ספר המצוות, מצוות לא תעשה ר״ל

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Negative Commandments 229 ספר המצוות Negative Commandments 231 »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות שמיטה פ"ט סמג לאוין סימן ע"ד טח"מ סימן טז. שלא לתבוע חוב שעבר עליו שמיט' דכתיב דברים ט״ו:ב׳ לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'. ואמרו רבותינו אין שביעית משמטת בזמן הזה רק מדרבנן ואין שביעי' משמטת רק בסופה ומשמטת חוב אע"פ שיש בו אחריות אבל אם מסר שטרותיו לבית דין במסיר' או כתב פרוזבל אינו משמט וזהו גופו של פרוזבל. מוסרני לכם פלוני ופלוני הדייני' כל חוב שיש לי אצל פלו' שאתבענו כ"ז שארצה והדיינים חותמים למטה. או עדים: ואין כותבין פרוזבל אלא על הקרקע ואם אין לו קרקע מזכה לו המלו' בתוך שדהו כל שהוא. וכמה כל שהוא קלח של כרוב. ואם אין לו קרקע ולערב יש לו קרק'. או למי שחב ללוה יש לו קרק' כותבין לו פרוזבל: ואין כותבין אלא בבית דין הגדול. שבאותו הדור ואין יתומים צריכין פרוזבול. ונאמן אדם לומר פרוזבל היה לי ונאבד: ובלי שבועה כלל דלא שביק התירא ואכיל איסורא. והמלוה על המשכון אינו משמט אפילו משכנו בשעת הלואתו. ושמטה לפי מנהג ארץ ישראל היתה שנת ל"ח לפרט לפי פירוש רש"י. ולפירוש רבינו תם שנת ל"ט לפרט:

1 טור פתח ↗

הלכות שמיטה ופרוזבול כל שטר חוב אפילו יש בו אחריות שביעית משמטתו ואפילו משכנתא באתרא דמסלקי: ואפי' אם התנה ע"מ שלא תשמיטנו שביעית משמט דהו"ל מתנה על מ"ש בתורה: והשמטת כספים נוהגת האידנא: ואינה משמטת אלא בסופה: וכתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה ששאלת שנוהגין בארץ הזאת לגבות שטרות שעברה עליהן שביעית הוי יודע שתמהתי על זה מיום בואי לארץ הזאת וצווחתי ככרוכיא ולית דמשגח בי ואמרו כי כבר נהגו כן בארץ הזאת וא"א לשנות המנהג: ואמרתי מנהג כזה שהוא לעבור על דברי תורה ולהוציא ממון שלא כדין אין לילך אחריו ואמרו לי כי הרבה יפוי לשון רגילין לכתוב בשטרות שהן מורין על זה שלא תהא שביעית משמטתו ודקדקתי ולא מצאתי שום תנאי ויפוי לשון שיורה על דרך זה: ומה שכתבת שכתוב בשטרות שיוכל המלוה לגבות בכל צד שיוכל בין בדרכים הדתיים בין בדרכים שאינם דתיים אם הוא מתנה לגבות בדרכים שאינם דתיים הרי הוא מתנה על מ"ש בתורה: ואני מיום בואי לכאן איני דן שלא תשמט שביעית וגם איני סותר מנהגם אלא אני מניחם לדון כמנהגם: ובחשבון שנת שביעית איכא פלוגתא לר"י היתה בשנת פ"ח ולרש"י בשנת פ"ט והוא עיקר: וכל דבר ששביעית משמטתו משמטת שבועתו לפיכך שבועת הדיינין וכיוצא בהן דבר שאם יודה בו שביעית משמטתו משמטת שבועתו אבל שבועת השומרין והשותפין וכיוצא בהן דבר שאפי' אם יודה בו קודם שביעית אין שביעית משמטתו גם שבועה שבו אינה משמטת: תבעו וכפר ונשבע לו והגיעה שמיטה והוא בכפירתו ולאחר שעברה שמיטה הודה או באו עדים אינו משמט אבל כפר ונשבע והודה אח"כ או שבאו עדים קודם סוף שביעית נעשה עליו מלוה ומשמטת: כתב בשטר ע"מ שלא תשמטנו בשביעית אינה משמטת: וכן המלוה לזמן אפי' הרחיב הזמן למאה שנה אינה משמטת והרמ"ה כתב שמשמטת וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאינה משמטת: וכן המוסר שטרותיו לבית דין אינה משמטת: וששאלת אם התובע הלך והראה שטר שיש לו על חבירו והיה מתרעם ממנו קודם שביעית שלא היה יכול להשיג ממנו דין ונתנו לו ב"ד הזמנה שיזמין אותו לדין והלך והזמינו ולא הגיע לדין עד שבא שביעית אם יהיה זה כמוסר שטרותיו לב"ד. תשובה אין לנו אלא מה שאמרו חכמים ז"ל המוסר שטרותיו לב"ד דוקא משום דלא קרינן ביה ולא יגוש שא"צ ליגוש שב"ד נוגשין אותו אבל בנדון זה נוגש ונוגש הוא: המלוה על המשכון אינה משמטת והרמב"ם ז"ל כתב דוקא מה שכנגד המשכון אבל המותר משמט וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאינו משמט כלל : וכן משכנו שלא בשעת הלואתו ע"י ב"ד ולקח ממנו כלים אע"פ שצריך להחזירם אינו משמט: וכן ב"ד שגמרו הדין וכתבו איש פלוני חייב לאיש פלוני כך וכך אינו משמט שכל מעשה בית דין כגבוי דמי: הקפת חנות אינה משמטת זקפו עליו במלוה לפרעו לזמן ידוע משמטת: יש לו פרוזבול אינה משמטת: וכותבין אותו אפי' בזמן הזה בכל ב"ד דלית הלכתא כשמואל דאמר אין כותבין אותו אלא בבי דינא דסורא ודנהרדעא פירוש דוקא בית דין הקבוע ומומחה שבדורו אלא בכל בית דין וב"ד יכולין לכתבו: וזה לשונו פלוני ופלוני ופלוני הדיינים מוסרני לכם כל חוב שיש לי על פלוני שאגבנו כ"ז שארצה וחותמים בו ג' הדיינין בין שכתבו בל' דיינים כגון בי דינא הוינא ואתא פלוני ואמר לנא מוסרני וכו' ותתמו בלשון עד כגון איש פלוני עד בין כתבו בלשון עדות כגון דוכרן סהדותא דהוה באנפנא ותתמו פלוני דיין ויש מפרשים לא שנא כתיבי בלשון דייני וחתימי בלשון דייני ל"ש כתיבי בלשון סהדי דמסהדי מאי דאמר לדייני וחתימי סהדי: ואפי' לא נכתב אלא אמר זה הלשון על פה לדיינים מהני: ואין פרוזבול מועיל אא"כ יש לו ללוה קרקע ומיהו אפי' יש לו כל שהוא: אפי' עציץ נקוב מונח על גבי יתדות באויר ואין מקום היתדות שלו סגי ובלבד שיהא העציץ נקוב אפילו אין ללוה כלל ויש לחייב לו או לערב או למי שחייב לו כותבין אותו: ואפילו אין לו לזה ולא לזה ויש למלוה או למי שחייב לו מזכין אותו ללוה אפילו ע"י אחר שלא בפניו: או משאילו מקום לתנור או לכירים וכותבין לו: כותבין על איש שלוה אם יש קרקע לאשתו וכן על אשה אם יש קרקע לבעלה: חמשה שלוו מאחד די לו בפרוזבול אחד שיכתוב מוסרני לכם כל חוב שיש לי על פלוני ופלוני ואם לוו בשטר אחד אפילו אין קרקע אלא לאחד מהם כותבין פרוזבול על כולם: חמשה שהלוו לאחד כל חד וחד צריך פרוזבול: יתומים שיש להם מלוה ביד אחרים אין צריכים פרוזבול: ואין כותבין אותו אלא עד סוף שנה ששית. נכנסה שנה שביעית אע"פ שאין משמטת עדיין אלא בסופה אפ"ה אין כותבין אותו: פרוזבול המאוחר פסול כגון שעומד בניסן וכתב זמנו מאייר שאינו מועיל אלא לחוב שקדם לו נמצא שבאיחורו מיפה כח המלוה והמוקדם כשר שמגרע כח המלוה: א"ר נחמן נאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד. כתב בעל העיטור שאין הלכה כרב נחמן אלא כסתם משנה שאינו נאמן וכן דעת רב אלפס וא"א הרא"ש ז"ל פסק כר"נ שהוא נאמן ולא עוד אלא שפותחין לו שמא פרוזבול היה לך ואבד ואם אמר כן נאמן וכן אם אומר המלוה תנאי היה בינינו שלא תשמטני שביעית או הקפת חנות היה או שאר דברים שאין שביעית משמטתו נאמן במגו דאי בעי אומר פרוזבול היה לי ואבד והרמ"ה כתב שהיא נאמן אבל צריך שבועה ואפילו בשבועה לא מהימן אלא באתרא דנהיגי למכתב פרוזבול אבל באתרא דלא נהיגי למכתב פרוזבול לא מהימן וא"א הרא"ש ז"ל הביא בפסקיו דברי ר"ת שכתב שנאמן בלא שבועה ולא חילק בו ובתשובת שאלה כתב מה ששאלת אם נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד האמת שכתבו רבותינו שנאמן אפי' בלא שבועה ואני לא סמכתי מעולם על זה משום דלא שכיחי האידנא כותבי פרוזבול וגם אין איסור לשמיטת כספים ידוע להמון העם ולא מחזיקין ליה איסורא ולאהדורי בתר היתירא ולכתוב פרוזבול וכשהיה בא לפני אחד וטען פרוזבול היה לי ואבד הייתי שואלו מהו פרוזבול ולמה כתבת אותו ומי הוא שכתבו לך עד שהיה נתפס בשקרו ומעולם לא זכה לפני אדם באשכנז בטענה זו: המחזיר חוב שעבר עליו שביעית צריך שיאמר לו המלוה משמט אני ואם אמר לו הלוה אעפ"כ אני רוצה ליתנו לך יכול לקבלו מיד וא"צ לסרב יותר: ולא עוד אלא שיכול להיות עיניו תלויות בו אולי יאמר אעפ"כ שיקבלו מידו ומיהו צריך שיאמר לו לא בחובי אני נותן לך אלא במתנה אני נותן לך: שט"ח שעבר עליו שביעית ולא נכתב עליו פרוזבול הואיל ונמחל שיעבודו של שטר גופו של שטר של לוה הוא ומוציאין אותו מהמלוה להחזירו ללוה: המוכר שט"ח לחבירו ועברה עליו שמיטה לאחר המכירה אין הלוקח חוזר על המוכר שהרי הלוקח פשע בעצמו שלא עשה פרוזבול: אבל אם כבר עבר עליו שמיטה כשמכרו טוענין ללוקח שהמוכר שמכרו היה לו פרוזבול ואבד שכל מה שיכול מוכר לטעון טוענין ללוקח ואם הודה המוכר שלא היה לו פרוזבול אם אין למוכר נכסים אינו נאמן שאין אדם נאמן בהודאתו לחוב לאחרים ואם יש למוכר נכסים נאמן המוכר לחוב לעצמו ומשלם ללוקח שהרי הטעהו שמכר לו שטר שנמחל שיעבודו בחזקת שהוא קיים:

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא יתבע הלוואה שעברה עליה שביעית, שנאמר "לא ייגוש את ריעהו ואת אחיו" דברים טו,ב.

1 הזהירנו שלא לתבוע משאות בשנת השמיטה אבל ישמטו כלם יחדו שנאמר שמוט כל בעל משה ידו ולא יגוש את רעהו, וזה אין חייבין בו מן התורה אלא בארץ ישראל בעת שתהיה שם שמיטת קרקע רוצה לומר היובל, ומדרבנן יתחייב כן בכל מקום ובכל זמן. ואינו מותר לגוש המשאת שעברה עליה השביעית אבל ישמט. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשביעית. ראה אנכי, הלכות שמיטה פ"ט:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

התובע א חוב שעברה עליו שביעית עובר בל"ת שנ' לא יגוש את רעהו ובטל מ"ע כאשר יתבאר בסמ"ע מ"ע קמ"ט שנ' שמוט כל בעל משה ידו, אין שמיטת כספים נוהגת מה"ת בשביעית אלא בזמן שהיובל נוהג בו שיש שם שמיטת קרקע שישוב הקרקע לבעליו בלא כסף כדתניא במ'"ק דף ב' ר' אומר וזה דבר השמיט' שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים בכל מקום בין בארץ בין בח"ל ובזמן שאין אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים בשביעית אפי' בארץ ומד"ס שם שתהיה שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה בכ"מ ואע"פ שאין היובל נוהג והטעם בתו' שם כדי שלא תשתכח תורת השמטת כספים מישראל בספרי פ' ראה וכן משמע בשביעית דף מ"ו משנה ב' ע"ש בפי' ר"ש אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה שנ' מקץ שבע שנים תעשה שמטה וזה דבר השמטה וגומר ושם הוא אומר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות מה שם אחר שבע אף השמטת כספים אחר שבע לפיכך המלו' את חברו בשביעית עצמה גובה כל חובו כל השנה וכשתשקע החמה בליל ראש השנה של מוצאי שביעית אבד החוב מסקינן בגיטין דף ל"ז שביעית משמטת המלוה ואפי' מלוה בשטר שיש בו אחריות נכסים הר"ז משמט, ואם סיים לו שדה בהלואתו אינו משמט, גרסינן בירושל' דשביעית מלוה שעשאה כפרנית פי' הלוה שכפר במלוה והגיעה שמיטה והוא עומד בכפירתו והודה אחר השביעית אינה משמטת כופרנית ונעשית מלוה שהודה בשביעית משמטת, שנינו בשבועות דף מ"ה השביעית משמטת את השבועה שנא' לא יגוש מ"מ פירוש לא לשלם ולא לישבע, ורב גידל אמר רב דורשו בגמרא דף מ"ט מוזה דבר השמיטה אפילו דבור משמטת כך משמע בתוספתא דשביעית פ"ז בד"א בשבועת הדיינין וכל כיוצא בה מדברים שאם יודה בהן שביעית משמטתן אבל שבועת השותפין והשומרין וכיוצא בהן משבועות שאם יודה בהם ישלם הר"ז ישבע אחר השמיטה, במכות דף ג' ומבואר שם בתו' אמר שמואל המלוה חבירו והתנ' עמו שלא תשמטנו שביעית הר"ז משמט שאינו יכול לבעל דין השביעית התנה עמו שלא ישמיט הוא חוב זה ואפי' בשביעית תנאו קיים שכל תנאי שבממון קיים ונמצא שזה חייב את עצמו בממון שלא חייבה אותו בו תורה, בשביעית דף מ"ו כל הסוגיא ודין הכתובה בגיטין דף י"ח הקפת חנות ושכר שכיר אינו משמט אא"כ זקפה עליו במלוה, והמגרש את אשתו קודם השמיטה אין כתובתה נשמטת, ואם פגמה אותה או זקפה עליו במלוה שביעית משמטת, והמלוה על המשכון אינו משמט והוא שיהיה החוב כנגד המשכון ואם היה בחוב יותר משמט את היתר על המשכון כדאיתא בשבועות דף מ"ד וכן המוסר שטרותיו לבית דין ואמר להם אתם גבו לי חובי זה אינו משמט כדאיתא במכות דף ג' שנ' ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך וזה בית דין תובעין אותו וכן בית דין שפסקו את הדין וכתבו איש פלוני אתה חייב ליתן לזה כך וכך אינו משמט שזה כגבוי וכאילו בא לידו ואינו כמלוה כדתנן בשביעית דף מ"ו:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְתִגְּשׂוּ

1 משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל פתח ↗

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַשְׁמִיט הַמַּלְוֶה בַּשְּׁבִיעִית שֶׁנֶּאֱמַר דברים טו ב "שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ". וְהַתּוֹבֵעַ חוֹב שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית עָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר דברים טו ב "לֹא יִגּשֹׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו":

« ספר המצוות Negative Commandments 229 ספר המצוות Negative Commandments 231 »