ספר המצוות, מצוות עשה קפ״א

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 180 ספר המצוות Positive Commandments 182 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

מצות עשה הרוג א שנמצא נופל לארץ ולא נודע מי הכהו שמניחין אותו במקומו בפרק עגלה ערופה דף מ״ד ויוצאין חמשה זקנים מבית דין הגדול שבירושלי׳ שנ׳ ויצאו זקניך ומדדו ממנו אל העדי׳ שסביבות החלל שם דף מ״ה אפילו נמצא בצד עיר זו שהדבר ידוע בודאי שהיא הקרובה מצוה למדוד ועיקר מצוה זו בפרק עגלה ערופה במשנה שם דף מ״ה ובגמ׳ דף מ״ו כל הסוגיא אחר שמדדו ונודעה העיר הקרובה קוברין הנהרג במקומו וחוזרין זקני ירושלים למקומן וב״ד של אותה העיר מביאין עגלת בקר משל אנשי אותה העיר ומורידין אותה אל נחל איתן ועורפין אותה שם בקופץ מאחריה וב״ד של אותה העיר עם כל זקני העיר אפי׳ הם מאה הכל רוחצים ידיהם שם במקום עריפתה של עגלה ואומרים שם בתוך הנחל בלשון הקדש דף מ״ד ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו כלומר שלא בא לידינו בדף מ״ה הנהרג הזה ופטרנוהו בלא מזון בלא לוייה והכהנים אומרים בלשון הקדש כפר לעמך ישראל והולכין להם והקב״ה מכפר על הדם שנאמר ונכפר להם הדם בפ׳ בכל מערבין דף ל״ה ובפ׳ כיצד מערבין דף נ״ח כשמודדין מן החלל מדקדקין בה, אין מודדין בדף מ״ד דלעיל אלא לעיר שיש בה ב״ד של כ״ג בדף מ״ה ואין מודדין לירושלם שאין ירושלם מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים ונאמר באדמה אשר ה׳ אלקיך נותן לך נחלה לרשתה, שם נמצא קרוב לירושלם או לעיר שאין בה ב״ד מניחין אותה ומודדין לשאר עיירות הסמוכות לה שם ובדף מ״ד נמצא סמוך לכפר או לעיר שיש בה עכו״ם אין מודדין כל עיקר שהרי זה בחזקת שהרגוהו עכו״ם גרסינן בב״ב דף כ״ג א״ר זירא רוב וקרוב הלך אחר הרוב ואע״ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא רובא עדיף ומה שאמרה תורה והיתה העיר הקרובה אין הדברים אמורים אלא בזמן שמניין העם שבה כמניין העיר הרחוקה ממנה אבל אם היו הרחוקים רוב המרובין מביאין העגלה. בדף מ״ה דלעיל כל הסוגיא מהיכן מודדין רבי עקיבא אומר מחוטמו שעיקר הנשמה שם שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו נמצא גופו כאן וראשו במקום אחר מוליכין הגוף אצל הראש וקוברין אותו במקומו וכן כל מת מצוה מוליכין גופו אצל ראשו ונקבר במקומו בדף מ״ד נאמר כי ימצא חלל ולא חנוק ולא מפרפר שאין זה נברא חלל באדמה ולא טמון בגל נופל ולא תלוי באילן על פני השדה ולא צף על פני המים בדף מ״ז ולא נודע מי הכהו הא אם היה נודע לא היו עורפין אפי׳ ראה ההורג עד אחד או עבד או אשה או פסול לעדות בעבירה לא היו עורפין לפיכך משרבו הרוצחים בגלוי בטלה עגלה ערופה אין דין עגלה ערופה נוהגת אלא בא״י ובעבר הירדן בספרי פרשת שופטים ועגלה בת שני שנים או פחות כרבנן דרבי אלעזר דמסכת פרה ריש פ״ק אבל אם היתה בת ב׳ שנים ויום אחד פסולה במשנה דף מ״ה דלעיל ובגמ׳ דף מ״ו כל הסוגיא ואין המומין פוסלין בה. ואעפ״כ אם היתה טרפה פסולה שהרי כפרה כתיב בה כקדשים. כל העבודות פוסלין בעגלה ואפי׳ פירש טליתו עליה לנושאה כמו שפוסלין בפרה אדומה שנאמר אשר לא עובד בה ולמה נאמר עול מאחר שנאמ׳ לא עובד בה שהוא כולל העול עם שאר עבודות שהעול פסול בין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה. כיון שמשכה בעול טפח נפסלה ואע״פ שלא חרש בה ולא עשה בה מלאכה ושאר עבודות אינן פוסלות אלא בשעת מלאכה עגלה ערופה אסורה בהנאה ונקברת במקום עריפתה ומשתרד לנחל איתן תיאסר בהנאה אע״פ שעדיין לא נערפה כדאי׳ בכריתות פרק אחרון דף כ״ד ובפ״ב דקידושין דף נ״ז ובמקומות אחרים מהם בחולין דף פ״ב ואם מתה או נשחטה אחר ירידתה לנחל הרי זו אסורה בהנאה ותקבר במגילה דף כ׳ וכ״א אין עורפין העגלה אלא ביום דכפרה כתיב בה כקדשים וכל היום כשר לעריפת עגלה ואנשי העיר הקרוב׳ שנתאחרו ולא הביאו עגלה ערופה כופין אותן ומביאין אפי׳ לאחר כמה שנים בכריתות דף כ״ו ועקרי הלכות שבארנו בעגלה ערופה הם במסכת סוטה בפרק אחרון. תניא בפ׳ אלו נערות כתובות דף ל״ז מניין שאם נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג שאין פוטרין אותו שנאמר ולארץ לא יכופר וגומר:

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

לערוף את העגלה כמצותה, שנאמר: "וערפו שם את העגלה, בנחל" דברים כא,ד.

1 ספר החינוך פתח ↗

לַעֲרֹף אֶת הָעֶגְלָה בַּנַּחַל – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בַּעֲרִיפַת עֶגְלָה בְּנַחַל אֵיתָן, פֵּרוּשׁ אֵיתָן רמב"ם רוצח ט, ב שֶׁמֵּימָיו שׁוֹטְפִין בְּחָזְקָה. וְעִנְיַן הַמִּצְוָה הוּא, כְּשֶׁנִּמְצָא בַּשָּׂדֶה אוֹ בַּדֶּרֶךְ הָרוּג וְלֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ, כְּמוֹ שֶׁבָּא מְפֹרָשׁ בַּכָּתוּב, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים כא א כִּי יִמָּצֵא חָלָל וְגוֹ' עַד גְּמַר הַפָּרָשָׁה, וְזֶהוּ עִנְיַן עֶגְלָה עֲרוּפָה הַנִּזְכָּר בַּגְּמָרָא סוטה פ"ט. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לֵב כָּל הָעָם בִּרְאוֹתָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל הַזֶּה, אֲסִיפַת זִקְנֵי הָעִיר וּגְדוֹלֶיהָ, וְיִקְחוּ פָּרָה שֶׁהִיא בְּהֵמָה גְּדוֹלָה וְיֵלְכוּ בַּאֲסִיפָה וּבְהָמוֹן, שֶׁהַכֹּל חֲפֵצִים לִרְאוֹת עִנְיָנִים אֵלֶּה, אֶל מִחוּץ לָעִיר, וּלְקוֹל עֲרִיפָתָהּ יֶחֶרְדוּ כָּל הַשּׁוֹמְעִים וְיִתְעוֹרֵר רַעֲיוֹנָם עַל הַדָּבָר, וְכָל הַיּוֹדֵעַ בַּדָּבָר, מִיָּד יֶהֱמֶה לְבָבוֹ וְתָעִיר מַחְשַׁבְתּוֹ לְהַגִּיד מָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִפְנֵי הַזְּקֵנִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יְבַעֲרוּ הָרָעִים וְהָרוֹצְחִים מִקִּרְבָּם. וּמִלְּבַד הַיְּדִיעָה יֵשׁ תּוֹעֶלֶת רַב בַּמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל הַזֶּה, לְהַרְאוֹת וּלְפַרְסֵם בֶּהָמוֹן פִּרְסוּם גָּדוֹל, כִּי חֵפֶץ הַזְּקֵנִים וְאַנְשֵׁי הַדַּעַת יִהְיֶה לִמְצֹא הָרוֹצֵחַ לִנְקֹם מִמֶּנּוּ נִקְמַת הַנִּרְצָח, וְכֵן מָצָאתִי לְהָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מורה נבוכים חלק שלישי פרק מ'. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סוטה מה ב שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם אֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּזֶה "בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ". וִירוּשָׁלַיִם לֹא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים. וְכֵן אִם נִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר אוֹ לְעִיר שֶׁרֻבָּהּ גּוֹיִם אֵין מְבִיאִין עֶגְלָה, שֶׁחֲזָקָה הִיא שֶׁהַגּוֹיִם הֲרָגוּהוּ. הָיוּ שָׁם שְׁתֵּי עֲיָרוֹת, אַחַת קְרוֹבָה וְאַחַת אֵינָהּ קְרוֹבָה אֲבָל יֵשׁ בָּהּ רִבּוּי אֲנָשִׁים יוֹתֵר מִן הַקְּרוֹבָה, הוֹלְכִין אַחַר הָרְחוֹקָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רֹב, שֶׁכֵּן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּגְּמָרָא ב"ב כג, ב רֹב וְקָרוֹב הַלֵּךְ אַחַר הָרֹב. וְאַף עַל פִּי שֶׁרֹב וְקָרוֹב שְׁנֵיהֶם דְּאוֹרָיְתָא, כְּלוֹמַר שֶׁהַתּוֹרָה תְּצַוֵּנוּ לָחוּשׁ עַל הַקָּרוֹב וְעַל הָרֹב, הָרֹב עָדִיף. וּמֵהֵיכָן מוֹדְדִין? מֵחָטְמוֹ שֶׁל הָרוּג. וְדִין עֲרִיפָתָהּ שֶׁהוּא בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרֶיהָ, וְדִין רְחִיצַת הַיָּדַיִם, וְדִין נִמְצָא הַגּוּף בְּמָקוֹם אֶחָד וְהָרֹאשׁ בְּמָקוֹם אַחֵר, וְדִין מָה שֶׁאָמְרוּ סוטה מד, ב מה, א חָלָל וְלֹא חָנוּק, בָּאֲדָמָה וְלֹא טָמוּן בַּגַּל, נֹפֵל וְלֹא תָּלוּי בָּאִילָן, בַּשָּׂדֶה וְלֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק אַחֲרוֹן מִמַּסֶּכֶת סוֹטָה הלכות רוצח פרק ו. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁהִיא בְּיִשּׁוּבָהּ, וְכֵן בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. וְחִיּוּבָהּ עַל הַזְּכָרִים, וְיוֹתֵר עַל גְּדוֹלֵי הָעִיר, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הָהִיא. וּמַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב תְּחִלָּה וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ, עַל זִקְנֵי יְרוּשָׁלַיִם הוּא מְדַבֵּר, שֶׁכֵּן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם מד, ב שֶׁחֲמִשָּׁה זְקֵנִים שֶׁל בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ יוֹצְאִין וּמוֹדְדִין, וַעֲלֵיהֶם מִצְוַת הַמְּדִידָה, וְעַל זִקְנֵי הָעִיר מִצְוַת הָעֶגְלָה, וּרְחִיצַת הַיָּדַיִם, וּקְרִיאַת אוֹתָם הַכְּתוּבִים, שֶׁנֶּאֱמַר יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רְאוּ, כְּלוֹמַר שם מה ב, לֹא בָּא לְיָדֵינוּ הַנֶּהֱרָג וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא מְזוֹנוֹת, וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ אוֹתוֹ יוֹצֵא מֵעִירֵנוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא לְוָיָה.

1 היא שצונו לערוף את העגלה כמצותה כשנמצא חלל בשדה ולא נודע מי הרגו, והוא אמרו יתעלה כי ימצא חלל וגו', וזהו דין עגלה ערופה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק אחרון מסוטה. שופטים ושוטרים, נזיקין הלכות רוצח ושמירת נפש פ"ח:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְיַעַרְפוּ לְכַפֵּר דְּמֵי נוֹדְדִים:

1 משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש פתח ↗

הָרוּג שֶׁנִּמְצָא נוֹפֵל לָאָרֶץ וְלֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ. וְיוֹצְאִין חֲמִשָּׁה זְקֵנִים מִבֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא ב "וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ" וּמוֹדְדִין מִמֶּנּוּ אֶל הֶעָרִים שֶׁסְּבִיבוֹת הֶחָלָל. אֲפִלּוּ נִמְצָא בְּצַד עִיר זוֹ שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ בְּוַדַּאי שֶׁהִיא הַקְּרוֹבָה מִצְוָה לִמְדֹּד: אַחַר שֶׁמּוֹדְדִין וְנוֹדְעָה הָעִיר הַקְּרוֹבָה קוֹבְרִין אֶת הַנֶּהֱרָג בִּמְקוֹמוֹ וְחוֹזְרִין זִקְנֵי יְרוּשָׁלַיִם לִמְקוֹמָן. וּבֵית דִּין שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר מְבִיאִין עֶגְלַת בָּקָר מִשֶּׁל אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ אֶל נַחַל שֶׁשּׁוֹטֵף בְּחָזְקָה וְזֶהוּ דברים כא ד "אֵיתָן" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה: וְעוֹרְפִין אוֹתָהּ שָׁם בְּקוֹפִיץ מֵאַחֲרֶיהָ. וּבֵית דִּין שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר עִם כָּל זְקֵנֶיהָ אֲפִלּוּ הֵם מֵאָה כֻּלָּן רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶן שָׁם בִּמְקוֹם עֲרִיפָתָהּ וְאוֹמְרִים שָׁם בְּתוֹךְ הַנַּחַל בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ דברים כא ז "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ". כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא בָּא לְיָדֵינוּ הַנֶּהֱרָג הַזֶּה וּפְטָרְנוּהוּ בְּלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא רְאִינוּהוּ וּפְטָרְנוּהוּ בְּלֹא לְוָיָה. וְהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ דברים כא ח "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל". וְהוֹלְכִין לָהֶן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר עַל הַדָּם שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא ח "וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם": כְּשֶׁמּוֹדְדִין מִן הֶחָלָל מְדַקְדְּקִין בַּמִּדָּה וְאֵין מְקַדְּרִין בָּהּ. וְאֵין מוֹדְדִין אֶלָּא לְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וְאֵין מוֹדְדִין לִירוּשָׁלַיִם שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם אֵין מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה לְפִי שֶׁלֹּא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים וְנֶאֱמַר דברים כא א "בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ": נִמְצָא קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין מַנִּיחִין אוֹתָהּ וּמוֹדְדִין אֶל שְׁאָר הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לוֹ. נִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר אוֹ לְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עַכּוּ"ם אֵין מוֹדְדִין כָּל עִקָּר שֶׁהֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁהֲרָגוּהוּ עַכּוּ"ם: אֵין הָעִיר הַקְּרוֹבָה מְבִיאָה אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁמִּנְיַן הָרֹב שֶׁבָּהּ כְּמוֹ מִנְיַן הָעִיר הָרְחוֹקָה מִמֶּנָּה. אֲבָל אִם הָיוּ אֵלּוּ שֶׁבָּרְחוֹקָה מְרֻבִּין עַל אַנְשֵׁי הַקְּרוֹבָה מִמֶּנָּה הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב וְהַמְרֻבִּין מְבִיאִין הָעֶגְלָה: אַף עַל פִּי שֶׁהוֹלְכִין אַחַר הָרֹב מִן הַתּוֹרָה וְהוֹלְכִין אַחַר הַקָּרוֹב הָרֹב עָדִיף: נִמְצָא הַנֶּהֱרָג מְכֻוָּן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת וְאַנְשֵׁי זוֹ כְּאַנְשֵׁי זוֹ בְּשָׁוֶה יָבִיאוּ עֶגְלָה אַחַת בְּשֻׁתָּפוּת. וְיַתְנוּ וְיֹאמְרוּ. אִם זוֹ הִיא הַקְּרוֹבָה הֲרֵי הִיא שֶׁלָּהֶן וְאֵלּוּ יִתְּנוּ לָהֶם חֶלְקָם מַתָּנָה. וְאִם אֵלּוּ הֵם הַקְּרוֹבִים הֲרֵי הוּא שֶׁלָּהֶן וְאֵלּוּ יִתְּנוּ לָהֶן חֶלְקָם מַתָּנָה. לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וַאֲפִלּוּ בִּידֵי אָדָם: מֵהֵיכָן מוֹדְדִין. מֵחָטְמוֹ. נִמְצָא גּוּפוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד וְרֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר מוֹלִיכִין הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ וְקוֹבְרִים אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ. וְכֵן כָּל מֵת מִצְוָה מוֹלִיכִין גּוּפוֹ אֵצֶל רֹאשׁוֹ וְנִקְבָּר בִּמְקוֹמוֹ: נִמְצְאוּ מֵתִים רַבִּים זֶה בְּצַד זֶה. מוֹדְדִין מֵחָטְמוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן. וְאִם הָיְתָה עִיר אַחַת קְרוֹבָה לְכֻלָּם מְבִיאָה עֶגְלָה אַחַת עַל כֻּלָּן. נִמְצְאוּ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה מוֹדְדִין מִן הָעֶלְיוֹן כְּמוֹת שֶׁהֵן מֻנָּחִין: נֶאֱמַר דברים כא א "כִּי יִמָּצֵא חָלָל" לֹא חָנוּק וְלֹא מְפַרְפֵּר שֶׁאֵין זֶה נִקְרָא חָלָל. דברים כא א "בָּאֲדָמָה" לֹא טָמוּן בְּגַל. דברים כא א "נֹפֵל" לֹא תָּלוּי בְּאִילָן. דברים כא א "בַּשָּׂדֶה" לֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. דברים כא א "לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ" הָא אִם נוֹדַע לֹא הָיוּ עוֹרְפִין: אֲפִלּוּ רָאָה הַהוֹרֵג עֵד אֶחָד אֲפִלּוּ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ פָּסוּל לְעֵדוּת בָּעֲבֵרָה לֹא הָיוּ עוֹרְפִין. לְפִיכָךְ מִשֶּׁרַבּוּ הָרַצְחָנִים בְּגָלוּי בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה: עֵד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג וְעֵד אֶחָד הִכְחִישׁוֹ וְאָמַר לוֹ לֹא רָאִיתָ הָיוּ עוֹרְפִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁבָּאוּ שְׁנֵיהֶם כְּאַחַת. אֲבָל אִם אָמַר אֶחָד אֲנִי רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן כִּשְׁנַיִם לְעִנְיָן זֶה. וְאִם בָּא אַחַר כָּךְ עֵד אֶחָד וְהִכְחִישׁוֹ וְאָמַר לוֹ לֹא רָאִיתָ אֵין מַשְׁגִּיחִין עַל דִּבְרֵי הָאַחֲרוֹן וְאֵין עוֹרְפִין: בָּאוּ שְׁנַיִם אַחַר שֶׁהֵעִיד הָאֶחָד וְהִכְחִישׁוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ לֹא רָאִיתָ הֲרֵי הֵן כִּשְׁתֵּי עֵדֻיּוֹת הַמַּכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ וְעוֹרְפִין. אִשָּׁה אוֹמֶרֶת רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג וְאִשָּׁה אַחֶרֶת מַכְחֶשֶׁת אוֹתָהּ וְאוֹמֶרֶת לֹא רָאִית הָיוּ עוֹרְפִין בֵּין שֶׁבָּאוּ שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת בֵּין שֶׁבָּאוּ זוֹ אַחַר זוֹ. שְׁנַיִם אוֹמְרִים רָאִינוּ וְאֶחָד אוֹמֵר לָהֶן לֹא רְאִיתֶם אֵין עוֹרְפִין. אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לוֹ לֹא רָאִיתָ הָיוּ עוֹרְפִין: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ שְׁלָשְׁתָּן כְּשֵׁרִים אוֹ פְּסוּלִים. אֲבָל אִם אָמַר עֵד אֶחָד רָאִיתִי הַהוֹרֵג וּשְׁתֵּי נָשִׁים אוֹ שְׁנֵי פְּסוּלִים אוֹמְרִים לוֹ לֹא רָאִיתָ אֵין עוֹרְפִין: שְׁתֵּי נָשִׁים אוֹ שְׁנֵי פְּסוּלִים אוֹמְרִים רָאִינוּ הַהוֹרֵג וְעֵד אֶחָד מַכְחִישָׁם וְאוֹמֵר לֹא רְאִיתֶם עוֹרְפִים. שֶׁאֲפִילוּ מֵאָה נָשִׁים אוֹ מֵאָה פְּסוּלִים וְעֵד אֶחָד מַכְחִישׁ אֶת כֻּלָּן הֲרֵי אֵלּוּ כְּאִישׁ אֶחָד וְעֵד אֶחָד: שָׁלֹשׁ נָשִׁים אוֹ שְׁלֹשָׁה פְּסוּלִים אוֹמְרִים רָאִינוּ הַהוֹרֵג וְאַרְבַּע נָשִׁים אוֹ אַרְבָּעָה פְּסוּלִים אוֹמְרִים לֹא רְאִיתֶם עוֹרְפִין. זֶה הַכְּלָל בִּפְסוּלִין הַלֵּךְ אַחַר רֹב הַמִּנְיָן בְּכָל מָקוֹם: אֵין דִּין עֶגְלָה עֲרוּפָה נוֹהֵג אֶלָּא בָּאָרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכֵן בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: עֶגְלָה עֲרוּפָה בַּת שְׁתֵּי שָׁנִים אוֹ פָּחוֹת. אֲבָל אִם הָיְתָה בַּת שְׁתֵּי שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד פְּסוּלָה. וְאֵין הַמּוּמִין פּוֹסְלִין וְאַף עַל פִּי כֵן אִם הָיְתָה טְרֵפָה פְּסוּלָה. דברים כא ח "כַּפָּרָה" נֶאֱמַר בָּהּ כְּקָדָשִׁים: כָּל הָעֲבוֹדוֹת פּוֹסְלוֹת אֶת הָעֶגְלָה כְּמוֹ שֶׁפּוֹסְלִין בְּפָרָה אֲדֻמָּה שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא ג "אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ". וְלָמָּה נֶאֱמַר עֹל אַחַר שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ שֶׁהוּא כּוֹלֵל הָעל עִם שְׁאָר עֲבוֹדוֹת. שֶׁהָעל פּוֹסֵל בֵּין בִּשְׁעַת מְלָאכָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה כֵּיוָן שֶׁמָּשְׁכָה בְּעל טֶפַח נִפְסְלָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָרַשׁ בָּהּ וְלֹא עָשָׂה בָּהּ מְלָאכָה. וּשְׁאָר עֲבוֹדוֹת אֵין פּוֹסְלִין אֶלָּא עַד שְׁעַת מְלָאכָה: כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא לְצָרְכָּהּ כְּגוֹן פֵּרַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַזְּבוּבִים אֵינוֹ פּוֹסְלָהּ. וְכָל שֶׁהִיא שֶׁלֹּא לְצָרְכָּהּ כְּגוֹן שֶׁפֵּרַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ לְנוֹשְׂאָהּ פְּסוּלָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה: אֵין עוֹרְפִין אֶת הָעֶגְלָה אֶלָּא בַּיּוֹם לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ דברים כא ח "כַּפָּרָה" כְּקָדָשִׁים. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לַעֲרִיפָתָהּ. וְאֵין עוֹרְפִין שְׁתֵּי עֶגְלוֹת כְּאַחַת שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְוֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת: עֶגְלָה עֲרוּפָה אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה וְנִקְבֶּרֶת בִּמְקוֹם עֲרִיפָתָהּ וּמִשֶּׁתֵּרֵד לַנַּחַל תֵּאָסֵר בַּהֲנָאָה אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶעֶרְפָה. וְאִם מֵתָה אוֹ נִשְׁחֲטָה אַחַר יְרִידָתָהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה וְתִקָּבֵר: נִמְצְאוּ הָעֵדִים זוֹמְמִין הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּהֲנָאָה. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁאָמַר עֵד אֶחָד אֲנִי רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג וּבָאוּ שְׁנַיִם וְהִכְחִישׁוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ לֹא רָאִיתָ. וְהִפְרִישׁוּ אֶת הָעֶגְלָה וְהוֹרִידוּהָ לַנַּחַל לְעָרְפָהּ עַל פִּיהֶם. וְאַחַר כָּךְ הוּזַמּוּ הַשְּׁנַיִם. הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּהֲנָאָה: נִמְצָא הַהוֹרֵג עַד שֶׁלֹּא תֵּעָרֵף הָעֶגְלָה תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר. נִמְצָא אַחַר שֶׁנֶּעֶרְפָה תִּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ. שֶׁעַל הַסָּפֵק בָּאָה מִתְּחִלָּתָהּ כִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא הָרוֹצֵחַ אַחַר עֲרִיפָתָהּ הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא ט "וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי": הַנַּחַל שֶׁנֶּעֶרְפָה בּוֹ הָעֶגְלָה אָסוּר בִּזְרִיעָה וַעֲבוֹדָה לְעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא ד "אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ". וְכָל הָעוֹבֵד שָׁם עֲבוֹדָה בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע כְּגוֹן שֶׁחָרַשׁ אוֹ חָפַר אוֹ זָרַע אוֹ נָטַע וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ הֲרֵי זֶה לוֹקֶה. וּמֻתָּר לִסְרֹק שָׁם פִּשְׁתָּן וּלְנַקֵּר שָׁם אֲבָנִים שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁאָרַג שָׁם בֶּגֶד אוֹ תְּפָרוֹ שֶׁאֵינָהּ מְלָאכָה בְּגוּף הַקַּרְקַע. לְכָךְ נֶאֱמַר לֹא יֵעָבֵד וְלֹא יִזָּרֵעַ מָה זְרִיעָה בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע אַף כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁנֶּאֶסְרָה שָׁם אֵינָהּ אֶלָּא בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע: אַנְשֵׁי עִיר קְרוֹבָה שֶׁנִּתְאַחֲרוּ וְלֹא הֵבִיאוּ עֶגְלָה עֲרוּפָה. כּוֹפִין אוֹתָן וּמְבִיאִין וַאֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים. שֶׁחַיָּבֵי עֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁעָבַר עָלֶיהָ יוֹם הַכִּפּוּרִים חַיָּבִים לְהָבִיא אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים:

« ספר המצוות Positive Commandments 180 ספר המצוות Positive Commandments 182 »