4 וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכׇּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם׃
4 וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם. וּבָזֶה טָעָה יַעֲקֹב לְשַׁנּוֹת לְבֵן בֵּין הַבָּנִים בְּעִנְיָן שֶׁיַּכִּירוּ אֶחָיו אֶת הָאַהֲבָה אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ.
5 וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם. אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַבַּיִת וּמִרְעֵה הַצֹּאן, בִּהְיוֹתוֹ מַנְהִיג בְּמִצְוַת אָבִיו, לֹא יָכְלוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ לְשָׁלוֹם וְרֵעוּת כְּמִנְהַג הָאַחִים.
