שערי תורת בבל על חולין קט״ז

« שערי תורת בבל על חולין קט״ו ×¢×´× שערי תורת בבל על חולין קי״ז ×¢×´× »

1 חולין פתח ↗

לֵוִי אִיקְּלַע לְבֵי יוֹסֵף רִישְׁבָּא, אַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ רֵישָׁא דְּטַוָּוסָא בַּחֲלָבָא, וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי. כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי לָא תְּשַׁמְּתִינְהוּ?

2 רש"י פתח ↗

הרי זו אסורה - וחלב הנמצא קרוש בעור הקבה שמולחין אותה בעורה בין שנותנין עמו חלב אחר ובין שמולחין אותה עמה נראה בעיני איסור גמור כבשר בחלב ממש לאסור הגבינה איסור גמור ואין בידי כח להתיר ויש מתירין אותו ומביאין ראיה מדגים שעלו בקערה שפסקנו לעיל חולין דף קיא: שמותר לאוכלן בכותח משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם שחלב הקבה לא נאסר אלא משום נתינת טעם וכי הדר יהיב טעמא בגבינה הוה ליה נותן טעם בר נותן טעם ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב מהאי טעמא דדגים שעלו בקערה אע"פ שבלעו את טעמה עדיין היתר גמור הן לאוכלן וכשבא לאוכלן בכותח למה אתה אוסר עליו מפני טעם בשר שלה ההוא טעם בשר לאו טעם הוא שהרי לא בא מן הממש אלא מנ"ט אחר אבל חלב הנמלח בבשר משנתנו טעם זה בזה נעשו שניהם איסור כדקיימא לן לעיל חולין דף קח. חתיכה עצמה נעשית נבלה וכל טעם היוצא עוד מן החלב בין טעם חלב שבו בין טעם בשר שבו הכל אסור לפי שכולה נבלה וכשמתערב חלב זה עם חלב הגבינות הוה ליה מין במינו חלב נבלה בחלב היתר וכבר פסקנו חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן ולא אמרינן נותן טעם בר נותן טעם הוא מפני שאף טעם חלב שבו שהיה מתחלה נעשה כולו נבלה וכן הלכה כרב וגם פסקנו בפסחים דף כט: הלכה דמין במינו בכל שהוא ואני הייתי נוהג היתר עד הנה ובלבד שלא יתנו בה חלב אחר וטועה הייתי בכך שהייתי סבור כדאמרינן בע"ז דף כט: גבי קבת עולה כהן שדעתו יפה שורפה חיה שמע מינה פירשא בעלמא היא ולא מיתסרא ולא היא חלב גמור הוא מדתנא במתניתין כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה שמע מינה חלב הוא ותניא נמי קבה שבשלה בחלבה אסורה וקבת עולה דשריא משום דלאו גופה היא אלא שינקתו מאמו והוה ליה כנוס במעיה כנתון בקערה ומותר כדתניא טרפה שינקה מן הכשרה קבתה מותרת מפני שכנוס במעיה ודמייתי ראיה במסכת ע"ז מינה דאיסורי הנאה שרי פירשייהו וגבי עגלי עבודת כוכבים דאסור פירשייהו מדקתני קבת עגלי עבודת כוכבים אסירא לאו משום דקבה פירשא חשיב לה לענין עיכול דתיהוי כפירשא למפקע שם חלב מינה אלא הכי מייתי ראייה מינה מדאסר קבת עבודת כוכבים ש"מ פירשא אסור דהא קבתה נמי לאו גופה היא ומיתסר משום דניחא ליה בנפח כשהבמה נראת שמנה ויפה לעבודה זרה וה"ה לשאר הפרש ומדשרי לה גבי עולה ש"מ לא מיתסר אלא גופה אבל פירשא שרי כי האי גוונא דאין קדושה חלה אלא על הראוי ממנה למזבח מידי דהוי אעור של עולה שהוא מתחלק לכהנים כן מצאתי בנימוקי רבינו שלמה ברבי מאיר:

1 קטז סע"א לוי איקלע לבי יוסף רישבא אייתו לקמיה רישא וכו' אתריה דר' יהודה בן בתירא הוא.—עי' איכ"ר פ"ג יז: ר' אבהו אזיל לבוצרה ואיתקבל גבי יוסף רישא וכו' ולמה קרי ליה יוסף רישא דהוה כל תבשיליה מוחין דעוף וכו'. נראה שהוא יוסף רישבא דהכא.

2 קטז ב רש"י ד"ה הרי זו וכו' כן מצאתי בנימוקי רבינו שלמה בן מאיר.—נראה שכל הענין הזה אינו מעצם פירש"י אע"פ שהרא"ש כבר ייחס זה לרש"י ז"ל אבל הוספה היא בתוך פי' רש"י מחכם אחד, כי מצאנו בספר המכריע לר' ישעיה דטראני סי' ל"ג שכתב ג"כ כל ענין זה ע"פ מה שמצא בתשובת ר' שלמה הקטן בר' שמעון. וקרוב בעינינו, שיש להגיה: "ר' שלמה בר' שמשון", וזה החכם היה בזמנו של רש"י, וכנגד רש"י מכנים אותו "הקטן", וגם היו מכנים אותו "ר' ששון". ובאו"ז ח"א מובאים בשמו כמה דברים שנתוספו בתוך פירש"י לחולין.

1 איכה רבה פתח ↗

עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה וגו' עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם, רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת מָצִינוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ סָמוּךְ לַגְּאֻלָּה, מַאי טַעְמָא ישעיה לב, יד: מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים מִרְעֵה עֲדָרִים, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו ישעיה לב, טו: עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב. וְדִכְוָותֵיהּ ישעיה ס, כב: הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר וגו', וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ ישעיה סא, א: רוּחַ ה' אֱלֹהִים עָלָי יַעַן מָשַׁח ה' אֹתִי, וְהָדֵין: עֵינִי נִגְּרָה, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם. עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל חֲמֵשׁ מֵאוֹת בָּתֵּי סוֹפְרִים הָיוּ בְּבֵיתָר, וְהַקָּטָן שֶׁבָּהֶם לֹא הָיָה פָּחוֹת מִשְּׁלשׁ מֵאוֹת תִּינוֹקוֹת, וְהָיוּ אוֹמְרִים אִם יָבוֹאוּ הַשֹּׂוֹנְאִים עָלֵינוּ בַּמַּכְתְּבִים הַלָּלוּ אָנוּ יוֹצְאִין וְדוֹקְרִין אוֹתָן, וְכֵיוָן שֶׁגָּרְמוּ הָעֲוֹנוֹת וּבָאוּ הַשֹּׂוֹנְאִים, כָּרְכוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּסִפְרוֹ וְשָׂרְפוּ אוֹתָם, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּיר מֵהֶם אֶלָּא אֲנִי, וְקָרָאתִי עַל עַצְמִי עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי.

« שערי תורת בבל על חולין קט״ו ×¢×´× שערי תורת בבל על חולין קי״ז ×¢×´× »