16 כִּי֩ נְתֻנִ֨ים נְתֻנִ֥ים הֵ֙מָּה֙ לִ֔י מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל תַּ֩חַת֩ פִּטְרַ֨ת כׇּל־רֶ֜חֶם בְּכ֥וֹר כֹּל֙ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָקַ֥חְתִּי אֹתָ֖ם לִֽי׃
16 כִּי נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה לִי. נְתוּנִים מֵעַצְמָם שֶׁנָּתְנוּ אֶת עַצְמָם לַעֲבוֹדָתִי, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרוֹ ״מִי לַה׳ אֵלָי״, וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי שמות לב:כו.
17 וּנְתוּנִים גַּם כֵּן מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שֶׁיִּתְּנוּ מִחְיַת הַלְוִיִּם בְּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן חֵלֶף עֲבוֹדָתָם, לְמַעַן תִּהְיֶה עֲבוֹדָתִי נַעֲשֵׂית בֵּין כֻּלָּם.
