַהָדָא שַׁיְּירַהּ, דְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁהִתְפִּיסָן לְבֶדֶק הַבַּיִת — מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, אֲבָל לְחֶרְמֵי כֹהֲנִים — לֹא עָשָׂה כְּלוּם. וְלִיתְנְיַיהּ גַּבֵּי הָנָךְ! תַּנָּא דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי — קָתָנֵי, דְּלֵית בֵּיהּ תַּרְתֵּי — לָא קָתָנֵי. תְּנַן: ״מַקְדִּישׁ אוֹתָן הֶקְדֵּשׁ עִילּוּי״, מַאי לַָאו ״הֶקְדֵּשׁ עִילּוּי״ — לְבֶדֶק הַבַּיִת, וּ״מַחְרִימִין״ — לְחֶרְמֵי כֹהֵן? לָא, אִידִי וְאִידִי קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, וְלָא שְׁנָא מַפֵּיק לְהוּ בִּלְשׁוֹן ״הַקֹּדֶשׁ״ לְבֶדֶק הַבַּיִת, וְלָא שְׁנָא מַפֵּיק לְהוּ בִּלְשׁוֹן ״חֶרְמֵי חֵרֶם״ לְבֶדֶק הַבַּיִת. וְהָא לָא תָּנֵי הָכִי, דְּתַנְיָא בְּבָרַיְיתָא: הֶקְדֵּשׁ עִילּוּי — קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, מַחְרִימִין אוֹתָם — חֶרְמֵי כֹהֲנִים! וְעוֹד, הָא תַּנְיָא: קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁהִקְדִּישָׁן לְחֶרְמֵי כֹהֲנִים — מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי! תְּיוּבְתָּא דְּרַב הוּנָא, תְּיוּבְתָּא. וְהָא רַב הוּנָא קְרָא קָאָמַר! אָמַר עוּלָּא: אָמַר קְרָא ״חֵרֶם כׇּל חֵרֶם״. וּמִי אָמַר עוּלָּא הָכִי? וְהָא אָמַר עוּלָּא: הַמַּתְפִּיס עוֹלָה לְבֶדֶק הַבַּיִת — אֵין בָּהּ אֶלָּא עִיכּוּב גִּזְבָּרִין בִּלְבַד! לְעוֹלָם רַבָּנַן, וְקָרָא לִמְעִילָה הוּא דַּאֲתָא. לִמְעִילָה לְמָה לֵיהּ קְרָא? קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים כְּתִיב בֵּיהּ! וְלִיטַעְמָיךְ, הָא דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי: אֵין מְעִילָה מְפוֹרֶשֶׁת מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּעוֹלָה בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נֶפֶשׁ כִּי תִמְעוֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקׇּדְשֵׁי ה׳״, הַמְיוּחָדִין לַה׳. אֲבָל חַטָּאת וְאָשָׁם לָא נָפְקָא אֶלָּא מִדְּרַבִּי. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ״כׇּל חֵלֶב לַה׳״ — לְרַבּוֹת אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים לִמְעִילָה. לְמָה לִי קְרָא? ״קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים״ כְּתִיב בְּהוּ! אֶלָּא, אַף עַל גַּב דְּ״קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים״ כְּתִיב בְּהוּ, בָּעֵי קְרָא לְרַבּוֹיִינְהוּ לִמְעִילָה. חֲרָמִים נָמֵי, אַף עַל גַּב דְּ״קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים״ כְּתִיב בְּהוּ, בָּעֵי קְרָא לְרַבּוֹיִינְהוּ לִמְעִילָה. גּוּפָא: הַמַּקְדִּישׁ עוֹלָה לְבֶדֶק הַבַּיִת — אֵין בָּהּ אֶלָּא עִיכּוּב גִּיזְבָּרִין בִּלְבַד. מֵיתִיבִי: הַמַּקְדִּישׁ עוֹלָה לְבֶדֶק הַבַּיִת — אָסוּר לְשׁוֹחֳטָהּ עַד שֶׁתִּפָּדֶה! מִדְּרַבָּנַן, הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: אִם עָבַר וּשְׁחָטָהּ — מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי. אֶלָּא מַאי מִדְּרַבָּנַן? אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: וּמוֹעֲלִין שְׁתֵּי מְעִילוֹת, וְאִי מִדְּרַבָּנַן — אַמַּאי שְׁתֵּי מְעִילוֹת? הָכִי קָאָמַר: וּרְאוּיָה לִמְעוֹל בָּהּ שְׁתֵּי מְעִילוֹת. וְאִם מֵתוּ יִקָּבֵרוּ כּוּ׳. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבָּנַן: אֶחָד קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת — הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: לְרַבָּנַן, קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה. וְזֶה וָזֶה, מוֹדֶה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, וְקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, וְדִבְרֵי הַכֹּל, בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ לֹא הָיָה בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה. תְּנַן: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת שֶׁמֵּתוּ יִפָּדוּ״. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר לְרַבָּנַן אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, הַיְינוּ דְּאִיצְטְרִיךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן לְפָרוֹשֵׁי ״קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת שֶׁמֵּתוּ יִפָּדוּ״. אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ, לְמָה לֵיהּ לְפָרוֹשֵׁי? לֵימָא ״אִם מֵתוּ יִפָּדוּ״! אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ: רַבִּי שִׁמְעוֹן לָא הֲוָה יָדַע מַאי דְּאָמַר תַּנָּא קַמָּא, וְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ: אִי בְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ — מוֹדֵינָא לָךְ, בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת — אִם מֵתוּ יִפָּדוּ. תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: ״אִם בְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה״ — בְּבַעֲלֵי מוּמִין שֶׁיִּפָּדוּ הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּבַעֲלֵי מוּמִין, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּבְהֵמָה טְמֵאָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״אִם בִּבְהֵמָה טְמֵאָה וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ״ — הֲרֵי בְּהֵמָה טְמֵאָה אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וְאִם כׇּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קׇרְבָּן לַה׳״ — בְּבַעֲלֵי מוּמִין שֶׁיִּפָּדוּ. יָכוֹל יִפָּדוּ עַל מוּם עוֹבֵר? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה״ — שֶׁאֵינָהּ קְרֵיבָה כׇּל עִיקָּר, יָצְתָה זוֹ שֶׁאֵינָהּ קְרֵיבָה הַיּוֹם אֶלָּא לְמָחָר. וְאָמַר רַחֲמָנָא: עֲבֵיד לַהּ הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה. אָמַר רַב גִּידֵּל, אָמַר רַב: מַאי טַעְמָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר לְרַבָּנַן קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה? דְּאָמַר קְרָא: ״וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אוֹתָהּ בֵּין טוֹב וּבֵין רָע״. אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חָלוּק בֵּין טוֹב לְרַע? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, וְאָמַר קְרָא ״אוֹתָהּ״ לְמַעוֹטֵי קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. וְרַבִּי יוֹחָנָן, ״אוֹתָהּ״ לְמַעוֹטֵי מַאי? לְמַעוֹטֵי בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ. וּלְתַנָּא דְּבֵי לֵוִי, דְּאָמַר דַּאֲפִילּוּ בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, דְּתָנֵי לֵוִי: הַכֹּל הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, וַאֲפִילּוּ בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ, וְכֵן תָּנֵי לֵוִי בְּמַתְנִיתֵיהּ: וַאֲפִילּוּ חַיָּה, וַאֲפִילּוּ עוֹפוֹת, וְהָכְתִיב ״אוֹתָהּ״! קַשְׁיָא. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר, קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת לֹא הָיוּ? דְּאָמַר קְרָא: ״וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אוֹתָהּ בֵּין טוֹב וּבֵין רָע״, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁחָלוּק בֵּין טוֹב וּבֵין רָע? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, וְאָמַר קְרָא ״אוֹתָהּ״ לְמַעוֹטֵי בֶּדֶק הַבַּיִת. אִי הָכִי, ״בֵּין טוֹב לְרָע״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! קַשְׁיָא. מֵיתִיבִי: מֵתוּ תְּמִימִין — יִקָּבְרוּ, וּבַעֲלֵי מוּמִין — יִפָּדוּ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, אֲבָל בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת — בֵּין תְּמִימִין בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִים יִקָּבֵרוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶחָד קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, תְּמִימִים — יִקָּבְרוּ, בַּעֲלֵי מוּמִין — יִפָּדוּ. תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן מֵרֵישָׁא! אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? בְּבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי תֵּימָא שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּישָׁן אֶת מוּמָן — לִיפְלוֹג רַבִּי שִׁמְעוֹן עֲלַהּ, אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינָּה בְּבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ. אֶלָּא, לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ! רֵישׁ לָקִישׁ מוֹקֵים לַהּ בְּשֶׁקָּדַם הֶקְדֵּישָׁן אֶת מוּמָן, אִי הָכִי, נִיפְלוֹג רַבִּי שִׁמְעוֹן עֲלַהּ. רֵישׁ לָקִישׁ מֵיפָךְ אָפֵיךְ, וְהָכִי מוֹתֵיב מִמְּכִילְתָּא אַחֲרִיתִי: מֵתוּ, בֵּין תְּמִימִין בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין — יִקָּבֵרוּ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, אֲבָל בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת — יִפָּדוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: תְּמִימִים — יִקָּבְרוּ, וּבַעֲלֵי מוּמִין — יִפָּדוּ. תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן מִסֵּיפָא! אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? בְּבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי תֵּימָא בְּשֶׁקָּדַם הֶקְדֵּישָׁן אֶת מוּמָן — נִיפְלוֹג רַבִּי שִׁמְעוֹן עֲלַהּ. אֶלָּא לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ! אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ: הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן — בְּשֶׁקָּדַם הֶקְדֵּישָׁן אֶת מוּמָן. וְנִיפְלוֹג רַבִּי שִׁמְעוֹן עֲלַהּ! אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ: הָכִי נָמֵי דִּפְלִיג רַבִּי שִׁמְעוֹן. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: לְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר לְרַבָּנַן: קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, וְקָתָנֵי ״קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ בַּעֲלֵי מוּמִין יִפָּדוּ״, וּמוֹקְמִינַן לָהּ בְּשֶׁקָּדַם הֶקְדֵּישָׁן אֶת מוּמָן, שְׁמַע מִינַּהּ פּוֹדִין אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לִכְלָבִים! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּשֶׁעָבַר וּשְׁחָטָן. כִּדְתַנְיָא: כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם, וּשְׁחָטָן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יִקָּבֵרוּ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִפָּדוּ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, אַמַּאי תְּמִימִים יִקָּבֵרוּ? מִשּׁוּם דַּחֲזוּ לְהַקְרָבָה. כִּדְתַנְיָא: הַמַּתְפִּיס תְּמִימִים לְבֶדֶק הַבַּיִת, כְּשֶׁהֵן נִפְדִּין — אֵינָן נִפְדִּין אֶלָּא לַמִּזְבֵּחַ, שֶׁכׇּל הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ אֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי מִזְבֵּחַ לְעוֹלָם. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי, וְאָמְרִי לַהּ רָבָא: לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּמוֹקֵים לַהּ בְּבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ, וְכוּלֵּי עָלְמָא סְבִירָא לְהוּ דְּבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ דְּלָא הָוֵי בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה. וְלָא?! וְהָתְנַן: כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן וְנִפְדּוּ, חַיָּיבִין בַּבְּכוֹרָה וּבַמַּתָּנוֹת, וְיוֹצְאִין לְחוּלִּין לִיגָּזֵז וְלֵיעָבֵד. וְלָדָן וַחֲלָבָן מוּתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר, וְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ יִפָּדוּ. וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת לֹא הָיוּ, כְּדִתְנַן: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אִם מֵתוּ יִפָּדוּ. וּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ שֶׁנִּפְדֶּה, מַאי טַעְמָא? דַּאֲמַר קְרָא: ״אוֹתָהּ״, ״אוֹתָהּ״ לְמַעוֹטֵי בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ הָיָה בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה! אֲמַר לֵיהּ: מַאן חֲכָמִים? תַּנָּא דְּבֵי לֵוִי. אִי הָכִי, ״זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן״ וְתוּ לָא? ״זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן וּמַחְלוּקְתּוֹ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ: הַאי דְּלָא קָתָנֵי הָכִי, מִשּׁוּם דְּרַב סָבַר לַהּ כְּרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר לְרַבָּנַן: קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לֹא הָיוּ. וְרֵישָׁא קָתָנֵי: ״וְאִם מֵתוּ יִפָּדוּ״, וְסֵיפָא קָתָנֵי: ״אִם מֵתוּ יִקָּבֵרוּ״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, רַב כְּרַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לֵיהּ, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ ״זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן וּמַחְלוּקְתּוֹ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ, אֵימָא הָכִי נָמֵי. מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ הֵן הַנִּקְבָּרִין: קָדָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ — יִקָּבֵרוּ, הִפִּילָה שִׁלְיָא — תִּקָּבֵר, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, וְצִפֳּרֵי מְצוֹרָע, וְשֵׂיעַר נָזִיר, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בְּחָלָב, וְחוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: חוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה יִשָּׂרֵפוּ, וְכֵן חַיָּה שֶׁנִּשְׁחֲטָה בַּעֲזָרָה. וְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין: חָמֵץ בַּפֶּסַח — יִשָּׂרֵף, וּתְרוּמָה טְמֵאָה, וְהָעׇרְלָה, וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, אֶת שֶׁדַּרְכָּן לִשָּׂרֵוף — ישרף, וְאֶת שֶׁדַּרְכָּן לְהִקָּבֵר — יִקָּבֵר, וּמַדְלִיקִין בְּפַת וּבְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה. כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ חוּץ לִזְמַנָּן וְחוּץ לִמְקוֹמָן — הֲרֵי אֵלּוּ יִשָּׂרֵפוּ. אָשָׁם תָּלוּי — יִשָּׂרֵף, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יִקָּבֵר. חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק — תִּשָּׂרֵף, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יְטִילֶנָּה לָאַמָּה. כָּל הַנִּקְבָּרִין — לֹא יִשָּׂרֵפוּ, וְכׇל הַנִּשְׂרָפִין — לֹא יִקָּבֵרוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם רָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לִשְׂרוֹף אֶת הַנִּקְבָּרִין — רַשַּׁאי. אָמְרוּ לוֹ: אֵינוֹ מוּתָּר לְשַׁנּוֹת. גְּמָ׳ שְׂעַר הַנָּזִיר יִקָּבֵר. רָמֵי לֵיהּ טָבִי לְרַב נַחְמָן: תְּנַן שְׂעַר הַנָּזִיר יִקָּבֵר, וּרְמִינְהוּ: הָאוֹרֵג ״מְלֹא הַסִּיט״ מִצֶּמֶר בְּכוֹר בְּבֶגֶד — יִדָּלֵק הַבֶּגֶד, מִשְּׂעַר הַנָּזִיר וּפֶטֶר חֲמוֹר בְּשַׂק — יִדָּלֵק הַשַּׂק! אֲמַר לֵיהּ: כָּאן בְּנָזִיר טָמֵא, כָּאן בְּנָזִיר טָהוֹר. אֲמַר לֵיהּ שַׁנֵּית נָזִיר אַנָּזִיר, פֶּטֶר חֲמוֹר אַפֶּטֶר חֲמוֹר קַשְׁיָא! אִישְׁתִּיק וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי. אֲמַר לֵיהּ: מִידֵּי שְׁמִיעַ לָךְ בְּהָא? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת — כָּאן בְּשַׂק, כָּאן בְּשֵׂעָר. אִיתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: כָּאן — בְּשַׂק, כָּאן — בְּשֵׂעָר. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: כָּאן — בְּנָזִיר טָהוֹר, כָּאן — בְּנָזִיר טָמֵא. אֲמַר לֵיהּ: לִיבְטֵל שַׂק בְּרוּבָּא! אָמַר רַב פָּפָּא: בְּצִיפּוּרְתָּא. צִיפּוּרְתָּא? לִישַׁלּוֹפִינְהוּ! אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: הָא מַנִּי? רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: אִם רָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לִשְׂרוֹף אֶת הַנִּקְבָּרִים — רַשַּׁאי. אֲמַר לֵיהּ: קָא קַשְׁיָא לַן לְשַׁלּוֹפִינְהוּ, וְאַתְּ מוֹקְמַתְּ לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה! הָכִי קָאָמֵינָא: אִם אֶפְשָׁר לְשַׁלּוֹפִינְהוּ — מוּטָב, וְאִם לָאו — אוֹקְמַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: אִם רָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לִשְׂרוֹף אֶת הַנִּקְבָּרִין — רַשַּׁאי. וְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין. אָמַר מָר: חָמֵץ בַּפֶּסַח — יִשָּׂרֵף. סְתַם לַן תַּנָּא כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: אֵין בִּיעוּר חָמֵץ אֶלָּא שְׂרֵפָה. תְּרוּמָה טְמֵאָה וְהָעׇרְלָה כּוּ׳. הָא כֵיצַד? אֳוכָלִין בִּשְׂרֵפָה, מַשְׁקִין בִּקְבוּרָה. חַטַּאת הָעוֹף כּוּ׳. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק — יְטִילֶנָּה לָאַמָּה, וּמְנַתְּחָה אֵבֶר אֵבֶר, וְזוֹרְקָן לָאַמָּה, וּמִתְגַּלְגֶּלֶת וְהוֹלֶכֶת לְנַחַל קִדְרוֹן. כׇּל הַנִּקְבָּרִין לֹא יִשָּׂרֵפוּ כּוּ׳. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּנִקְבָּרִין אֶפְרָן אָסוּר, וְנִשְׂרָפִין אֶפְרָן מוּתָּר. וְנִקְבָּרִין אֶפְרָן אָסוּר? וְהָתַנְיָא: דַּם הַנִּדָּה וּבְשַׂר הַמֵּת שֶׁנִּפְרְכוּ — טְהוֹרִין, מַאי לַָאו טְהוֹרִין וּמוּתָּרִין? לָא, טְהוֹרִין וַאֲסוּרִין. מֵתִיב רַב פִּנְחָס: עוֹלַת הָעוֹף שֶׁנִּתְמַצָּה דָּמָהּ, מוּרְאָתָהּ וְנוֹצָה שֶׁלָּהּ יָצְאוּ מִידֵי מְעִילָה. מַאי לַָאו יָצְאוּ מִידֵי מְעִילָה וּמוּתָּרִין? לָא, יָצְאוּ מִידֵי מְעִילָה וַאֲסוּרִין. וְנִשְׂרָפִין דְּהֶקְדֵּשׁ אֶפְרָן מוּתָּר? וְהָא תַּנְיָא: כׇּל הַנִּשְׂרָפִין אֶפְרָם מוּתָּר, חוּץ מֵאֵפֶר אֲשֵׁירָה — וְאֵפֶר דְּהֶקְדֵּשׁ לְעוֹלָם אָסוּר! וּמִיעְרָב הוּא דְּלָא קָעָרֵיב לְהוּ וְתָנֵי לְהוּ, מִשּׁוּם דַּאֲשֵׁירָה יֵשׁ לָהּ בְּטִילָה בְּגוֹי, הֶקְדֵּשׁ אֵין לוֹ בְּטִילָה עוֹלָמִית. קָתָנֵי מִיהָא: אֵפֶר הֶקְדֵּשׁ לְעוֹלָם אָסוּר. אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: כְּגוֹן דְּנָפְלָה דְּלֵיקָה בַּעֲצֵי הֶקְדֵּשׁ מֵאֵלֶיהָ, כֵּיוָן דְּלָא יְדִיעַ מַאן, דְּלָא הָוֵי אִינִישׁ דְּלִמְעוֹל, דְּלִיפּוֹק אֶפְרָן לְחוּלִּין. רַב שְׁמַעְיָה אָמַר: כִּי תַּנְיָא הָא מַתְנִיתָא בִּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן תַּנְיָא, דִּלְעוֹלָם אָסוּר. דְּתַנְיָא: ״וְשָׂמוֹ״ בְּנַחַת, ״וְשָׂמוֹ״ כּוּלּוֹ, ״וְשָׂמוֹ״ שֶׁלֹּא יְפַזֵּר. הֲדַרַן עֲלָךְ יֵשׁ בְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת תְּמוּרָה.

8 עבודה זרה פתח ↗

רַבִּי אֲבָהוּ חַשׁ בְּאוּדְנֵיהּ, אוֹרִי לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לַיהּ בֵּי מִדְרְשָׁא. מַאי אוֹרִי לֵיהּ? כִּי הָא דְּאָמַר אַבָּיֵי: אֲמַרָה לִי אֵם — לָא אִיבְּרַי כּוּלְיְיתָא אֶלָּא לְאוּדְנָא. וְאָמַר רָבָא: אֲמַר לִי מִנְיוֹמֵי אָסְיָא — כּוּלְּהוּ שַׁקְיָינוּ שַׁקְיָינֵי קָשׁוּ לְאוּדְנָא, לְבַר מִמַּיָּא דְּכוּלְיְיתָא. לַיְיתֵי כּוּלְיְיתָא דְּבַרְחָא קַרְחָא, וְלִיקְרְעַיהּ שְׁתִי וָעֵרֶב, וְלַינַּח אַמִּלְּלָא דְּנוּרָא, וְהָנְהוּ מַיָּא דְּנָפְקִי מִינֵּיהּ לִישְׁדִּינְהוּ בְּאוּדְנֵיהּ — לָא קָרִירֵי וְלָא חַמִּימֵי, אֶלָּא פָּשׁוֹרֵי.

9 מגילה פתח ↗

וְרַבִּי מְנַחֵם בַּר יוֹסֵי, מַאי טַעְמֵיהּ? הוֹאִיל וְהָעָם מִתְפַּלְּלִין בּוֹ בְּתַעֲנִיּוֹת וּבְמַעֲמָדוֹת. וְרַבָּנַן — הַהוּא אַקְרַאי בְּעָלְמָא.

10 רשב"ם על בבא בתרא פתח ↗

ה"ג וכגון דבדק באלכסונא - וכ"כ בפר"ח כלומר שבדק מערה ראשונה באלכסון כי המערה הויא לרבנן ו' על ד' וכשמצא ג' מתים ורוצה לבדוק לפניו כותלי המערה שיש בהן כוכין מכאן ומכאן באורך ד' אמות והן מסודרין בכותל שארכו ו' נמצא מקום הכוכין בתוך כותל המערה ארבע אמות על ו' ואותן בדק באלכסון כדי שימצא יפה את המתים שאם זה נמשך לפנים מזה או שהאחד מן המתים קצר והאחד ארוך הרי נקל למצוא כולן באלכסון ואלכסון של ד' אמות על ו' הרי ח' אמה כיצד ו' על ו' הוי ח' אמות וב' חומשין ה' על ה' הוי אלכסונן אמתים וה"ה לד' אמות על שש הוי אלכסון אמתים דמאי שנא ה' על ה' מארבע אמות על ו' אידי ואידי חד שיעורא הוא הלכך אלכסון שניהן שוה ואידך מערה לא תבדק באלכסון כדלקמן הרי נ' אמה בחלל המערה א"צ לבדוק שאין קוברין אלא בכותלים ובספרים כתוב כדאמר רב הונא באלכסונא דאמר לעיל כי חרותא הכא נמי כו' וקשיא לי בה טובא חדא דהתם דרב הונא בריה דרב יהושע הוא ולא הוה קרי ליה גמרא רב הונא סתם ועוד לא הזכיר למעלה לשון אלכסון אלא חרותא והגמרא אין דרך לשנות את הלשון ועוד מה ראיה צריך להביא משם הלא אין דומה מדידת אלכסון לכוכים דעבידא כי חרותא כרחוק מזרח ממערב ועוד הא אוקימנא דברותא הוא ואמאי מייתי ראיה מברותא ואומר אני ששיבוש הוא אלא משום דאמרן לעיל גבי מילתא דרב הונא בריה דרב יהושע כדאמר רב שישא בריה דרב אידי בניפלי הכא נמי כו' לכך טעו וכתבו גם בכאן אצל דברי רב שישא בריה דרב אידי כדאמר רב הונא כו' ושיבוש הוא:

11 רש"י על סנהדרין פתח ↗

אינהו עדיפי מיניה וכו' - איידי דגררא בעלמא קתני הכא ומילתא באפי נפשה היא וברוב ספרים אינה כתובה:

12 רש"י על עבודה זרה פתח ↗

ספר משנה תורה וספר שופטים - ל"ג הכא ואגב ריהטא דגירסא דלקמן ניקבעה היא ושבשתא היא דהא לא רמיזא ביה:

13 מנחות פתח ↗

מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: מִידֵּי שָׁתַק קָתָנֵי? אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁפִּיגֵּל בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה וּבַשְּׁלִישִׁית, דְּאָמְרִינַן: אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כׇּל הָעוֹשֶׂה עַל דַּעַת רִאשׁוֹנָה הוּא עוֹשֶׂה, מִיהְדָּר פַּגּוֹלֵי בַּשְּׁנִיָּה וּבַשְּׁלִישִׁית לְמָה לִי?

15 תוספות על בכורות פתח ↗

עמוד על רגליך ויעידו בך - לא גרסי' ויעידו בך לא כאן ולא בפרק תפלת השחר ברישיה ברכות כז: דמה עדות שייך כאן אלא בסנהדרין בריש פרק כהן גדול סנהדרין דף יט. גרסינן ליה גבי עובדא דינאי ואגב פשטא דהתם נכתב כאן:

16 רש"י על חולין פתח ↗

חלבו דמאי - אע"פ שהוא בכל הספרים אמת הדבר שהוא שבוש ולא יש חכם אשר יושיבנו על כנו דהיכי בעי חלבו דמאי והא ודאי ליכא לאוקומי מילתיה אלא אשליל דבן ט' חי דהא עליה קאי אלא בפרק דגיד הנשה גרסינן לה לכולה כי הא ואגב שיטפא דגירסא אישתבשו בה למיגרס' הכא. והכי גרסינן והא מיפלג פליגי דתניא כו' וא"ר אלעזר א"ר אושעיא מחלוקת כו' עד ור' יהודה לשיטתו אלא אי אתמר כו' ולא גרסינן בהאי פירקא אלא חלבו דגיד אבל בפ' גיד הנשה גרסינן לה. והכי פירושו והא מיפלג פליגי בין בחלב בין בגיד דתניא גיד הנשה נוהג בשליל וחלבו של שליל אסור וכדמפרש בבן ט' חי דקסבר חדשים ואוירא גרמי ואע"פ שנשחטה אמו והוציאוהו:

17 רש"י על קידושין פתח ↗

אם מתי - פשיטא לן דתנאה הוא והוי גיטא למפרע לכשימות:

18 תלמוד ירושלמי ברכות פתח ↗

אָמַר רַב חִסְדָּא לֵית כַּן חֵרֵשׁ. הַשְׁגָּרַת לָשׁוֹן הִיא. מַתְנִיתָא לְרִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִסְתַּבְּרָא דְיוֹדֵי רַב חִסְדָּא בִּתְרוּמוֹת דְּהִיא דְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן עַל כָּרְחֵיךְ אִיתְמַר דְּהִיא דְרִבִּי יוֹסֵי דְתַנִּינָן חֲמִישְׁתָּא קַדְמִיָיתָא וְלֹא תַנִּיתָהּ עִמָּהֶן אִם מִשּׁוּם שֶׁאֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. וְהָא תַנִּינָן חֲמִשְׁתֵּי אַחֲרָנִיָיתָא וְלֹא תַנִּיתָהּ עִמָּהֶן. הָוֵי סוֹפָךְ מֵימַר דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא.

19 תוספות על ברכות פתח ↗

וקטנים פטורין מק"ש - פירש הקונטרס קטן שהגיע לחנוך ולא נהירא דהא פ' לולב הגזול סוכה דף מב. אמרי' קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין אלמא כשהגיע לחנוך דשייכי ביה תפילין חייב בתפילין ובק"ש נמי יש לחייבו יותר מסתמא מדאשכחן התם קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה ופסוק ראשון של ק"ש ונראה לר"ת דמיירי בקטן שלא הגיע לחנוך ומיהו סיפא דקתני וחייבין בתפלה היה ר"י ר"ל דמיירי בקטן שהגיע לחנוך דאי לא הגיע לא הוו להו לחייבו בתפלה ולא נהירא דאם כן לא הוו להו קטנים דומיא דנשים ועבדים שפטורים בכל ענין וקטנים אינם פטורים אלא בשלא הגיע ואין יודע לשמור תפיליו ופי' ר"ת דודאי איירי הכל בקטן שלא הגיע לחנוך וחייבין דסיפא קאי אנשים ועבדים לחוד אבל קטנים פטורים מכל וכל כיון דלא הגיע לחנוך וא"ת א"כ אמאי תנא קטנים בהדי נשים ועבדים כיון דאין שוין כדפרישית וי"ל דכן דרך התנא לשנות יחד נשים ועבדים וקטנים שלא הגיעו לחנוך כמו נשים ועבדים וקטנים פטורים מסוכה סוכה דף כח.:

21 תוספות על מכות פתח ↗

גרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת. פי' הקונט' משום גרושה דחלוצה מייתי לה ואשה גרושה משמע לפירושו דבחלוצה לחודא איכא מלקות דאורייתא וזה אינו דהא אמרינן בפ' עשרה יוחסין קדושין דף עח. אחות חלוצה דרבנן והא דלעיל תנא וחלוצה אגב גרושה תניא אי נמי מכת מרדות דרבנן ובהא כיון דהיא גם גרושה לוקה בה מלקות דגרושה שהיא דאורייתא ולא לקי מכת מרדות דרבנן:

23 תמורה פתח ↗

וּמִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר יִקְרַב עוֹלָה הוּא עַצְמוֹ? וּרְמִינְהוּ: תְּמוּרַת אָשָׁם, וְלַד תְּמוּרָה, וְלָדָן, וְלַד וְלָדָן עַד סוֹף כׇּל הָעוֹלָם — יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיִמָּכְרוּ, וְיִפְּלוּ דְּמֵיהֶן לִנְדָבָה.

24 הוריות פתח ↗

״לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ וָהָלְאָה לְדוֹרוֹתֵיכֶם״, אֵיזוֹ הִיא מִצְוָה שֶׁהִיא נֶאֶמְרָה בִּתְחִלָּה? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה. וְהָא אָמַר מָר: עֶשֶׂר מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בְּמָרָה דִּכְתִיב: ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה׳ אֱלֹהֶיךָ״? אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִדְשַׁנִּינַן מֵעִיקָּרָא. מַתְנִי׳ אֵין חַיָּיבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, וְאֵין מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. אֲבָל חַיָּיבִין עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה, וּמְבִיאִים אָשָׁם תָּלוּי עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּנִּדָּה. אֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה? פְּרוֹשׁ מִן הַנִּדָּה. וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה? אַל תָּבֹא עַל הַנִּדָּה. גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּצִבּוּר לָא מְחַיְּיבִי קׇרְבָּן בְּעָלְמָא, וְיָחִיד אָשָׁם תָּלוּי נָמֵי לָא? אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: נֶאֱמַר ״וְאָשֵׁם״ בְּחַטָּאת וּבְאָשָׁם תָּלוּי, וְנֶאֱמַר ״וְאָשֵׁמוּ״ בְּצִבּוּר. מָה ״וְאָשֵׁם״ בְּיָחִיד – בְּחַטָּאת קְבוּעָה, אַף ״וְאָשֵׁמוּ״ בְּצִבּוּר – בְּחַטָּאת קְבוּעָה, וּמָה צִבּוּר בְּחַטָּאת קְבוּעָה, אַף אָשָׁם תָּלוּי נָמֵי אֵין בָּא אֶלָּא עַל סְפֵק חַטָּאת קְבוּעָה. אָמְרִי: אִי הָכִי, קׇרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד נָמֵי, הָא כְּתִיב: ״וְהָיָה כִּי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה״! דָּנִין ״אָשֵׁם״ מִן ״אָשֵׁמוּ״ ״אָשֵׁמוּ״ מִן ״אָשֵׁם״, וְאֵין דָּנִין ״אָשֵׁם״ מִן ״יֶאְשַׁם״. וּמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? וְהָא תָּנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְשָׁב הַכֹּהֵן״ וּבָא הַכֹּהֵן״ – זוֹ הִיא שִׁיבָה, זוֹ הִיא בִּיאָה! וְעוֹד: נֵילַף מִן ״וְאָשֵׁם״ מִטּוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, דִּכְתִיב: ״וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם״! אָמַר רַב פָּפָּא: דָּנִין ״וְאָשֵׁם״ וּ״מִצְוֹת ה׳״ מִן ״וְאָשֵׁם״ וּ״מִצְוֹת ה׳״. אֲמַר לֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי לְרַב פָּפָּא: וְנֵילַף ״וְאָשֵׁם״ וּנְשִׂיאַת עָוֹן מִן ״וְאָשֵׁם״ וּנְשִׂיאַת עָוֹן! אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: דָּנִין ״וְאָשֵׁם״ וּ״מִצְוֹת ה׳ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה״ – מִ״וְאָשֵׁם וּמִצְוֹת ה׳ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה״. וְאַל יוֹכִיחַ שְׁמִיעַת קוֹל וּבִיטּוּי שְׂפָתַיִם וְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶם ״וְאָשֵׁם״ וּ״מִצְוֹת ה׳ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה״. מַתְנִי׳ אֵין חַיָּיבִין עַל שְׁמִיעַת קוֹל, וְעַל בִּיטּוּי שְׂפָתַיִם, וְעַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. וְהַנָּשִׂיא כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַנָּשִׂיא חַיָּיב בְּכוּלָּן חוּץ מִשְּׁמִיעַת הַקּוֹל, שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא דָּן וְלֹא דָּנִין אוֹתוֹ לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ. גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? אָמַר קְרָא: ״וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה״, כֹּל שֶׁמִּתְחַיֵּיב בְּאַחַת – מִתְחַיֵּיב בְּכוּלָּן, וְשֶׁאֵין מִתְחַיֵּיב בְּאַחַת – אֵין מִתְחַיֵּיב בְּכוּלָּן. וְאֵימָא: מִתְחַיֵּיב בְּאַחַת מֵהֶן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְחַיֵּיב בְּכוּלָּן! אֶלָּא טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מֵהָכָא, דְּתַנְיָא, הָיָה רַבִּי יִרְמְיָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר

26 סוטה פתח ↗

שֶׁמְּבַזְבְּזִין דִּין אֲבִיהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא. אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֵאַחַר שֶׁאַתָּה עָתִיד לִיפָּרַע מֵהֶן, לָמָה הִקְהֵיתָה שִׁינֵּיהֶם בָּם? אָמַר רַבִּי אִילְעָא בַּר יְבֶרֶכְיָה: אִלְמָלֵא תְּפִלָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, הָיוּ כׇּל יִשְׂרָאֵל מוֹכְרֵי רְבָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁיתָה ה׳ מוֹרָה לָהֶם״. וְאָמַר רַבִּי אִילְעָא בַּר יְבֶרֶכְיָה: אִלְמָלֵא תְּפִלָּתוֹ שֶׁל חֲבַקּוּק, הָיוּ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִתְכַּסִּים בְּטַלִּית אַחַת וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה׳ פׇּעׇלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ״. אַל תִּקְרָא ״בְּקֶרֶב שָׁנִים״, אֶלָּא ״בְּקֵרוּב שְׁנַיִם״. וְאָמַר רַבִּי אִילְעָא בַּר יְבֶרֶכְיָה: שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תוֹרָה — רְאוּיִן לִישָּׂרֵף בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְגוֹ׳״, טַעְמָא דְּאִיכָּא דִּיבּוּר, הָא לֵיכָּא דִּיבּוּר — רְאוּיִן לִישָּׂרֵף. וְאָמַר רַבִּי אִילְעָא בַּר יְבֶרֶכְיָה: שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַדָּרִין בְּעִיר אַחַת וְאֵין נוֹחִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה — אֶחָד מֵת וְאֶחָד גּוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת״, וְאֵין דַּעַת אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת״. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק — תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה חָנוֹן יׇחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשׇׁמְעָתוֹ עָנָךְ״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וְנָתַן ה׳ לָכֶם לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ״. רַבִּי אֲבָהוּ אוֹמֵר: מַשְׂבִּיעִין אוֹתוֹ מִזִּיו שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״. רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא אָמַר: אַף אֵין הַפַּרְגּוֹד נִנְעָל בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ״. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין וְכוּ׳. אָמַר רָבָא: בְּכׇל יוֹם וָיוֹם מְרוּבָּה קִלְלָתוֹ מִשֶּׁל חֲבֵירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר״, הֵי בֹּקֶר? אִילֵימָא בֹּקֶר דְּלִמְחַר, מִי יָדַע מַאי הָוֵי? אֶלָּא דַּחֲלֵיף. וְאֶלָּא, עָלְמָא אַמַּאי קָא מִקַּיַּים? אַקְּדוּשָּׁה דְסִידְרָא, וְאַ״יְּהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא״ דְּאַגַּדְתָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים״, הָא יֵשׁ סְדָרִים — תּוֹפִיעַ מֵאוֹפֶל. וְלֹא יָרַד טַל לִבְרָכָה וְנִיטַּל טַעַם פֵּירוֹת וְכוּ׳. תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: טׇהֳרָה — בִּטְּלָה טַעַם וָרֵיחַ, מַעֲשֵׂר — בִּיטֵּל שׁוֹמֶן דָּגָן. רַב הוּנָא אַשְׁכַּח תּוֹמַרְתָּא דְּחִינוּנִיתָא, שַׁקְלַהּ, כַּרְכַהּ בְּסוּדָרֵיהּ. אֲתָא רַבָּה בְּרֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: מוֹרְחִינָא רֵיחָא דְּחִינוּנִיתָא. אֲמַר לֵיהּ: בְּנִי, טׇהֳרָה יֵשׁ בְּךָ. יַהֲבַהּ נִיהֲלֵיהּ. אַדְּהָכִי אֲתָא אַבָּא בְּרֵיהּ, שַׁקְלַהּ, יַהֲבַהּ נִיהֲלֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: בְּנִי, שִׂמַּחְתָּ אֶת לִבִּי, וְהִקְהֵיתָה אֶת שִׁינַּי. הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: רַחֲמֵי דְּאַבָּא — אַבְּנֵי, רַחֲמֵי דִּבְנֵי — אַבְּנֵי דְּהָווּ לֵיהּ. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אִיטַּפַּל בֵּיהּ בְּרַב יַעֲקֹב בַּר בְּרַתֵּיה. כִּי גְדַל אֲמַר לֵיהּ: אַשְׁקְיַין מַיָּא. אָמַר לוֹ: לָאו בְּרָיךְ אֲנָא. וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: רַבִּי רַבִּי, בַּר בְּרַתָּךְ אֲנָא. מַתְנִי׳ בְּפוּלְמוּס שֶׁל אַסְפַּסְיָינוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים וְעַל הָאִירוּס. בְּפוּלְמוּס שֶׁל טִיטוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת, וְשֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ יְווֹנִית. בְּפוּלְמוּס הָאַחֲרוֹן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֵּצֵא הַכַּלָּה בְּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר, וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶׁתֵּצֵא הַכַּלָּה בְּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָנִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קְטֹנְתָּא פָּסְקוּ חֲסִידִים. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ ״קְטֹנְתָּא״ — שֶׁהָיָה קְטֹנְתָּא שֶׁל חֲסִידִים. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בָּטַל זִיו הַחׇכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה, וּמֵתָה טׇהֳרָה וּפְרִישׁוּת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּאָבִי בָּטְלָה זִיו הַכְּהוּנָּה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר: מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין, וְחָפוּ רֹאשָׁם, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְגָבְרוּ בַּעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ וְאֵין שׁוֹאֵל, עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שָׁרוֹ חַכִּימַיָּא לְמֶהֱוֵי כְּסָפְרַיָּא, וְסָפְרַיָּא כְּחַזָּנַיָּא, וְחַזָּנַיָּא כְּעַמָּא דְאַרְעָא, וְעַמָּא דְאַרְעָא

26 חולין פתח ↗

הָכִי קָאָמַר: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּשּׁוּק, שֶׁאַף רַבִּי חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לֹא נֶחְלַק עָלָיו אֶלָּא בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת, אֲבָל בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּשּׁוּק מוֹדֵי לֵיהּ, וְנִרְאִין כּוּ׳.

27 סוטה פתח ↗

תָּנָא: הַתַּנָּאִים — מְבַלֵּי עוֹלָם. מְבַלֵּי עוֹלָם סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אָמַר רָבִינָא: שֶׁמּוֹרִין הֲלָכָה מִתּוֹךְ מִשְׁנָתָן. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי מְבַלֵּי עוֹלָם הֵן? וַהֲלֹא מְיַישְּׁבֵי עוֹלָם הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ״! אֶלָּא, שֶׁמּוֹרִין הֲלָכָה מִתּוֹךְ מִשְׁנָתָן.

29 שבועות פתח ↗

וְנֵיחוּשׁ דִּלְמָא בְּכוֹתֶל נִתְחַכֵּךְ! תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: שֶׁעָלְתָה לוֹ נְשִׁיכָה בְּגַבּוֹ וּבֵין אַצִּילֵי יָדָיו. וְדִלְמָא אַחֵר עָבֵיד לֵיהּ? דְּלֵיכָּא אַחֵר.

30 גיטין פתח ↗

וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא בָּטֵל גִּיטָּא, וּמִשּׁוּם ״מָה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה״, שָׁרֵינַן אֵשֶׁת אִישׁ לְעָלְמָא? אִין, כׇּל דִּמְקַדֵּשׁ – אַדַּעְתָּא דְּרַבָּנַן מְקַדֵּשׁ, וְאַפְקְעִינְהוּ רַבָּנַן לְקִידּוּשִׁין מִינֵּיהּ.

31 קידושין פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: בִּשְׁטָר כֵּיצַד? כָּתַב לוֹ עַל הַנְּיָיר אוֹ עַל הַחֶרֶס, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה, ״בִּתְּךָ מְקוּדֶּשֶׁת לִי״, ״בִּתְּךָ מְאוֹרֶסֶת לִי״, ״בִּתְּךָ לִי לְאִינְתּוּ״ – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת.

32 תוספות על גיטין פתח ↗

מכי אתא רב לבבל - פ"ה והרבה ישיבות וקשה דא"כ מאי פריך ממתני' דמעכו לצפון שנישנית קודם שבא רב לבבל ומפרש ר"ת מכי אתא רב לבבל והורה לנו שמימות יכניה שגלו עמו לבבל החרש והמסגר דינה להיות כא"י לגיטין וכן מפרש בריש בכל מערבין עירובין דף כח. ובסוף מרובה ב"ק דף פ. ולא גרס אמר רב: הונא אמר רב שרב עצמו לא היה אומר מכי אתא רב לבבל ויש מפרשים מכי אתא רב לא רב ממש אלא כלומר רבנים ובעלי תורה:

33 זבחים פתח ↗

מַתְנִי׳ אֶחָד קֳדָשִׁים כְּשֵׁרִין וְאֶחָד קָדָשִׁים פְּסוּלִין, שֶׁהָיָה פְּסוּלָן בַּקּוֹדֶשׁ וְהִקְרִיבָן בַּחוּץ – חַיָּיב. הַמַּעֲלֶה כְּזַיִת מִן הָעוֹלָה וּמִן הָאֵימוּרִין בַּחוּץ – חַיָּיב. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ זָבַח״ – אֵין לִי אֶלָּא עוֹלָה; מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֵימוּרֵי אָשָׁם, וְאֵימוּרֵי חַטָּאת, וְאֵימוּרֵי קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְאֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֶבַח״. מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַקּוֹמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטוֹרֶת, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וְהַמְנַסֵּךְ שְׁלֹשֶׁת לוּגִּין יַיִן, וּשְׁלֹשֶׁת לוּגִּין מַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ״ – כׇּל הַבָּא לְפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד, חַיָּיבִין עָלָיו בַּחוּץ. וְאֵין לִי אֶלָּא קֳדָשִׁים כְּשֵׁרִים; מִנַּיִן לְרַבּוֹת פְּסוּלִין? כְּגוֹן הַלָּן, וְהַיּוֹצֵא, וְהַטָּמֵא, וְשֶׁנִּשְׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, וְשֶׁקִּבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמוֹ, וְהַנִּיתָּנִין לְמַטָּה שֶׁנְּתָנָן לְמַעְלָה, וְהַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה, וְהַנִּיתָּנִין בַּחוּץ שֶׁנְּתָנָן בִּפְנִים, וְהַנִּיתָּנִין בִּפְנִים שֶׁנְּתָנָן בַּחוּץ, וּפֶסַח וְחַטָּאת שֶׁנְּתָנָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת״ – כׇּל הַמִּתְקַבֵּל בְּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד, חַיָּיבִין עָלָיו בַּחוּץ. הַמַּעֲלֶה כְּזַיִת מִן הָעוֹלָה כּוּ׳. עוֹלָה וְאֵימוּרֶיהָ – אִין, שְׁלָמִים וְאֵימוּרֵיהֶן – לָא; תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: עוֹלָה וְאֵימוּרֶיהָ מִצְטָרְפִין לִכְזַיִת – לְהַעֲלוֹתָן בַּחוּץ, וּלְחַיֵּיב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא. בִּשְׁלָמָא הַעֲלָאַת עוֹלָה – דְּכָלִיל אִין, שְׁלָמִים לָא; אֶלָּא פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא – מַאי טַעְמָא? וְהָא תְּנַן: כׇּל הַפִּגּוּלִין מִצְטָרְפִין, וְכׇל הַנּוֹתָרִין מִצְטָרְפִין; קַשְׁיָא פִּיגּוּל אַפִּיגּוּל, קַשְׁיָא נוֹתָר אַנּוֹתָר! פִּיגּוּל אַפִּיגּוּל לָא קַשְׁיָא – כָּאן בְּפִיגּוּל, כָּאן בְּמַחְשֶׁבֶת פִּיגּוּל. נוֹתָר אַנּוֹתָר לָא קַשְׁיָא – כָּאן בְּנוֹתָר, כָּאן בְּשֶׁנִּיתּוֹתְרוּ עַד שֶׁלֹּא נִזְרַק הַדָּם. וּמַנִּי? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא; דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר בָּהֶן כְּזַיִת בָּשָׂר

33 יבמות פתח ↗

וְקָסָבַר אַבָּיֵי יָדוֹ כְּיָדָהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי דְּנָפְלִי לָהּ כְּשֶׁהִיא תַּחְתָּיו דְּבַעַל — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּיָדוֹ עֲדִיפָא מִיָּדָהּ. אֶלָּא אִידֵּי וְאִידֵּי דְּנָפְלוּ לָהּ כְּשֶׁהִיא שׁוֹמֶרֶת יָבָם. רֵישָׁא דְּלָא עֲבַד בַּהּ מַאֲמָר, סֵיפָא דַּעֲבַד בַּהּ מַאֲמָר. וְקָסָבַר רָבָא מַאֲמָר לְבֵית שַׁמַּאי עוֹשֶׂה וַדַּאי אֲרוּסָה וּסְפֵק נְשׂוּאָה. וַדַּאי אֲרוּסָה — לִדְחוֹת בַּצָּרָה, וּסְפֵק נְשׂוּאָה — לַחְלוֹק בַּנְּכָסִים. אִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא, וְאִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא כְּווֹתֵיהּ דְּאַבָּיֵי. וּמִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הָכִי? וְהָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאֲמָר לְבֵית שַׁמַּאי אֵינוֹ קוֹנֶה אֶלָּא לִדְחוֹת בַּצָּרָה בִּלְבָד! אֵיפוֹךְ. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ — אָמַר לָךְ רַבִּי אֶלְעָזָר: כִּי אֲמַרִי אֲנָא, דְּלָא סַגִּי לַהּ בְּגֵט אֶלָּא דְּבָעֵי נָמֵי חֲלִיצָה. לַחְלוֹק בַּנְּכָסִים דְּלָא קָנֵי — מִי אֲמַרִי? אָמַר רַב פָּפָּא: דִּיּוּקָא דְּמַתְנִיתִין כְּווֹתֵיהּ דְּאַבָּיֵי, וְאַף עַל גַּב דְּקַשְׁיָא ״מֵתָה״. דְּקָתָנֵי: נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים עִמָּהּ, מַאי ״נִכְנָסִין״ וּמַאי ״יוֹצְאִין״? לָאו ״נִכְנָסִין״ — לִרְשׁוּת הַבַּעַל, וְ״יוֹצְאִים״ — מֵרְשׁוּת הַבַּעַל לִרְשׁוּת הָאָב, וְאַף עַל גַּב דְּקַשְׁיָא ״מֵתָה״, אַדְּמִפַּלְגִי בְּגוּפַהּ וּלְאַחַר מִיתָה, לִפַּלְגוּ בְּחַיֶּיהָ וּלְפֵירוֹת. וְתוּ לָא מִידֵּי. כְּנָסָהּ הֲרֵי הִיא כּוּ׳. לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: לוֹמַר שֶׁמְּגָרְשָׁה בְּגֵט וּמַחְזִירָהּ. מְגָרְשָׁה בְּגֵט, פְּשִׁיטָא? סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וּכְתִיב: ״וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ״ — אָמַר רַחֲמָנָא: וַעֲדַיִין יִבּוּמֵי הָרִאשׁוֹן עָלֶיהָ, בַּחֲלִיצָה — אִין, בְּגֵט — לָא, קָא מַשְׁמַע לַן. מַחְזִירָהּ. פְּשִׁיטָא? סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, מִצְוָה דְּרַמְיָא רַחֲמָנָא עֲלֵיהּ — עַבְדַּהּ, הַשְׁתָּא תֵּיקוּם עֲלֵיהּ בְּאִיסּוּר אֵשֶׁת אָח, קָא מַשְׁמַע לַן. וְאֵימָא הָכִי נָמֵי? אָמַר קְרָא: ״וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה״, כֵּיוָן שֶׁלְּקָחָהּ — הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר. וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָּתָהּ כּוּ׳. מַאי טַעְמָא — אִשָּׁה הִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. וְאִי לֵית לַהּ מִן הָרִאשׁוֹן — תַּקִּינוּ לַהּ מִשֵּׁנִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ. מַתְנִי׳ מִצְוָה בְּגָדוֹל לְיַיבֵּם. לֹא רָצָה — מְהַלְּכִין עַל כׇּל הָאַחִין. לֹא רָצוּ — חוֹזְרִין אֵצֶל גָּדוֹל וְאוֹמְרִים לוֹ, עָלֶיךָ מִצְוָה: אוֹ חֲלוֹץ, אוֹ יַיבֵּם. תָּלָה בְּקָטָן עַד שֶׁיַּגְדִּיל, אוֹ בַּגָּדוֹל עַד שֶׁיָּבֹא מִמְּדִינַת הַיָּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ שׁוֹטֶה — אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ: עָלֶיךָ מִצְוָה, אוֹ חֲלוֹץ אוֹ יַיבֵּם. גְּמָ׳ אִיתְּמַר: בִּיאַת קָטָן, וַחֲלִיצַת גָּדוֹל — פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, חַד אָמַר: בִּיאַת קָטָן עֲדִיפָא, וְחַד אָמַר: חֲלִיצַת גָּדוֹל עֲדִיפָא. מַאן דְּאָמַר בִּיאַת קָטָן עֲדִיפָא — דְּהָא מִצְוָה בְּיִיבּוּם. וּמַאן דְּאָמַר חֲלִיצַת גָּדוֹל עֲדִיפָא: בִּמְקוֹם גָּדוֹל — בִּיאַת קָטָן לָאו כְּלוּם הִיא. תְּנַן: לֹא רָצָה — מַחְזִירִין עַל כׇּל הָאַחִין. מַאי לָאו: לֹא רָצָה לְיַיבֵּם אֶלָּא לַחְלוֹץ, וְקָתָנֵי: מְהַלְּכִין אֵצֶל הָאַחִין, שְׁמַע מִינַּהּ בִּיאַת קָטָן עֲדִיפָא! לָא, לֹא רָצָה לַחְלוֹץ וְלֹא לְיַיבֵּם, דִּכְווֹתַהּ גַּבֵּי הָאַחִין: לֹא רָצוּ לֹא לַחְלוֹץ וְלֹא לְיַיבֵּם. אַמַּאי חוֹזְרִים אֵצֶל הַגָּדוֹל? לְמִיכְפְּיֵיהּ לִכְפְּיֵיהּ לִיכְפִּינְהוּ לְדִידְהוּ! כֵּיוָן דְּמִצְוָה עֲלֵיהּ דִּידֵיהּ רַמְיָא — לְדִידֵיהּ כָּיְיפִינַן. תְּנַן: תָּלָה בְּקָטָן עַד שֶׁיַּגְדִּיל אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאִי בִּיאַת קָטָן עֲדִיפָא, אַמַּאי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ? נִינְטַר דִּלְמָא גָּדֵיל וּמְיַיבֵּם! וְלִיטַעְמָיךְ, וּבְגָדוֹל עַד שֶׁיָּבֹא מִמְּדִינַת הַיָּם אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אַמַּאי? נִינְטַר דִּלְמָא אָתֵי וְחָלֵיץ? אֶלָּא כֹּל שַׁהוֹיֵי מִצְוָה לָא מְשַׁהֵינַן.

33 כתובות פתח ↗

אֲבָל הַדַּיָּינִין חוֹתְמִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קְרָאוּהוּ. עֲשָׂאָהּ סִימָן לְאַחֵר. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְאַחֵר, אֲבָל לְעַצְמוֹ — לֹא אִיבֵּד אֶת זְכוּתוֹ. דְּאָמַר: אִי דְּלָא עֲבַדִי לֵיהּ הָכִי לָא הֲוָה מְזַבֵּין לַהּ נִיהֲלִי, מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר? אִיבְּעִי לִי לְמִימְסַר מוֹדָעָא — חַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵיהּ, וְחַבְרָא דְחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵיהּ. הָהוּא דַּעֲשָׂאָהּ סִימָן לְאַחֵר, עַרְעַר, וּשְׁכֵיב, וְאוֹקֵים אַפּוֹטְרוֹפָּא. אֲתָא אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי. אֲמַר לֵיהּ: עֲשָׂאָהּ סִימָן לְאַחֵר אִיבֵּד אֶת זְכוּתוֹ. אֲמַר: אִי הֲוָה אֲבוּהוֹן דְּיַתְמֵי קַיָּים, הֲוָה טָעֵין וְאָמַר: ״תֶּלֶם אֶחָד עָשִׂיתִי לָךְ״. אֲמַר לֵיהּ: שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אִם טָעַן וְאָמַר ״תֶּלֶם אֶחָד עָשִׂיתִי לָךְ״ — נֶאֱמָן. זִיל הַב לֵיהּ מִיהַת תֶּלֶם אֶחָד. הֲוָה עֲלַהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלֵי, אֲמַר לֵיהּ: אִי הֲוָה אֲבוּהוֹן דְּיַתְמֵי קַיָּים, הֲוָה טָעֵין וְאָמַר, חָזַרְתִּי וְלָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ. אֲמַר לֵיהּ: שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִם טָעַן וְאָמַר ״חָזַרְתִּי וּלְקַחְתִּיו מִמֶּנּוּ״ — נֶאֱמָן. אָמַר אַבָּיֵי: הַאי מַאן דְּמוֹקֵים אַפּוֹטְרוֹפָּא — נוֹקֵים כִּי הַאי דְּיָדַע לְאַפּוֹכֵי בִּזְכוּתָא דְיַתְמֵי. מַתְנִי׳ מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְאָבְדָה דֶּרֶךְ שָׂדֵהוּ. אַדְמוֹן אוֹמֵר: יֵלֵךְ לוֹ בִּקְצָרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִקְנֶה לוֹ דֶּרֶךְ בְּמֵאָה מָנֶה, אוֹ יִפְרַח בָּאֲוִיר. גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא דְרַבָּנַן, שַׁפִּיר קָאָמַר אַדְמוֹן! אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כְּגוֹן שֶׁהִקִּיפוּהָ אַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ — אִי הָכִי, מַאי טַעְמָא דְאַדְמוֹן? אָמַר רָבָא: בְּאַרְבְּעָה דְּאָתוּ מִכֹּחַ אַרְבְּעָה, וְאַרְבְּעָה דְּאָתוּ מִכֹּחַ חַד — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמָצֵי מְדַחֵי לֵיהּ. כִּי פְּלִיגִי בְּחַד דְּאָתֵי מִכֹּחַ אַרְבְּעָה. אַדְמוֹן סָבַר: מִכׇּל מָקוֹם דַּרְכָּא אִית לִי גַּבָּךְ. וְרַבָּנַן סָבְרִי: אִי שָׁתְקַתְּ — שָׁתְקַתְּ, וְאִי לָא — מַהְדַּרְנָא שְׁטָרָא לְמָרַיְיהוּ וְלָא מָצֵית לְאִשְׁתַּעוֹיֵי דִּינָא בַּהֲדַיְיהוּ. הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: דִּיקְלָא לִבְרַת. אֲזוּל יַתְמֵי פְּלוּג לְנִכְסֵי, לָא יְהַבוּ לַהּ דִּיקְלָא. סְבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר: הַיְינוּ מַתְנִיתִין. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי דָּמֵי? הָתָם כֹּל חַד וְחַד מָצֵי מְדַחֵי לֵיהּ, הָכָא דִּיקְלָא גַּבַּיְיהוּ הוּא. מַאי תַּקַּנְתַּיְיהוּ? לִיתְּבוּ לַהּ דִּיקְלָא וְלֶיהְדְּרוּ וְלִיפַּלְגוּ מֵרֵישָׁא. הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: דִּיקְלָא לִבְרַת. שְׁכֵיב וּשְׁבַיק תְּרֵי פַּלְגֵי דְּדִיקְלָא. יָתֵיב רַב אָשֵׁי וְקָא קַשְׁיָא לֵיהּ: מִי קָרוּ אִינָשֵׁי לִתְרֵי פַּלְגֵי דִּיקְלֵי דִּיקְלָא, אוֹ לָא? אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי: הָכִי אָמַר אֲבִימִי מֵהַגְרוֹנְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: קָרוּ אִינָשֵׁי לִתְרֵי פַּלְגֵי דִּיקְלֵי דִּיקְלָא.

1 כח סע"א ומה בעל מום וכו' הודאת עד אחד פוסלתו מהקרבה.—פי' כדאיתא בקידושין סו ב: בעל מום פסולו ביחיד, שאם בא אחד ואמר, שכהן זה בעל מום הוא - ה"ז נפסל על ידו, משום דבמילתא דעבידא לאיגלויי עד אחד נאמן. אבל רש"י פירש: "הודאת עד אחד פוסלתו מהקרבה דכיון דאמר חכם מום קבוע הוא פסול מהקרבה". וזה דוחק גדול, דאין זה הודייה אלא הורייה. ועוד שגם ברובע ונרבע משכחת לה הוריית חכם אחד פוסלתו מהקרבה בדבר שאינו מפורש בתורה, כגון שבאו שנים ואמרו, שפלוני רבע בהמה זו שלא כדרכה, או שרבעה כשהיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, והורה החכם דאף זו רביעה היא, הרי נפסלה בהמה זו מהקרבה. ובפי' ר"ג כתב: "הודאת עד אחד פוסלתו מהקרבה כדאמרן פ' כל פסולי המוקדשין נאמן ישראל לומר בכור זה נתתי לכהן במומו". ופירוש זה תמוה, דהרי התם מיירי בשהמום בו קבוע לפנינו ולענין חשד הכהן שמא הוא עצמו הטיל בו מום זה.

2 כח ב תוספות ד"ה כל וכו' צ"ע מאי קאמר הא דרשינן שפיר רובע ונרבע מכי משחתם.—נראה ברור שהם דברים יתרים כאן, אלא דאגב שיטפא דגירסא בבכורות נז א ע"ש נשתרבב ונגרר ג"כ הכא. וכעין כאן ממש יש במנחות ט ב, וכתב רש"י שם: "א"ר אלעזר וכו' לא איצטריך אלא איידי דתנא לעיל תנא הכא". וכיוצא בזה מצינו הרבה בתלמוד, וע"י זה נתרבו פליאות ותמיהות. ועל כמה מהם התעוררו מפרשי התלמוד:

3 ז לעיל ז א פי' רש"י ד"ה אמר: ותירוצא דמתרץ כגון שהיה לו חולה בתוך ביתו וכו' לא גרסינן ליה ושבשתא היא דלא איירי הכא במחוסר זמן כלל אבל במסכת יומא תנינן לה וכו'.

4 2 בפסחים צד ב ד"ה דרך רחוקה: והאי דנקט טמא משום דלעיל אמרו להאי שינויא גבי טמא.

5 3 שם צה ב ד"ה נוטלין את לולביהן: אגררא נסבא דברייתא היא הכי בפרק בתרא.

6 4 יומא טו ב ד"ה לא יהא: ואגב ההיא גירסא נקט בכל דוכתא וכו'.

7 5 יומא כח א ד"ה והרי איברים ופדרים: לא גרסינן לכוליה הך גירסא דאיברים ודתרומת הדשן הכא וכו' ואגב שיטפא דריהטא דגירסא דלעיל דלישנא קמא דר"ז הדר וגרסינהו בלישנא בתרא.

8 6 שם פד א ד"ה ור' יוחנן היכי עביד: לא גרסינן לה הכא אלא במסכת ע"ז.

9 7 עוד כתב הר"נ ברפ"ד דתענית על הא דאיתא במגלה כו א "הואיל והעם מתפללין שם בתעניות ומעמדות", דמעמדות אשגרת לשון הוא ולאו דוקא.

10 8 ב"ב קב ב רשב"ם ד"ה ה"ג וכגון: ובספרים כתוב כדאמר רב הונא וכו' ואומר אני ששיבוש הוא אלא משום דאמרו לעיל גבי מילתא דרב הונא לכך טעו וכתבו גם בכאן וכו'.

11 9 סנהדרין צד א רש"י ד"ה אינהו עדיפי מיניה: איידי דגררא בעלמא קתני הכא ומילתא באפי נפשה היא וברוב ספרים אינה כתובה.

12 10 ע"ז כה א רש"י ד"ה ספר משנה תורה וספר שופטים ל"ג הכא ואגב ריהטא דגירסא דלקמן ניקבעה היא צ"ל: הכא ושבשתא היא.

13 11 זבחים מב א ד"ה קמ"ל: וגירסא הכתובה בספרים אמרינן אי ס"ד וכו' לא שייך למיגרס הכא הכי וכו' ובמנחות הוא דגרסינן לה הכי.

14 12 שם ד"ה אלא אמר רב אשי: וגירסא שבספרים דלא גרסינן מהו דתימא, במנחות איתא ולא שייך למגרס הכא הכי.

15 13 בכורות לו א תוספות ד"ה עמוד: ואגב פשטיה דהתם נכתב כאן.

16 14 חולין עד ב רש"י ד"ה חלבו דמאי: אע"פ שהוא בכל הספרים אמת הדבר שהוא שיבוש ולא יש חכם אשר יושיבנו על כנו וכו' אלא בפרק גיד הנשה גרסינן לה לכולה כי הא ואגב שיטפא דגירסא אישתבשו בה למיגרסא הכא.

17 15 ב"ק קיב א רש"י ד"ה שאם: ואיידי דמילתא דרב פפא איתמר התם כתובות לד ב גבי מילתא דרבא אגב שטפא איגרסא נמי בדר"פ ותשובות רב האי גאון מסייעא לי. וכבר אמרו בסנה' נא ב: והאי דקאמר את אביה סירכא בעלמא נקט. ועי' עוד ב"ב קלז ב רשב"ם ד"ה אקנייה, ועי' מ"ש בנדרים לב ב.

18 וגם במשניות מצינו ריהטות וגרירות: 1 אב שבכולם בירושלמי ברכות פ"ב ה"ד: א"ר חסדא לית כאן חרש אשגרת לשון היא.

19 2 ברכות כ ע"א תוס' ד"ה וקטנים: וא"ת אמאי תני קטנים וכו' וי"ל דכן דרך התנא לשנות יחד נשים ועבדים וקטנים וכו'.

20 3 שביעית פ"ג מ"ג: "יתר מכאן מחציב", וכתב בתוי"ט שם, דמלות הללו נגררו מהמשנה ו דלמטה שם.

21 4 מכות ספ"ב: "כיוצא בו רוצח שגלה" וכתב בתוי"ט: בעל ח"ש =חכמת שלמה הגיה "כיוצא בו" דאינו מן המשנה וטפי ניחא למימר דמן המשנה הוא ודתנא מיסרך סריך בלישנא דמשנה ח' פרק בתרא דשביעית דהתם קאי אדלעיל מינה.

22 5 בחלה פ"א מ"ט כתב הרא"ש: אבל הכא כדי נסבה ואגב ריהטא דההיא מתני' תניא נמי הכא.

23 6 זבחים רפ"ח עא ב: קדשים בקדשים מין בשאינו מינו ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין זה. וכתב רש"י שם, דלא גרסינן "וימכרו" אלא ירעו עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה וכו' ותדע דלא גרסינן ליה דהא נתערבו בבכור ומעשר נמי קתני "וימכרו", ולמכור במעשר א"א דהא תנן במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר. ע"כ. והיינו דמלת "וימכרו" סירכא דלישנא היא כמו בתמורה יח ב, יט ב, כ ע"ב ועוד.

24 7 נגעים פ"י מ"ה: "וכן בפשיון בתחלה" כתב הר"ש שם: ולא גרסינן בתחלה גבי פסיון, והסופרים אגב רהטייהו כתבינהו בסיפא כמו ברישא. ועי' הוריות ח ב.

25 והסירכות והריהטות והגרירות הללו נראה לנו שהן משתי סיבות:

26 א ע"פ מה שנודע שהסופרים הקדמונים בחפצם לקצר במלאכתם המרובה, כשהיה להם לכתוב דברים כפולים בשני מקומות, היה דרכם לכתוב פעם ראשונה את הענין בשלימות, ובפעם השניה כתבו רק תחלת הענין, ועל השאר סמכו במלת "וכולה" על המקום הראשון, וכשבאו הסופרים האחרונים ורצו ליפות להשביח את מלאכתם ולהוציא מתחת ידם ספר שלם ומתוקן התחכמו להעתיק מן המקום הרמוז למקום המקוצר כל הענין בשלמותו. ומאשר כי רוב הסופרים לא היו חכמים ומבינים מדעתם כל כך, לכן קרה להם פעמים שהוסיפו להעתיק מהמקום הרמוז דברים יתרים, שאין להם שייכות כל עיקר, כי כל יתר כנטול דמי.

27 ב כפי הנודע היו כל ימי האמוראים עד הסבוראים שכתבו על ספר את המשנה והתלמוד שונים את המשנה וגורסים את התלמוד בעל פה. וגם היו בזמנם אנשים כאלה שאומנותם היתה לשנות משניות וברייתות בע"פ כדי שיהיו סדורים בפיהם, וכל החכמים היו שואלים אותם נוסחאות המשניות והברייתות, והם היו מכונים "תנאים", כמו שמצינו הרבה "תני תנא קמיה". ותנאים כאלה עיקר למודם היה רק לשנות המלות אע"פ שלא הבינו את הענין כל כך. ולכן היה משל בפיהם "תני תנא ולא ידע מאי אמר" סוטה כב א, "התנאים מבלי עולם" שם. ובלי ספק שהיו אצלם גם אנשים כאלה, שהיו גורסים את התלמוד בעל פה, שיהא שגור בפיהם. וכשהחלו לכתוב את המשניות והברייתות והתלמודים על ספר, היה הסופר יושב, והתנא והגרסן קורא לפניו בפיו את המשניות והברייתות והתלמוד, כפי הרגיל על לשונו, והסופר כותב על הספר בדיו. ומתוך שילוח הלשון והרגילות אירע פעמים רבות, שהתנא והגרסן הוסיף ממקום אחד דברים יתירים למקום אחר, והסופר כתב כל הדברים בשלימותם כפי שיוצא מפורש מפי התנא והגרסן. והסופר לא היה חכם ובקי להשמיט את הדברים היתירים שמקלקלים לפעמים את הענין. ולכן יצא משפט מעוקל אשר התפלאו עליו רבים מפני שלא ידעו סיבתו. ועל פי שתי סיבות אלו יתיישבו לנו עניינים רבים. לדוגמא:

28 1 שבת עט א תוספות ד"ה קתני וכו': "קשה לר"י דלא ה"ל לאתויי מילתא דאביי הכא". ולפי דברינו הנ"ל תפול הקושיא מאליה.

29 2 עירובין קא ב: "שעלתה לו נשיכה בגבו", וכבר העיר בהגהות הרש"ש שם, שאין זה שייך בסוגיא זו, אלא שנשתרבב משבועות מו ב.

30 3 ב"ב מח ב: מר בר רב אשי אמר באשה ודאי קדושין לא הוו הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה א"ל רבינא לרב אשי תינח דקדיש בכספא וכו'. והרי מובן מעצמו שא"א שרבינא ורב אשי ישאו ויתנו על דברי מר בר רב אשי. אלא שהם אמרו את דבריהם על הברייתא דגיטין לג א, ואגב שיטפא דגירסא נכפל גם בב"ב שם.

31 4 שם נא א: כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה שדי מכורה לך שדי קנויה לך הרי זו מכורה ונתונה. ובתוס' שם ד"ה אף: "תימה דמאי רבותא היא ש"פ בשלמא גבי קידושין קידו' ט א נקט וכו'". והנה בב"ב הניחו תמיהה זו לקיימת, ובקידושין תירצו בדוחק. אבל הדבר פשוט, כי מרגילות לשון כזה לענין קדושין נקטו ליה נמי לענין מכר ומתנה.

32 5 ואולי נבין ע"פ זה הא דאיתא בפסחים מט ב: א"ר יונתן עם הארץ מותר לקורעו כדג א"ר שמואל בר רב יצחק ומגבו. והנה על זה שאמר ר' יונתן, שמותר לקורעו כדג, כבר כתב הר"נ שם, שאינו אלא גוזמא ע"ש. אבל מאד נפלא מה שהוסיף עליו ר' שמואל ב"ר יצחק ומגבו, דאיזו נפקא מינה בגוזמא זאת באיזה אופן יקרענו. ומה שרצה רש"י לתקן זה באמרו "דתו לא חיי" עדיין הקושי במקומו עומד, שהרי גם אם יקרענו מצדדיו או מלפניו לא יחיה עוד, שהרי נשתברו כל צלעותיו. אבל נראה דמשום שבחולין כא א איתא "קרעו כדג מטמא באהל פי' רש"י: ואפי' מפרכס א"ר שמואל בר יצחק ומגבו", ושם ודאי מגבו דוקא, דאם לא כן אינו מטמא באהל בעודו חי אע"פ שסופו למות, ואגב שיטפא דשם העתיקו הסופרים דברי ר' שמואל ב"ר יצחק גם בפסחים שם.

33 והנה הריהטות והשיטפות שבתוספתא וכן בתלמודנו הבבלי מעטות. וטעם הדבר נראה שהוא בשביל, שהתלמוד הבבלי היו לומדים אותו בזמן הגאונים בשתי הישיבות שבבבל, וחכמים רבים עסקו בו בכל דור ודור בשקידה גדולה ומשא ומתן מרובה, ורוב השיטפות והריהטות שמצאו בחכמתם הסירו אותם ממקומם ותיקנו כפי הצורך, ורק מעטים מהם נשארו. אבל בתלמוד ירושלמי שנלמד מעט בבבל ושלא בישיבה, רק מקצת חכמים שבכל דור, וגם אלה לא עשו תלמודם בו קבע אלא לימוד עראי, לכן יש בו עדיין רהיטות ושיטפות רבות עד לאין מספר, וכמו שיצאו מתחת ידי הסופרים הקדמונים, ורק על מעטים מהם העירו מבארי הירושלמי עי' בפ"מ שביעית פ"ד ה"ג ובתשובות המיוחסות לרמב"ן סי' צו.

1 בכורות פתח ↗

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: מְנָא לֵיהּ לִיהוּדָה הָא? אֲנָא בְּגִידּוּל קְבַעְתָּיהּ, וְגִידּוּל קְבַע בְּדִידֵיהּ. וְהָכִי אָמְרִי לֵיהּ: נֶאֱמָן יִשְׂרָאֵל לוֹמַר ״בְּכוֹר זֶה נָתַתִּי לְכֹהֵן בְּמוּמוֹ״.

2 תוספות על תמורה פתח ↗

מתני' כל האסורין:

2 רש"י על מנחות פתח ↗

ואמר ר"א כו' - לא איצטריך אלא איידי דתנא לעיל תנא הכא:

17 רשב"ם על בבא בתרא פתח ↗

אקנייה לבנו קטן - כרבן שמעון דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואע"ג דרבן שמעון לכתחלה אסר הני מילי כשאמר לו נותן אחריך לפלוני דבעינן שישתייר לאותו פלוני אחריו קצת אבל הך איתתא כיון דיהבה ליה לגמרי כל ימי חייו ולא פירשה לו לתת אחריו לאדם אחר אלא לעצמו לקורת רוחו של רב ביבי נתכוונה ואפי' ליתנו לכתחלה לכל מי שירצה והאי דאקני לבנו קטן היינו כדי שלא תוכל האשה לחזור ולקנות ממנו א"נ לפי שסמוך על שלחנו ויאכל רב ביבי הפירות תחת מזונות בנו ונראה בעיני דלא גרס לבנו קטן אלא לבנו גרידא וכן כתב בפירושי ר"ח ואגב שיטפא דכתב הכי בגמרא בשאר מקומות כתבו נמי אף בכאן:

21 רש"י על זבחים פתח ↗

כשם שדמה פוטר בשרה - מן המעילה דזריקת דם מוציאה בשר קדשי קדשים מן המעילה דיהא בה שעת היתר לכהנים כך היא פוטרת את בשר חברתה ואע"פ שפסולה ואשחט שתיהם בפנים קאי ואשמעינן דהיכא דמונח בכוסות וקדם וזרק את דם האחת פוטרת את חברתה מן המעילה משום חטאת שכיפרו בעליה דקיימא לן חטאות המתות לא נהנין ולא מועלין אבל משום שחוטי חוץ לא איצטריכא ליה דכמאן דקטלינהו דמי ולית בהו מעילה כדאמרינן בשמעתא קמייתא קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ואגב גררא נסבה הכא איידי דנקטא משום שחיטת חוץ ובפרק קמא דמעילה דף ו: נמי קתני לה לכולה:

26 נזיר פתח ↗

״הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם״, וְנִטְמָא יוֹם מֵאָה — סוֹתֵר אֶת הַכֹּל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שְׁלֹשִׁים. וְכוּלָּהּ כְּדַהֲוֵינַן בָּהּ אַלִּיבָּא דְּבַר פַּדָּא וְרַב מַתְנָא.

29 עירובין פתח ↗

אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה מְחִיצָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמְרוּ לוֹ: מַעֲשֶׂה בְּשׁוּק שֶׁל פַּטָּמִים שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ נוֹעֲלִין וּמַנִּיחִין אֶת הַמַּפְתֵּחַ בַּחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שׁוּק שֶׁל צַמָּרִים הָיָה. תָּנוּ רַבָּנַן: פִּתְחֵי שַׁעֲרֵי גִינָּה, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בֵּית שַׁעַר מִבִּפְנִים — פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל מִבִּפְנִים, מִבַּחוּץ — פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל מִבַּחוּץ, מִכָּאן וּמִכָּאן — פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל כָּאן וְכָאן. אֵין לָהֶן לֹא לְכָאן וְלֹא לְכָאן — אֲסוּרִין כָּאן וְכָאן. וְכֵן חֲנוּיוֹת הַפְּתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּזְמַן שֶׁהַמַּנְעוּל לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה — מֵבִיא מַפְתֵּחַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּמַנִּיחוֹ בָּאִיסְקוּפָּה, לְמָחָר פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל וּמַחְזִירוֹ לָאִיסְקוּפָּה. וּבִזְמַן שֶׁהַמַּנְעוּל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה — מֵבִיא מַפְתֵּחַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּמַנִּיחוֹ בַּמַּנְעוּל, לְמָחָר פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל וּמַחְזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף בִּזְמַן שֶׁהַמַּנְעוּל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — מֵבִיא מַפְתֵּחַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וּמַנִּיחוֹ בָּאִיסְקוּפָּה, לְמָחָר פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל וּמַחְזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ, אוֹ בַּחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח. אִם יֵשׁ בַּחַלּוֹן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. מִדְּקָאָמַר: ״וְכֵן חֲנוּיוֹת״, מִכְּלָל דִּבְאִיסְקוּפַּת כַּרְמְלִית עָסְקִינַן. הַאי מַנְעוּל הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּלֵית בֵּיהּ אַרְבָּעָה, מְקוֹם פְּטוּר הוּא. וְאִי אִית בֵּיהּ אַרְבָּעָה, בְּהָא לֵימָא רַבָּנַן: אַף בִּזְמַן שֶׁהַמַּנְעוּל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מֵבִיא מַפְתֵּחַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּמַנִּיחוֹ בָּאִיסְקוּפָּה, לְמָחָר פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בּוֹ וּמַחְזִירוֹ לָאִיסְקוּפָּה אוֹ לַחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח? וְהָא קָא מְטַלְטֵל מִכַּרְמְלִית לִרְשׁוּת הַיָּחִיד! אָמַר אַבָּיֵי: לְעוֹלָם דְּאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה, וְיֵשׁ בּוֹ לָחוֹק וּלְהַשְׁלִימוֹ לְאַרְבָּעָה. וּבְהָא פְּלִיגִי: דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים. וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים. אָמַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי, שְׁמַע מִינַּהּ מֵהָא מַתְנִיתָא תְּלָת: שְׁמַע מִינַּהּ חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים. וּשְׁמַע מִינַּהּ הֲדַר בֵּיהּ רַבִּי מֵאִיר מִשַּׁעֲרֵי גִינָּה. וְשָׁמְעַתְּ מִינַּהּ מִדְּרַבָּנַן אִיתָא לִדְרַב דִּימִי, דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה — מוּתָּר לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים וְלִבְנֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַתֵּף עָלָיו, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיפוּ. מַתְנִי׳ נֶגֶר שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְּלוֹסְטְרָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מַעֲשֶׂה בִּכְנֶסֶת שֶׁבִּטְבֶרְיָא שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ הֶיתֵּר, עַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְאָסְרוּ לָהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִיסּוּר נָהֲגוּ בּוֹ, וּבָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְהִתִּירוּ לָהֶן. גְּמָ׳ בְּנִיטָּל בְּאִגְדּוֹ — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי. כִּי פְּלִיגִי

30 בבא בתרא פתח ↗

מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: בְּאִשָּׁה וַדַּאי קִדּוּשִׁין לָא הָווּ; הוּא עָשָׂה שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן, לְפִיכָךְ עָשׂוּ עִמּוֹ שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן – וְאַפְקְעִינְהוּ רַבָּנַן לְקִידּוּשֵׁיהּ מִינֵּיהּ.

31 בבא בתרא פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: וְלָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּשְׁטַר מַתָּנָה, אֲבָל בִּשְׁטַר מֶכֶר – לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ דָּמֶיהָ? וְלָאו מוֹתֵיב רַב הַמְנוּנָא: בִּשְׁטָר – כֵּיצַד? כָּתַב לוֹ עַל הַנְּיָיר אוֹ עַל הַחֶרֶס – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה: ״שָׂדִי מְכוּרָה לָךְ״, ״שָׂדִי קְנוּיָה לָךְ״ – הֲרֵי זוֹ מְכוּרָה וּנְתוּנָה?

33 תענית פתח ↗

בַּצּוּרְתָּא. מְדִינְתָּא אַמְּדִינְתָּא — כַּפְנָא. וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: סְאָה בְּסֶלַע וּשְׁכִיחָא — בַּצּוּרְתָּא. אַרְבָּעָה וְלָא שְׁכִיחָא — כַּפְנָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַמָּעוֹת בְּזוֹל וּפֵירוֹת בְּיוֹקֶר, אֲבָל מָעוֹת בְּיוֹקֶר וּפֵירוֹת בְּזוֹל — מַתְרִיעִין עָלֶיהָ מִיָּד. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְהִירְנָא כַּד הֲווֹ קָיְימִי אַרְבְּעָה סְאִין בְּסֶלַע, וַהֲווֹ נְפִישִׁי נְפִיחֵי כְפַן בִּטְבֶרְיָא מִדְּלֵית אִיסָּר. יָרְדוּ לַצְּמָחִין אֲבָל לֹא לָאִילָן. בִּשְׁלָמָא לַצְּמָחִים וְלֹא לָאִילָן — מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דַּאֲתָא נִיחָא, וְלָא אֲתָיא רַזְיָא. לָאִילָן וְלֹא לַצְּמָחִין — דַּאֲתָיא רַזְיָא, וְלָא אֲתָיא נִיחָא. לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לַבּוֹרוֹת וְלֹא לַשִּׁיחִין וּמְעָרוֹת — מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דַּאֲתָיא רַזְיָא וְנִיחָא, מִיהוּ טוּבָא לָא אֲתָיא. אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: יָרְדוּ לְבוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת אֲבָל לֹא לָזֶה וְלָזֶה, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? דַּאֲתָיא בִּשְׁפִיכוּתָא. תָּנוּ רַבָּנַן: מַתְרִיעִין עַל הָאִילָנוֹת בִּפְרוֹס הַפֶּסַח, עַל הַבּוֹרוֹת וְשִׁיחִין וּמְעָרוֹת בִּפְרוֹס הַחַג. וְאִם אֵין לָהֶן מַיִם לִשְׁתּוֹת — מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד. וְאֵיזֶהוּ מִיָּד שֶׁלָּהֶן — שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי. וְעַל כּוּלָּן אֵין מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן אֶלָּא בָּאִפַּרְכִיָּא שֶׁלָּהֶן. וְאַסְכָּרָא, בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִיתָה — מַתְרִיעִין עָלֶיהָ. בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ מִיתָה — אֵין מַתְרִיעִין עָלֶיהָ. וּמַתְרִיעִין עַל הַגּוֹבַאי בְּכׇל שֶׁהוּא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף עַל הֶחָגָב. תָּנוּ רַבָּנַן: מַתְרִיעִין עַל הָאִילָנוֹת בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. עַל הַבּוֹרוֹת וְעַל הַשִּׁיחִין וְעַל הַמְּעָרוֹת אֲפִילּוּ בַּשְּׁבִיעִית. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף עַל הָאִילָנוֹת בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן פַּרְנָסָה לַעֲנִיִּים. תַּנְיָא אִידַּךְ: מַתְרִיעִין עַל הָאִילָנוֹת בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. עַל הַבּוֹרוֹת עַל הַשִּׁיחִין וְעַל הַמְּעָרוֹת אֲפִילּוּ בַּשְּׁבִיעִית. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף עַל הָאִילָנוֹת. מַתְרִיעִין עַל הַסְּפִיחִין בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן פַּרְנָסָה לָעֲנִיִּים. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נַעֲשׂוּ גְּשָׁמִים צִימּוּקִין לָעוֹלָם. יֵשׁ שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מְרוּבִּין, וְיֵשׁ שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מוּעָטִין. יֵשׁ שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ יוֹרְדִין בִּזְמַנָּן, וְיֵשׁ שָׁנָה שֶׁאֵין גְּשָׁמֶיהָ יוֹרְדִין בִּזְמַנָּן. שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ יוֹרְדִין בִּזְמַנָּן לְמָה הוּא דּוֹמֶה — לְעֶבֶד שֶׁנָּתַן לוֹ רַבּוֹ פַּרְנָסָתוֹ בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, נִמְצֵאת עִיסָּה נֶאֱפֵית כְּתִיקְנָהּ, וְנֶאֱכֶלֶת כְּתִיקְנָהּ. שָׁנָה שֶׁאֵין גְּשָׁמֶיהָ יוֹרְדִין בִּזְמַנָּן לְמָה הוּא דּוֹמֶה — לְעֶבֶד שֶׁנָּתַן לוֹ רַבּוֹ פַּרְנָסָתוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, נִמְצֵאת עִיסָּה נֶאֱפֵית שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ, וְנֶאֱכֶלֶת שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ. שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מְרוּבִּין לְמָה הוּא דּוֹמֶה — לְעֶבֶד שֶׁנָּתַן לוֹ רַבּוֹ פַּרְנָסָתוֹ בְּבַת אַחַת, נִמְצְאוּ רֵיחַיִם טוֹחֲנוֹת מִן הַכּוֹר מַה שֶּׁטּוֹחֲנוֹת מִן הַקַּב, וְנִמְצֵאת עִיסָּה אוֹכֶלֶת מִן הַכּוֹר כְּמוֹ שֶׁאוֹכֶלֶת מִן הַקַּב. שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מוּעָטִין לְמָה הוּא דּוֹמֶה — לְעֶבֶד שֶׁנָּתַן לוֹ רַבּוֹ פַּרְנָסָתוֹ מְעַט מְעַט, נִמְצְאוּ רֵיחַיִים מַה שֶּׁטּוֹחֲנוֹת מִן הַכּוֹר טוֹחֲנוֹת מִן הַקַּב. נִמְצֵאת עִיסָּה כַּמָּה שֶׁנֶּאֱכֶלֶת מִן הַכּוֹר אוֹכֶלֶת מִן הַקַּב. דָּבָר אַחֵר: בִּזְמַן שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מְרוּבִּין לְמָה הוּא דּוֹמֶה — לְאָדָם שֶׁמְּגַבֵּל אֶת הַטִּיט, אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם רַבִּים — מַיִם אֵינָן כָּלִין, וְהַטִּיט מְגוּבָּל יָפֶה. אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם מוּעָטִין — מַיִם כָּלִים, וְהַטִּיט אֵינוֹ מִתְגַּבֵּל יָפֶה. תָּנוּ רַבָּנַן: פַּעַם אַחַת עָלוּ כׇּל יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל לִירוּשָׁלַיִם, וְלֹא הָיָה לָהֶם מַיִם לִשְׁתּוֹת. הָלַךְ נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן אֵצֶל הֶגְמוֹן אֶחָד, אָמַר לוֹ: הַלְוֵינִי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲיָינוֹת מַיִם לְעוֹלֵי רְגָלִים, וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינוֹת מַיִם. וְאִם אֵינִי נוֹתֵן לְךָ — הֲרֵינִי נוֹתֵן לָךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה כִּכַּר כֶּסֶף, וְקָבַע לוֹ זְמַן. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן וְלֹא יֵרְדוּ גְּשָׁמִים, בַּשַּׁחֲרִית שָׁלַח לוֹ: שַׁגֵּר לִי אוֹ מַיִם אוֹ מָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ. שָׁלַח לוֹ: עֲדַיִין יֵשׁ לִי זְמַן, כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא. בַּצָּהֳרַיִים שָׁלַח לוֹ: שַׁגֵּר לִי אוֹ מַיִם אוֹ מָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ. שָׁלַח לוֹ: עֲדַיִין יֵשׁ לִי שְׁהוּת בַּיּוֹם. בַּמִּנְחָה שָׁלַח לוֹ: שַׁגֵּר לִי מַיִם אוֹ מָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ. שָׁלַח לוֹ: עֲדַיִין יֵשׁ לִי שְׁהוּת בַּיּוֹם. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ הֶגְמוֹן, אָמַר: כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ לֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים,

33 ראש השנה פתח ↗

מָה חַג הַמַּצּוֹת טָעוּן לִינָה — אַף חַג הַסּוּכּוֹת טָעוּן לִינָה. וְהָתָם מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ״. וְתַנָּא קַמָּא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר — תַּשְׁלוּמִין לַעֲצֶרֶת מְנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ מִדְּתָנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל. דְּתָנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: אָמְרָה תּוֹרָה מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ חֹדֶשׁ, מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ עֲצֶרֶת. מָה חֹדֶשׁ לִמְנוּיָו — אַף עֲצֶרֶת לִמְנוּיָו. אֵימָא עֲצֶרֶת חַד יוֹמָא? אָמַר רָבָא: אַטּוּ עֲצֶרֶת יוֹמֵי מָנִינַן, שָׁבוּעֵי לָא מָנִינַן? וְהָאָמַר מָר: מִצְוָה לְמִימְנֵי יוֹמֵי, וּמִצְוָה לְמִימְנֵי שָׁבוּעֵי. וְעוֹד: ״חַג שָׁבוּעוֹת״ כְּתִיב. וּפֶסַח בַּר מִיקְרַב בִּרְגָלִים הוּא? פֶּסַח זִימְנָא קְבִיעָא לֵיהּ, אִי אַקְרְבֵיהּ — אַקְרְבֵיהּ, וְאִי לָא אַקְרְבֵיהּ — אִידְּחִי לֵיהּ! אָמַר רַב חִסְדָּא: פֶּסַח כְּדִי נַסְבֵהּ. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: מַאי ״פֶּסַח״ — שַׁלְמֵי פֶסַח. אִי הָכִי — הַיְינוּ שְׁלָמִים! תְּנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת פֶּסַח, וּתְנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת עַצְמָן. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּמֵחֲמַת פֶּסַח קָאָתוּ,

33 מנחות פתח ↗

וְחִישֵּׁב עָלֶיהָ בֵּין חוּץ לִמְקוֹמוֹ בֵּין חוּץ לִזְמַנּוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. לֹא חִישֵּׁב עָלֶיהָ חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כֵּיוָן שֶׁנְּתָנוֹ לִשְׂמֹאל – פְּסָלַתּוּ מַתְּנָתוֹ, מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּבָעֵי קְדוּשָּׁה בִּכְלִי, וְכֵיוָן שֶׁנְּתָנוֹ לִשְׂמֹאל – נַעֲשָׂה כְּדָם שֶׁנִּשְׁפַּךְ מִצַּוַּאר בְּהֵמָה עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ, שֶׁפָּסוּל. מִכְּלָל דְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא בָּעוּ מַתַּן כְּלִי, תְּיוּבְתָּא דְּרַב נַחְמָן, תְּיוּבְתָּא. לְרַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא מְסַיְּיעָא לֵיהּ, לְרַבִּי יַנַּאי לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא? אָמַר לָךְ רַבִּי יַנַּאי: אֲנָא דַּאֲמַרִי כְּתַנָּא דְּהֶקְטֵר, וְלָאו לִצְדָדִים קָתָנֵי. הִקְטִיר קוּמְצָהּ פַּעֲמַיִם – כְּשֵׁרָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: ״פַּעֲמַיִם״ – וְלֹא פַּעֲמֵי פַעֲמַיִם, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״פַּעֲמַיִם״ – וַאֲפִילּוּ פַּעֲמֵי פַעֲמַיִם. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַבִּי זֵירָא: יֵשׁ קוֹמֶץ פָּחוֹת מִשְּׁנֵי זֵיתִים, וְיֵשׁ הַקְטָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר: אֵין קוֹמֶץ פָּחוֹת מִשְּׁנֵי זֵיתִים, וְאֵין הַקְטָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת. וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: יֵשׁ קוֹמֶץ פָּחוֹת מִשְּׁנֵי זֵיתִים, וְיֵשׁ הַקְטָרָה פְּחוּתָה מִכְּזַיִת. אִיתְּמַר: קוֹמֶץ מֵאֵימָתַי מַתִּיר שִׁירַיִם בַּאֲכִילָה? רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: מִשֶּׁמָּשְׁלָה בּוֹ אֶת הָאוּר, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִשֶּׁתַּצִּית בּוֹ אֶת הָאוּר בְּרוּבּוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַבָּה בַּר רַב יִצְחָק: אַסְבְּרַהּ לָךְ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר קְרָא: ״וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן״, אֵין כִּבְשָׁן מַעֲלֶה קִיטוֹר עַד שֶׁתַּצִּית הָאוּר בְּרוּבּוֹ. אֲמַר לֵיהּ רָבִין בַּר רַב אַדָּא לְרָבָא: אָמְרִי תַּלְמִידֶיךָ אָמַר רַב עַמְרָם, תַּנְיָא: אֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לִיקְרַב בַּלַּיְלָה, כְּגוֹן אֵבָרִים וּפְדָרִים, שֶׁמַּעֲלָן וּמַקְטִירָן מִבּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, וּמִתְעַכְּלִין וְהוֹלְכִין כׇּל הַלַּיְלָה כּוּלָּהּ. דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לִיקְרַב בַּיּוֹם, כְּגוֹן: הַקּוֹמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטֹרֶת, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשׁוּחַ, וּמִנְחַת נְסָכִים, שֶׁמַּעֲלָן וּמַקְטִירָן מִבּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ? וְהָא אָמְרַתְּ דַּרְכָּן לִיקְרַב בַּיּוֹם! אֶלָּא, עִם בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁמִּתְעַכְּלִין וְהוֹלְכִין כׇּל הַלַּיְלָה – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה״ – רִיבָּה. וְהָא עִם בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ – לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ שֶׁתַּצִּית הָאוּר בְּרוּבּוֹ. לָא קַשְׁיָא: כָּאן לִקְלוֹט, כָּאן לְהַתִּיר. רַבִּי אֶלְעָזָר מַתְנֵי לַהּ ״מִבּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ״, וּמוֹקֵים לַהּ בְּפוֹקְעִין, וְכֵן כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יַנַּאי: בְּפוֹקְעִין. וּמִי אָמַר רַבִּי יַנַּאי הָכִי? וְהָא אָמַר רַבִּי יַנַּאי: קְטֹרֶת שֶׁפָּקְעָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אֲפִילּוּ קְרָטִין שֶׁבָּהּ אֵין מַחֲזִירִין אוֹתָן! וְתָנֵי רַב חֲנִינָא בַּר מִנְיוֹמֵי בִּדְבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״ – עִיכּוּלֵי עוֹלָה אַתָּה מַחְזִיר, וְאִי אַתָּה מַחְזִיר עִיכּוּלֵי קְטֹרֶת! סְמִי מִיכָּן קְטֹרֶת. אָמַר רַבִּי אַסִּי: כִּי פָּשֵׁיט רַבִּי אֶלְעָזָר בִּמְנָחוֹת, בָּעֵי הָכִי – בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר: קוֹמֶץ שֶׁסִּידְּרוֹ, וְסִידֵּר עָלָיו אֶת הַמַּעֲרָכָה, מַהוּ? דֶּרֶךְ הַקְטָרָה בְּכָךְ, אוֹ אֵין דֶּרֶךְ הַקְטָרָה בְּכָךְ? תֵּיקוּ. בָּעֵי חִזְקִיָּה: אֵבָרִין שֶׁסִּידְרָן וְסִידֵּר עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעֲרָכָה, מַהוּ? ״עַל הָעֵצִים״ אָמַר רַחְמָנָא דַּוְקָא עַל הָעֵצִים, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דִּכְתִיב קְרָא אַחֲרִינָא: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״, אִי בָּעֵי הָכִי עָבֵיד, אִי בָּעֵי הָכִי עָבֵיד? תֵּיקוּ. בָּעֵי רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: אֵבָרִין שֶׁסִּידְּרָן בְּצִידֵּי הַמַּעֲרָכָה, מַהוּ? אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר ״עַל״ מַמָּשׁ – לָא תִּיבְּעֵי לָךְ,

« שערי תורת בבל על תמורה כ״ז ×¢×´×‘ שערי תורת בבל על תמורה ל״ב ×¢×´× »