שערי תורת בבל על סוטה מ״ט

1 תוספות על בבא קמא פתח ↗

ואסור לאדם שילמד בנו חכמת יוונית - וא"ת והלא בפולמוס של טיטוס גזרו כדאמרינן בפרק בתרא דסוטה דף מט. וטיטוס היה בשעת חורבן כדאמרינן בהניזקין גיטין דף נו: ומלכות בית חשמונאי קדמי טובא כדאמרינן בפ"ק דע"ז דף ט. וי"ל דמעיקרא גזרו ולא קבלו מינייהו א"נ אי הוה בעי למיקם בארור לא היה מיקרי עבריין אבל לבסוף איכא גזירה דרבנן ונראה דלא יגדל דמתני' היא היתה גזירה דפולמוס של טיטוס:

2 יומא פתח ↗

״שְׂאֵת״. ״מְשׁוּקָּדִים״. ״מָחָר״. ״אָרוּר״. ״וְקָם״. וְהָתַנְיָא: הוּא יוֹסֵף אִישׁ הוּצָל, הוּא יוֹסֵף הַבַּבְלִי, הוּא אִיסִי בֶּן יְהוּדָה, הוּא אִיסִי בֶּן גּוּר אַרְיֵה, הוּא אִיסִי בֶּן גַּמְלִיאֵל, הוּא אִיסִי בֶּן מַהֲלַלְאֵל, וּמָה שְׁמוֹ — אִיסִי בֶּן עֲקִיבָא שְׁמוֹ. בִּדְאוֹרָיְיתָא — לֵיכָּא, בְּדִנְבִיאֵי — אִיכָּא. וּבִדְאוֹרָיְיתָא לֵיכָּא? וְהָא אִיכָּא דְּבָעֵי רַב חִסְדָּא: ״וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עוֹלוֹת כְּבָשִׂים וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים פָּרִים״ — אוֹ דִילְמָא אִידֵּי וְאִידֵּי פָּרִים! לְרַב חִסְדָּא מְסַפְּקָא לֵיהּ, לְאִיסִי בֶּן יְהוּדָה פְּשִׁיטָא לֵיהּ. מַתְנִי׳ הַחִיצוֹנָה הָיְתָה פְּרוּפָה מִן הַדָּרוֹם, וּפְנִימִית מִן הַצָּפוֹן. מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַצָּפוֹן. הִגִּיעַ לַצָּפוֹן — הוֹפֵךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם, מְהַלֵּךְ לִשְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרוֹכֶת עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרוֹן, הִגִּיעַ לָאָרוֹן — נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים. צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים, וְנִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת כּוּלּוֹ עָשָׁן. יָצָא וּבָא לוֹ בְּדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ, וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל. גְּמָ׳ בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, מִי הֲווֹ פָּרוֹכֶת? אֶלָּא בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, מִי הֲוָה אָרוֹן? וְהָתַנְיָא: מִשֶּׁנִּגְנַז אָרוֹן — נִגְנְזָה עִמּוֹ צִנְצֶנֶת הַמָּן, וּצְלוֹחִית שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וּשְׁקֵדֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, וְאַרְגַּז שֶׁשִּׁגְּרוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּכְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁיבוֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וְשִׁלַּחְתֶּם אוֹתוֹ וְהָלָךְ״. וּמִי גְּנָזוֹ — יֹאשִׁיָּהוּ גְּנָזוֹ. מָה רָאָה שֶׁגְּנָזוֹ? רָאָה שֶׁכָּתוּב: ״יוֹלֵךְ ה׳ אוֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ״, עָמַד וּגְנָזוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכׇל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה׳ תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקּוֹדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָתְיָא ״שָׁמָּה״ ״שָׁמָּה״, וְאָתְיָא ״דּוֹרוֹת״ ״דּוֹרוֹת״. וְאָתְיָא ״מִשְׁמֶרֶת״ ״מִשְׁמֶרֶת״. לְעוֹלָם בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, וּמַאי ״הִגִּיעַ לָאָרוֹן״ — מְקוֹם אָרוֹן. וְהָא קָתָנֵי: נָתַן אֶת הַמַּחְתָּה לְבֵין שְׁנֵי הַבַּדִּים! אֵימָא: ״כְּבֵין שְׁנֵי הַבַּדִּים״. צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים. תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר צוֹבְרָהּ. תָּנֵי חֲדָא: צוֹבְרָהּ פְּנִימָה שֶׁהִיא חוּצָה לוֹ. וְתַנְיָא אִידַּךְ: צוֹבְרָהּ חוּצָה שֶׁהִיא פְּנִימָה לוֹ. אָמַר אַבָּיֵי: תַּנָּאֵי הִיא. וְאָמַר אַבָּיֵי: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר פְּנִימָה שֶׁהִיא חוּצָה לוֹ — דִּתְנַן, מְלַמְּדִין אוֹתוֹ: הִזָּהֵר

3 סוטה פתח ↗

הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּחׇכְמַת יְווֹנִית, לָעַז לָהֶם בְּחׇכְמַת יְווֹנִית, אָמַר לָהֶן: כׇּל זְמַן שֶׁעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדָה — אֵין נִמְסָרִין בְּיֶדְכֶם. לְמָחָר שִׁלְשְׁלוּ לָהֶם דִּינָרִים בְּקוּפָּה וְהֶעֱלוּ לָהֶם חֲזִיר. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי חוֹמָה, נָעַץ צִפׇּרְנָיו, נִזְדַּעְזְעָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה.

4 בבא קמא פתח ↗

לָשׁוֹן סוּרְסִי לָמָּה? אוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אוֹ לָשׁוֹן יְוָנִית! וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בְּבָבֶל – לְשׁוֹן אֲרַמִּי לָמָּה? אוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אוֹ לָשׁוֹן פָּרְסִי! אָמְרִי: לָשׁוֹן יְוָנִי לְחוּד, חׇכְמַת יְוָנִית לְחוּד.

1 מט א משנה בפולמוס של אספסיינוס וכו' בפולמוס של טיטוס וכו' בפולמוס האחרון וכו'.—עי' רש"י. וכבר דחו דבריו בצדק בתוס' ב"ק פב ב ד"ה ואסור, וכתבו בפשיטות דטיטוס היה בשעת החורבן, כדאמרינן בהניזקין, ומלכות בית חשמונאי קדמי טובא. וגם מ"ש רש"י כאן בשם סדר עולם "מפולמוס של אספסיינוס עד פולמוס של טיטוס נ"ב שנה" סותר את האמת, שהרי כל ימי אספסיינוס וטיטוס יחד לא היו אלא י"א שנה, כפי המפורסם בתולדות קיסרי רומי. לכך נראה עיקר כנוסח שהביא במאור עינים רפי"ט מילקוט כ"י בשם סדר עולם "מפולמוס של אספסיינוס עד פולמוס של קיטוס נ"ב שנה. מפולמוס של קיטוס עד מלכות בן כוזיבא ט"ז שנה, ומלכות בן כוזיבא ג' שנים ומחצה". וביאור זה תמצא בספר דברי ימי ישראל לגרץ העתקת ה' שפ"ר ז"ל ח"ב ספ"ה והוא, דקיטוס היה שר צבא טריינוס קיסר ועשה מלחמה עם בני ישראל אשר ישבו בבבל וארם והרג מהם הרבה מאד וגם החריב את עריהם. ומראשית מלחמת אספסיינוס על א"י, שהיתה כארבע שנים לפני חורבן הבית, עד סוף ימי טריינוס, שהיו כמ"ח שנה אחר החורבן, הם נ"ב שנה, כשנמנה את שתי השנים הקטועות, דהיינו סוף שנה ראשונה ותחלת שנה אחרונה, במניין שנים הללו. ולפ"ז יש להגיה כאן: בפולמוס של קיטוס במקום טיטוס והוא פולמוס שני, ופולמוס האחרון הוא מלחמת אדריינוס קיסר על בן כוזיבא ומצור ביתר וחורבנו. ולפי גירסת סדר עולם הנ"ל היה זה כס"ה שנה אחר החורבן. אבל בירושלמי תענית פ"ד ה"ח סט ע"א איתא: "תני ר' יוסי אומר נ"ב שנה עשת ביתתר לאחר חרבן ביהמ"ק". וכ"ה בסדר עולם פ"ל על בן כוזיבא: נ"ב שנה אחר חורבן הבית היה. וכ"ה בסדר עולם זוטא: ובשנת נ"ב לחורבן הבית חרבה ביתר. ובסדר הקבלה לראב"ד כתב דשנת ע"ג לחורבן הבית חרבה ביתר. ולדעת ה' גרץ שם חרבה ביתר כס"ז שנה אחר חורבן הבית.

2 שם משמת ר' יוסי קטונתא פסקו חסידים.—עי' מ"ש ביומא נב ב.

3 מט ב ונזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה.—ענין הזעזוע הזה יובן מספר קדמוניות היהודים ליוסף בן מתתיהו שכתב, כי באותו יום עבר סער גדול בכל א"י והכה את כל פרי העץ ותבואות האדמה ויהי רעב גדול עד אשר היתה איפת שעורים בי"א דרכמונים. והיינו מה שאמרו כאן: ועל אותה שעה שנינו מעשה ובא עומר מגנות צריפין וכו' פי' שנתקלקלו תבואות השדה שסביב ירושלם ע"י הסער, והוכרחו להביא ממרחק. ולפ"ז אין צורך בפירש"י בזה.

4 שם ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה וכו' או לשון פרסי.—בהגהות הרי"ב כתב שצ"ל א"ר יוסי. בלי ספק שהוא ע"פ הגירסא שבב"ק פג א. ואנו אומרים להיפך שיש להגיה בב"ק: רב יוסף, כי רב יוסף היה בבבל במקום ששלטו הפרסיים, לפיכך לו נאה מאמר זה, אבל ר' יוסי היה בא"י, ועוד שר' יוסי היה בדור שלפני רבי והיו מקדימים אותו לפני רבי.

5 שם ולא נשתייר בהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא.—עי' תוס' הרא"ש נדה ח ב שהעתיק מאמר זה וסיים בו: אני למדתי תורה ובן אחי אבא למד חכמת יוונית. נראה שכן היה לפני הרא"ש כאן.

« שערי תורת בבל על סוטה מ״ח ×¢×´×‘