ספר המצוות, מצוות לא תעשה שמ״ה

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Negative Commandments 344 ספר המצוות Negative Commandments 346 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

אחות א אשה מניין שנא' בפ' אחרי ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה וענש בסוף העניין ונכרתו הנפשות העושות ותנן בפרק החולץ יבמות דף מ"ט אשתו שמתה מותר באחותה והטעם מפני שלא אסרה הכתוב אלא בחייה מוכיח בפ' האומר דף ט"ז ששני מקראות נכתבו באחות אשה אחד לכתחילה שאסור לקדשה דכתיב לא תקח לא תקדש ואחד בדיעבד שאם קדש אותה אין קידושין תופסין לו בה ולוקה עליה דכתיב ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ולא לקרובים ומוקמינן לה שם באחות אשה וכל העריות הוקשו לאחות אשה חוץ מנדה כדאמר התם בדף ס"ז וס"ח מזה המקרא כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל הוקשו כולן לאחות אשה:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

שָׂנֵאתִי אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ

1 משנה תורה, הלכות איסורי ביאה פתח ↗

וְכֵן אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ עֶרְוָה עָלָיו עַד שֶׁתָּמוּת אִשְׁתּוֹ. בֵּין אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ בֵּין אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין מִזְּנוּת הֲרֵי זוֹ עֶרְוָה עָלָיו:

1 הזהירנו מגלות ערות אחות אשתו בחיי אשתו. והוא אמרו ואשה אל אחותה לא תקח. והעובר על לאו זה בכרת אם הוא מזיד ובשוגג יקריב קרבן חטאת קבועה:

1 טור פתח ↗

אלו שאינן בני קידושין מחמת ערוה מהן מן התורה ומהן מדרבנן אותם שהן מן התורה לא תפסו בהו קידושין כלל ואותן שהן מדרבנן או שהן ספק ערוה כאשר יתבאר לקמן בע"ה צריכות גט: אמו אסורה לו מן התורה ואם אמו אסורה לו מדרבנן וכן אם אם אמו עד עולם ואם אבי אמו אסור לו מדרבנן אבל אם אם אבי אמו ואם אבי אמו מותרת לו אם אביו אסורה לו מדרבנן וכן אם אם אביו עד עולם אם אבי אביו אסורה לו מדרבנן אבל מכאן ואילך כגון אם אם אבי אביו או אם אבי אבי אביו מותרת לו: אשת אביו אסורה לו מן התורה בין שהיא אשתו מן האירוסין בין שהיא אשתו מן הנישואין בין בחיי אביו בין כשמת אביו או גירשה אבל אם אנס אביו אשה מותרת לו ואשת אבי אביו אסורה לו מדרבנן וכן אשת אבי אבי אביו עד עולם ואשת אבי אמו אסורה לו מדרבנן אבל מכאן ואילך כגון אשת אבי אבי אמו או אשת אבי אם אמו מותרת לו: אחותו אסורה לו מן התורה לא שנא אחותו מאביו או מאמו בין אחותו מן הנשואין או מהזנות או אפילו בא אביו על הערוה והוליד ממנה אחותו היא וחייב עליה חוץ מאחותו מן השפחה וכותית בד"א שפחה דעלמא אבל אם בא אביו על שפחתו והוליד ממנה אחותו היא ומותר בבת אשת אביו ואפילו חורגה הגדלה בבית מותרת לאחיו ולא חיישינן למראית העין לומר שנראית כאחותם: בתו אסורה לו מן התורה וכן בת בנו ובת בתו ובת בת בנו ובת בת בתו או בת בן בנו או בת בן בתו אסורות לו מדרבנן אבל מכאן ואילך כגון בת בת בת בנו ובת בת בת בתו כתב הרמב"ם שהן מותרות לו ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אלא כולן אסורות לו עד עולם: בת אשתו אסורה לו מן התורה וכן בת בנה ובת בתה ודוקא בת אשתו מן הנשואין אבל בת אנוסתו מותרת לו לאחר מיתתה ובת בת בת אשתו ובת בת בן אשתו אסורה לו מדרבנן אבל מכאן ואילך כגון בת בת בת בת אשתו ובת בן בן בן אשתו כתב הרמב"ם ז"ל שמותרת לו וא"א הרא"ש ז"ל כתב שהן אסורות לו עד עולם ואם אשתו אסורה לו מן התורה וכן אם אם אשתו ואם אבי אשתו אבל אם אם אם אשתו ואם אם אבי אשתו ואם אבי אבי אשתו אסורות לו מדרבנן מכאן ואילך כגון אם אם אם אם אשתו ואם אם אם אבי אשתו כתב הרמב"ם שמותרות ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שאסורות לו לעולם אחות אביו ואחות אמו אסורות לו מן התורה לא שנא היא אחותו מן האב או מן האם ומותר בבת אחי אביו ובבת אחי אמו ואחי אביו ואחי אמו מותר באשתו ובבתו אבל הוא אסור מן התורה באשת אחי אביו ומדרבנן באשת אחי אמו ודוקא שהוא אחי אביו מן האב אבל אשת אחי אביו מן האם ואשת אחי אמו בין מן האב בין מן האם אין אסורות אלא מדרבנן ומכאן ואילך כגון אשת אחי אבי אביו מן האם ואשת אחי אם אמו בין מן האב בין מן האם מותרות ובאשת אחי אבי אביו מן האב ואחות אבי האב בין מן האם בין מן האב ואחות אם האם פסק ר"י שהן אסורות מדרבנן ובשאלתות פסק שהן מותרות וכן פסק רבינו תם ומסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל בדברי ר"י אשת בנו אסורה לו מן התורה ואשת בן בנו אסורה לו מדרבנן וכן אשת בן בן בנו עד עולם אשת בן בתו אסורה לו מדרבנן אבל מכאן ואילך כגון אשת בן בן בתו מותרת לו: אשת בן אשתו מותרת לו ובן אשתו מותר באשתו אשת אחיו אסורה לו מן התורה בין אם הוא אחיו מן האב או מן האם בין מן הנישואין בין מן הזנות אלא שאשת אחיו מן האם אסורה לו מן התורה לעולם ואשת אחיו מן האב מותרת לו אם מת אחיו בלא בנים כאשר יתבאר לקמן בהלכות יבום בע"ה: ב' חורגין הגדלין יחד בבית מותר כ"א באשת חבירו ולא חיישינן למראי' העין לומר שנראה באשת אחיו: אשת חמיו אסורה לו וגם חמיו אסור באשתו ומותר באשת בן אחיו ובאשת בן אחותו: אחות אשתו אסורה לו מן התורה כ"ז שאשתו קיימת ל"ש אם היא אחותה מן האב או מן האם ואפי' גירש את אשתו אבל לאחר מיתתה מותר באחותה: הלכה אשתו למ"ה ואמרו לו שמתה ונשא אחותה ואח"כ באתה אשתו אם היתה אשתו נשואה לו מותרת לחזור לו שהכל יודעים שבמעות נשא את אחותה דאין זנות שמזנה עם אחותה אוסר אשתו עליו אפילו במזיד וכן בכל הקרובות הנאסרות ע"י אשתו אם מזנה עמהם לא נאסרה אשתו עליו ומותר בקרובות שניה היתה ארוסתו ואמרו לו שמתה ונשא אחותה ואח"כ באת ארוסתו אסור בשתיהן מתה הראשונה מותר בשנייה אמרו לו מתה אשתו ונשא אחותה ואח"כ אמרו לו קיימת היתה הולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר היתה אחות אשתו נשואה והלכה אשתו ובעל אחות אשתו ואמרו לו מתה אשתך וגיסך ונשא אחות אשתו ואח"כ באו אשתו וגיסו אשת גיסו צריכה גט ל"ש נשאת לו בב' עדים או בעד א' ואסורה לגיסו ואשתו אסורה עליו ל"ש היתה נשואה לו או ארוסתו:

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לגלות ערוות אחות אישה, שנאמר "ואישה אל אחותה, לא תיקח" ויקרא יח,יח.

1 ספר החינוך פתח ↗

עֶרְוַת אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ – שֶׁלֹּא לָבוֹא עַל שְׁתֵּי אֲחָיוֹת. כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא יִשָּׂא אָדָם שְׁתֵּי אֲחָיוֹת בְּיַחַד וְלֹא אֲפִלּוּ זוֹ אַחַר זוֹ בְּחַיֵּי הָרִאשׁוֹנָה וַאֲפִלּוּ גֵּרְשָׁהּ לָרִאשׁוֹנָה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יח יח וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ. פֵּרוּשׁ, וְאִשָּׁה עִם אֲחוֹתָהּ בְּיַחַד, לֹא תִּקַּח, לִצְרֹר לְשׁוֹן צָרָה, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא תֵּעָשֶׂה הָאַחַת צָרָה לַחֲבֶרְתָּהּ. בְּחַיֶּיהָ, בָּא וְלִמֵּד שֶׁאֲפִלּוּ גֵּרְשָׁהּ לָרִאשׁוֹנָה לֹא יִשָּׂא אֲחוֹתָהּ, וְזֶהוּ לְשׁוֹן בְּחַיֶּיהָ כְּלוֹמַר, כָּל זְמַן שֶׁהִיא בַחַיִּים אֲבָל אַחַר מוֹת הָאַחַת אֵין סָפֵק שֶׁמֻּתָּר לִשָּׂא הָאַחֶרֶת, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב בְּחַיֶּיהָ. וְכֵן הַשּׁוֹכֵב דֶּרֶךְ זְנוּת עִם הָאָחוֹת אַחַר שֶׁנָּשָׂא הָרִאשׁוֹנָה אוֹ קִדְּשָׁהּ, גַּם כֵּן בִּכְלַל הָאִסּוּר, כִּי בְּנִשּׂוּאֵי הָרִאשׁוֹנָה הִקְפִּידָה תּוֹרָה יבמות צז א. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, עִנְיַן הָעֲרָיוֹת כָּתַבְנוּ לְמַעְלָה מצוה קצ מָה שֶׁיָּדַעְנוּ. וְעוֹד אוֹמֵר לִי לִבִּי בְּעִנְיָן זֶה שֶׁאָסַר הַכָּתוּב לִשָּׂא שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, כִּי אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם יַחְפֹּץ בִּשְׁלוֹם כָּל בְּרִיּוֹתָיו, וְכָל שֶׁכֵּן בִּשְׁלוֹם אוֹתָן בְּרִיּוֹת שֶׁהַטֶּבַע וְהַשֵּׂכֶל מְחַיְּבִין לִהְיוֹת שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְלֹא קְטָטָה וְתַחֲרוּת תָּמִיד כָּל הַיּוֹם. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁפֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יבמות נד, ב שֶׁאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ נִקְרֵאת בֵּין אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ בֵּין אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ, בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין, בֵּין מִן הַזְּנוּת. וּפֵרְשׁוּ גַּם כֵּן, שֶׁהָאִסּוּר יָחוּל מִכֵּיוָן שֶׁיְּקַדְּשֶׁנָּה, וְכִדְמַשְׁמַע לַן לְשׁוֹן קִיחָה בְּאִשָּׁה לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְכֵן מָה שֶׁאָסְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְגֶדֶר אִסּוּר זֶה אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ, פֵּרוּשׁ זְקוּקָתוֹ כְּגוֹן מִי שֶׁהָיָה לוֹ אָח וּמֵת וְלֹא הִנִּיחַ בָּנִים, שֶׁהוּא חַיָּב לִשָּׂא אִשְׁתּוֹ מִן הַתּוֹרָה אוֹ לַחֲלֹץ לָהּ, כְּמוֹ שֶׁבָּא הַמִּצְוָה בַּכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ מצוה תקצז תקצט וְזֹאת הָאִשָּׁה שֶׁהִיא זְקוּקָה לְאָח, כְּלוֹמַר, שֶׁהִיא בִּרְשׁוּת הָאָח לִשָּׂא אוֹתָהּ אִם יִרְצֶה, כִּי מִן הַשָּׁמַיִם הִקְנוּהָ לוֹ, תִּקָּרֵא זְקוּקָתוֹ. וְאָסְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם מא, א מִלִּשָּׂא אֲחוֹתָהּ, מִכֵּיוָן שֶׁהִיא זְקוּקָה אֵלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִדְּשָׁהּ וְלֹא עָשָׂה בָּהּ שׁוּם עִנְיָן. וְכֵן אָסְרוּ עָלָיו שם מ, א גַּם כֵּן לְגֶדֶר זֶה אֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ, כְּלוֹמַר, אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁחָלַץ לָהּ, אָסְרוּ עָלָיו מִלִּשָּׂא אֲחוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁאָסַר הַכָּתוּב אֲחוֹת גְּרוּשָׁתוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, כֵּן אָסְרוּ גַּם כֵּן אֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ, שֶׁהַחֲלִיצָה כְּעֵין גֵּט הִיא. וּמִכָּל מָקוֹם אִסּוּר אֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ וַאֲפִילּוּ אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ קַיְמָא לַן אַלִּבָּא דְּהִלְכְתָא דְּמִדְּרַבָּנָן הוּא, כִּי הַתּוֹרָה לֹא אָסְרָה כִּי אִם אֲחוֹת נְשׂוּאָתוֹ אוֹ אֲרוּסָתוֹ אֲבָל הַזְּקוּקָה לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם הִקְנוּהָ לוֹ אֵין אֲחוֹתָהּ בִּכְלַל אִסּוּר תּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁהֵם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֲסָרוּהָ לוֹ שֶׁלֹּא לִגַּע לְאִסּוּרָא דְּאוֹרָיְתָא. וּמִפְּנֵי שֶׁאִסּוּר זֶה הוּא מִדִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, הֵקֵלּוּ בָּעִנְיָן קְצָת לִפְעָמִים, עַד שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם מא, א כִּי אֶחָד מִן הַיְּבָמִין שֶׁקִּדֵּשׁ אֲחוֹת יְבִמְתּוֹ שֶׁאוֹמְרִים לוֹ, הַמְתֵּן אַל תְּגָרְשֶׁנָּה וְאַל תִּשָּׂאֶנָּה עַד שֶׁיְּיַבֵּם אָחִיךָ אוֹ יַחֲלֹץ לִיבָמָה זוֹ הַזְּקוּקָה לְכֻלְּכֶם. חָלַץ לָהּ אָחִיו אוֹ יִבְּמָהּ אוֹ שֶׁמֵּתָה הַיְּבָמָה הֲרֵי זֶה יִכְנֹס אֲרוּסָתוֹ. אֲבָל אִם מֵתוּ הָאַחִים כֻּלָּם מוֹצִיא אֶת אֲרוּסָתוֹ בְּגֵט וִיבִמְתּוֹ בַּחֲלִיצָה. וְאִם מֵתָה אֲרוּסָתוֹ, בֵּין שֶׁמֵּתָה קֹדֶם מִיתַת הָאַחִין בֵּין שֶׁמֵּתָה לְאַחַר מִיתָתָם, חָזְרָה הַיְּבָמָה לְהֶתֵּרָהּ, רָצָה חוֹלֵץ רָצָה מְיַבֵּם. וּבְמִצְוַת יִבּוּם נִכְתֹּב עוֹד מְעַט בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה מצוה תקצח, כְּמִנְהָגֵנוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, שֶׁאֵין כָּאן מְקוֹמָן. וְנוֹהֶגֶת אַזְהָרָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְשָׁכַב עִם הָאָחוֹת, בֵּין עַל יְדֵי נִשּׂוּאִין, בֵּין דֶּרֶךְ זְנוּת, בְּחַיֵּי הָרִאשׁוֹנָה בְּמֵזִיד חַיָּב כָּרֵת, וְאִם יֵשׁ עֵדִים וְהַתְרָאָה לוֹקֶה, בְּשׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה. וְאִם שָׁכַב עִם אֲחוֹת זְקוּקָתוֹ אוֹ אֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ לוֹקֶה מַכַּת מַרְדּוּת דְּרַבָּנָן. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין אִשְׁתּוֹ דְּהַיְנוּ הָאָחוֹת שֶׁנָּשָׂא רִאשׁוֹנָה אֲסוּרָה עָלָיו מִפְּנֵי נִשּׂוּאֵי שְׁנִיָּה אוֹ זִמָּתָהּ מִפְּנֵי שֶׁזָּנְתָה, אֶלָּא אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת לוֹ, וְזֹאת הַשֵּׁנִית תֵּלֵךְ לָהּ יבמות צד א. וַאֲפִלּוּ נְשָׂאָהּ עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין אֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵט, שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּעֲרָיוֹת לְהַצְרִיכָן גֵּט, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם מִתְחַיֵּב הָעוֹשֶׂה בָּהֶן מַעֲשֵׂה הַקִּדּוּשִׁין, שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה לֹא תִקַּח, וּמַשְׁמַע לְשׁוֹן קִדּוּשִׁין, וְאַף עַל גַּב דְּאִם עָבַר וְלָקַח, כְּלוֹמַר, שֶׁקִּדֵּשׁ, לָא מְהַנֵּי לֵיהּ כְּלוֹמַר, שֶׁאֵינָהּ לְקוּחָתוֹ לְשׁוּם דָּבָר וְאֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵט, מִכָּל מָקוֹם נִתְחַיֵּב בְּכָךְ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְזֶה הַדִּין אֵינוֹ בַּאֲחָיוֹת לְבַד, אֶלָּא אַף בְּכָל שְׁאָר הָעֲרָיוֹת הוּא, שֶׁאִם נְשָׂאָן בְּחֶזְקַת הֶתֵּר וְנִמְצְאוּ עֲרָיוֹת שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת גֵּט מִן הַטַּעַם שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּעֲרָיוֹת. וְכֵן אִם נָשָׂא אוֹ עָבַר וְנָאַף עִם אַחַת מִן הַשֵּׁשׁ נָשִׁים שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה מצוה רב שֶׁהֵן עֲרָיוֹת עָלָיו מִן הַתּוֹרָה מֵחֲמַת אִשְׁתּוֹ, אֵינָן אוֹסְרוֹת אִשְׁתּוֹ עָלָיו אֶלָּא יֵלְכוּ לָהֶן בְּלֹא גֵּט וְתִשָּׁאֵר אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, זוּלָתִי בַּאֲחוֹת אֲרוּסָתוֹ שֶׁהֶחְמִירוּ חֲכָמִים וְאָסְרוּ אַף הָרִאשׁוֹנָה מִפְּנֵי הַשְּׁנִיָּה, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם צד, ב שֶׁאִם אֵרַס אָדָם אִשָּׁה, כְּלוֹמַר, שֶׁקִּדְּשָׁהּ וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא אֲחוֹתָהּ, שֶׁשְּׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עָלָיו וּצְרִיכוֹת מִמֶּנּוּ גֵּט עי' רמב"ם גירושין פ"י הל' ט, י. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ כֵּן וְלֹא אָמְרוּ שֶׁיִּשָּׂא הָרִאשׁוֹנָה וְהַשֵּׁנִית תֵּלֵךְ לָהּ בְּלֹא גֵּט כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה, לְפִי שֶׁחָשׁוּ חֲכָמִים שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת אַחַר שֶׁלֹּא הָיָה בָּרִאשׁוֹנָה אֶלָּא קִדּוּשִׁין לְבַד, כִּי בְּאוֹתָן קִדּוּשִׁין הָיָה שׁוּם תְּנַאי, וְעַל כֵּן נָשָׂא הַשֵּׁנִית וּבְדִין נְשָׂאָהּ, וּלְפִיכָךְ הִצְרִיכוּ בָּהּ גֵּט, וְאַחַר שֶׁהִצְרִיכוּ בָּאַחֲרוֹנָה גֵּט מִפְּנֵי זֶה הַחֲשָׁשׁ שֶׁאָמַרְנוּ, הָיוּ צְרִיכִים לֶאֱסֹר גַּם כֵּן אֲרוּסָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת נָשָׂא אֲחוֹת גְּרוּשָׁתוֹ.

« ספר המצוות Negative Commandments 344 ספר המצוות Negative Commandments 346 »