ספר המצוות, מצוות לא תעשה ש״י

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Negative Commandments 309 ספר המצוות Negative Commandments 311 »

1 טור פתח ↗

דיני קוסם ומעונן ומנחש ולשאול בשדים וכתובת קעקע והקפת הראש והזקן והעברת השער מהגוף קוסם כתב הרמב"ם זהו שעושה מעשה עד שישום ותפנה מחשבתו מכל הדברים עד שיאמר דברים העתידים להיות ויש שממשמשין בחול או באבנים ויש שגוהר לארץ וצועק ויש שמסתכל במראה של ברזל או של עששית ומדמין ואומרים ויש מי שאוחז מקל בידו ונשען עליו ומכה בו עד שתפנה מחשבתו ומדבר ואחד הקוסם ואחד השואלו אסורין אלא שהקוסם לוקה והשואלו אינו לוקה אבל מכין אותו מכות מרדות מעונן זה האוחז העינים שמדמה כאילו עשה מעשה ואינו עושה כלום הלכך אין בו אלא איסור ואינו לוקה וכן המחשב השעות והעתים לומר יום פלוני ושעה פלוני יפה לצאת כתב הרמב"ם מעונן כגון אלו שאומרים באיצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית חדש פלונית או שעה פלונית רעה לדבר פלוני ואסור לעונן אע"פ שלא עושה מעשה אלא שהודיע אותן הכזבים שהסכלים מדמין שהם דברי אמת וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה מנחש האומר פתי נפלה מפי או מקלי מידי או בני קורא לי מאחרי או שצבי הפסיקו בדרך או שעבר נחש מימינו או שועל משמאלו פי' באחד מאלו שארעו לו עושה ממנו ניחוש שלא לצאת אחריו לדרך או שלא להתחיל בשום מלאכה כי לדעתו לא יצלח וכן אלו ששומעין ציפצוף העופות וקול החולדה ואומר דבר פלוני יהיה או לא יהיה או אלו שמנחשים בכוכבים לומר כוכב פלוני עולה אין טוב לצאת וכן אלו שאומרים אל תתחיל לגבות ממנו שחרית הוא מוצאי שבת הוא ר"ח הוא שאינו רוצה שיהיה תחלת עסקו בנתינת דבר מתחת ידו וכן אלו שאומרים שחוט תרנגול זה שקרא כעורב ותרנגולת שקראה כתרנגול וכן כל דבר שעושים לסימן אם יארע כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לא אעשנו כאליעזר עבד אברהם אבל בית אשה ותינוק מותר לעשותן סימן כגון שקנה בית ואומר מעת שקניתיו היה לי לסימן טוב כי הצלחתי בכל דרכי וכן משנשאתי אשה פלונית וכן שאומר לתינוק פסוק לי פסוקך ושמח כשאומר לו פסוק מהברכות וכתב הרמב"ם כל אלו וכיוצא בהם מותר הואיל ולא כיון מעשיו ולא מנע מלעשות אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר היה הרי זה מותר: חובר חבר זהו שעל ידי לחש מקבץ חיות בין גדולים בין קטנים ואפי' נחשים ועקרבים יתושים ופרעושים כתב הרמב"ם איזהו חובר איש מדבר דברים שאינם בלשון עם ואין להם ענין ומעלה על דעת בסכלותו שהאומר כך על הנחש ועל העקרב שאינו מזיק והאומר כך וכך על האדם אינו ניזק ואוחז בידו בעת שמדבר מפתח ביתו או סלע וכיוצא בו בדברים אלו אסור והחובר בעצמו לוקה ואדם שהחובר אומר עליו קולות ויושב לפניו ומדמה שיש לו בהן הנאה מכין אותו מכת מרדות מפני שמשתתף בסכלות המחבר מי שנשכו נחש ועקרב מותר ללחוש עליו אפי' בשבת וכתב הרמב"ם אף ע"פ שאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו כדי שלא יטרף דעתו מי שרודפין אחריו נחש או עקרב מותר לחבר כדי שלא יזיקוהו כתב הרמב"ם הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכן הקורא על התינוק שלא יבעת או מניח ספר תורה או תפילין על הקטן לא די להם שהן בכלל חברים ומנחשים אלא שהם בכלל הכופרים בתורה שעושין דברי תורה רפואת הגוף ואינו אלא רפואת הנפש ור"י פירש דווקא בלוחש על המכה ומזכיר שם שמים ורוקק אותו הוא שאין לו חלק לעוה"ב אבל אם אינו רוקק לא חמיר כולי האי ומיהו איסורא איכא בלוחש פסוק על המכה אפילו בלא רקיקה ובלא הזכרת שם שמים ואם יש בו סכנת נפשות הכל מותר ומותר לקרוא פסוק להגן כגון בלילה על מטתו: אוב זה המעלה המת בכשפיו ידעוני זה המניח עצם חיה ששמה ידוע בתוך פיו והוא מדבר מאליו ודורש אל המתים זה שמרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה מכשף כולל כל אלו ויש בו ג' חלוקים העושה מעשה ע"י כשפים חייב סקילה ואם אינו עושה מעשה כמו אוחז העינים פטור אבל אסור ועל ידי ספר יצירה מותר לעשות לכתחלה כתב הרמ"ה שמעשה שדים הוא בכלל מעשה כשפים וכ"כ ה"ר ישעיה כל אדם שעושה על ידי שמותיו הקדושים מותר שהוא גדולתו וגבורתו של הקב"ה ואין אסור אלא ע"י שדים וא"א הרא"ש ז"ל כתב שמותר לישאל בהן על הגניבה שאינו עושה מעשה אבל לעשות על ידן מעשה היה מסתפק והיה נוטה להתיר גם בזה:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

וכי א יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ לא תלי' נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא ושנינו בפרק נגמ' הדין דף מ"ו לא הרוגי ב"ד בלבד אמרו אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין אינו עובר עליו ואמר' בגמרא שם אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מניין למלין את מתו שעובר בל"ת שנא' כי קבר תקברנו מה ת"ל תקברנו מכאן למלין את מתו שעובר בל"ת ואית דאמרי א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי רמז לקבורה מה"ת מניין ת"ל כי קבר תקברנו מת"ל תקברנו מכאן רמז לקבורה מה"ת: כתוב א בפרשת משפטים מכשפה לא תחיה, ותניא בסנהדרין דף ס"ז אחד האיש ואחד האשה ולא נאמר מכשפה אלא שדבר הכתוב בהווה שנשים כשפי' מצויין בהן, שם ומיתתן ב במה אוב וידעוני בכלל כל המכשפים היו ולמה יצאו לומר לך מה אוב וידעוני בסקילה אף כל המכשפים בסקילה כל מחוייב מיתת בית דין שלא המיתו אותו ב"ד לא עברו על מל"ת חוץ מן המכשף: כתוב א בפרש' תצא לא יוסיף להכותו על אלה מכה רבה ותניא בספרי תצא וסיפא דברייתא בפר' אלו הן הלוקין דף כ"ב אם הוסיף עובר בלאו אין לי אלא בזמן שמוסיף על מניין הכתוב על כל אומד שאמדוהו ב"ד מניין ת"ל לא יוסיף מ"מ אין לי אלא מכה רבה מכה מועטת מניין ת"ל על אלה, לפיכך אמר במכות דף כ"ב שאם הוסיף רצועה אחת על האומד ומת הר"ז גולה ואם לא מת הרי עבר החזן על מל"ת והוא הדין לכל מכה חבירו שעובר בל'"ת ומה אם זה שנתנה התורה רשות להכותו צוה הקב"ה שלא להכותו יתר על רשעו קל וחומר לשאר בני אדם לפיכך אמרינן בכתובות דף ל"ג שכל המכה את חבירו אפי' הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה אבל אם יש בה שוה פרוטה הואיל וחייב לשלם ממון שבפי' רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין אין אדם משלם ולוקה שנ' כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות ואמרינן בפ' ד' מיתות דף ל"ח כל הסוגיא אמר רבי שמעון בן לקיש כל המגביה ידו על חבירו נקרא רשע שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך, רב הונא אמר תקצץ ידו שנ' וזרוע רמה תשבר רב הונא קץ ידא רבי אלעזר אומר אין לו תקנה אלא בקבורה שנ' איש זרוע לו הארץ, והמכה לשם מוסר אינו עובר על בל תוסיף כמו ששנינו בפ' אלו הן הגולין מכות דף ח' מה חטיבת עצים ביער רשות אף כל רשות יצא האב הרודה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין ונאמר בספר עזרא ואכה מהם אנשים ואמרטם וגו':

1 משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פתח ↗

כָּל מְחֻיָּב מִיתַת בֵּית דִּין שֶׁלֹּא הֵמִיתוּ אוֹתוֹ בֵּית דִּין בִּטְּלוּ מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא עָבְרוּ עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה. חוּץ מִן הַמְכַשֵּׁף שֶׁאִם לֹא הֱמִיתוּהוּ עָבְרוּ עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר שמות כב יז "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה":

1 שהזהירנו מהחיות המכשף. והוא אמרו מכשפה לא תחיה, וכשנמחול לו אנחנו עוברים על מצות לא תעשה, לא שבטלנו בו מצות עשה לבד, ויהיה כאילו מחלנו לאחד ממחוייבי מיתת ב"ד. משפטים, הלכות סנהדרין פי"ד:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

מְכַשֵּׁף

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא להחיות מכשף, שנאמר "מכשפה, לא תחייה" שמות כב,יז.

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְהַחֲיוֹת מְכַשֵּׁפָה – שֶׁלֹּא נְחַיֶּה מְכַשֵּׁפָה אֶלָּא נְמִיתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כב יז מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה, וְלָאו דַּוְקָא מְכַשֵּׁפָה, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה כִּשּׁוּף, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר בָּרָגִיל, שֶׁהַנָּשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת סנהדרין סז, א יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, שֶׁיָּדוּעַ כִּי עִנְיַן הַכִּשּׁוּף דָּבָר רַע עַד מְאֹד וְגוֹרֵם כַּמָּה תַּקָּלוֹת לִבְנֵי אָדָם אֵינִי צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בּוֹ שֶׁיְּדוּעִים הַדְּבָרִים, וְעַל כֵּן נִצְטַוִּינוּ לְסַלֵּק מִן הָעוֹלָם הַמִּשְׁתַּדֵּל בָּזֶה לְפִי שֶׁהוּא בָּא כְּנֶגֶד חֵפֶץ הַשֵּׁם שֶׁהוּא חָפֵץ בְּיִשּׁוּבוֹ וְשֶׁיִּתְנַהֵג הַכֹּל בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע שֶׁהֻטְבַּע בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה, וְזֶה בָּא לְשַׁנּוֹת הַכֹּל. וְעִנְיַן הַכִּשּׁוּף הוּא לְפִי דַּעְתִּי כֵּן, שֶׁהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא שָׂם בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה לְכָל דָּבָר וְדָבָר מִדִּבְרֵי הָעוֹלָם טֶבַע לִפְעֹל פְּעֻלָּתוֹ טוֹבָה וִישָׁרָה לְטוֹבַת בְּנֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּרָא, וְצִוָּה כָּל אֶחָד לִפְעֹל פָּעֳלוֹ לְמִינֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית א יב לְמִינֵהוּ עַל הַנִּבְרָאִים. וְגַם עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הִמְשִׁיל כֹּחַ מִלְּמַעְלָה לְהַכְרִיחוֹ עַל מַעֲשֵׂהוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בראשית רבה ו אֵין לְךָ עֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל מִלְּמַעְלָה, שֶׁאוֹמֵר לוֹ גְּדַל. וּמִלְּבַד פְּעֻלָּתָם שֶׁעוֹשֶׂה כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּטִבְעוֹ יֵשׁ לָהֶם פְּעֻלָּה אַחֶרֶת. בְּהִתְעָרֵב מִין מֵהֶם עִם מִין אַחֵר, וּבִמְלֶאכֶת הַתַּעֲרֹבֶת יֵשׁ בָּהּ צְדָדִין שֶׁלֹּא הֻרְשׁוּ בְּנֵי אָדָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים שֶׁסּוֹף הַמַּעֲשֶׂה הַיֹּצֵא לִבְנֵי אָדָם בְּאוֹתָן צְדָדִין רַע לָהֶן, וּמִפְּנֵי זֶה מְנָעָם מֵהֶם. וְזֶהוּ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דֶּרֶךְ כְּלָל שבת סז ב כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם רְפוּאָה, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמֹרִי. כְּלוֹמַר אֵין לְאָסְרוֹ מִפְּנֵי צַד כִּשּׁוּף אַחַר שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בּוֹ מָצוּי בְּנִסָּיוֹן בֶּאֱמֶת אֵין זֶה מִן הַצְּדָדִין הָאֲסוּרִין, כִּי לֹא נֶאֶסְרוּ רַק מִצַּד הַנֶּזֶק שֶׁבָּהֶן. וְעוֹד יֵשׁ בְּאוֹתָן צִדְדֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת וְהַתַּחְבּוּלוֹת הָאֲסוּרוֹת לַעֲשׂוֹת עִנְיָן אַחֵר שֶׁנֶּאֶסְרוּ בַּעֲבוּרוֹ לְפִי שֶׁכֹּחַ אוֹתוֹ הַתַּעֲרֹבֶת עוֹלֶה כָּל כָּךְ שֶׁמְּבַטֵּל מִפְּעֻלָּתוֹ לְפִי שָׁעָה כֹּחַ הַמַּזָּל הַמְמֻנֶּה עַל שְׁנֵי הַמִּינִים. וְהַמָּשָׁל עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהַמַּרְכִּיב מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ יְחַדְּשׁוֹ לִבְרֹא מִין שְׁלִישִׁי, נִמְצָא שֶׁבִּטְּלָה הַהַרְכָּבָה כֹּחַ שְׁנֵיהֶם, וְעַל כֵּן נִמְנַעְנוּ מִלְּהַעֲלוֹת עַל רוּחֵנוּ אַף כִּי נַעֲשֶׂה בְּיָדֵינוּ דָּבָר שֶׁמַּרְאֶה בָּנוּ רָצוֹן לְהַחֲלִיף דָּבָר בְּמַעֲשֵׂי הָאֵל הַשְּׁלֵמוֹת. וְאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדֵינוּ מִזֶּה רֶמֶז מִשָּׁרְשֵׁי כִּלְאֵי זְרָעִים וּבְהֵמָה וְשַׁעַטְנֵז, וּבִמְקוֹמָם נַאֲרִיךְ בָּם בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין סז ב, חולין ז ב לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם כְּשָׁפִים שֶׁמַּכְחִישִׁין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה. כְּלוֹמַר שֶׁכֹּחָן עוֹלֶה לְפִי שָׁעָה יוֹתֵר מִכֹּחַ הַמְמֻנִּים עֲלֵיהֶם. וּרְאֵה כִּוּוּן דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְלֹא אָמְרוּ גְּזֵרַת מַעְלָה, לְפִי שֶׁהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא גְּזָרוֹ וְרָצָה מִתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה לִהְיוֹת הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת יוֹצֵאת מִבֵּין שְׁנֵיהֶם בְּהִתְעָרְבָם, וּבוֹ תּוֹכַחַת מְגֻלָּה אֶל הַמְמֻנִּים עֲלֵיהֶם, אֲבָל אָמְרוּ שֶׁכֹּחַ הַפָּמַלְיָא נִכְחָשׁ מִכָּל מָקוֹם. וּמִי שֶׁקִּרְבַת שִׂכְלוֹ בְּאוֹר פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְכֹחַ זְכוּתוֹ יַעֲלֶה עַל כֹּחַ הַמְמֻנִּים, לֹא יִירָא מֵהַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה וְהַכְחָשׁוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת פא, סנהדרין סז ב שֶׁאָמַר הֶחָכָם אֶל הַמְכַשֵּׁפָה. וִידִיעַת חִלּוּק עִנְיָנִים אֵלֶּה, אֵי זֶה תַּעֲרֹבֶת הֶתֵּר לָנוּ וְאֵין בּוֹ צַד כִּשּׁוּף וְאֵי זֶהוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צַד כִּשּׁוּף וְאָסוּר בְּחָכְמַת הַכִּשּׁוּף, יָדוּעַ. וְאַל תַּחְשֹׁב כִּי מְלֶאכֶת הַכִּשּׁוּף וְהַשֵּׁדִים דָּבָר אֶחָד, שֶׁהֲרֵי בְּפֵרוּשׁ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין שם בְּלָטֵיהֶם זֶה מַעֲשֵׂה שֵׁדִים, בְּלַהֲטֵיהֶם זֶה מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים. מַשְׁמַע מִזֶּה שֶׁעִנְיַן הַכִּשּׁוּף אֶפְשָׁר לְהֵעָשׂוֹת בִּלְתִּי מַעֲשֵׂה שֵׁדִים, וְאָמְנָם גַּם עִם הַשֵּׁדִים יַעֲשׂוּ לִפְעָמִים אוֹתָן. וְאוֹתָן הַשֵּׁדִים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן לִמְלֶאכֶת הַכִּשּׁוּף נִקְרָאִין מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְפִי שֶׁעִנְיַן הַכִּשּׁוּף לְעוֹלָם אֵינוֹ נַעֲשֶׂה רַק לְחַבֵּל. וּבִפְרָטֵי דִּינֵי הַכִּשּׁוּף בְּלָאו דִּמְכַשֵּׁף נַאֲרִיךְ בּוֹ יוֹתֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, כִּי שָׁם מְקוֹמוֹ, שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא אַזְהָרַת הַדִּין, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נִמְחֹל לָהֶם אֲבָל נְמִיתֵם. ה, סנהדרין פט"ו. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, לַעֲשׂוֹת דִּין בַּמְכַשְּׁפִים, בִּזְכָרִים כִּי לָהֶם יָאוּת וְנִתָּן לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, אֲבָל לֹא לִנְקֵבוֹת. וְדַוְקָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבִסְמוּכִין וּבְבֵית דִּין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וּבֵית דִּין הָעוֹבֵר עָלֶיהָ אִם יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט עָבַר עַל לָאו זֶה, מִלְּבַד שֶׁבִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהוּא לַעֲשׂוֹת דִּין בַּמְּחֻיָּבִין דֶּרֶךְ כְּלָל, וְאֵין בָּזֶה מַלְקוּת לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְכָל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו חוּץ מִנִּשְׁבָּע וּמֵמֵר וּמְקַלֵּל חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם מכות טז א.

« ספר המצוות Negative Commandments 309 ספר המצוות Negative Commandments 311 »