ספר המצוות, מצוות לא תעשה ל״ג

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Negative Commandments 32 ספר המצוות Negative Commandments 34 »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם פי"א דהלכות עכו"ם. סמ"ג לאוין סימן נא: טור י"ד סימן קעט. שלא לנחש דכתיב ויקרא יט לא תנחשו ואמרו רבותינו זה האומר פתו נפלה מפיו: מקלו נפל מידו צבי הפסיקו: עורב קורא לו וכל כיוצא בו כגון שאומר אם יהי זה אעשה זה הן לעשות הן להניח מן המעשה:

1 טור פתח ↗

דיני קוסם ומעונן ומנחש ולשאול בשדים וכתובת קעקע והקפת הראש והזקן והעברת השער מהגוף קוסם כתב הרמב"ם זהו שעושה מעשה עד שישום ותפנה מחשבתו מכל הדברים עד שיאמר דברים העתידים להיות ויש שממשמשין בחול או באבנים ויש שגוהר לארץ וצועק ויש שמסתכל במראה של ברזל או של עששית ומדמין ואומרים ויש מי שאוחז מקל בידו ונשען עליו ומכה בו עד שתפנה מחשבתו ומדבר ואחד הקוסם ואחד השואלו אסורין אלא שהקוסם לוקה והשואלו אינו לוקה אבל מכין אותו מכות מרדות מעונן זה האוחז העינים שמדמה כאילו עשה מעשה ואינו עושה כלום הלכך אין בו אלא איסור ואינו לוקה וכן המחשב השעות והעתים לומר יום פלוני ושעה פלוני יפה לצאת כתב הרמב"ם מעונן כגון אלו שאומרים באיצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית חדש פלונית או שעה פלונית רעה לדבר פלוני ואסור לעונן אע"פ שלא עושה מעשה אלא שהודיע אותן הכזבים שהסכלים מדמין שהם דברי אמת וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה מנחש האומר פתי נפלה מפי או מקלי מידי או בני קורא לי מאחרי או שצבי הפסיקו בדרך או שעבר נחש מימינו או שועל משמאלו פי' באחד מאלו שארעו לו עושה ממנו ניחוש שלא לצאת אחריו לדרך או שלא להתחיל בשום מלאכה כי לדעתו לא יצלח וכן אלו ששומעין ציפצוף העופות וקול החולדה ואומר דבר פלוני יהיה או לא יהיה או אלו שמנחשים בכוכבים לומר כוכב פלוני עולה אין טוב לצאת וכן אלו שאומרים אל תתחיל לגבות ממנו שחרית הוא מוצאי שבת הוא ר"ח הוא שאינו רוצה שיהיה תחלת עסקו בנתינת דבר מתחת ידו וכן אלו שאומרים שחוט תרנגול זה שקרא כעורב ותרנגולת שקראה כתרנגול וכן כל דבר שעושים לסימן אם יארע כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לא אעשנו כאליעזר עבד אברהם אבל בית אשה ותינוק מותר לעשותן סימן כגון שקנה בית ואומר מעת שקניתיו היה לי לסימן טוב כי הצלחתי בכל דרכי וכן משנשאתי אשה פלונית וכן שאומר לתינוק פסוק לי פסוקך ושמח כשאומר לו פסוק מהברכות וכתב הרמב"ם כל אלו וכיוצא בהם מותר הואיל ולא כיון מעשיו ולא מנע מלעשות אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר היה הרי זה מותר: חובר חבר זהו שעל ידי לחש מקבץ חיות בין גדולים בין קטנים ואפי' נחשים ועקרבים יתושים ופרעושים כתב הרמב"ם איזהו חובר איש מדבר דברים שאינם בלשון עם ואין להם ענין ומעלה על דעת בסכלותו שהאומר כך על הנחש ועל העקרב שאינו מזיק והאומר כך וכך על האדם אינו ניזק ואוחז בידו בעת שמדבר מפתח ביתו או סלע וכיוצא בו בדברים אלו אסור והחובר בעצמו לוקה ואדם שהחובר אומר עליו קולות ויושב לפניו ומדמה שיש לו בהן הנאה מכין אותו מכת מרדות מפני שמשתתף בסכלות המחבר מי שנשכו נחש ועקרב מותר ללחוש עליו אפי' בשבת וכתב הרמב"ם אף ע"פ שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו כדי שלא יטרף דעתו מי שרודפין אחריו נחש או עקרב מותר לחבר כדי שלא יזיקוהו כתב הרמב"ם הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכן הקורא על התינוק שלא יבעת או מניח ספר תורה או תפילין על הקטן לא די להם שהן בכלל חברים ומנחשים אלא שהם בכלל הכופרים בתורה שעושין דברי תורה רפואת הגוף ואינו אלא רפואת הנפש ור"י פירש דווקא בלוחש על המכה ומזכיר שם שמים ורוקק אותו הוא שאין לו חלק לעוה"ב אבל אם אינו רוקק לא חמיר כולי האי ומיהו איסורא איכא בלוחש פסוק על המכה אפילו בלא רקיקה ובלא הזכרת שם שמים ואם יש בו סכנת נפשות הכל מותר ומותר לקרוא פסוק להגן כגון בלילה על מטתו: אוב זה המעלה המת בכשפיו ידעוני זה המניח עצם חיה ששמה ידוע בתוך פיו והוא מדבר מאליו ודורש אל המתים זה שמרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה מכשף כולל כל אלו ויש בו ג' חלוקים העושה מעשה ע"י כשפים חייב סקילה ואם אינו עושה מעשה כמו אוחז העינים פטור אבל אסור ועל ידי ספר יצירה מותר לעשות לכתחלה כתב הרמ"ה שמעשה שדים הוא בכלל מעשה כשפים וכ"כ ה"ר ישעיה כל אדם שעושה על ידי שמותיו הקדושים מותר שהוא גדולתו וגבורתו של הקב"ה ואין אסור אלא ע"י שדים וא"א הרא"ש ז"ל כתב שמותר לישאל בהן על הגניבה שאינו עושה מעשה אבל לעשות על ידן מעשה היה מסתפק והיה נוטה להתיר גם בזה:

1 משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

אֵין מְנַחֲשִׁין כְּעַכּוּ"ם שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט כו "לֹא תְנַחֲשׁוּ". כֵּיצַד הוּא הַנַּחַשׁ. כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים הוֹאִיל וְנָפְלָה פִּתִּי מִפִּי אוֹ נָפַל מַקְלִי מִיָּדִי אֵינִי הוֹלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי הַיּוֹם שֶׁאִם אֵלֵךְ אֵין חֲפָצַיי נַעֲשִׂים. הוֹאִיל וְעָבַר שׁוּעָל מִימִינִי אֵינִי יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתִי הַיּוֹם שֶׁאִם אֵצֵא יִפְגָּעֵנִי אָדָם רַמַּאי. וְכֵן אֵלּוּ שֶׁשּׁוֹמְעִים צִפְצוּף הָעוֹף וְאוֹמְרִים יִהְיֶה כָּךְ וְלֹא יִהְיֶה כָּךְ. טוֹב לַעֲשׂוֹת דָּבָר פְּלוֹנִי וְרַע לַעֲשׂוֹת דָּבָר פְּלוֹנִי. וְכֵן אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים שְׁחֹט תַּרְנְגוֹל זֶה שֶׁקָּרָא עַרְבִית. שְׁחֹט תַּרְנְגלֶת זוֹ שֶׁקָּרְאָה כְּמוֹ תַּרְנְגוֹל. וְכֵן הַמֵּשִׂים סִימָנִים לְעַצְמוֹ אִם יֶאֱרַע לִי כָּךְ וְכָךְ אֶעֱשֶׂה דָּבָר פְּלוֹנִי וְאִם לֹא יֶאֱרַע לִי לֹא אֶעֱשֶׂה, כֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ הַכּל אָסוּר. וְכָל הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה מִפְּנֵי דָּבָר מִדְּבָרִים אֵלּוּ לוֹקֶה: מִי שֶׁאָמַר דִּירָה זוֹ שֶׁבָּנִיתִי סִימָן טוֹב הָיְתָה עָלַי. אִשָּׁה זוֹ שֶׁנָּשָׂאתִי וּבְהֵמָה זוֹ שֶׁקָּנִיתִי מְבֹרֶכֶת הָיְתָה מֵעֵת שֶׁקְּנִיתִיהָ עָשַׁרְתִּי. וְכֵן הַשּׁוֹאֵל לְתִינוֹק אֵי זֶה פָּסוּק אַתָּה לוֹמֵד אִם אָמַר לוֹ פָּסוּק מִן הַבְּרָכוֹת יִשְׂמַח וְיֹאמַר זֶה סִימָן טוֹב כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר הוֹאִיל וְלֹא כִּוֵּן מַעֲשָׂיו וְלֹא נִמְנַע מִלַּעֲשׂוֹת אֶלָּא עָשָׂה זֶה סִימָן לְעַצְמוֹ לְדָבָר שֶׁכְּבָר הָיָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר:

1 שהזהירנו מנחש, כמאמר הריקים כבר חזרתי מן הדרך לא ישלם לי צרכי, והיום יום ראשון מה שראיתי בו מן הדבר פלוני לא ארויח דבר, וזה האופן רב מאד אצל ההמון העניים בדעת הסכלים, וכל מי שיעשה מעשה על פי הנחש לוקה, כאמרו לא ימצא בך מעונן ומנחש. וכבר נכפלה אזהרה זו באמרו לא תנחשו, ואמרו לא תנחשו כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשביעי משבת. שם, שם:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא א לנחש כעכו"ם שנאמר לא תנחשו כיצד הוא הניחוש מפרש ב בסנהדרין דף ס"ה כגון אלו האומרים הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי איני הולך למקום פלוני היום שאם אלך אין חפצי נעשין וכן האומר אל תתחיל בי שחרית הוא מוצאי שבת הוא ר"ח הוא ובענין גזה קצת האדמה דמפרש בפ' במה אשה שהאומר שחטו תרנגולת זו שקראה כתרנגול שחטו התרנגול זה שקרא כמו עורב הרי זה מדרכי האמורי שהוא ניחוש וכן המשים לעצמו סימן אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה כאליעזר עבד אברהם וכיהונתן בן שאול כל העושה מעשה מפני דברים אלו לוקה ואם ד לחשך אדם לומר והיאך עשו אליעזר ויהונתן הדבר זה והלא בן נח מוזהר על הניחוש כדאמרינן בסנהדרין דף נ"ו י"ל שאליעזר לא סמך על הדבר ולא נתן הנזמים תחילה ואח"כ שאל בת מי את כמו שכתוב בפרשה ראשונה אלא כמו שכתוב בפ' אחרת ששאל תחלה בת מי את ואח"כ נתן הנזמים ויונתן בן שאול לזרז את נערו עשה כן ובלאו הכי הי' עולה כך מפרש רבי' יצחק בחולין בתוספות שם דף צ"ח עוד מפרש מבחולין שם בגמרא בית ותנוק ואשה אף על פי שאסור לנחש יש בו סימן אם הצליח ג' פעמים אחר שבנה הבית או אחר שנולד התינוק או נשא אשה או לא הצליח שנא' יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה ומצינו במה גדולים שאמרו לינוקא פסוק לי פסוקיך ר' יוחנן בחולין שם, ורב ששת בגיטין ד' ס"ח ועושים מעשה כדברי הפסוק וחושבין זה כעין נבואה:

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לנחש, שנאמר "לא תנחשו" ויקרא יט,כו.

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְנַחֵשׁ – שֶׁלֹּא נֵלֵךְ אַחֲרֵי נְחָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט כו לֹא תְנַחֲשׁוּ וְנִכְפַּל בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר דברים יח י לֹא יִמָּצֵא בְּךָ וְגוֹ' וּמְנַחֵשׁ. וְאָמְרוּ בְּסִפְרֵי שׁוֹפְטִים: מְנַחֵשׁ כְּגוֹן הָאוֹמֵר נָפְלָה פִּתִּי מִפִּי, נָפַל מַקֵּל מִיָּדִי עָבַר נָחָשׁ מִימִינִי וְשׁוּעָל מִשְּׂמֹאלִי, וְיִמָּנַע מִפְּנֵי כֵן מֵעֲשׂוֹת שׁוּם מַעֲשֶׂה. וּבַסִּפְרָא אָמְרוּ קדושים ו ב לֹא תְנַחֲשׁוּ כְּגוֹן אֵלּוּ הַמְנַחֲשִׁים בְּחֻלְדָּה וּבְעוֹפוֹת וּבְכוֹכָבִים וְכַיֹּצֵא בָּהֶן, עַד כָּאן. וּכְגוֹן מַה שֶׁיֹּאמְרוּ הֲמוֹנֵי הָעַמִּים הַסְּכָלִים כֵּיוָן שֶׁשָּׁב מִדַּרְכּוֹ שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ, אוֹ צְבִי הִפְסִיקוֹ אוֹ עוֹרֵב צוֹעֵק עוֹבֵר עַל רֹאשׁוֹ, אוֹ כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּבָר פְּלוֹנִי בִּתְחִלַּת הַיּוֹם לֹא יַרְוִיחַ הַיּוֹם, אוֹ שׁוּם מִקְרֶה רַע יְבוֹאֵהוּ. וְכָל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֵם בִּכְלַל לָאו זֶה. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁעִנְיָנִים אֵלֶּה הֵם דִּבְרֵי שִׁגָּעוֹן וְסִכְלוּת גְּמוּרָה, וּלְעַם קָדוֹשׁ אֲמִתִּי אֲשֶׁר בָּחַר הָאֵל לֹא יֵאוֹת לָהֶם שֶׁיִּשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שֶׁקֶר. וְעוֹד שֶׁהֵם סִבָּה לְהַדִּיחַ הָאָדָם מֵאֱמוּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִתּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְלָבוֹא מִתּוֹכָם לִכְפִירָה גְּמוּרָה שֶׁיַּחְשֹׁב כָּל טוֹבָתוֹ וְרָעָתוֹ וְכָל אֲשֶׁר יִקְרֵהוּ שֶׁהוּא דָּבָר מִקְרִי, לֹא בְּהַשְׁגָּחָה מֵאֵת בּוֹרְאוֹ, וְנִמְצָא יוֹצֵא בְּכָךְ מִכָּל עִקְּרֵי הַדָּת, עַל כֵּן כִּי חָפֵץ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּטוֹבָתֵנוּ צִוָּנוּ לְהָסִיר מִלִּבֵּנוּ מַחְשָׁבָה זוֹ וְלִקְבֹּעַ בִּלְבָבֵנוּ, כִּי כָּל הָרָעוֹת וְהַטּוֹבוֹת מִפִּי עֶלְיוֹן תֵּצֶאנָה לְפִי מַעֲשֵׂה הָאָדָם אִם טוֹב וְאִם רָע, וְהַנְּחָשִׁים אֵינָם מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב במדבר כג כג, כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל. פְּרָטֵי הַמִּצְוָה בְּפֶרֶק שְׁבִיעִי מִשַּׁבָּת בפ"ו מסנהדרין וּבְתוֹסֶפְתָּא דְּשַׁבָּת פ"ח. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְעָשָׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה עַל פִּי הַנַּחַשׁ בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה לוֹקֶה, וְדַוְקָא בְּבֵית דִּין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה בְּכָל מָקוֹם כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בַּמֶּה שֶׁקָּדַם. וּבְמָה שֶׁנִּכְתֹּב לוֹקֶה, הַכַּוָּנָה הִיא בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, שֶׁאֵין דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֶלָּא בְּמוֹסֵר לְבַד, לְפִי שֶׁמִּיתָתוֹ הַצָּלָה וּתְחִיָּה לַאֲחֵרִים טוֹבִים מִמֶּנּוּ.

« ספר המצוות Negative Commandments 32 ספר המצוות Negative Commandments 34 »