ספר המצוות, מצוות עשה רכ״א

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 220 ספר המצוות Positive Commandments 222 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

כי א תצא למלחמה על אויביך ונתנו ד׳ אלהיך בידך ושבית שביו וראית בשבי׳ אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה בספרי שם כל הסוגיא ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת א״י אין לומר ושבית שביו. ושבית שביו לרבות כנעני׳ שבתוכה אע״פ שהם משבעה עממים בקידושין דף כ״א ולקחת לך לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע אם אין הקב״ה מתירה ישאנה באיסור אבל אם היה נושאה סופו להיות שונאה כמו שכתוב אחריו כי תהיינה לאיש שתי נשים וגו׳ וסופו להוליד בן שהוא סורר ומורה לכך נסמכו פרשיות הללו ודורש במסכת קידושין דף כ״א אשת אפי׳ אשת איש וחשקת בה אפילו אינה נאה בה ולא בה וחבירתה שלא יקח שתים לך שלא יקחנה לא לאחיו לא לבנו והבאת אל תוך ביתך מכאן שלא ילחצנה במלחמה לעשות לה מעשים הכתובים בפרשה. וגלחה את ראשה ועשתה צפרניה. ועשתה דורש ביבמות דף מ״ח רבי אליעזר אומר תקוץ רבי עקיבא אומר תגדל, בספרי דלע״ל והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים שמלת שביה הם בגדים נאים שלובשות בנות הגוים בשעת מלחמה למצא חן בעיני השבאים לזנות עמהן וישבה בביתך בבית שמשתמש בו נכנס ורואה תמיד בבכייתה ובנוולה כדי שתתגנה עליו. ובכתה את אביה נחלקו שם תנאים בפרק החולץ דף מ״א יש אומרים אביה ממש ויש אומרים אביה זו ע״ז וכן הוא אומר הוי אומר לעץ אבי אתה ואחר כן תבא אליה ובעלתה והייתה לך לאשה גרסינן בירושלמי ומביאו בתו׳ דקידושין דף כ״ב בד״ה שלא ובסנהדרין דף כ״א בד״ה ואי ושם כל הסוגיא טבת בשם שמואל אומר לא הותרו ביפת תואר כל י״ד שנה שבע שכיבשו ושבע שחלקו ורב אמר לא הותרו ביפת תאר אלא בעילה ראשונה בלבד עד שתתגייר ורבי יוחנן אמר אפילו בעילה ראשונה לא הותרה אלא לאחר כל המעשי׳ ולרב מתישב שתמר בת יפת תואר היתה שנבעלה בגיותה שהיתה מותרת לאמנון שהיתה אחותו מאביו אלא לפי שהיתה בת גויה וולד שפחה ונכרית כמוה כדאמרינן בקידושין דף ס״ו אבל לדברי ר״י תימה היאך היתה מותרת לאמנון כיון שלא הולידה דוד עד אחר שנתגיירה אמה הרי היתה אחותו גמורה וצ״ל שלא היתה בתו אלא היתה בת אשתו מן הגוי קודם המלחמה ומה שכתוב כי כן תלבשנה בנות המלך מעילים לפי שגדלה עם בנות המלך אומר כן או שמא בא דוד על אם תמר בצנעה קודם המלחמה והוליד ממנה תמר כי קודם בית דינו של חשמונאי היתה גויה מותרת בצנעא כדאמר בפרק אין מעמידין עבודה זרה דף ל״ו. מסקינן שם בפ׳ החולץ יבמות דף מ״ז ומ״ח כל הסוגיא כי יפת תואר אם קבלה עליה להכנס תחת כנפי השכינה מיד אחד שכיבשה מטבילה לשם גרות מיד ואם לא קבלה תשב בביתו ירח ימים הם ל׳ יום ובכתה את אביה ואת אמה ואם לאחר שלשי׳ תקבל מטבילה לשם גרות מיד ומותר בה אחר ב׳ חדשים וחדש של בכייה הם ג׳ חדשים להבחין בין זרע שבקדושה לזרע אחר כדאי׳ ביבמות שם דף מ״ב וגם שנינו בספרי דלעיל ירח אחד ימים שנים הרי שלשה חדשים כדברי רבי עקיבא להבחין בין זרע ראשון לזרע שני, כך משמע בדף מ״ח דלעיל וכן הסוגיא במיימוני פ״ח דמלכים ומלחמות לא רצתה להתגייר מגלגל עמה כל שנים עשר חודש לא רצתה מקבלת שבע מצות שנצטוו בני נח ומשלחה לנפשה והרי היא ככל הגרים התושבים ואינו נושא אותה שאסור לישא אשה שלא נתגיירה בפ״ד מיתות דף נ״ו ת״ר שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכות השם עבודת עכו״ם וגילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי, שם דף נ״ז ובסייף דנקט דף נ״ו כל בן נח שעובר על אחת מהן יהרג בסייף, שם ותניא כשם שנצטוו ישראל להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך בכל עיר ועיר כך נצטוו בני נח להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך בכל עיר ועיר. שש עריות אסורות לבני נח והן אמו ואשת אביו ואשת איש ואחותו מאמו וזכור ובהמה שנאמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודורש רבי עקיבא שם דף צ״ח את אביו זו אשת אביו ואת אמו כמשמעו ודבק באשתו ולא באשת חבירו באשתו ולא בזכור והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין נעשין בשר אחד ואחותו מאמו אסורה לא שנא׳ אחותו בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה. שם אין בן נח נתחייב על אשת איש עד שיבא עליה כדרכה שזהו דרך דבוק אחר שנבעלה לבעלה. בדף נ״ז אבל מאורסה או שנכנסה לחופה ולא נבעלה עדיין אינו חייב עליה שנא׳ והיא בעולת בעל בעולת בעל יש להם אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם. ותניא שם בדף נ״ז עכו״ם הבא על עריות ישראל נדון בדיני ישראל. בפרק גיד הנשה דף ק״ב כל שאסור על ישראל משום אבר מן החי אסור על בני נח ויש שבני נח חייבין עליו ולא ישראל כגון אבר מן החי מן הטמא ברם אחא בפרק השוחט חולין דף ל״ג וכן פסק המיימוני דלעיל פ״ט וצ״ע דלא מסיק הכי בגמ׳ שם ובסמל״ת בסימן קל״ו הביאו וכגון בהמה שחוטה ומפרכסת אבר ובשר הפורשים ממנה אסורים לבני נח ולא לישראל מפני שאין השחיטה מתרת לבני נח כמו לישראל, סנהדרין דף נ״ז וכן בן נח נהרג על גזל פחות משוה פרוטה:

1 משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות פתח ↗

חֲלוּצֵי צָבָא כְּשֶׁיִּכָּנְסוּ בִּגְבוּל הָעַכּוּ"ם וְיִכְבְּשׁוּם וְיִשְׁבּוּ מֵהֶן. מֻתָּר לָהֶן לֶאֱכל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וּבְשַׂר חֲזִיר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אִם יִרְעַב וְלֹא מָצָא מַה יֹּאכַל אֶלָּא מַאֲכָלוֹת אֵלּוּ הָאֲסוּרִים. וְכֵן שׁוֹתֶה יֵין נֶסֶךְ. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב עָרְפֵּי חֲזִירִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: וְכֵן בּוֹעֵל אִשָּׁה בְּגֵיוּתָהּ אִם תְּקָפוֹ יִצְרוֹ. אֲבָל לֹא יִבְעָלֶנָּה וְיֵלֵךְ לוֹ. אֶלָּא מַכְנִיסָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא, יא "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר". וְאָסוּר לִבְעל אוֹתָהּ בִּיאָה שְׁנִיָּה עַד שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה: אֵין אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר מֻתֶּרֶת אֶלָּא בִּשְׁעַת הַשִּׁבְיָה. שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא, יא "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה". בֵּין בְּתוּלָה בֵּין בְּעוּלָה בֵּין אֵשֶׁת אִישׁ. שֶׁאֵין אִישׁוּת לְעַכּוּ"ם. וְחָשַׁקְתָּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יָפָה. בָהּ וְלֹא בַּחֲבֶרְתָּהּ שֶׁלֹּא יִבְעל שְׁתַּיִם. וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה שֶׁלֹּא יִקַּח שְׁתַּיִם וְיִבְעל אַחַת וְיַנִּיחַ אַחַת לְאָבִיו אוֹ לְאָחִיו. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יִלְחָצֶנָּה בַּמִּלְחָמָה. שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא, יב "וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ". יַכְנִיסָהּ לְמָקוֹם וְאַחַר כָּךְ יִבְעל: הַכֹּהֵן מֻתָּר בִּיפַת תֹּאַר בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה. שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר. אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׂאֶנָּה אַחַר כָּךְ מִפְּנֵי שֶׁהִיא גִּיֹּרֶת: וְכֵיצַד דִּין יִשְׂרָאֵל בִּיפַת תֹּאַר. אַחֲרֵי שֶׁיִּבְעָלֶנָּה בִּיאָה רִאשׁוֹנָה וְהִיא בְּגֵיוּתָהּ אִם קִבְּלָה עָלֶיהָ לְהִכָּנֵס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה מַטְבִּילָהּ לְשֵׁם גֵּרוּת מִיָּד. וְאִם לֹא קִבְּלָה תֵּשֵׁב בְּבֵיתוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא, יג "וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים". וְכֵן בּוֹכָה עַל דָּתָהּ וְאֵינוֹ מוֹנְעָהּ. וּמְגַדֶּלֶת אֶת צִפָּרְנֶיהָ. וּמְגַלַּחַת אֶת רֹאשָׁהּ כְּדֵי שֶׁתִּתְגַּנֶּה בְּעֵינָיו. וְתִהְיֶה עִמּוֹ בַּבַּיִת. נִכְנָס וְרוֹאֶה אוֹתָהּ. יוֹצֵא וְרוֹאֶה אוֹתָהּ. כְּדֵי שֶׁיָּקוּץ בָּהּ. וּמְגַלְגֵּל עִמָּהּ כְּדֵי שֶׁתְּקַבֵּל. אִם קִבְּלָה וְרָצָה בָּהּ. הֲרֵי זוֹ מִתְגַיֶּרֶת וְטוֹבֶלֶת כְּכָל הַגֵּרִים: וּצְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. חֹדֶשׁ שֶׁל בְּכִיָּה וּשְׁנֵי חֳדָשִׁים אַחֲרָיו. וְנוֹשְׂאָהּ בִּכְתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין. אִם לֹא חָפֵץ בָּהּ מְשַׁלְּחָהּ לְנַפְשָׁהּ. וְאִם מְכָרָהּ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא, יד "וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף". וְאִם מְכָרָהּ אֵינָהּ מְכוּרָה וּמַחֲזִיר הַדָּמִים. וְכֵן אִם כְּבָשָׁהּ אַחַר שֶׁנִּבְעֲלָה לְשֵׁם שִׁפְחָה מִשֶּׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא, יד "לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ" שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ: לֹא רָצְתָה לְהִתְגַּיֵּר מְגַלְגְּלִין עִמָּהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. לֹא רָצְתָה מְקַבֶּלֶת שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ וּמְשַׁלְּחָהּ לְנַפְשָׁהּ. וַהֲרֵי הִיא כְּכָל הַגֵּרִים הַתּוֹשָׁבִים. וְאֵינוֹ נוֹשְׂאָהּ שֶׁאָסוּר לִשָּׂא אִשָּׁה שֶׁלֹּא נִתְגַּיְּרָה: נִתְעַבְּרָה מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה הֲרֵי הַוָּלָד גֵּר. וְאֵינוֹ בְּנוֹ לְדָבָר מִן הַדְּבָרִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִן הָעַכּוּ"ם. אֶלָּא בֵּית דִּין מַטְבִּילִין אוֹתוֹ עַל דַּעְתָּם. וְתָמָר מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יְפַת תֹּאַר הָיְתָה. אֲבָל אַבְשָׁלוֹם נוֹלַד מֵאַחַר הַנִּשּׂוּאִין. נִמְצֵאת תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלוֹם מֵאִמּוֹ וּמֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לְאַמְנוֹן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר שמואל ב יג, יג "דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ": יְפַת תֹּאַר שֶׁלֹּא רָצְתָה לְהָנִיחַ עֲבוֹדָה זָרָה אַחַר הַשְּׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. הוֹרְגִין אוֹתָהּ. וְכֵן עִיר שֶׁהִשְׁלִימָה אֵין כּוֹרְתִין לָהֶן בְּרִית עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה וִיאַבְּדוּ אֶת כָּל מְקוֹמוֹתֶיהָ וִיקַבְּלוּ שְׁאָר הַמִּצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ. שֶׁכָּל עַכּוּ"ם שֶׁלֹּא קִבֵּל מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ הוֹרְגִין אוֹתוֹ אִם יֶשְׁנוֹ תַּחַת יָדֵינוּ: משֶׁה רַבֵּנוּ לֹא הִנְחִיל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר דברים לג, ד "מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב". וּלְכָל הָרוֹצֶה לְהִתְגַּיֵּר מִשְּׁאָר הָאֻמּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר במדבר טו, טו "כָּכֶם כַּגֵּר". אֲבָל מִי שֶׁלֹּא רָצָה אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְקַבֵּל תּוֹרָה וּמִצְוֹת. וְכֵן צִוָּה משֶׁה רַבֵּנוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה לָכֹף אֶת כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לְקַבֵּל מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ. וְכָל מִי שֶׁלֹּא יְקַבֵּל יֵהָרֵג. וְהַמְקַבֵּל אוֹתָם הוּא הַנִּקְרָא גֵּר תּוֹשָׁב בְּכָל מָקוֹם. וְצָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֲבֵרִים. וְכָל הַמְקַבֵּל עָלָיו לָמוּל וְעָבְרוּ עָלָיו שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא מָל הֲרֵי זֶה כְּמִן הָאֻמּוֹת: כָּל הַמְקַבֵּל שֶׁבַע מִצְוֹת וְנִזְהָר לַעֲשׂוֹתָן הֲרֵי זֶה מֵחֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְהוּא שֶׁיְּקַבֵּל אוֹתָן וְיַעֲשֶׂה אוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁצִּוָּה בָּהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה וְהוֹדִיעָנוּ עַל יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁבְּנֵי נֹחַ מִקֹּדֶם נִצְטַוּוּ בָּהֶן. אֲבָל אִם עֲשָׂאָן מִפְּנֵי הֶכְרֵעַ הַדַּעַת אֵין זֶה גֵּר תּוֹשָׁב וְאֵינוֹ מֵחֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְלֹא מֵחַכְמֵיהֶם:

1 היא שצונו בדין אשת יפת תואר. והוא אמרו יתעלה וראית בשביה וגו'. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק ראשון מקדושין. כי תצא, הלכות מלכים:

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

לעשות ליפת תואר ככתוב, שנאמר: "וראית, בשביה, אשת, יפת תואר" דברים כא,יא.

1 ספר החינוך פתח ↗

לָדוּן דִּין יְפַת תֹּאַר כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בְּאֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר לַעֲשׂוֹת לָהּ כַּמִּשְׁפָּט הַכָּתוּב בְּפָרָשָׁה זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא יא "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר", כְּלוֹמַר, שֶׁתִּהְיֶה יָפָה בְּעֵינָיו עי' רמב"ם מלכים ח ג. וְעִנְיַן הַצִּוּוּי בָּהּ שֶׁיְּבִיאֶנָּה הַיִּשְׂרָאֵל אֶל בֵּיתוֹ וִיצַוֶּה אוֹתָהּ לְגַלֵּחַ רֹאשָׁהּ, וּלְגַדֵּל צִפָּרְנֶיהָ, וּלְהָסִיר מֵעָלֶיהָ הַכְּסוּת הַנָּאָה שֶׁהֵבִיאָה מִבֵּיתָהּ, שֶׁכֵּן הָיְתָה דַּרְכָּם שֶׁל הָאֻמּוֹת שֶׁבְּנוֹתֵיהֶם מִתְקַשְּׁטוֹת בַּמִּלְחָמָה לִזְנוּת, וְיַרְשֶׁה אוֹתָהּ לִבְכּוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ חֹדֶשׁ יָמִים כִּרְצוֹנָהּ. אֵלּוּ הֵן הַדְּבָרִים הַמְּפֹרָשִׂים בַּכָּתוּב בְּדִין אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, וּמִן הַדּוֹמֶה שֶׁעַל כָּל אֵלֶּה יָבוֹא חִיּוּב הָעֲשֵׂה. וּמִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה קדושין כא, ב לְפִי שֶׁלֹּא הִתִּירָה הַתּוֹרָה יְפַת תֹּאַר בַּשִּׁבְיָה אֶלָּא כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרָע, שֶׁאִם לֹא הִתִּירָהּ הַכָּתוּב יִשָּׂאֶנָּה בְּאִסּוּר, לְתֹקֶף יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע בְּעִנְיָן הַחֵשֶׁק, וְעַל כֵּן סָתַם הַכָּתוּב דֶּלֶת בְּפָנָיו לְהַבְאִישָׁהּ בְּעֵינָיו, וְצִוָּה לְגַלֵּחַ רֹאשָׁהּ כְּדֵי לְאַבֵּד תֹּאַר שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַנָּאוֹת, וּלְגַדֵּל צִפָּרְנֶיהָ כְּדֵי לְנַוֵּל תֹּאַר יָדֶיהָ, וְשֶׁיַּרְשֶׁה אוֹתָהּ לִבְכּוֹת חֹדֶשׁ רִאשׁוֹן לְנַוֵּל פָּנֶיהָ וּלְכַלּוֹת בִּדְמָעוֹת עֵינֶיהָ, גַּם חִיֵּב הַכָּתוּב שֶׁתֵּשֵׁב עִמּוֹ בְּבֵיתוֹ בַּעֲשׂוֹתָהּ כָּל זֶה בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וְהַכֹּל לְהַמְאִיסָהּ בְּעֵינָיו שֶׁיְּהֵא נִכְנָס וְיוֹצֵא וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ וְרוֹאֶה בְּנִוּוּלָהּ. וְאָמְרוּ מִן הַמְּפָרְשִׁים ר"ת קדושין כב א תוס' ד"ה שלא, שֶׁהֶתֵּר יְפַת תֹּאַר בִּיאָה רִאשׁוֹנָה הִיא בְּגַיּוּתָהּ, וּקְרוֹבִים דִּבְרֵיהֶם, אַחַר שֶׁהַהֶתֵּר שֶׁלָּהּ הוּא מִפְּנֵי תֹּקֶף יֵצֶר הָרַע, אֲבָל מֵהֶם שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵינָהּ מֻתֶּרֶת כְּלָל עַד לְאַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלּוּ שֶׁזָּכַרְנוּ, וּמִפְּשַׁט הַכְּתוּבִים נִרְאֶה כֵּן, וְגַם בַּיְּרוּשַׁלְמִי מכות פ"ב ה"ו חָלְקוּ עַל זֶה. דִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה קדושין שם שֶׁאֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר בֵּין בְּתוּלָה בֵּין בְּעוּלָה בֵּין אֵשֶׁת אִישׁ. וְאֵין מֻתָּר לִקַּח שְׁתַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וְלֹא בָּהּ וּבַחֲבֶרְתָּהּ. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם כב, א שֶׁלֹּא יִלְחָצֶנָּה בַּמִּלְחָמָה אֶלָּא יְיַחֲדֶנָּה לוֹ בַּבַּיִת, שֶׁלֹּא תְּהֵא סָבוּר שֶׁהִתִּירַתָּהּ הַתּוֹרָה בְּכָל עִנְיָן וַאֲפִילּוּ בְּפִרְסוּם, וּצְרִיכָה לְהִתְגַּיֵּר קֹדֶם שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה לוֹ לְאִשָּׁה, וְאַחַר הַגֵּרוּת, נוֹשְׂאָהּ בִּכְתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין וְדִינָהּ כְּדִין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. וְאִם לֹא רָצְתָה לְהִתְגַּיֵּר מְגַלְגֵּל עִמָּהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וּמְשַׁלְּחָהּ לְנַפְשָׁהּ. וְאַחַר חֹדֶשׁ הַבְּכִיָּה מַמְתִּין לָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים עוֹד. וְאִם סנהדרין כא, א נִתְעַבְּרָה מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה הַוָּלָד גּוֹי, וְאֵינוֹ בְּנוֹ לְשׁוּם דָּבָר מִכָּל הַדְּבָרִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה קדושין סח ב, בִּנְךָ הַבָּא מִן הַגּוֹיָה אֵינוֹ בִּנְךָ אֶלָּא בְּנָהּ, וְתָמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלוֹם מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יְפַת תֹּאַר הָיְתָה, וְאַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ נוֹלַד אַחַר הַנִּשּׂוּאִין, וְנִמְצֵאת תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלוֹם מֵאִמּוֹ, וּמֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לְאַמְנוֹן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר שמואל ב יג, יב דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה בְּקִדּוּשִׁין פֶּרֶק רִאשׁוֹן וּבְסַנְהֶדְרִין. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתָן, כִּי אָז הָיְתָה לָהֶם רְשׁוּת וִיכֹלֶת בְּיָדָם לְהִלָּחֵם. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא עָשָׂה הַמַּעֲשִׂים שֶׁזָּכַרְנוּ, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה.

« ספר המצוות Positive Commandments 220 ספר המצוות Positive Commandments 222 »