שערי תורת בבל על מנחות י״א

1 יא א הפכיה למנא ודבקיה לקומץ בארעיתא וכו'.—פירש"י דחוק, והעיקר כ"ש בשמ"ק בשם רש"י כ"י דהפך הכלי בפיה למטה והדביק הקומץ בשולי הכלי מבפנים מפני שהסולת לחה מן השמן יכול להדביקה בשולי הכלי. וע"ז שפיר נופל לשון "דבקיה", וכן "דבקיה לקומץ בדפניה דמנא" בבעיא דרב פפא שלמעלה.

2 והנה בעיות אלו לפי' רש"י עניינן בקידוש הקומץ בכלי. אבל הרמב"ם כתב הל' פסולי המוקדשין פי"א הכ"ה: "הדביק הקומץ לדופן הכלי וקמץ או שהפך הכלי על ידו וקמץ מתוכו ופיו למטה וכו'". הרי שפירש בעיות אלה לענין קמיצה מכלי שבה המנחה. אבל מפשטות לשון התלמוד נראה כפי' רש"י.

3 יא רע"ב רש"י ד"ה והתניא וכו'.—עי' בשמ"ק שבתוספתא ספ"א תני ברייתא זו בשם ר"ש. אבל כבר כתבנו ביומא מג ב דמסדר התלמוד לא ראה את התוספתא המצויה בידינו, ולכך י"ל דסתם התלמוד כאן לא סבר כר' יצחק בר יוסף דלמטה, דשלש מחלקות בדבר; אלא שרק שתי מחלקות בדבר, ר' יהודה ור"ש, דלשון המשנה הקדומה "חיסר לבונתה פסולה", ובזה הם חולקים, דר' יהודה סבר, שענין זה הוא שאם חיסר משני קרטין פסולה, ור"ש סבר שדוקא אם חיסר מקורט אחד פסולה. ושפיר פרכינן עלה מדתניא "לבונה שחסר כ"ש פסול", דמשמע שחסר כ"ש משיעור הלבונה שמביאין למנחה, דהיינו קומץ.