ספר המצוות, מצוות עשה צ״ט

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 98 ספר המצוות Positive Commandments 100 »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכו' מטמאי משכב ומושב פ"ג: סמג עשין סי' רמא ולאוין סי' קיא טור י"ד סי' קפג שלא לבא על אשה נדה כדכתיב ויקרא י״ח:י״ט ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב: נדה נקרא' כשרוא' דם היוצא מן המקור עד בית החיצון וטמאה ז' ימים: בדורות הראשוני' לא היו מטמאין כי אם חמשה דמים: גם לא היו מצריכים שבעה נקיים: רק כשרואה ג' ימים רצופים בתוך י"א יום: אך בדורות האחרונים נתמעטו הלבבות וטמאו כל הדמים אפילו משאר מראות לפי שאין אנו בקיאים גם בנות ישראל החמירו על עצמן שאם היו רואות טיפת דם אפי' כחרדל יושבות עליה ז' ימים נקיים ויום שפוסקת אינו מן מנין הזה: וטובלת בליל שמיני שלא תבא לידי ספק שתשמש מטתה מבעוד יום ולא היה מקפיד ר"ת רק שלא תבא לביתה מבעו"י ורש"בם היה מקפיד שתהא הטבילה בליל' והלכה למעשה: יום שפוסקת בו מלראות תלבוש בגדים לבנים נקיים מכתמים קודם שיהיה לילה: ותתחיל לספור למחר ז' ימים וכל ימי ספירתה צריכה ליקח בגד פשתן נקי ולבן: או מוך ולהכניסו באותו מקום בעומק לחורין ולסדקין ולהוציאו ולראות אם יש בו שום אדמומית בשחר כשעומדת ממטתה ובערבית כשהולכת לבית הכנסת קודם שיהא לילה: ואם שכחה ולא בדקה עצמה כי אם יום שפוסקת בו לערב ולמחרת שהוא יום ראשון לספירה בדקה שחרית וערבית ולא בדקה עד יום השביעי וביום השביעי בדקה כמו כן שחרית וערבית מותרת: וטובלת בלילה וטהורה: דסופן אף על פי שאין תחילתן רק שתדע בודאי שפסקה בטהרה מקודם יום ראשון והיכא שלא בדקה רק יום ראשון וביום שמיני: רב אמר תחלתו אף על פי שאין סופו: ורבי חנינא אמר תחילתו וסופו בעינן: וכתב בספר המצות דכיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר יש לנו להחמיר אך לא נהירא דמדין סופו אף על פי שאין תחלתו נשמע דהלכה כרב: דאמר תחלתן אף על פי שאין סופן: מדהוצרך סתם התלמוד לאוקומי הברייתא דטועה כרבי עקיבא משמע דסבירא ליה כרב דאי בעינן תחלתו וסופו לא צריכה לאוקמי כר"ע: ומן הדין וכל שכן שיש לנו לומר תחלתו אע"פ שאין סופו דהא תלמודא קאמר מהו דתימא תחלה הוא דאיכא חזקת טהרה אמרינן אבל סופו דליכא חזק' לא אמרינן. מיהו שמא סברא אחרת יש: ובתוך ו' עונות משמושה אינה יכולה להתחיל לספור ז' ימים נקיים: וכן אם אירע שטעת' במנין יום אחד וטבלה ושמשה צריכה להמתין ו' עונות שלימות וזהו ג' ימים: ואחר תמנה יום אחד נקי ותטבול אך סתירה דלאחר ז' כגון שלא טבלה כראוי ושמשה הרי זו טובלת בכל עת : והאשה שאמר' טמאה אני וחזר' ואמרה טהורה אני אינה נאמנת ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנ' ואם האשה לא הרגישה ומצאה כתם בחלוק' או בסדינה אם יש עליה חבורה או גרב שאם היתה מסירה תוציא דם או נתעסקה בדם צפור או שהיה שחין או גרב בשוכבים עמה תולה בכל וטהורה ואפי' אין לה במה לתלת והכתם הוא פחות מכגריס תולה במאכולת אף על פי שלא הרגה כרבי יוחנן: וכן עיר שיש בה חזירים אמרי' בפ' הרואה אין חוששין לכתמים נראה שכשעברו החזירים אצל האשה מיירי ובדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם טהור' שכל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים וכן בדף של בית הכסא: ודוקא כשלא הרגישה: וכתם שנמצא בעד משוך כל שהוא טמא: ואשה היולדת בזמן הזה שהחמירו בנות ישראל על עצמן הרי הן כיולדו' בזוב: ופסק ר"ת דימי לידה שאינה רואה בהן אינן עולין לספירת זיבתה ואינה יכולה ליטה' עד שיהא אחר ז' לזכר ואחר שבועיים לנקבה ז' ימים נקיים מדם ומיהו אין נותנים לה ימי טוהר עד שישעיר הולד: אבל מבן ארבעים יום ואילך נותנים לה ימי טומאה ואפילו לא תראה: דק"ל דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם: אבל בכמה ארצות נהגו שלא לבעול על דם טוהר: ואם ספרה ז' נקיים ונתעצלה ולא טבלה ואחר כך ראתה בימי טוהר אינה סותרת וטובלת בכל עת שתרצה ואח"כ כל דמים שהיא רואה עד אחר מלאות ארבעים לזכר או פ' לנקבה מיום הלידה טהורים ובבתולה התקינו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש ומותר לגמור ביאתו אפילו שפעה דם באמצע הביאה: שדם טהור הוא מן התורה ואחר כך תמתין ו' עונות שלימות ותתחיל לספור ז' נקיים אך י"א שאם רחצה היטב אותו מקום במים חמים שמתחלת למנות למחרתו: וליתא דאין אנו בקיאים בזה: וק"ל דהמקשה בימי זיבה טהורה אך אין דין זה נוהג בינינו דאין אנו יודעים מתי ימי זיבה: אסורה הנידה ליגע לבעלה אפי' באצבע קטנ' וכן הו' לא יגע בה גם לא יושיטו זה לזה שום דבר: ואינ' מצע' לו את המיטה בפניו ואינה מוזג' לו את הכוס רק ע"י שנוי ואינ' מרחצת לו פניו ידיו ורגליו: אפי' בלא מגע כגון ששופכ' מים על ידיו: ואינה אוכלת עמו על שולחן אחד: ואנו שיש לנו שולחן גדול אין להקפיד רק שלא יאכלו בקערה אחת: ואין קפידא לשתות בכוס אחד אחרי שהם רגילים לשתות בזה אחר זה: ונהגו להפסיק באדם אחר ואש' שאירע ליל טבילתה במוצאי שבת והוא חול: טוב הוא שתהא חופפת בערב שבת הרבה ובמוצאי שבת תחוף כמו כן אך אם נאנסה או שגגה ולא חפפה מערב שבת חופפת בליל מוצאי שבת כראוי: והיכא שאירע יום טוב בליל מוצאי שבת מוטב שתחוף בערב שבת ותשמר עצמה מכל דבר שלא יחוץ עליה ובמוצאי שבת תעיין שלא יהא דבר חוצץ עליה ובין שיניה ובבית הסתרים שלה: ואף על גב דלא בעינן שיבא בהם מים מקום הראוי לביאת מים בעינן: וכן אם אירע טבילתה בליל מוצאי י"ט שחל להיות אחר השבת: וארעו שני ימים טובים אחר השבת כל זה מותר משום בטול פריה ורביה: ואשה לא תטבול אלא בליל': ואם יש סכנות כגון אריות או גנבים טובלת ביום ח': מיהו אומר ר"ת דאין לחוף בערב שבת לטבול ביום שבת משום דהוו תרי קולי: והאש' צריכה להרחיב ירכותיה ולפשוט זרועותי' ולהגביה דדיה ולא תקמוץ שפתותיה ולא תעצים עיניה ביות' ולא תפתח עיניה ביות': ולא תעמוד על גבי כלי ותטבול ולא בנמל יש מפרשי' דשמא משום צניעות תמהר לטבול ולא תטביל שפיר: ויש מפרשים מפני הטיט שלא יכנס בין אצבעות רגליה: ולשני הפירושים טובים אותם מפצי דהיה עביד אבוה דשמואל לבנתיה: ולא תתן תבשיל של בשר לתוך פיה ולא לבנה ובדיעבד נמי יש מחמירים דלא גרסי' ולית הלכתא ככל הני שמעתתא כי איתמר הני מילי לטהרות אבל לבעלה מות': והמקיימים אותה גירסא מקילין בדיעבד וצריכה לחוף כל גופה ולסרוק ראשה במסרק סמוך לטבילה כפי היכולת שלא תהא נימא אחת קשורה והרגילו הנשים להסיר מעליהם כל גרב וכל שאין אעפ"י שמן הדין לא היה צריך לפי זה איו לאסור מלטבול אשה שיש חטטין בראשה: וצואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר: שנינו בתוספתא דחוצצין ואע"ג דבמשנה אמרינן ואלו אין חוצצין לכלוכי צואה וצואה שתחת הצפורן מחלק ר"ת בין נדבקת לשאינה נדבקת גם אומר כי אפי' בנדבקת אם אינה מקפדת אין לה לחוש: ולפלוף שבעין לח אינו חוצץ יבש חוצץ ונהגו הנשים לגלח צפרניהם אע"פי כי מן הדין בניקור סגי: ובחול המועד טוב שתגלחם בשנוי או ע"י גויה: וחץ התחוב באדם אם נראה מבחוץ חוצץ ואם לאו אינו חוצץ : ודוקא חץ של עץ או קוץ אבל דבר של מתכו' דברי הכל אינו חוצץ כדאית' במס' מקואות ובתוספתא תנא אם קרם עליהם עור אינו חוצץ: וצריכה לטבול במ' סאה ואפי' במעין ומיעוט המקפיד חוצץ מדרבנן וכן רובו שאינו מקפיד וי"מ רובו רוב שערו ולא נהירא אלא רובו ר"ל רוב גופו: ואשה הרואה דם מחמת תשמיש בתוך שיעור וסת או בכדי שתרד מן המטה דהוי שיעורא דחייבים אשם תלוי הרי זו טובלת בזמנה ומשמשת פעם שנייה ואם ראתה עוד מחמת תשמיש כמו שפירשנו תטבול בזמנה ותשמש עוד פעם שלישית ואם תראה עוד פעם אחרת מחמת תשמיש אסורה לשמש עוד עם זה הבעל אך יכולה להנשא לאחר לפי שאין כל האצבעות שוות ואם ראתה כמו כן שלשה פעמים מחמת תשמיש של זה אסורה לשמש גם לזה אך יכולה לינשא לאחר: ראתה כמו כן מחמת תשמיש ג' פעמים אסורה לשמש לכל העולם עד שתבדק כיצד מביאה שפופרת של אבר ופיה חלק רצוף שיהיה חלק ולא ישרט הבשר ובתוכו מכחול ומוך מונח על ראשה אם נמצא דם על ראש המכחול בידוע שהוא בא מן המקור ואם לאו בידוע שהוא מן הצדדין ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנה יוצא דם ואם יש לה וסת תולה בוסתה פי' ומותרת לשמש שלא בשעת וסתה מיהו אומר ר"י שאם רצתה לבדוק אחר ביאה שלישית של בעל ראשון הרשות בידה: ואם יש רופא שסובר לרפאותה טוב לנסות טרם שתיחזק אבל אחר שהוחזקה אסור וצ"ע אם הוא יהודי רופא מומחה אם תוכל לסמוך עליו אם לאו ומותרות עתה לטבול בנהרות ביומי ניסן דלא חיישינן שמא ירבו הנוטפים על הזוחלים ט' כשמואל דאמר נהרא מכיפיה מבריך:

1 טור פתח ↗

הלכות נדה ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה ולמדו חכמים ממדרש הפסוקים שלא בכל מקום שתזוב ממנה דם טמאה אלא דוקא דם הבא מן המקור. ולא כל דם הבא מן המקור טמא אלא דוקא ה' מיני דמים כאשר יתבאר בעז"ה ואף באלו אינה טמאה עד שתרגיש ביציאתו ומיהו משתרגיש בו שנעקר ממקומו ויצא לבית החיצון טמאה ואע"פ שלא יצא לחוץ וזה משפטה משתראה טיפת דם אפי' כחרדל או פחות בין באונס בין ברצון מונה ז' ימים עם יום ראייתה וטובלת בליל ח' וכך הדין אפילו שופעת כל ז' רק שתפסוק בטהרה ביום ז' קודם בין השמשות ובערב טובלת בליל ח' ומיום ז' ואילך עד י"א יום נקראים ימי זיבה והן שהחכמים קוראין להם י"א יום שבין נדה לנדה ומשפטה בהן אם ראתה בהן יום אחד לבד בין שתראה בתחלת הלילה או בסוף היום רק שתפסוק בטהרה משמרת כל הלילה שאח"כ אם לא תראה תשכים למחר ותטבול מיד מאחר הנץ החמה אם תרצה ומ"מ אסורה לשמש כל היום שמא תראה ותסתור וזו היא שנקראת שומרת יום כנגד יום ראתה גם ביום השני ופסקה בו משכמת ביום השלישי וטובלת ולא תשמש כל היום כאשר פירשתי וגם זו בכלל שומרת יום כנגד יום וזו היא שנקראת זבה קטנה ראתה גם ביום הג' נעשית זבה גדולה ולא תטהר עד שיהיו לה ז' ימים נקיים חוץ מיום שפוסקת בו וטובלת ביום ז' לאחר הנץ החמה מיד אלא שאסורה לשמש שמא תראה ותסתור ואם לא ראתה בכל י"א יום עד יום האחרון טובלת מיד למחרתו ואינה צריכה לשמור לו יום אח' לטהרתו וביום העשירי פליגי אם צריכה לשמור לו יום אחד בטהרה אם לאו עברה כל י"א ימים ולא ראתה חוזרת לתחלת ימי נדות ואם ראתה בהם נעשה זבה ואינה חוזרת לימי הנדות עד שיהיו לה ז' נקיים ואז יתחילו ימי הנדות ואחריהן ימי הזיבות כאשר פירשתי וכן לעולם משרבו הגליות ותכפו הצרות ונתמעטו הלבבות חשו שמא יבאו לטעות באיסור כרת שמא תראה אשה בימי נדתה ששה ימים ויהיה הכל דם טוהר ובשביעי שמא תראה דם טמא וסבורה לטבול בליל שמיני וצריכה עוד שבעה ימים החמירו לטמא כל מראה דם אדום וכדי שלא יבאו לידי טעות בין ימי נדה וימי זיבה הוסיפו חומרא אחר חומרא עד שאמרו שאפילו אם לא תראה אלא טיפת דם כחרדל תשב עליה ז' נקיים כזבה גדולה:

1 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת נִדָּה שֶׁטְּמֵאָה וּמְטַמְּאָה – לִהְיוֹת הַנִּדָּה טְמֵאָה וּמְטַמְּאָה אֲחֵרִים. שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא טו יט וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב. שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה וּקְצָת פְּרָטֶיהָ, נִכְתֹּב כְּמִנְהָגֵנוּ בְּלָאו דְּנִדָּה בְּסֵדֶר אַחֲרֵי מוֹת מצוה רז בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא הִתְנַהֵג עִמָּהּ בְּטֻמְאָה, וְכֵן הִיא שֶׁנָּהֲגָה בְּעַצְמָהּ מִנְהַג טָהֳרָה בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב לְמַטָּה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.

1 היא שצונו שתהיה הנדה טמאה. ומצוה זו כוללת טומאת נדה וכל משפטיה. מצורע, טהרה משכב ומושב פ"ד:

« ספר המצוות Positive Commandments 98 ספר המצוות Positive Commandments 100 »