ספר המצוות, מצוות לא תעשה קצ״ז

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Negative Commandments 196 ספר המצוות Negative Commandments 198 »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ד סמ"ג לאוין סימן עו טור א"ח סימן תמג: שלא לאכול חמץ בפסח דכתיב שמו' יב כל מחמצת לא תאכלו מחצי היום של ארבעה עשר אסור: וגם לוקה לרבי יהודה אבל כרת אינו חייב אלא בשבעה ימים בלבד. ומדרבנן אסור באכילה מסוף ארבע שעות ולמעלה ואסור בהנאה מתחלת שש ולמעלה. ואם נתערב החמץ בזמנו בהית' אוסר בכל שהוא בין במינו בין שלא במינו: ורבים אומרי' דחשיב בזמנו לאסור בתערובת משהו משש שעות ולמעלה. ומיהו קבלתי מרבותי בשם רבינו י"בא דלא חשיב תוך זמנו ליאסר במשהו כי אם דוקא בשבעת ימי הפסח דהיינו מתחלת ליל ראשון עד מיוצאי פסח משום דאז הוי בכרת אבל משש שעו' ולמעלה א"ע גב דאיכא לאו אינו אוסר במשהו כי אם בנותן טעם ויש להביא ראיה מההיא דרב דסבר ליה כרבי יהודה דחמץ גם לאחר זמנו בלאו ואפילו הכי קאמר רב דדוקאי בזמנו הוי במשהו בין במינו בין שלא במינו אבל שלא בזמנו הוי במינו במשהו. שלא במינו בנותן טעם: כמו שאר איסורין דהכי סבירא ליה לרב בשחר איסורין דבמינו במשהו שלא במינו בנותן טעם: כדאיתא בפרק בתרא דעכו"ם ובפרק כל שעה אלמא משוה רב חמץ שלא בזמנו כמו שאר איסורין אע"ג דסבירא ליה לרב דחמץ שלא בזמנו בלאו כרבי יהודה: הלכך לדידן נמי דסבירא לן כרבי יהוד' מקוד' זמנו דהוי בלאו כדפרישית מ"מ לא יאסור במשהו כי אם בנותן טעם גם במינו כמו שאר איסורים לדידן דקיימא לן דשאר איסורי' בין במינו ובין שלא במינו בנותן טעם: ומהאי טעמא יש להתיר המצה שמוצאין בה חטה או שעורה כיון שנאפ' המצה ערב הפסח מבעוד יום אע"ג דנאפת לאחר שש שעות כדפרישית וכן צלי שנצלה בערב הפסח מבעוד יום יש להתיר מהאי טעמא: ומיהו אם חזרו וחממו את המצה או את הצלי בעוד שיש שם החטה או השעורה משנכנס יום טוב אסו' דחוזר ונותן טעם בזמנו דהוי במשהו א"עג דאותו משהו דבלעה מבעו' יום אינו חוזר וניעור שכבר נתבטל מכל מקום כיון שהחטה עודנה במצה או בצלי משנכנס יום טוב נותנת טעם משהו מיהא ע"י חימום ומיהו חימום דכלי שני אין לחוש ולפי זה הא דמחמרינן טפי גבי חמץ היינו משום דאיכא תרתי כרת ולא בדילי אינשי מיניה: ועל המצות שנאפות תוך הפסח ומצאו באחת מהן חטה וכן כל חמץ נוקש' וע"י תערובת אפי' חמץ טוב מותר להשהותן כיון דאינו בבל יראה לפיר' רבינו תם וקדרו' של חרס משהין אותן עד לאחר הפסח כשמואל וכל כלי שנשתמשו בו חמץ בצונן משתמש בו מצה חוץ מבית שאור ומבי חרוסת שחימוצן קשה דאין משתמשי' בהן מצה עד שיגעילו: ויש מחמירין אף בהגעלה לאסור אך לא משמע כן : ובעריבות ובתיבות שלשין בהן חמץ אפי' ניקרו אותן בטוב לגמרי אין נותנין לתוכן המצות חמות וצריך לתת מפה או סדין להפסיק ביניהם ובין העריבה: ונכון לטוחן בטיט או ליתנן לגוי משום דרוב פעמי' אי אפשר לנקרם שלא ישאר כזי' בין הכל: אמרי' התם סכינים בפיסחא מאי עבדי' בהו: ומסיק הלכתא אידי ואידי ברותח ומאני דקוניא אסורים: פיר' רבינו תם היתו' זכוכי' בתוך כלי חרס אבל היתוך עופרת יש לו דין כלי מתכו' להתירו בהגעלה בפסח. וכל דבר שנתבטל קודם הפסח ביותר מששי' אין אסור לאוכלו בפסח ומזה הטעם אנו מתירין בשר שנמלח קודם הפסח אע"פ שלא דקדקו במליחתו: וכן עור האווז שנמלח מיתר מהאי טעמא: אך שומן האווז שהותך קוד' הפסח אסור בפסח לפי שמהתכין אותו במחבת: ופעמים שעושין באותו מחבת חמץ בעין כגון מים וקמח ונמצא המחבת בלועה מחמץ בלא ביטול וחוזרת ונותנת טעם בשומן האווז הנתון לתוכה: ומיהו אם ודאי לא היתה המחבת בת יומא כשהתיכו בה את השומן מותר אפי' למאן דאסר בפסח נ"ט לפגם הואיל וזה היה נתינת טעמו קודם הפסח: ומיהו דוקא שבשעת התכת האווז נתן דעתו לזה לשם פסח: אבל אם התיך השומן סתמא לאכול קודם הפסח אעפ"י שעכשיו אומר ברי לי שלא היתה בת יומא מכל מקום אסורה בפסח דמלתא דלא רמיא עליה דאינש בשעת מעשה לאו אדעתיה: דמהאי טעמא אוסר בירושלמי מצה ישנה אפי' אליבא דב"ה דקאמר מכיון שעשאה ל' יום קודם הפסח בידוע שלא דקדק בה: וכן יש לאסור אותן בני מעים מלוחי' כמו הדרא דכנתא שקורין שלניני"ץ בלע"ז שרגילים לחולטן בחמין לפי שחולטין אותן בתוך הקדרה שהיא בלועה מחמץ בעין כדפריש' מ"מ אותו בוסר שדכין אותו במדוכות קודם הפסח מותר בפסח ואעפ"י שהמדוכות מחומצו' מחמץ שמערבין עם המורייס משום דהוי צונן ואין בו כח להפליט ואפי' אי פליט משהו בעלמא הוא דפליט ונתבטל קודם הפסח מידי דהוי אכרישין ובצלים שחתכן בסכין חולבת ונתנן עם הבשר כדפירש רבינו ברוך וחטה הנמצאת במעי התרנגולת אע"ג דלענין טומאה הוי עיכול לענין איסור לא הוי עיכול ואוסר במשהו אם נתבשלה אך בצליה או במליחה רבינו יב"א ורבינו נתנאל וכמה גדולים מתירין אותה בקליפה ונותן טעם לפגם מזה פסק רבינו יהודה דמותר אפי' בפסח וה"ר יוסף דבינדי"ט אסר ליה בפסח והבצק אשר בשולי החבית אם נתנו ל' יום קודם הפסח מות' שכבר נתייבש ל' יום קודם הפסח אבל בתוך ל' יום יש לחוש ובצק שהכסיפו פניו יש לחוש דשמא הלכה כר' מאיר דאוס' ומי שאינו בקי בזה וכן בצק החרש שיעורו משיניח העיסה והולך אדם מיל: ואינו חייב משום חמץ אלא מחמשת המינים ואף על גב דאמרינן התם מותר ללתות חטים בפסח מיהו עכשיו נהגו העולם איסור ואין להתיר: ודגן שנפל עליו מים אסו' למוכרו לגוים אלא ימכרם לישראל שיאכלם קודם הפסח: ודלף היורד טיף טיף על העיסה או על דגן אינו בא לידי חמוץ: ואין לשין אלא במים שלנו: ויש מחמירין לשאוב המים בין יום ובין לילה: ומורי הרב רבינו יצחק אומר לא נתנה תורה למלאכי השרת: ועוד דהוי ליה למיתני שלנו כל הלילה: אלא אין לינה רק מחצי הלילה עד עמוד השחר: והטעם לפי דעתי משום דאז רוח צפונית מנשבת עד הבקר והכי נמי אמרינן גבי קדשים ומים שלנו שנתערבו במים שלא לנו התיר רבינו יהודה אחרי שנתבטלו ברוב קודם הלישה חד בתרי: ואם לש אדם במזיד קודם היום ישרפו המצות: או יאכלם או ימכרם לגוים קודם ארבע שעות של יום ארבע עשר: ואם לא יוכל אדם למצא מים שלנו בשום ענין ילוש במים שלא לנו. וכן אם נתחלפו לו בשוגג מים שלנו בשלא לנו נראה דמותר דלא אסרו ליה רק בעבר' ולשה: ולא תלוש בחמה וגם לא ביום המעונן אפי' במקו' שאין חמה זורחת דיומא דעיבא כול' שמש' וטוב שלא להוליך המים בחמה או תחת הרקיע ביו' המעונן אא"כ מכס' אותו במפה ונר' שאין לחוש רק שלא לשהו' זמן מרוב': ומ"מ יש ליזה' אפילו לפי שעה: ואין לשין יותר מה' רביעי' קמח וטוב ללוש פחות: והסל או כלי אחר מצרפן לסל' : ואין עושין סריקין המצויירי' בפסח מפני שהאש' שוהה עליהם ומחמצת בעת עשייתן ואפי' בדפוס גזיר' שמא תעשנו שלא בדפוס : ומי תשמישו של נחתום ישפכו במקו' מדרון מפני שמחמיצין: אין שורין את המורסן ומניחין לפני התרנגולין מפני שמחמיצין אבל חולטין להם ברותחין ומיהו נהגו העול' שלא לחלוט שמא לא ירתיח יפה יפה : ולא ילעוס אדם חיטים ליתן ע"ג מכתו מפני שמחמיצין: שלמו מ"ע ומל"ת התלויין באכיל' מדאוריית': אחל הלאוין התלוין באכיל' מדרבנן:

1 טור פתח ↗

חמץ משש שעות ולמעלה ביום י"ד אסור מה"ת ולוקין עליו אע"פ שבעל העיטור כתב שאינו אלא מדרבנן ובעל המאור כתב שמותר לאוכלו עד הלילה שבאכילתו משביתו והרמב"ם ז"ל כתב שלוקין עליו משש שעות ולמעלה ולזה הסכים א"א ז"ל וכדי להתרחק האדם מן העבירה הוסיפו חכמים לאוסרו עוד ב' שעות דהיינו מתחלת שעה חמישית ומיהו כל שעה חמישית מותר בהנאה ויכול למוכרו לעכו"ם אפילו הרבה ביחד שודאי לא יאכלו קודם הפסח ואפי' כותח ויכול להאכילו לבהמה חיה ועוף ובלבד שיעמוד עליהם לראות שלא יצניעו ממנו ויבער מה ששיירו ממנו ומתחלת שעה ששית ומעלה אסרוהו גם בהנאה ואם קידש בו אשה אינה מקודשת כיון שאסרוהו בהנאה לכל ישראל הלכך ישראל שהיה בידו חמץ של חבירו בפקדון והגיע הפסח יעכבנו עד שעה חמישית ואם לא באו בעליו ימכרנו לעכו"ם ואם לא מכרו צריך לבערו בזמן איסורו אפי' אם אינו חייב באחריותו מעשה וקנתה שפחה נכרית ירקות בחמץ אחר שש והתירם ר"ת לפי שאינו תופס דמיו כדאמרינן בחולין חמצן של עוברי עבירה לאחר הפסח מותר מפני שהן מחליפין:

1 משנה תורה, הלכות חמץ ומצה פתח ↗

כָּל הָאוֹכֵל כְּזַיִת חָמֵץ בְּפֶסַח מִתְּחִלַּת לֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר עַד סוֹף יוֹם אֶחָד וְעֶשְׂרִים בְּנִיסָן בְּמֵזִיד חַיָּב כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר שמות יב טו "כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה". בְּשׁוֹגֵג חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה. אֶחָד הָאוֹכֵל וְאֶחָד הַמְמַחֶה וְשׁוֹתֶה: הֶחָמֵץ בַּפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָיָה שֶׁנֶּאֱמַר שמות יג ג "לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ" לֹא יְהֵא בּוֹ הֶתֵּר אֲכִילָה. וְהַמַּנִּיחַ חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ בְּפֶסַח אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אֲכָלוֹ עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין שֶׁנֶּאֱמַר שמות יג ז דברים טז ד "לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ" וְנֶאֱמַר שמות יב יט "שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם". וְאִסּוּר הֶחָמֵץ וְאִסּוּר הַשְּׂאוֹר שֶׁבּוֹ מַחְמִיצִין אֶחָד הוּא: אֵינוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם לֹא יֵרָאֶה וְשמות יב יט "לֹא יִמָּצֵא" אֶלָּא אִם כֵּן קָנָה חָמֵץ בְּפֶסַח אוֹ חִמְצוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם הָיָה לוֹ חָמֵץ קֹדֶם הַפֶּסַח וּבָא הַפֶּסַח וְלֹא בִּעֲרוֹ אֶלָּא הִנִּיחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עַל שְׁנֵי לָאוִין אֵינוֹ לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה. וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָיָה לְעוֹלָם. וְדָבָר זֶה קְנָס הוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִפְּנֵי שֶׁעָבַר עַל בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא אֲסָרוּהוּ. אֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ בִּשְׁגָגָה אוֹ בְּאֹנֶס. כְּדֵי שֶׁלֹּא יַנִּיחַ אָדָם חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ בְּפֶסַח כְּדֵי שֶׁיֵּהָנֶה בּוֹ אַחַר הַפֶּסַח: חָמֵץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּדָבָר אַחֵר תּוֹךְ הַפֶּסַח בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ הֲרֵי זֶה אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא. וְחָמֵץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה אִם נִתְעָרֵב בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְאָכְלוֹ אַחַר הַפֶּסַח. שֶׁלֹּא קָנְסוּ וְאָסְרוּ אֶלָּא בֶּחָמֵץ עַצְמוֹ אֲבָל הַתַּעֲרֹבֶת מֻתָּר בַּאֲכִילָה לְאַחַר הַפֶּסַח: אֵין חַיָּבִין כָּרֵת אֶלָּא עַל אֲכִילַת עַצְמוֹ שֶׁל חָמֵץ אֲבָל עֵרוּב חָמֵץ כְּגוֹן כּוּתָח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי וְכָל הַדּוֹמֶה לָהֶן מִדְּבָרִים שֶׁהֶחָמֵץ מְעֹרָב בָּהֶן אִם אֲכָלָן בְּפֶסַח לוֹקֶה וְאֵין בּוֹ כָּרֵת שֶׁנֶּאֱמַר שמות יב כ "כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁאָכַל כְּזַיִת חָמֵץ בְּתוֹךְ הַתַּעֲרֹבֶת בִּכְדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים הוּא שֶׁלּוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל אִם אֵין בַּתַּעֲרֹבֶת כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לוֹ לֶאֱכל אִם אָכַל אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: הָאוֹכֵל מִן הֶחָמֵץ עַצְמוֹ בְּפֶסַח כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זֶה אָסוּר מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר שמות יג ג "לֹא יֵאָכֵל". וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת אוֹ קָרְבָּן אֶלָּא עַל כַּשִּׁעוּר שֶׁהוּא כְּזַיִת. וְהָאוֹכֵל פָּחוֹת מִכְּזַיִת בְּמֵזִיד מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת: אָסוּר לֶאֱכל חָמֵץ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר מֵחֲצוֹת הַיּוֹם וּלְמַעְלָה שֶׁהוּא מִתְּחִלַּת שָׁעָה שְׁבִיעִית בַּיּוֹם. וְכָל הָאוֹכֵל בַּזְּמַן הַזֶּה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר דברים טז ג "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ". כְּלוֹמַר עַל קָרְבַּן הַפֶּסַח. כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה בְּפֵרוּשׁ דָּבָר זֶה לֹא תֹּאכַל חָמֵץ מִשָּׁעָה שֶׁרְאוּיָה לִשְׁחִיטַת הַפֶּסַח שֶׁהוּא שמות יב ו "בֵּין הָעַרְבַּיִם" וְהוּא חֲצִי הַיּוֹם: וְאָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכל חָמֵץ מִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגַּע בְּאִסּוּר תּוֹרָה. וּמִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית יִהְיֶה הֶחָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָה כָּל שָׁעָה שִׁשִּׁית מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וּשְׁאָר הַיּוֹם מִשְּׁבִיעִית וּלְמַעְלָה מִן הַתּוֹרָה. שָׁעָה חֲמִישִׁית אֵין אוֹכְלִין בָּהּ חָמֵץ גְּזֵרָה מִשּׁוּם יוֹם הַמְעֻנָּן שֶׁמָּא יִטְעֶה בֵּין חֲמִישִׁית לְשִׁשִּׁית. וְאֵינוֹ אָסוּר בַּהֲנָיָה בְּשָׁעָה חֲמִישִׁית. לְפִיכָךְ תּוֹלִין בָּהּ תְּרוּמָה וְלֶחֶם תּוֹדָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵחָמֵץ שֶׁהוּא קֹדֶשׁ לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין עַד שֶׁתַּגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית וְשׂוֹרְפִין הַכּל: הָא לָמַדְתָּ שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכל חָמֵץ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר עַד סוֹף שָׁעָה רְבִיעִית. וְאֵין אוֹכְלִין בְּשָׁעָה חֲמִישִׁית אֲבָל נֶהֱנִין בּוֹ. וְהָאוֹכֵל בְּשָׁעָה שִׁשִּׁית מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְהָאוֹכֵל מִתְּחִלַּת שָׁעָה שְׁבִיעִית לוֹקֶה:

1 הזהירנו מאכול חמץ בפסח. והוא אמרו לא יאכל חמץ ובאר שהוא בכרת ואמר כי כל אוכל חמץ ונכרתה אם היה מזיד ואם היה שוגג חייב חטאת קבועה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת פסחים. בא, זמנים הלכות חמץ ומצה:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

הלכות חמץאסור א לאכול חמץ ביום י"ד מחצי היום ולמעל' שהוא מתחילת שעה שביעי ביום והעובר על זה לוקה מן התורה אם הלכה כר' יהודא שנ' לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ודרשינן בפסחים ד' כ"ה לר' יהודא שהלכה כמותו לגבי ר"ש דעליו דחמץ קאי אשעת זביחת הפסח כלומר לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי היום אע"פ שעליו דמצות אשעת אכילת הפסח קאי בשיטה זו כתב רבינו משה בהל' חמץ הלאו וקשה על זה שהרי פוסק שם רבא ושמואל כר"ש שאומר שם בד' ל' חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר עליו בולא כלום ואע"פ שפי' שם רבינו יצחק בתו' ד"ה ר"ש דברי ר"ש דדווקא לאו אין בו אבל מאך חלק ותשביתו שמעינן ביעור שלא כדרך הנאה למעט אכילה ולכך מצריך שם בפסחים ד' י"א שריפה בשש בתרומה טהורה מ"מ לאו אין בו, עי' בהגמ"יי שם פ"א ואומר אני שדעת הרב היה שאין פוסק רבא כר"ש אלא מחמץ לאחר זמנו אבל מלפני זמנו שלא מצינו שיפסוק כמותו אין לנו להוציא ספק זה מן הכלל שפוסק בעירובין ד' מ"ו ר' יהודא ור"ש הלכה כר' יהודא ור' יהודא אומר שם תלתא לאוי כתיבי לא תאכל עליו חמץ לפני זמנו לא יאכל חמץ לתוך זמנו כל מחמצת לא תאכלו לאחר זמנו ור"ש דורש המקראות לדברים אחרים ודורש קרא דכל מחמצת לכדתניא מחמצת אין לי אלא נתחמץ מאליו נתחמץ מחמת ד"א כגון מחמת שמרי יין שנתייבשו וכיוצא בזה מניין ת"ל כל מחמצת לא תאכלו ומדרשת זה המקרא בלבד עיין באשירי שם פוסק רבא כר"ש ואעפ"כ נ"ל שאין למנותו בלאוים כי לגמרי פוסק כר"ש מאחר שלא פי' במה פוסק ובמה אינו פוסק וכן נראה אל הרב ר' יחיאל בר' יוסף ומ"מ אף לר"ש יש בו איסור מה"ת כאשר בארנו אבל בעניין זה אין לאו כי אם בפסח וזה בלבד אינו מונין כאן, והלכה כר' יהודא שאומר בפ"ק ד' י"א אוכלין חמץ כל ד' שעות ראשונות של יום ושע' חמישי' אין אוכלין בה חמץ גזירה משום יום המעונן שמא יטעה בין חמישית לששית ושורפים בתחילת שש שמשעה ששית אסור בהנאה מד"ס והאוכל ב חמץ בפסח כל שהוא הר"ז אסור מה"ת שנ' ולא יאכל חמץ ואע"פ כן אינו חייב קרבן או כרת אלא על שיעור שהוא כזית והאוכל פחות מכזית במזיד מכין אותו מכת מרדות כל האוכל כזית חמץ בפסח מתחיל' חמשה עשר עד סוף אחד ועשרים בניסן במזיד חייב כרת שנאמר כי כל אוכל חמץ ונכרתה ובשוגג חייב קרבן חטאת קבועה אחד האוכל ואחד הממחה ושותה בחולין ד' ק"ך פ' כל שעה ד' כ"א החמץ ג בפסח אסור בהנאה שנ' לא יאכל חמץ לא יהיה בו היתר אכילה ואין הלכה כרבי יוסי הגלילי דאמר שם בד' כ"ח שמותר בהנאה:

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לאכול חמץ בפסח, שנאמר "לא ייאכל, חמץ" שמות יג,ג.

1 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חָמֵץ בַּפֶּסַח – שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חָמֵץ בַּפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יג ג וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ. מָה שֶׁכָּתַבְנוּ בִּשְׁאָר מִצְוֹת הַפֶּסַח. דִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מָה הֵן הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֱסַר בָּהֶן מִשּׁוּם חָמֵץ, וְהֵן חֲמִשָּׁה מִינֵי דָּגָן, וְדִין הַלָּשׁ בְּמֵי פֵּרוֹת, וְדִין לְתִיתָה, וְתַבְשִׁיל שֶׁנִּמְצָא בּוֹ חָמֵץ, בְּחַמִּין אוֹ בְּצוֹנֵן, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בִּפְסָחִים לה, א ב או"ח מסי' תמ"ו עד תס"ח. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְאוֹכֵל כַּזַּיִת חָמֵץ בְּפֶסַח בְּמֵזִיד, חַיָּב כָּרֵת. בְּשׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה.

« ספר המצוות Negative Commandments 196 ספר המצוות Negative Commandments 198 »