ספר המצוות, מצוות לא תעשה קע״ד

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Negative Commandments 173 ספר המצוות Negative Commandments 175 »

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות מאכלות פ"ב סמג לאוין קכח טור י"ד סימן פב שלא לאכול עוף טמא: דכתיב ויקרא י״א:י״ג ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכל כי שקץ הם. וכן יש בהם איסו' עשה דכתיב ויקרא שם כל צפור טהורה תאכלו הא טמא' לא תאכלו וסימני עוף טמא כל הדורס טמא: פירוש שאוכל העוף בעודנו חי: רש"י פירש שמניח רגלו על המאכל: ויש עוד שלשה סימני טומאה אין לו אצבע יתירה: ואין לו זפק: ואין קורקבנו נקלף ואם אנו מוצאים עוף שיש בו שלשה סימני טהרה: בידוע שהוא טהור ואינו דורס לפירוש רבינו תם אבל לפירוש הרי"בם אף כי יש בו שלשה סימני טהרה הללו אין לנו לאכול אלא אם כן אנו מכירין בו שאינו דורס אחרי שאין אנו יודעין שמות העופות הכתובי' בפרשה: ואף על פי שראינוהו אוכל בלי דריסה חיישינן שמא ידרוס פעם אחר' כאשר מצינו בגירותא דדרסה הלכך אפילו יש בו שלשה סימנים הללו אסור לאכול אותו רק במסורת: ובמסירת אוכל אותו בסי' דאינו דורס לבד: ומדאיצטריך למכתב נשר שמע מינה נשר הוא דלית ליה כלל לא תיכול: הא דאית ליה חד אכול: וביצת עוף טמא אסורין ואמרו חכמים סימנין להבחין בין זה לזה כל שכודרת ועגולגולת וראשו אחד חד וראשו אח' כד' וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה ואפילו הכי אין לוקחין אותם מן הגוים אלא אם כן יאמר של עוף פלוני טהור הם אבל על הסימנים אין לסמוך דאיכא דעורבא דדמיא לדיונ' דסימנין לאו דאורייתא אך עת' אין מצוין בינינו ביצי עוף טמא לפיכך הולכים אחר הרוב ואין חוששין לביצת טריפה: ולביצים שיש בהם דם: ואוכלין מפת של עכו"ם שיש בו בצים ואין לחוש לבישולי עכו"ם מפני הבצים כי הקמח עיקר אחר שנתערבו ואינן בעין אבל בפשטי"דא של דגים ודאי אסו': ולפיכך דאין מוכרים ביצים אסורות לגוים ואפי' טרופות בקערה אלא אם כן אוכלם בפנינו או יבשלם שמא יתנה לתוך הפת: כי מה שהתירו חכמים למכור בצים טרופות: היינו בימיהם שלא היו אוכלים פת של עכו"ם. ואם נתבשלו בצים דעוף טמא עם טהורים מותרים: ואם הטמאין קלופים אסורים גם האחרים: וביצה שיש בה אפרוח שנתבשלה עם אחרות לעולם אסורין כולם : וביצה שהוציאוה בכח מן התרנגולת כמו שהיא חיה מותרת ואין בה משום אבר מן החי וזו היא ששנינו גיעולי ביצים מותרין :

1 טור פתח ↗

סימני עוף וביציהם סימני העוף לא נתפרשו אלא שפירש הכתוב עופות טמאין וטהורין ובמה שחלוקין טהורים מהטמאים עשו חכמים סימני טהרה והם ד' דברים הטהור אינו דורס פירוש אינו אוכל העוף מחיים ויש לו זפק ואצבע יתירה וקורקבנו נקלף ביד ואפי' אם אינו נקלף אא"כ יתנו אותו בשמש להתחמם חשיב שפיר נקלף אבל אם אינו נקלף אלא בסכין לא חשיב נקלף לפיכך מי שמכיר כ"ד עופות הטמאין המפורשין בפסוק ומיניהן מותר לאכול כל עוף שאינו מהן וכל מי שאינו מכיר אם רואה עוף דורס ודאי טמא ואם אינו יודע אם דורס אם לאו אם כשמעמידין אותו על חוט חולק את רגליו ב' אצבעות לכאן וב' אצבעות לכאן או שקולט מן האויר ואוכל בידוע שהוא דורס ואם הוא בחזקת שאינו דורס ויש לו עוד אחד מג' הסימנים איזה שיהיה כתב הרמב"ם שהוא טהור אבל ר"ח כתב שאין להתירו בסימן אחד אלא שקורקבנו נקלף אבל אם אינו נקלף אפי' יש בו זפק ואצבע יתירה טמא ורש"י כתב שאין לסמוך ולאכול כל עוף אלא במסורת שמסרו לנו אבותינו שהוא טהור שיש לחוש שמא דורס והר"ז הלוי כתב וקבלנו מסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים שכל עוף שחוטמו רחב וכף רגל רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס וכתב א"א הרא"ש ז"ל וכן מסתבר ויש לאוכלו אם ימצא לו ג' סימנים בגופו ואין לחוש שמא הוא דורס: נאמן הצייד לומד עוף זה התיר לי פלוני הצייד והוא שיהא אותם שאומר שהתירם לו בקי בהם ובשמותיהם כתב א"א הרא"ש ז"ל מי שהוא במקום שנוהגין איסור בעוף אחד מפני שאין להם מסורת והלך למקום שיש להם בו מסורת שיכול לאוכלו במקום שהלך שם ואפי' דעתו לחזור ולא עוד אלא אפילו בכל המקומות יכולים לסמוך על אותו המקום שקבלו בו שהוא מותר כל זמן שאין יכולין להכיר שהוא טמא: ביצי עוף טמא אסורים כמותו:

1 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לאכול עוף טמא, שנאמר "ואת אלה תשקצו מן העוף, לא ייאכלו" ויקרא יא,יג.

1 הזהירנו מלאכול עוף טמא. והוא אמרו יתעלה במינים ההם ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכל וגו', ומי שאכל מבשרם כזית לוקה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו עם השתים שלפניה בשלישי מחולין. שם, שם פ"ב:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

האוכל א כזית מבשר עוף טמא לוקה מה"ת שנ' ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו ועוד עובר על עשה שנ' כל צפור טהורה תאכלו הא טמאה לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְהָעוֹף

1 משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות פתח ↗

סִימָנֵי עוֹף טָהוֹר לֹא נִתְפָּרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה. אֶלָּא מָנָה מִנְיַן טְמֵאִים בִּלְבַד וּשְׁאָר מִינֵי הָעוֹף מֻתָּרִין. וְהַמִּנְיָן הָאֲסוּרִין אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים הֵן. וְאֵלּוּ הֵן. א נֶשֶׁר. ב פֶּרֶס. ג עָזְנִיָּה. ד דָּאָה וְהִיא הָרָאָה הָאֲמוּרָה בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה. ה אַיָּה וְהִיא הַדַּיָּהּ הָאֲמוּרָה בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה. ו מִין הָאַיָּה שֶׁכֵּן כָּתוּב בָּהּ לְמִינָהּ מִכְלַל שֶׁהוּא שְׁנֵי מִינִין. ז עוֹרֵב. ח זַרְזִיר שֶׁכֵּן נֶאֱמַר בְּעוֹרֵב לְמִינוֹ לְהָבִיא אֶת הַזַּרְזִיר. ט יַעֲנָה. י תַּחְמָס. יא שַׁחַף. יב נֵץ. יג וְשַׁרְנְקָא וְהוּא מִין הַנֵּץ שֶׁכֵּן כָּתוּב בּוֹ לְמִינֵהוּ. יד כּוֹס. טו שָׁלָךְ. טז יַנְשׁוּף. יז תִּנְשֶׁמֶת. יח קָאָת. יט רָחָמָה. כ חֲסִידָה. כא הָאֲנָפָה. כב מִין הָאֲנָפָה שֶׁכֵּן נֶאֱמַר בָּהּ לְמִינָהּ. כג הַדּוּכִיפַת. כד הָעֲטַלֵּף: כָּל מִי שֶׁהוּא בָּקִי בְּמִינִין אֵלּוּ וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן הֲרֵי זֶה אוֹכֵל עוֹף שֶׁאֵינוֹ מֵהֶם וְאֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְעוֹף טָהוֹר נֶאֱכַל בְּמָסֹרֶת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר פָּשׁוּט בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁזֶּה עוֹף טָהוֹר. וְנֶאֱמָן צַיָּד לוֹמַר עוֹף זֶה הִתִּיר לִי רַבִּי הַצַּיָּד. וְהוּא שֶׁיֻּחְזַק אוֹתוֹ צַיָּד שֶׁהוּא בָּקִי בְּמִינִין אֵלּוּ וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן: מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שְׁמוֹתֵיהֶן בּוֹדֵק בְּסִימָנִין אֵלּוּ שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים. כָּל עוֹף שֶׁהוּא דּוֹרֵס וְאוֹכֵל בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מֵאֵלּוּ הַמִּינִין וְטָמֵא. וְשֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס וְאוֹכֵל אִם יֵשׁ בּוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה סִימָנִין אֵלּוּ הֲרֵי זֶה עוֹף טָהוֹר. וְאֵלּוּ הֵן. אֶצְבַּע יְתֵרָה. אוֹ זֶפֶק וְהִיא הַמֻּרְאָה. אוֹ שֶׁהָיָה קֻרְקְבָנוֹ נִקְלַף בְּיָד: לְפִי שֶׁאֵין בְּכָל אֵלּוּ הַמִּינִין הָאֲסוּרִין מִין שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס וְיֵשׁ בּוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה סִימָנִין אֵלּוּ חוּץ מִפֶּרֶס וְעָזְנִיָּה וּפֶרֶס וְעָזְנִיָּה אֵינָן מְצוּיִין בְּיִשּׁוּב אֶלָּא בְּמִדְבָּרוֹת אִיֵּי הַיָּם הָרְחוֹקוֹת עַד מְאֹד שֶׁהֵן סוֹף הַיִּשּׁוּב: הָיָה הַקֻּרְקְבָן נִקְלָף בְּסַכִּין וְאֵינוֹ נִקְלָף בְּיָד וְאֵין בּוֹ סִימָן אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵס הֲרֵי זֶה סָפֵק. הָיָה חָזָק וְדָבֵק וְהִנִּיחוֹ בַּשֶּׁמֶשׁ וְנִתְרַפָּה וְנִקְלָף בְּיָד הֲרֵי זֶה מֻתָּר: אָמְרוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁמָּסֹרֶת הִיא בִּידֵיהֶם שֶׁאֵין מוֹרִין לְהַתִּיר עוֹף הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד אֶלָּא אִם הָיָה אוֹתוֹ סִימָן שֶׁיִּקָּלֵף קֻרְקְבָנוֹ בְּיָד. אֲבָל אִם אֵינוֹ נִקְלָף בְּיָד אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זֶפֶק אוֹ אֶצְבַּע יְתֵרָה מֵעוֹלָם לֹא הִתִּירוּהוּ: כָּל עוֹף שֶׁחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו כְּשֶׁמּוֹתְחִין לוֹ חוּט שְׁתַּיִם לְכָאן וּשְׁתַּיִם לְכָאן. אוֹ שֶׁקּוֹלֵט מִן הָאֲוִיר וְאוֹכֵל בָּאֲוִיר. הֲרֵי זֶה דּוֹרֵס וְטָמֵא. וְכָל הַשּׁוֹכֵן עִם הַטְּמֵאִים וְנִדְמֶה לָהֶם הֲרֵי זֶה טָמֵא:

« ספר המצוות Negative Commandments 173 ספר המצוות Negative Commandments 175 »