שערי תורת בבל על מנחות פ״ו

« שערי תורת בבל על מנחות פ״ה ×¢×´× שערי תורת בבל על מנחות פ״ח ×¢×´× »

1 מנחות פתח ↗

שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם – אָמַר רַבִּי זְרִיקָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא לַאֲכִילָה אֲנִי צָרִיךְ, וְלֹא לְאוֹרָה אֲנִי צָרִיךְ.

2 טור פתח ↗

מי שיש לו חלון פתוח לחצר חבירו והחזיק בו שלש שנים בטענה שקנה ממנו שנתן לו רשות לפתחו אם הוא גדול כ"כ שהאדם יכול להוציא ממנו ראשו אז יש לו חזקה בכל ענין אפילו שהוא למעלה מד"א ואפילו שאינו עשוי להאיר אלא להכניס אויר ואם אינו גדול כשיעור זה בזה יש חילוק שאם הוא למעלה מד"א ואינו עשוי להאיר אין לו חזקה שלא חשש למחות בו כיון שאינו קבוע ומ"מ אם ירצה למנוע אותו שלא לפתחו רשאי ואם הוא למטה מארבע אמות ואפילו שאינו עשוי לאורה יש לו חזקה וכן אם עשוי לאורה יש לו חזקה ואפי' למעלה מד' אמות ואפילו הוא כל שהוא. ועשוי לאורה פר"ח שעשוי להכניס אורה פירוש במקום אפל ורשב"ם פירש שאין לו אורה ממקום אחר אלא מכאן וכתב הרמ"ה דבלאו האי חלון לא נפיל נהורא בההיא ביתא כמו דנפיל ברוב בתים אבל אי נפל בו אורה כמו דנפיל ברוב בתים אף על גב דמפיש באורה לאו עשוי לאורה הוא ובעל העיטור כתב עוד דוקא שניכר עשייתו לאורה כגון שצר מבחוץ ורחב מבפנים אכל אם הוא שוה אינו עשוי לאורה והכל לפי ראות הדיין. וכל שהוא פר"ת שאין לו שיעור ויש אומרי' דשיעורו טפח י"מ דאפילו היכא דאין לו חזקה א"צ לסתמו אלא להכי אהני שאין לו חזקה שיכול לבנות כנגדו ולא נהירא לא"א הרא"ש אלא כיון שאין לו חזקה צריך לסתמו:

1 פו ב שלחן בצפון ומנורה בדרום א"ר זריקא א"ר אלעזר לא לאכילה וכו'.—פי' רש"י ותוס' דחוקים. ונראה שהוכיח זה מביהמ"ק, שהיו בו חלונות, ובנוהג שבעולם להעמיד את השלחן שאוכלים עליו בצד דרום, שהשמש זורחת ומאירה שם תמיד, ולעומתו המנורה בצפון, במקום שמקדים להחשיך; וכאן במקדש החליפו את השיטה. וכעין זה במד' תנחומא תצוה ז': בנוהג שבעולם מלך ב"ו עושה לו מנורה ושלחן נותן את המנורה משמאלו; אבל ביהמ"ק המנורה נתונה מימינו של שלחן וכו' להודיעך שאינו צריך לאורה שלך.

2 שם שקופין מבפנים ואטומים מבחוץ.—וכ"ה בתר' יונתן שם, וכן העתיק בס' שערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער א' סי' תקכח. אבל רש"י ורד"ק שם העתיקו להיפך, וכ"ה בכל כתבי יד ובהגהות התלמוד ובע"י וברש"י כ"י כאן ובשמ"ק כאן: וכעין זה בפסיקדר"כ פיס' קומי אורי ובתנחומא תצוה ו: צרות מבפנים ורחבות מבחוץ; ובויק"ר פל"א ו; מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ. וכן בטור ח"מ סי' קנד סעיף יד מביא בשם העיטור דחלון העשוי לאורה עושין צר מבחוץ ורחב מבפנים. וגם בזמננו נוהגים כן בחלונות.

2 מדרש תנחומא פתח ↗

אָמַר דָּוִד: כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי תהלים יח, כט. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּרַבִּי: תּוֹלֶדֶת הָאֵשׁ מִלְּמַעְלָן אֵין כֹּחַ בָּעַיִן לִרְאוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנֹגַהּ לָאֵשׁ וּמִן הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק יחזקאל א, יג, וּבָרָק אֵין כֹּחַ בָּעַיִן לִרְאוֹתוֹ, וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹרָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ עֵינֶיךָ, אֵין אַתָּה יָכוֹל לִרְאוֹת. הָעַיִן הַזּוֹ לְבָנָה וְהַשָּׁחוֹר בָּאֶמְצַע, מֵהֵיכָן צָרִיךְ לִרְאוֹת? לֹא מִתּוֹךְ הַלֹּבֶן. וְאֵינוֹ רוֹאֶה אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשָּׁחוֹר. וְעַל אוֹר עֵינֶיךָ אֵין אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד, וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲמֹד עַל דַּרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כָּל כָּךְ לָמָּה? שֶׁלֹּא יַטְעֲךָ יִצְרְךָ לוֹמַר, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְאוֹרְךָ. אָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי בְּרַבִּי: אַתְּ מוֹצֵא כָּל מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לוֹ חַלּוֹנוֹת, עוֹשֶׂה אוֹתָן רְחָבוֹת מִבִּפְנִים וְצָרוֹת מִבַּחוּץ, לָמָּה? שֶׁיְּהוּ שׁוֹאֲבוֹת הָאוֹר. אֲבָל חַלּוֹנוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ לֹא הָיוּ כָּךְ, אֶלָּא רְחָבוֹת מִבַּחוּץ וְצָרוֹת מִבִּפְנִים. לָמָּה? שֶׁיְּהֵא הָאוֹר יוֹצֵא מִן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמֵאִיר לָעוֹלָם. וְהָאוֹר יוֹצֵא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וּמֵאִיר לָעוֹלָם, וְהוּא צָרִיךְ לַנֵּרוֹת. אֶלָּא לְזַכּוֹתֵנוּ בַּנֵּרוֹת. אָמַר דָּוִד: אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה תהלים צז, יא.

« שערי תורת בבל על מנחות פ״ה ×¢×´× שערי תורת בבל על מנחות פ״ח ×¢×´× »