שערי תורת בבל על מנחות ס״ז

1 סז א תוספות ד"ה גזירה וכו' ברפ"ב דקדושין תרומת גוי מדמעת וכו'.—מתני' היא בתרומות ספ"ג. ומסיק בירושלמי שם, דלר"ש אף אינה מדמעת ואין חייבין עליה חומש, ומ"מ תרומתו תרומה. וכעין זה סבר ר"ש בזבחים מה א, דקדשי גוים אין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא, שכ"ה עיקר הגירסא שם, כדמוכח בירושלמי תרומות שם. ועי' מ"ש בהגהות הרש"ש כאן.

2 סז ב תוספות ד"ה יצק נתן וכו' ונותן הסולת ולש בפושרים וכו'.—מזה שהשמיטו התוס' אפייה ופתיתה מוכח, שאין דבריהם במנחת מחבת ומרחשת ומאפה תנור אלא במנחת הסולת. אבל לפ"ז נפלא: דפושרים במנחת הסולת מניין? ואע"פ שסתם שנינו לעיל נה א "כל המנחות נילושות בפושרין" - ברור הוא שאין זה אלא מנחות הנאפות, וכלשון הרמב"ם בהל' מעשה הקרבנות פי"ב הכ"א: "כל המנחות הנאפות נילושות בפושרין". ואולי דעת התוס' כמ"ש הרע"ב פ"ו מ"ה: "ומנחת סולת נמי אע"ג דקודם אפייה נקמצת אפ"ה עשר חלות היא באה". אבל דברי הרע"ב בזה אינם מהוורים כל עיקר, דודאי שאם ירצה הכהן לאכול את שיריה מבושלין שהוא רשאי. וגם הוא סותר לדברי רש"י בפיה"ת ויק' ב ד. ועי' במל"מ הל' מעשה הקרבנות פי"ג ה"י, שהוכיח שגם דעת הרמב"ם כן הוא.